חייבת חייבת לספר כמה דברים שמחים:
1. מכרנו את כל הציוד של הבית למשפחה ישראלית מקסימה שבאה לכאן בשנה הבאה, ולא שזה כזה כיף לעזוב דירה, (אם כי זה פחות נורא מלעבור לדירה חדשה ולקנות תכולה של בית בשלושה ימים. זה מה שעשינו שהגענו לפה, קנינו והרכבנו מיטות, וארונות ושולחן אוכל וכיסאות אני הייתי אחראית על ההברגות ואשכרה הלכו לי הידיים…וצלחות וסירים וסכו"ם. נו. בית. סיוט. בחיי.) אבל זה פותח באופן רשמי את חגיגות החזרה לארץ. מכירים את זה שמתלבטים אם לקנות דברים לבית כי ממילא עוד מעט כבר לא נהיה פה? אז אני מכירה את זה מהשבתון הקודם. אתה עומד בסופרמרקט וממש שובר את הראש אם לקנות חבילה של שלושים שקיות אשפה או חבילה של תשעים שקיות אשפה… אבל איך שזה לא יהיה זה אומר שאלה החבילות האחרונות! אפילו ספרים הפסקנו לקנות. זה אומר שבאמת חוזרים.
2. יש אתר חברתי מאד חשוב שאני נוהגת להיכנס אליו כל הזמן, נקרא העוקץ. ביום שישי האחרון התפרסם בו שיר מרגש של אביטל ז'נט קשת. (ריספקט אחותי המוכשרת) הנה הקישור:
http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4802
אם תטיילו בו קצת אחורה תפגשו גם בשיר מרגש אחר של ריקי דסקל שלנו.
3. באחד הפוסטים שלי לילדים עשה לי אבנר שטראוס קישור לאתר שלו לילדים. חבל לכם על הזמן. בעקבות זה ביקשתי ממנו לשלוח לי את הדי. וי. די. ואתם לא מבינים. יש שם מגה להיטים. הילדים שלי טוחנים את הדיסק, ומה זה השווצתי שמי שכתב והלחין את השירים המקסימים האלה הוא חבר שלי מהבלוג. (סוף סוף יש לבננות עדנה בביתי הקט. בדרך כלל הם רואים את המסך הירוק ורוטנים "אוף. עוד פעם הבלוג הזה.") זה הקישור:
http://www.youtube.com/watch?v=zg8S66b_sNg
4. מי שזוכר את הפוסט על אמא שלי, (קוראים לה שמחה. ומי אמר שילדים זה שמחה? אצלנו אמהות הן שמחה…:)) שהבטיחה להאכיל אותי כמו שצריך… אז היא ממש מקיימת. ואין. אין על האוכל שלה. היא בהגדרה אהרוני הקוצ'ינית. (יצא לי חרוז) לפני כמה ימים היא הכינה לנו מרק שנקרא מרק "חוּבָּה" שזה הוורסיה ההודית למרק הקובה האדום העיראקי. אוף. זה היה טעים. אבל יאללה. חסל סדר געגועים. עוד חודשיים אנחנו בארץ.