שחרחורת סופרת ומשוררת
כמה תובנות בנוגע ליחסי ארה"ב ישראל J
1. צר לי להפריך את האמונה שלנו, ש"אין על הירקות והפירות בארץ". יש ויש. האבטיח בארה"ב היה טעים פי אלף. כנ"ל הכרוב. שלא לדבר על פירות יער. מצד שני הלחם והגבינות והבמבה והפתיתים והמרק עוף ואפילו הרוטב סויה… טוב. "אין על האוכל של ישראל"…
2. לא רק שכולם כולל כולם נוהגים פה כמו ישראלים, אפילו למוש לקח בדיוק שבועיים לחזור לנהוג כמו ישראלי. וזה בהחלט אומר דרשני.
3. בעלי כלבים בארץ, עם כל חיבתם העזה להולכים האלה על ארבע, לא טורחים לאסוף את הקקי של הכלבים שלהם. בבוסטון המדרכות היו מצוחצחות. ואתמול, בחוף הים, הסתובבו איזה ארבעה כלבים בלי בעלים. היה מפחיד, בחיי.
4. השמש פה יפה יותר. הרבה יותר. וגם הירח. וגם הכוכבים. באמת. השמיים הישראלים הרבה יותר יפים. אבל מצד שני גם חם פה ודביק יותר. מצד שלישי, החורף שם זה הדבר היחיד שברור לי שלא אתגעגע אליו. איך אומרים? שלג זה נחמד ליום יומיים. כשזה בא בכפולות של חודשים, זאת בהחלט בעיה.
5. האמריקאים הם יצרני זבל לא ידידותי סדרתיים. אנחנו מתחילים להתקרב אליהם בצעדי ענק. אבל נדהמתי לגלות שהתקינו בטבעון פחים חדשים, בלי אפשרות למחזור!!!!!!! פשוט לא להאמין.
6. "צחיח פה", כמו שאוריה אמר בדקה שיצאנו מנתב"ג. וזה נכון. אנחנו ממש מדבר שממה ביחס לניו אינגלנד.
7. הילדים בארה"ב חמודים יותר ומנומסים יותר, אבל מצד שני, רובוטיים משהו. כאילו כבר בלידה, (הקיסרית כמובן) השתילו להם שבב מחשב זעיר שאחראי על סילוק הגן של ספונטניות וחוצפה. ובכל זאת אני בטוחה שלא מעט הורים ישראלים ישמחו לקבל אינפורמציה על השבב הזה. (כמה זה עולה, מה הסיכונים הכרוכים… מה קורה במקרים של תקלות…).
8. אנחנו מה זה שמחים לחזור. ומסתבר שאנחנו לא היחידים. כל החברים הישראלים שחזרו כמונו, סבלו מתקופת הלם של חמש דקות ונישקו את אדמת הארץ בדקה השישית. ואם יאיר גולן יהיה אלוף פיקוד צפון, אני חושבת שכולנו נוכל לישון בשקט. מדובר באיש חכם ומצוין, מהטובים, אם לא הכי טוב שצמח פה.
9. ומזל טוב לך תלמה. אוהבת אותך מאד.
ברוכה השווה
אין לי ארץ אחרת גם אם ארצי בוערת
ארץ זבת חלב ודבש זה אמיתי, גם אם לא רואים זאת בעיניים פיזיות…
תודה חנה יקרה יקרה.
"ברוכה השווה"…נשאלת השאלה, שווה מה?
לא הרבה כרגע. אני עייפה ודי רצוצה, מישהו יכול להבטיח לי שזה מתייצב באיזשהו שלב?
:))
תודה יקירה. עוד מתכוונת להגיע לכתבה הלילה, אם לא תיפול עלי תנומה.(או לחילופין, עבודת התארגנות אחרת.)
ברוכה הבאה השוכנת למול ההר הירוק תמיד!
עד כמה שאני זוכר ביתך מצוי סמוך למקום בו תקעה יעל אשת חבר הקיני יתד ברקתו של סיסרא, ולמעלה בהר, אליהו קטל בנביאי הבעל ועלה בסערה השמיימה.
כך שמה נלין על שבעלי כלבים אינם משתמשים בשקיקקי:)
בהצלחה רבה עם ספרך ובכלל
משה
ברוכה השבה איריס אליה. כמי שמתגוררת מול ההר הירוק תמיד, היפהפה, סמוך לאותו נחל, על יד תחנת רכבת העמק, שם הזמינה יעל את סיסרא להסתתר מפני צבאו של ברק ובלילה תקעה יתד ברקתו, ושנים אחר כך בפסגת ההר סמוך למוחרקה קטל אליהו הנביא בחמת זעם מאות מנביאי הבעל ובעצמו עלה בסערה השמיימה, אז מה זה נהיגה מופרזת על הכביש, ובעל כלבים שהולכים בלי שקי-קקי:)
שתהיה התאקלמות נעימה והצלחה עם הספר ובכלל-
מוזמנת לאורנים לסיור בשביל השירה בגן.
משה
משה!!!!! יקר ביותר.
כמה טוב לפגוש בך. עוקבת אחרי הפוסטים שלך, המרתקים. רק לא מוצאת זמן להגיב. ומאידך קיבלתי הזמנה להשקה של "בוב מימון", בקרון הספרים, אז אשתדל מאד מאד להגיע.
מה שלומך, איש יקר?!?
אנחנו עוד חייבים זה לזה ביקורים. שהייתי מקיימת, אלמלא הייתי מותשת, באופן כללי ופרטי. ובכל זאת, ספר לי איפה השבתון בסופו של דבר? ואם בוסטון, אעשה קישור לחברים נפלאים שהשארנו שם.
ועוד ניפגש. בזה אני בטוחה.
ומכיוון שמוש שלי חובב סיפורי התנ"כ, אפילו ילדי מדקלמים את עלילות יעל וסיסרא ואליהו ונביאי הבעל, ויודעים להצביע לנ.צ. הנכונה. ובכל זאת, וודאי יהיה מרתק לעשות את הטיול הזה איתך.
נחכה לסתיו?
יאללה איזה חום פה.
אישה יקרה. נו די לקרוא לך מתוקונת את לא ילדה. אוהבת את מה שכתבת ואת רוח דברייך. כרגיל.
מזל טוב ענקי לתלמה היפה והחכמה!
מירלה יקרה,
YE TALKING TO ME 🙂
????????
כמה יפה, מפרגן ונדיב מצידך. תודה ענקית לך. ע-נ-קית!
למה מירינקה יקירתי? תקראי לי מתוקונת. זה מוריד לי כמה שנים טובות, ובגילי המופלג אני מאד אשמח להיפטר מכמה.
ומתה כבר לראות את תלמה היפה והחכמה. אינשאללה, בקרוב?
איריס יקרה, זה נכון לגמרי שיש ארצות יפות יותר, עם אוכל טעים יותר ועם אקלים ויחסי אנוש נעימים יותר, אבל בין אם אוהבים אותו ובין אם שונאים אותו, פה הבית.
ברוכה הבאה הביתה!
אמיר יקירי, ברוך הנמצא וברוך המקום.
קראתי את הפוסט של יעלה, ותמי, וכמובן את אלה שלך. האמת שלי נמצאת איפשהו ביניכם.
טוב, שווה לדבר על זה.
העתקתי את השיר הזה מהפוסט של ענת לויט:
יש חיות שהולכות הן על שתיים
ולשני כיוונים מסתכלים:
הם שמים את הכל על מאזנים –
וסופרים מה יהיו רווחים.
התאקלמות מוצלחת והצלחה רבה עם הספר
שנה טובה
מזדהה, איריסקה.
זוכרת את זה מלפני המוני שנים כשהייתי נערה וחזרנו אחרי שנתיים.
ויש לנו גם סרט חדש של ארץ נהדרת שנקרא "זוהי סדום", אלך השבוע ואדווח.
הוא אמור להיות ממש שוס, משהו כמו מונטי פייטון הישראלי.
ללקק את האצבעות.
אוף רוניתה. זה לא ייאמן, אני אומרת לך. כרגע עושה רושם שזה ייקח שנים, להחזיר כל דבר למקום.
גם את המוח שלי.
אני קוראת את פוסטייך ולא מספיקה להגיב. סליחתי ונשיקותי.
איריס, אהבתי מה שכתבת.יש בו עוצמה והומור.גם אני אוהב את הארץ הזאת, לפני שעליתי ב-1969 עם אשתי ועם שני ילדיי וגם אחרי שנולדה לי כאן הבת הצברית ויש לנו כיום 4 נכדים. אבל אני נורא דואג לארץ הזאת ורוצה לעשות משהו בתחום הסולידריות.האם את מוכנה לעזור לי עם עוד כמה משוגעים? היום אפרסם שיר של בורחס, שתרגמתי מספרדית, המתאר יפה מה שכתבתי. השיר יופיע מחר גם בזוטא, אבל אני רוצה ששוב נקרא אותו כאן בבלוגייה.
ברוך שובך עם משפחתך, מקרב לב ובשמחה.
עקיבא
עקיבא יקר, שוב תודה כפולה ומכופלת על השיר וההקדשה המרגשת. הבטחתי לעצמי להגיע אליו הלילה.
ספר לי במה עסקינן? מהו מיזם הסולידאריות שאת החבר בו?
את קצת בקשיי התאקלמות יקרה. לי למשל אין למה להשוות.
גליה מתוקה. מסתבר שאני קצת הרבה בקשיי התאקלמות…
ואת יודעת. הכי טוב זה לצמצם אפשרויות בחירה. זה כלל ידוע בחינוך ילדים. ככל שההיצע גדל, גדל הבילבול.אז אולי טוב שאין לך למה להשוות, ובמי ובמה לקנא. למרות שגם אני לא מקנאה באמריקאים. בדיוק היום קראתי עליהם איזה כתבה עצובה מצחיקה. אולי אעשה קישור.
איריסקה אהובה, הצצתי לך – בעבודה 🙂 לא התאפקתי, למרות שבד"כ מתאפקת מהבננות בעבודה. כתבת מקסים!! נו, מה חדש. ואני חייבת לענות לך יותר באריכות על רשמיי מלפני שנים, של חזרה משהות של מספר שנים בחו"ל. ומה שכתבת כל כך מבטא גם את מה שאני הרגשתי. וסעיף 9 ברשימתך, בכלל ממיס 🙂 אז תודה ענקית וחיבוק כנ"ל. ועוד אוסיף כאמור, על חוויות השיבה מחו"ל שלי. רשמי את החוב יקירתי.
למירינקה אכתוב בנפרד.
לפרויד מהעבודה ובכל מקום אחר שנמצאת, אוהבת מאד והכי רוצה להתראות בקרוב:)
ארץ נאדרת
ברוכה ברוכה השבה!
זו ארצנו,זה מה יש, ואת חזרת!
ננסה להשתפר ובינתיים אוהבים אותה מאוד.
כתבת מקסים אבל יהיה הרבה יותר קל לחזור אם לא תעשי השוואות…זה מדכא
כן, לוסי מתוקה. זה מה יש, ומסתבר שזה לא מעט.
תודה על הברכות והתגובה.
נהדר!
את יפה
לא יודעת איך זה קשור, אבל מה איכפת לי. מתה להיות יפה ונהדרת:)
תחזיקי מעמד איריס יקרה לפני שלוש שנים עברתי גם אני "יבשת"
מהדרום החם למרכז הארץ
כל הזכרונות של 30 שנה נצררו בארגזי קרטון זוכרת את המריבות עם בן זוגי לזרוק או לא לזרוק ואני נאחזת בחפצים כמו מטורפת זאת מזכרת מחברה וזה מכתב מתלמידה ואלו מערכי שיעור ומה לא שמרתי עד היום הם צרורים בארגזי קרטון וכל הזמן אני אומרת עוד מעט עוד לא הגיע הזמן זו המלחמה הכי קשה בשבילי
מלחמת החפצים
קשה כשהם משתלטים עליך
בן זוגי ההפך ממני "לזרוק!"
הוא אומר
ואני לא מדברת על הבגדים
זו כבר אופרה אחרת
איזה מזל שהגעת לחגים
שנה חדשה
התחדשות
יש משהו מנחם במעבר דירה
את מוצאת אוצרות בתוך הזכרונות
הארוזים
יום נהדר
חנה