שחרחורת סופרת ומשוררת
אז המטבח ריק. רק כמה שקיות פתיתים שנשארו מתוכנית החומש של אמא שלי, (היא הייתה כאן, הרי, וכבר נסעה לפני חודשיים, ועדיין נשארו כמה דברים שלא הספקנו להשתמש בהם.) וקופסת רסק עגבניות אחת, וכמה גרגרי סוכר וקפה, לקפה האחרון. ושתיים שלוש כפות שוקו. וזהו. אה. ובמקרר קנקן חלב, אחד, בר תוקף, ועוד מיליון שאריות של דברים שהחמיצו, התקלקלו, נזנחו נשכחו, אבל לאף אחד אין חשק להוציא אותם משם. וזה מדהים איך המטבח הוא ראי לבית כולו. להלכי הנפש. כי ההרגשה הכי חזקה שעוברת לי בגוף היא של ריק. של עבודה חמוצה כזאת, על שאריות של אנרגיה.
והבית מלא בארגזים ומזוודות. והררי שקים של דברים מיותרים. בדיוק כמו לפני שנה, כשעזבנו את הארץ. אז זרקנו/תרמנו/העברנו/הורשנו כמויות בלתי נתפסות של בגדים/רהיטים/צעצועים, אז גם עכשיו. אותו דבר. למרות שכל השנה אמרתי לעצמי ולכל מי שהיה מוכן לשמוע ש"אני לא קונה כלום כלום כלום", שום דבר שלא צריך, והנה, בכל זאת, היום הוצאתי שבע שקיות ענקיות מפוצצות בתחלואי חברת השפע.
והילדים בהתרגשות היסטרית. ממש סופרים את השעות, ובונים תילי תילים של תוכניות על בני הדודים בארץ, ועל החברים שלא ראו שנה.
ואני איבדתי את הקול. (המוצא הישר יבוא על שכרו) נוח לי להאשים את המזגן, אבל אני יודעת שזה מלחץ. ואולי סתם תפילה של אוריה… מה רע? כמה ימים של שקט מאמא?
טוב, נסיעה טובה, אינשאללה. נתראה בקרוב, אם ירצה השם ובריטיש איירוויס.
וכמה תמונות יפות שנדמה לי שלא העליתי. אני חושבת.
.jpg)
.jpg)
תמיד קשה להפרד, וכתבת יפה כל כך, ברוכה הבאה אלינו!!!
ברוכה הנמצאת בקודש, חני מתוקה.
סוף כל סוף נראה אותך. אני מבינה שהשיבה היא לתמיד, או שאני טועה?
אצל הרבה משפחות החיים מתנהלים במטבח, וגם אצלנו.
היי גליה יקרה, כן, השיבה היא לתמיד, אנחנו לגמרי ישראלים. ואני חושבת, את זה גיליתי רק הפעם, זה השבתון השלישי שלנו בחו"ל, שאני פשוט לא יכולה בלי העברית. אני כל הזמן מחזרת פה אחרי ספרים בעברית. והעובדה שאני כותבת רק בעברית מקבלת משמעות כפולה ומכופלת, כרגע,
אז כן. אמן שלתמיד.
ובעזרת השם ניפגש, או אצלי על המרפסת, או בהשקה הבאה לספרך. באוקטובר, נכון?
השטיח האדום וכל הלבבות האדומים מחכים
לבבות אדומים לקחתי, ענתי חמדתי. את השטיח אפשר לגלגל:)
צובר המון אבק.
נשיקות מתוקה.
אחחחח השפה הנפלאה והחכמה שלך!
כמו בפעם הראשונה שקראתי מדברייך-מעוררת התפעלות וערנות קריאה.
שיבה נעימה הביתה!
תודה, מירי אהובה. הברכות שלך צידה לדרך ארוכה. תודה גדולה.
איריס אליה יקרה, דרך צלחה! וברוכים השבים!
תודה גדולה, מיס לוסי. נשיקות וסופ"ש נפלא אצלכם. קצת חם, מה?
פה לא יותר משלושים מעלות. קיץ מדהים.
טוב, ההרגשה הזאת בנתב"ג מוכרת…
נתראה על המרפסת? אפרסם פוסט כשאחזור.
איריס, ברוכה הבאה אלינו. מאמעש, גופא! ולא באופן וירטואלי. רני
הי רני מתוק,
אני אומרת לך, עוד שניים שלושה שיעורים אצלך, ואני עוד אדע אידיש:)
תודה, איש יקר. והכי מקווה להתראות פנים אל פנים.(שחור אל לבן)
שתהיה נסיעה טובה !!
ברוכים השבים, איריסקה.
צובט את הלב, והתמונות מקסימות ממש.
(ואיך את מספיקה את כל מה שאת מספיקה ??
חידה פיזיקלית בעיני).
רוניתה מתוקתי, תודה כל כך. אבל שום חידה פיזיקלית. אל תשכחי שלא עבדתי השנה, והייתי פרזיטית רצינית, ולא עשיתי שום דבר חוץ מלכתוב את עצמי לדעת, ויצחק קדמן או וואט אבר כבר בדרך אלי, לבדוק אם מישהו מטפל בילדים.(לראשונה בחיי, אני אפנה אותו למוש:))
אבל אני שמחה שאת חושבת שאני עושה כל כך הרבה. אני אקריא את התגובה שלך לאוריה שלי, שמשוכנע שאני "משחקת על המחשב" כל היום.
נשיקות רבות וסופ"ש מעולה, ותבואי למרפסת, נכון?
גם אנחנו אורזים למעבר דירה וכמה דברים מיותרים!!!
מחכים לך פה! דרך צלחה!
לילוש מתוקתי, אז זה לא רק אני? איזה כיף.
רק צריך לזכור שלך יש ילדה אחת (חמסה חמסה) אז צריך להכפיל בארבע את הדברים המיותרים אצלי:)
יאללה. עוד חמסה אחת.
נשיקות וחיבוק, מקווה להתראות בקרוב.
איריס, ברוכה החוזרת.
הזדהיתי עם הקטע על האוכל המתרקב במקרר.
היי עקיבא יקר, ברוך הנמצא!
והאוכל הנרקב לאיטו במקרר עוד שלוש שעות ימצא דרכו אל הפח. אין ברירה. השאלה היא רק מי יעשה את זה, אני או בעלי. יש לי הרגשה שבסוף נבקש מאחד הילדים לעשות את זה….
טוב, סתם.
תודה רבה על התגובה והביקור, בהצלחה רבה עם ספרך האחרון.
נסיעה טובה!
תודה רבה, יעלולה אחותי. אסור לך להבריז מהפגישה במרפסת, כן?
נשיקות וסופ"ש נפלא.
ברוכה השבה איריסקה. נסיעה טובה ונחיתה רכה. ולהתראות בצל התאנה.
שלום רב שובך ציפורה נחמדת אל ארץ תאנה וזית
טיסה טובה
ומעוף מרנין
ברוכה הבאה איריסקה לארץ טעונה ותזזית
נחתיה רכה בארבעים מעלות בצל
יופי לך תהני מכל רגע
חנתי הטובה, יודעת? עכשיו, בתוך כל האריזות, חזרתי ללאורה, את יודעת איך זה שאורזים ספרים… וכל כך התרגשתי. אין לי ספק שזה אחד הספרים הכי נפלאים שקראתי השנה, ותמיד השאלה, לגבי ספר, אם יש לו אורך נשימה, ז"א, אם הוא ימשיך להפעים אותך גם בפעמים הבאות שתתיקל בו, ולאורה שלך כל כך כזה, אין לי ספק.
איזה זכות גדולה הייתה לי לפגוש בך השנה
ותודה גדולה על הברכות
והכי מקווה לראותך בצל התאנה שלי.
יש לי גם זית, אבל משום מה הוא לא ממש נקלט טוב. אני באמת צריכה לבדוק את זה.
נשיקות אהובה.
להתראות תלמתי, מאד מאד מחכות לך, התאנה שלי היפה, ואני.
וקראתי את שכתבת אצל שחר מריו. כל כך אוהבת לקרוא את התגובות שלך.
נשיקות רבות יקרה, ורק טוב. באמת בקרוב.
זהו? אני נשאר לבד בחושך? עם האחריות לייצוג גם של החוף המערבי וגם החוף המזרחי?
נשקי את אדמת המולדת בשבילי. עשי חייל.
היי אחי, וכנראה תישאר, "לנצח אחי", ונראה לי שאזכור אותך תמיד, אבל במשמעות הרבה יותר חיה וחיובית:)
שמחה לאללה שהתרת את גלותך מרצון במטע, וכל כך מקווה שתתיר גלותך ותחזור לארץ. והאמת היא שהכרנו פה הרבה מדענים, ונכנסנו לדיכאון מהדיכאון שלהם, אבל יש מצב שבאמת תחזור?
אנשק גם אנשק את אדמת המולדת בשבילך, רק התפלל, יקירי, שאגיע אליה בשלום. טוב?
נשיקות.
לעבור את זה פעמיים בתוך שנה, אני הייתי שוברת את הכלים, לא משחקת. נסיעה טובה.
אויש, לבנה. איזה כיף שאת חושבת ככה. איזה כיף שלא חושבים שאני סתם קוטרית. כל החברות שלי בטוחות שאני עושה אמריקה, וכל המעברים המטורפים האלה, הם סוג של מתנה. וסתם, זה עוד בפעם השלישית, זא", זה השבתון השלישי. וזה נושא למחקר רציני, לדעתי, בשיא הרצינות, לבדוק מה קורה במשפחות כאלה. שעוקרות אחרי הלימודים של הבעל/ האבא. זה באמת באמת לא פשוט.
ותודה על האיחולים, באמת תודה, כרגע, זאת כמעט התפילה היחידה שלי.
שורש יקר,
אולי במקום לכתוב לי כל מיני דברים באמת מעצבנים תאחל לי נסיעה טובה?
בחייאת.
אני באמת מתכוונת לקנות את הספר שלך לכשאגיע לארץ.
ואת חוזרת בזמן, כי המשיח (כלומר אני) כבר כאן..
ועדיין לא איחלת לי נסיעה טובה:)
לא תרגישי איך הזמן טס..שינה ערבה
היי שורש. "איך הזמן טס", זאת הברקה. ובכלל, די ברור לכולם שיש לך הרבה הברקות, אבל למה, בשם אלוהים, הכעס הזה על החברים שהצליחו? ארבעת השמות שציינת הם יוצרים מעולים לדעתי, את יעל ישראל ורן יגיל, יש לי, חלק, ואני באמת חושבת שאלו ספרים מצויינים, אם כי לא ספרי טיסה. את אמיר אור וגיורא פישר אקנה כשאגיע לארץ.
אבל גם אתה יודע היטב, שבלי יחצנות, כל ספר כמעט, אלא אם אתה דוד גרוסמן, יהיה נדון לכישלון.
בקצב הזה אני צריכה להתפלל שהספר שלי יכשל, כדי שלא תשפוך מררתך עלי.
אני לא מצליחה להבין אותך. כל כך הרבה שכל וכישרון. כל כך מעט אמפטיה ודרך ארץ.
1. הם לא הצליחו. הם כישלונות. 2.במקום לבזבז כסף על יוצרי הבלוג, תקראי קצת ספרות עולם: מאן, דוסטויבסקי, מוסיל, מילר, המינגווי, סאלניג'ר, פוקנר וכו'.
אח"כ תצליחי להבדיל בין זהב לפלסטיק.
3. אל תנסי להבין את המשיח. כי נסתרות הם דרכי האל
משיח אתה אלוהי.
טוב.
אבל "טוב" ו"רע" ו"הצלחה" ו"כישלון", הם מושגים יחסיים, וודאי תסכים איתי.
ואני באמת מכירה מעט מידי ספרות עולם, זה מתחוור לי בבגרותי.
אבל גם "מעט" ו"הרבה", הם מושגים יחסיים.
אבל רושמת את המלצותיך בפני. אין לי מושג מי זה מוסיל. וקצת משל כל השאר קראתי.
ואני הולכת לכתוב עכשיו. ואם אתה רוצה שאחכה לחדש שלך, נראה לי שכדאי שגם אתה.
שבת שלום ותתפלל עלי קצת וקצת מחשבות טובות בלב איש.
ברוכים השבים, וברוכה השווה.
🙂
ברוך הנמצא, שחר מריו מתוק. מקווה להתראות בקרוב.
ברוכה השבה, איריס איריס
מבחינת לבוש מספיק לארוז בגדי ים
תודה רבה, אהוד אהוד.
ותאמין לי שארזנו קצת יותר מבגד ים:)
מצטרפת למברכים ולמתפללים ומחכה לפוסט הנחיתה, ומאחלת שתהיה רכה ונעימה.
סיגלי נשמה, מה נהיה?!?
מה קורה פה?
טוב. נדבר. תבואי, כן? שיראו כמה את יפה וטובה בלייב.
ברוכה השבה, איריס, את כבר כאן? (היגעתי קצת באיחור אבל מוטב מאוחר…:)
תודה חני יקירה, אנחנו שכנות עכשיו. בואי בואי!
נשיקות.