בננות - בלוגים / / שיעור בדיכאון
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

שיעור בדיכאון

המאמר הבא מתאר באופן מדוייק ומדכא את העמדות של  יהודי ארה"ב ביחס לישראל. בכל השיחות שהיו לנו כאן, זאת בהחלט הייתה התמונה שהצטיירה. חשבתי שזה רק כאן, בבוסטון. אבל המאמר מתאר את התהליך באופן הרבה יותר נרחב.
שיעור בדיכאון. או קטליזטור להתעוררות. תקראו.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1178602.html

8 תגובות

  1. זה די ההיסטוריה חוזרת, לא? כלומר ברגע שהם מתבוללים והופכים ליותר אמריקאים מאמריקאים הם לא מזדהים בשום צורה ופושטים צורה מוכרת.
    זה קרה להמון יהודים בגרמניה, לפני שהשואה פרצה. ואז הראו להם שהם יהודים על אפם וחמתם.

    בחזון אחרית הימים משולה ארה"ב ללויתן שדומה לאי, ואנו נלך עליו בשלוה ואפילו נתישב עליו, אך יום אחד הלויתן יתהפך ויטביע את כל מי שעמד או עבר עליו בדרכו אל..
    נתפלל לבשורות – טובות.
    שבוע- טוב.

  2. איריס יקרה, האם זה לא טבעי שאנשים הגרים דורות בארה"ב ירגישו קודם כל אמריקאים ורק אחר כך כיהודים, בודהיסטים או בהאים?

    גם מפה לא קל להזדהות עם המדינה הישראלית בצביונה הנוכחי. ההרגשה היא שאיבדנו את חוט השידרה המוסרי שלנו, את החזון, את ההגיון ההישרדותי – ושהפסדנו את המדינה לימין המתחרד. ישראל 2010 היא חברה יותר חמדנית, יותר כוחנית, יותר אטומה, יותר מתאבדת, ועדיין כנראה חברה הרבה יותר טובה מישראל 2011…

    • איריס אליה

      אביטל ואמיר יקרים,
      אין לי שום בעיה עם העובדה שיהודי ארה"ב חשים יותר אמריקאים מיהודים, או יותר אמריקאים מציונים. אני, כגולה מארצי, משוכנעת שהייתי נוהגת ומרגישה די דומה. לא בגלל זה הבאתי את המאמר. יש לי קושי, בוא נאמר כאב, שישראל הולכת ומאבדת, במו ידיה (הלא נקיות, לצערי) את מעוז התמיכה האחרון שנותר לה בעולם. התחושה החזקה שלי היא שהעולם כולו נגדנו, הרבה פעמים בצדק, ובפעמים הבודדות שלא בצדק, כבר לא יוותרו לנו סנגורים יותר.
      עניין ההתבוללות היא בעיה קשה בעיני, אך יש משהו מתנשא בתפיסתה כמקור לירידה בתמיכה בישראל בקרב החוגים הליברלים בארה"ב.צריך לראות מקרוב את החוגים השמרניים שמצדדים ומתחזקים בציוניותם, דוגמת המחנה ואוהדיה של שרה פיילין, כדי להתבייש שאלה התומכים שמצאנו לנו. מדובר בחבורה של אנשים קיצוניים וגזעניים בהרבה מאד מובנים, וזה אך עניין של זמן, להערכתי, שנאבד גם אותם. אבל אם נאבד אותם, אני מאד אשמח. הם תעודת עניות למפעל הציוני.

      נשיקות ושבוע הכי טוב.

      • איריס, אני לא מכירה אותם ושיהיו בריאים. אני אישית לא רוצה לאבד אף יהודי.
        כי ההתבוללות היא סוג של שואה שקטה ואליה כיוונתי.
        עמדות לא מענינות אותי.
        בעיניי ככל שאדם פחות יהודי, הוא פחות מזדהה. כי הוא פחות יהודי. ואני רואה זאת במשפחת בעלי בה יש מתבוללים רבים, ואני ממש חייבים להסביר להם דברים, כולל מה זה ליל הסדר.
        וזה בהחלט הולך יחד. ליל הסדר,הדלקת נרות , מה זה? ומה שקורה כאן.מה זה? ולשם מה?
        לצערי.
        חודש – טוב.

        • איריס אליה

          אז זהו, אביטלי, שאני קצת מכירה. (לא את כל המיליונים. בוא נאמר, אחוזון הפרומיל:)
          וזה בדיוק מה שהיה לי קשה איתו. כי היהודים האורתודוכסים הם אלה, שוב, בלי הכללות, שמאד תומכים בישראל ובציונות, אבל רובם מחזקים את האגף הימני קיצוני בארץ.
          אתמול היו אצלנו חברים, יהודים, שהיו ועודם ציונים, אבל משתייכים למחנה הליברלי, והם הביאו לנו כמה נתונים מספריים, עגומים ביותר. ככה, למשל, מתוכנית שמנתה מאה סטודנטים שהגיעו לארץ לשנה, "הבונים" שמה, ירד המספר לשלושים!!!
          ואני מאד מאד הייתי רוצה להאמין שזה מקרי וכו', אבל זה לא. ואלה בדיוק האנשים שהייתי רוצה שימשיכו לתמוך בישראל.

          • נראה לי שדברים הופכים לקיצונים אנשים תופשים צד, גם אם הוא קיצוני.
            אני רואה את זה גם בבני – ברק.
            בכל תחום.
            אפילו בדתיים לאומים שמתחרדים מאד, כי הצביון הדתי הפך לחלש בחלק מהמוסדות שלהם.
            או בחרדים שתפשו עמדות מוזרות וחלקם מתנהגים כחומרנים לכל דבר, מול כאלה שמקצינים כי הם לא רוצים להדמות להם. והם אפילו שוחחו איתי על כך.

            כלומר, ברגע שיש התבוללות גבוהה אתה או מזדהה עם הצד המתבולל ועמדותיו, או הופך למה שמביע הצד השני ונטיותיו.
            וקוי האמצע מתחילים להטשטש.

            • אני אביטל כתבתי את התגובה למעלה.

              • איריס אליה

                האמת? לא יודעת מה לכתוב לך. רק שזה מעציב ומייאש. פה בארה"ב זה נכון גם לגבי הנוצרים האוונגליסטים. וזה ידוע שגם החברה המוסלמית הולכת ומקצינה עמדות. ז"א, זה לא רק אצלנו.
                וזה כמובן לא מנחם אותי במיל.

                נשיקות ויום טוב, מתוקה. הלכתי לישון:)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן