אני רוצה לכתוב לעצמי מה אני אמורה וצריכה ויכולה להגיד בראיונות המתרגשים עלי לטובה, ואני מוצאת את עצמי חוזרת אל בננות, שבה וקוראת את התגובות המחבקות של החברות והחברים שצומחים לצידי, בגומות השכנות, וגם מחוץ למטע הזה, כמו חוה וסיגלי, שהן מחוץ אבל לגמרי לגמרי בפנים. בתוך אוקיינוס האינטרנט השוצף, (יש לי בלוגים בכל מיני מקומות, ופייס בוק וקישורים ולינקים) בננות הוא אי קסם. חלומי אבל אמיתי לחלוטין.
אתם לא מתעייפים לשוב ולחזק, לחבק, להרגיע, להבטיח שיהיה בסדר. יש משהו מופלא בקבוצת התמיכה הזאת, אני חייבת להגיד לכם. יש משהו כל כך מחזק ונדיר ביכולת להכיל את ההתרגשות המתפרצת הזאת. אני לא יכולה לכמת או להסביר ואפילו לא לכתוב את הכרת התודה שלי.
במוצ"ש הקרוב, בשעה עשר, אתארח, בשידור חי, אצל איריס לביא במסגרת התוכנית: "עולים על הגל" הפעם תוקדש התוכנית לחשיפת יצירות ביכורים לקראת השנה האזרחית החדשה. (יתארחו עוד שני מוזיקאים צעירים.) אם יצא לכם, תאזינו, ובבקשה בבקשה תמשיכו להחזיק לי אצבעות. זה הקישור: http://www.iba.org.il/bet/
מחזיקים ולא מתעייפים. וכן המטע הוא בהחלט מתת. עלי ופרחי ללא מורא עד שתרגישי ממריאה בלי קשר הכרחי למה שקורה למטה.
לוואי והייתי יודעת לדייק כמוך את האותיות לרגע.
……………
איריסי,
מה שענת כתבה.
כן כמו בקבוצת תמיכה תמיד יש מישהו שלא נרדם ומעודד. אבל את איריס מזמינה את זה כולך כנות ונתינה וחיזוק והתמדה בחיזוק. התרגשתי לקרוא את התרגשותה של חוה מקבלת את ספרך בדמעות…והפירגון. כיף לפרגן למי שמאמין בעצמו. תמשיכי ילדה!
ואת סופו של ספרך כבר בלעתי ללא הפסקה לתוך הלילה, שלא לפי ההקצבה שהיקצבתי לעצמי. אהבתי אהבתי אהבתי!
תודה מירי,
אבל זה בדיוק היה ככה.
אני איני משווה יצירה כל כך להיריון. כתבתי ספר אחד והוא אבד (אולי מתחבר עותק שלו אצל זהבה חברתי). ומעבר לזה כתבתי 536 עמ' של עבודת דוקטורט שהוגשה.
איני רוצה להאריך, אבל בכתיבה מעורב עוד משהו, הרי היגיון, הרבה אינטואיציה והמוח שאינו שותק לרגע. ואיריס תיארה את זה כל כך יפה, שהיא הלכה לישון עם התאנה בגב, וקמה עם התאנה בגב וזה היה שובל שהלך אחריה זמן רב.
המילים, הן אינן מרפות, וגם סדר המילים אינו מרפה, זהו תהליך של יצירה שכל החושים משתתפים. אני רוצה לזלזל אבל להרות הוא תהליך של הטבע, לכתוב הוא יותר תהליך של ה -mind והוא לופת ואינו מרפה, גם כאשר סיימנו.
יש משהו באיריס, הכנות הזו שלה, הנשיות החודרת הזו שלה, ואפילו היופי שלה שאיני יודעת כבר אם הוא פנימי או חיצוני, שכל כך רציתי שיצליח לה.
אבל, ויש כאן עוד אבל גדול.
מגיע לנו – הנשים – כתיבה נשית איכותית, כזאת שתכתוב אותנו, את הקול שלנו, האישי כל כך, ויותר ויותר זיהיתי שבספר הזה יש את זה.
ובכל אופן תודה
לא אני כתבתי, אני הייתי זו שבכיתי.
חוה
מתוקה, את לגמרי על הגל, לא בדיוק מרגישה כמו חלק מקבוצת תמיכה כרגע, איכשהו יש בך משהו נתמך מזה שאת היא בעצם התוןמכת ומעודדת ומלאה באנרגיות טובות. המשיכי כך וספרי לנו איך זה להיות שם מעל לעננים.
נשיקות לך ממני,
סיגל.
אה וגם חייבת לספר לך (בהזדמנות שאני ליד מחשב שמידי פעם מאפשר תגובות:) שאתמול לפני השינה פתחתי את המחשב ובתי הביטה בתמונה שלך ואמרה וואוו זאת החברה שלך מאמריקה? היא מאוד יפה ואז הראיתי לה את הטריילר והיא הקריאה את שני הפרקים בקול ובהתחלה היא מאוד נבהלה מהתאור של התאנה ונרגעה כשקראה שזה היה חלום ואז המשיכה אל אותה ילדה בת שש והצעתי לה שאולי תקרא את הספר ותעשה את עבודת הקריאה שלה בספרות על הספר הזה (בכיתה י' הם אמורים לקרוא ספר ולכתוב עליו מאמר ביקורת) ונראה מה היה תחליט ורק לפני כן חובתי כאמא לשאול: האם הספר מתאים לבני נוער או שיש בו תאורים…את יודעת:)
שוב בהצלחה ואם התגובה תתאדה אשלח לך למייל,
המשך ימים נפלאים,
סיגל.
מתוקה, את לגמרי על הגל, לא בדיוק מרגישה כמו חלק מקבוצת תמיכה כרגע, איכשהו יש בך משהו נתמך מזה שאת היא בעצם התוןמכ
ברכות ברכות. ומשום מה אני בטוחה שתהיי נהדרת… (((:
בהצלחה רבה בראיון ובהמשך, איריסקה. מקווה להאזין, ובכל מקרה, תקליטי?
ובמטענו, בהחלט יש פירות ראויים.
חברות שלי, אהובות. תודה כל כך. אין לי מילים, ואם יש, הן מתרגשות מידי.
הלנה אהובה, אני מקבלת המון תגובות מחברות שהגיעו אל הביקורת שלך והתרגשו ממנה עמוקות. עלי אין בכלל מה לדבר, את יודעת.
מירינקה שלי, איזה כיף שאהבת אהבת אהבת. אני מתרגשת מתרגשת מתרגשת.
לוסי מתוקה, קראתי את שתי התגובות שלך, ואני כל כך מקווה שאת צודקת.
סיגלי חמדתי סיגל סיגל, הספר הוא ספר למבוגרים:) למרות שהאחייניות שלי אהבו אותו מאד. אדבר איתך.
חוה, תלמתי, ענתי וכולן. אתן יודעות. אוהבת ומתרגשת ומודה לכן מאד מאד.
מאד.