שחרחורת סופרת ומשוררת
"small talk"
חם. חם. חם. מה זה החום הזה? יהורם נטל דף מערימת הדפים ששכפלה לו אשתו במשרד הממשלתי בו מצאה סוף סוף עבודה, קיפל אותו לכדי מניפה, וטלטל אותו מול פניו, "אז עד עכשיו, יש תשובות? כלומר, שאלות? יש למישהו מכם שאלות? לא צריך… לא צריך להתבייש. בשביל זה אני פה. זה מאד חשוב לשאול שאלות." אמר והציץ בחמשת משתתפי הסדנא בהנחייתו בחשש מה. משתתף אחד, גבר שמן ונמוך קומה שעל חולצתו התנוסס כתם קטשופ ענק, (עדות מרשיעה לארוחה נטולת כל ערך תזונתי), פרש באותם רגעים מן החדר. בהתחשב בעובדה שהסדנא אך החלה לפני כחמש דקות, חלף במוחו של יהורם תרחיש האימה מספר אחד: עוד פרק זמן קצר ימצא עצמו מרביץ משנתו בארבעה כיסאות ריקים. אלא שהמשתתפים הנותרים, שלושה גברים ואישה אחת, לבושים חלוקים ירקרקים זהים הנושאים לוגו של חברת תרופות אמריקאית, נראו דווקא קשובים ומתעניינים באופן שהרגיע אותו. מעט.
כמה דקות חלפו ועדיין חש בקיץ הניגר תחת בגדיו. בשנים שחלפו מאז ירד מהארץ הספיק לשכוח כי חמסינים באוקטובר אינם עניין נדיר כל כך. אשתו לא רצתה "לעשות עלייה" אך ורק בשל מזג האוויר הים תיכוני. "חם בסתיו. חם בחורף. חם בקיץ" נהגה לומר בכעס וחתמה כל אחד מעשרות הוויכוחים שניהלו בשנים האחרונות בממצאים שהעלתה מהאינטרנט. (הטמפרטורה השנתית הממוצעת בישראל גבוהה בכחמש עשרה מעלות מזו של צפון ארצות הברית.) "אתה מוזמן לארוז את עצמך ולחזור. אני נשארת פה."
יהורם הסיר את המקטורן שלבש, ונותר בחליפת שלושה חלקים מחויטת. צמרירית משהו. גם החדר המחניק שהקצה לו מנהל המתנ"ס השכונתי לצורך העברת הסדנא לא הוסיף לו בריאות. עוד מלכתחילה נראה המנהל סקפטי באשר לכישוריו של יהורם להנחות סוג כזה של סדנא, והתנה את פתיחתה בהרשמה של לא פחות מעשרה משתתפים. "אתה בטוח שיש דבר כזה? סדנא לסמול טוק…?" יהורם היה עסוק בקשירת שרוכי נעליו ששבו ונפרמו מידי שתי שניות. "בחיים לא שמעתי על שטות כזאת. מה זה? אי אם. יו אר וכל החארטה הזה?" המשיך המנהל לתהות בקול תוך שהוא מכרסם בנחת גזרים גמדיים ששלף מתוך שקית מרשרשת, "נו? אתה מוכן להסביר לי?!?" הגביה קולו משלא נענה ושלח לעבר יהורם עוד מבט שנתקל בקרחתו המתפתחת. "אההממ… sure, of course" ענה יהורם ומיד הבין כי עשה את הטעות הראשונה. הכלל הראשון בכל סמול טוק מורה על יצירת קשר עין עם בן השיחה, שאם לא כן אתה משדר חוסר עניין. הוא הזדרז להישיר מבטו אל המנהל., "כן. בטח. בוודאי. ברור איזה שאלה…?" המשיך והשתתק. הכלל השני בכל סמול טוק, שוב נזכר באיחור, הוא לא להשתמש בהרבה מילים שבעצם אומרות את אותו דבר. זה משדר ריקנות מחשבתית. הוא חכך רגע בדעתו ותיקן, "סליחה, סליחה, התכוונתי לזה ש…." והזדרז לחזור בו גם מהתיקון. הכלל השלישי גורס כי התנצלויות תכופות מתפרשות כחוסר החלטיות. "תראה," אמר והתבונן בשקית שהלכה והתרוקנה מן הגזרים, "אתה יודע שאני חוזרת משהות של twenty years בארצות הברית של אמריקה… שמה,you know, those kind of classes are extremely successful " עוד באמצע המשפט נזכר יהורם, בדיעבד, בכלל הרביעי או החמישי של תורת הסמול טוק: יש לדבר באופן ברור ובשפה נהירה לבן השיחה. והרי מנהל המתנ"ס פתח את השיחה בווידוי (שהיה חגיגי מידי לטעמו של יהורם): "אני לא מבין מילה אנגלית. תאמין לי. אפשר להסתדר מצוין בחיים גם בלי אנגלית. זה מה שאני אומר גם לבן שלי. לא צריך להתרגש מכלום…. אם כבר ללמוד עוד שפה, אז עדיף סינית. אני הייתי הולך ללמוד סינית. בחיי. סינים זה העתיד." ויהורם מיהר לתרגם את דבריו, אלא שאלה נתקלו בדלת ממנה יצא המנהל בדרכו לפגישה נוספת, "אני אומרת לך." צעק אחריו יהורם, ונזכר בכלל המי יודע כמה. אסור לצעוק. גם אם אתה חש תסכול או כעס רב, "בארצות של אמריקה שיעורים כאלה הם הצלחה קיצוני."
כעת חיכה יהורם לשאלות, ונתקל בדממה מפחידה. איך יעביר עוד ארבעים וחמש דקות בשם אלוהים!?! הוא לא התאפק, והציץ מידי שתי שניות בשעונו, אם כי ידע שהצצה בשעון כמוה כצעקת "משעמם לי!!!!!!!" באוזנם של ארבעת המשתתפים. הוא נטל מכיסו מרקר והחל לרשום על הלוח הלבן את הכללים, כפי ששנן אותם ערב קודם:
- אל תתפרץ לשיחה, אלא בנימוס ובזהירות.
- אל תבצע הכללות גורפות. זה מתפרש כיהירות וזחיחות.
- השתדל לא לדבר רק על עצמך והאזן לבן שיחך.
- אל תדבר על נושאים כמו סקס, פוליטיקה וטראומות ילדות.
- אל תענה על שאלה שהוצגה לבן אדם אחר.
הוא הביט בפני האנשים, ונשימתו חזרה אליו. אלה היו רכונים אל הקלסרים שנשאו עימם, והעתיקו במרץ את הכללים שכתב על הלוח. האישה, אף שלחה אליו מבטי הערצה ויהורם התרווח בכיסאו, המתין שיסיימו להעתיק, ואז מחק את הכללים הקודמים והמשיך לכתוב על הלוח:
- אל תיכנס לדבריו של בן שיחך
- לעולם אל תשאל שאלות כמו "כמה אתה מרוויח לחודש?" או "בכמה אתה משכיר את הבית.." אלו שאלות אסורות בתכלית האיסור, בפרט באמריקה…
עוד דקות ארוכות המשיך יהורם לכתוב את הכללים על הלוח. מפעם לפעם, בעוד הארבעה מעתיקים את הכללים בצייתנות, ניגש אל השולחן המתנדנד שבפינת החדר, ולגם מעט מים מן הבקבוק שהיה צפון בתיקו, ואז שב אל הלוח.
"סליחה?" פנתה אליו לפתע האישה. יהורם הבחין, באיחור מה, כי פניה נאות ושדיה מתלבבים מבעד למפתח חולצתה, והחליט כי בתום ההרצאה יציע ללוותה אל ביתה. "כן?" החזיר לה בנועם והתקרב לעברה.
"אה… אני לא כל כך הבנתי…" היא נשמעה מהוססת.
"תשאל. תשאל." הפציר בה יהורם, "זה מאד חשוב לשאול, אחרת, אי אפשר… את יודע…"
"אני פשוט לא ממש הבנתי איך כל הכללים האלה קשורים לפיזיולוגיה וביולוגיה מולקולארית של חיידקים… בחברה הבטיחו לנו ש….."
"כן. כן." הזדרז לעזור לה אחד מהגברים שישבו לצידה, " לי הבטיחו בפירוש שנתחיל באנילזה ממוחשבת של חומצות גרעין וחלבונים. אחרת לא הייתי בא."
איך נולד הסיפור?
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=16698&blogID=290