שחרחורת סופרת ומשוררת
תקשיבו. גם אני הייתי פעם בוועד הורים. בעצם כמה פעמים. בכל זאת, יש לי ארבעה ילדים. (טפו. טפו.) וגם בוועדת ה"היגוי" הבית ספרית הייתי. (כן, יש דבר כזה. ללא הורים שביניכם. הוגים שם רעיונות איך לשפר את החינוך הקלוקל של הדור הבא) וגם אני אספתי בדחילו ורחימו כסף למתנות סוף שנה, וגם אני רצתי אחרי אמהות נרגנות כדי שתאפנה עוגות (מה לעשות? בטבעון עדיין האמהות הן אלה שמכינות את העוגות. גם אצלנו בבית, אגב.) וגם אני נדנדתי לאבות עצבניים שיבואו לסדר ת'כיסאות ויסחבו כמה שולחנות (כן, בטבעון עדיין גברים סוחבים את השולחנות, וטוב שכך) וגם אני כתבתי ברכות תודה מחורזות לגננות ולמורות, וגם אני דאגתי לגייס כמה הורים נטולי כישרון משחק להצגת סוף השנה… בקיצור, גם אני. אבל מה? בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה. מסיבת סוף השנה הבית ספרית באמריקה, היא כמו באמריקה. משהו גדול. הזוי מבחינת ארגון ותכנון ותפעול. אין לי מושג בכמה זמן הרימו את הדבר הזה. אבל הם הרימו לונה פארק! אשכרה לונה פארק. עם גלגל ענק וטרמפולינות ומגלשות מים וקליעה למטרה וליצנים וגלידות ופופ קורן ופרסים שהם עוגות שתרמו כל מיני משפחות בבית ספר. ואת הכל, כולל הכל מתפעלים ההורים. כן, ההורים. לא יודעת מה אתכם. אבל אני לא יכולתי שלא להתעלף מהתפעלות.
באמת חבל על הזמן.
ובאחד המתקנים, (גם זה משהו שאני לא מצליחה לדמיין קורה בארץ), מילאו בריכה במים. מעל הבריכה כסא שמחובר למתקן קליעה למטרה. במצב של בול פגיעה, נופל מי שיושב על הכסא הזה למים…. (תראו בתמונות) ומי יושב על הכסא הזה? המורים המורות והמנהל. (מיסטר מרטינז החביב. רואים אותו בתמונות בשיער צבוע ירוק.)
טוב, לא יודעת אם ההשפלה הזאת הייתה עוברת בג"צ, אבל מה לא עושים בשביל שלושים ושישה אלף דולר!?! כן. זה הסכום שנאסף. וכולו קודש לבית הספר. ואין זו סתם מליצה. בהחלט מתייחסים פה לחינוך כאל קודש הקודשים.
וטוב שכך.
איתני לא מאמין למראה עיניו. אני חושבת. מאחוריו מיסטר מרטינז מצטייד ברובי מיים (להגנה עצמית)
הוא התנדב לשבת על הכיסא החשמלי איזה עשר פעמים.