שחרחורת סופרת ומשוררת
חברים מתוקים ויקרים.
לא נוח לי עם העלאת הפוסט הזה בתשעה באב, הטיפשות כולה שלי. אז סליחה שאני לא עונה, ואשמח אם תבחרו להמנע מתגובה במשך היום הזה, ותחזרו להגיב אחריו. המון המון תודה ושוב סליחה.
הרשימה מתייחסת לרשימה הזאת של אלון עידן ב"עכבר העיר", http://www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,797,209,52259,.aspx
ולתרגום הנפלא של גיורא לשם ל"תאנים" לד"ה לורנס. http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17223&blogID=228
אתמול, בזמן הג'וגינג שלי לאורך המדרכות של שדרה מאד ראשית, פה, בבוסטון. ראיתי מרחוק קבוצה של ארבעה בחורים שחסמה את הדרך בעמידתה. עוד אני מתקרבת אליה, זז אחד הבחורים לצד אחד, והשלושה האחרים לצד השני, כדי לאפשר לי מעבר. הם עשו את זה מבעוד מועד, בצורה מתחשבת, כמו כל אמריקאי מהוגן. אז כשחלפתי על פניהם פלטתי "תודה" מתנשפת, חייכתי, והמשכתי. כתגובה, או שלא, לא יודעת, זרק לי אחד מהשלושה “nice boob’s, baby”. וחבר שלו הוסיף עוד מילה, שלא בא לי לחזור עליה.
אז ברור שנעלבתי. באמת נעלבתי. עמדה לי בגרון הרגשת החמצמצות הזאת. הרי אני מחזיקה מעצמי הרבה יותר מ"ציצים נחמדים". אבל מצד שני, אמרתי לעצמי, "מה לעזאזל את רוצה?!?" זאת את שתמיד, אבל תמיד קונה חולצות עם צווארון פתוח ומחשוף נדיב. בהכירי את כשלי הגוף שלי, אני יודעת שחולצות עם צווארון פתוח הכי מחמיאות לי. כי הצוואר שלי הוא החלק הכי יפה שלי. ומה לעשות שהצוואר נמצא מעל הציצים? אז גם הם, בדרך כלל, נהנים מחשיפה יחסית. וזה, מבלי לציין, כמובן, שאני מהנשים שחשוב להן מאד להיראות טוב. אני מקדישה לעניין הזה תשומת לב רבה. ואז ישר חשבתי על הדברים האלה, שכתב אלון עידן. הרי מה לכל הרוחות רוצות הפמיניסטיות? יעל בר זוהר משתמשת במודע, בציצי שלה, לקידום הקריירה. הרי מגיל ארבע עשרה היא דופקת בוחטות על העניין שהם מעוררים. זאת הצביעות בהתגלמותה לכעוס על הגברים שזה באמת הדבר הראשון שהם רואים בה, לא משנה איפה למה ומתי.
ואז הגיע השיר שפרסם גיורא לשם. ואני חושבת, שלא בכדי, פירשה חני שטרנברג את השיר כפי שפירשה, ולא בכדי, ענה לה גיורא כפי שענה. (למרות שלדעתי זה בכלל לא רלוונטי אם לורנס היה פמיניסט כן או לא. השאלה היא מה אנחנו קוראים בשיר.) בשיר, כמו גם בעניין הזה עם יעל בר זוהר, טמונה, לדעתי, כל הדואליות המרגיזה של התנועה הפמיניסטית.
הנה הבית שהכי דיבר אלי, אני חושבת שהוא התמצית של התמצית:
…"אָז מָה, אֱלֹהִים אַדִּירִים! ─ קוֹרְאוֹת הַנָּשִׁים.
אֶת סוֹדֵנוּ נָצַרְנוּ דַּי וְהוֹתֵר.
אֲנַחְנוּ תְּאֵנָה בְּשֵׁלָה.
הָבָה וְנַבְקִיעַ בְּגִלּוּי דַּעַת.
הֵן שׁוֹכְחוֹת, תְּאֵנִים בְּשֵׁלוֹת לֹא תַּחֲזֶקְנָה מַעֲמָד.
תְּאֵנִים בְּשֵׁלוֹת לֹא תַּחֲזֶקְנָה מַעֲמָד…"
(תאנים, ד"ה לורנס בתרגומו של גיורא לשם)
בקיצור, אני אמשיך לקנות חולצות חשופות, אבל גם אמשיך להיעלב מאמירות סקסיסטיות שמתייחסות אלי כאל "ציצים נחמדים". אני חושבת שכל אמירה אחרת תהיה צבועה או מתחסדת.
ושוב תודה ענקית לכל אלו שפירסמו פוסטים בהן מופיעה התאנה, משוש נפשי http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=17199&blogID=290
נזרקו כמה רעיונות להמשך… אז יאללה. אני בטוח אשתף פעולה.
וחוץ מזה אני חושבת שזה יכול להיות רעיון נהדר להוציא חוברת כזאת, נושאית. מישהו מצטרף אלי? מישהו רוצה לפתח את הרעיון?
לדעתי אחלה חוברת ישראלית.
לאיריס,
גם הפוסט הזה נחמד אך הבה ונעשה קצת סדר.
לפי מה שתיארת בסצינת הג'וגינג אפשר היה לחשוב שמדובר ברחוב תל-אביבי, נגיד שד' רוטשילד.
העובדה שיעל בר-זוהר (שאני ממעריציה!) משתמשת בנתוני גופה בעבודתה אינה מקנה לאדם כלשהו זכות להתנהג בה בגסות.
ממה שאני יודע עליה מדובר באדם שיודע לכבד את עצמו, חרף כל הנסיבות הישראליות המגעילות לעתים.
אינני יודע איך את נראית, איריס, אולם על-פי תיאורך אני שמח שלא צויירת בידי פיקסו. הוא היה עושה מטעמים!
וד"ה לורנס, כדרכו, היתל בכל הקוראים. כדאי להחזיק מעמד עד סוף השיר:
"אָז מָה, כְּשֶׁנָּשִׁים בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ מַבְקִיעוֹת דֶּרֶךְ לְבַטֵּא אֶת עַצְמָן?
וּתְאֵנִים מְבֻקָּעוֹת לֹא תַּחֲזֶקְנָה מַעֲמָד?"
האם זה לא אומר את הכל?!
גיורא לשם יקר,
בוא נעשה קצת סדר. טוב. יאללה.:)
1. באף רחוב תל אביבי לא יזיזו עצמם ארבעה בחורים מרחוק, בראותם אישה שרצה לעומתם. במקרה הטוב, יחכו ל"סליחה?" שלה, ואז יזוזו. במקרה הרע, יחכו לראות את הפרונט מקרוב, ולא יזוזו בכלל.:)
2.אוי לנו אם אנשי רוח ומחשבה כמוך מעריצים דווקא את הנשים מסוגה של בר זוהר. שהרי השימוש הנלוז, צר לי, הנלוז שהיא עושה בגופה תמורת מצלצלין לא משמש איזה תשובה מתוחכמת או מעוררת התפעלות לתופעת היודהלוי נינט, שהלנת עליה לא פעם, גם בבלוגי. אז אנא. יש הרבה נשים אחרות שראויות להערצה לפניה.
3. הלוואי ופיקסו היה עושה ממני מטעמים:) אבל עדיף שמהתקופה הכחולה שלו:)
4. עם ד"ה לורנס שבתרגומך לא אתווכח. עשית עבודה ראויה להערצה. באמת. למרות שאני לא נוהגת להלל תרגומים בלי לשזוף את עיני במקור האנגלי:)
5. אני מאד שמחה שגם הפוסט הזה נחמד בעיניך. תבוא לבקר!!!
6. לילה טוב אצלכם, אני ברשותך אצא לג'וגינג. אולי יהיה לי סיפור נוסף כשאחזור……..!
אני רחמתי מאד על בר זוהר כשבגיל ארבע עשרה הושיבו אותה על סוס, והיא נראתה אירוטית ופגיעה להפליא. אך מה לעשות שהבעל של חברתי, גבר שכוחו במותניו, חשק בה.
מודה שתמונות מאין אלו גרמו לי לחשוב.
היום היא בגיל שכאילו יש לה שיקול דעת, השאלה מי נפח בתוכה הרגלים רעים.
מי שלא הגן עליה.
מי שאפשר לה לשחק בסדרות בהן אבריה נעו עם הרוח.
עצוב.
וזה היה עצוב לי אז שלא היה לי קשר לעניין.
אך יעל בר זהר היה לה תפקיד.
לאיריס היקרה,
מכיוון שכנראה ידוע לי על יעל בר-זוהר יותר משיודעים אנשים רבים, כבודי שמור לה.
אך אין היא היחידה, אם כי היא הציבה שלב גבוה למדי לחרות נשית, שחשובה לי כיום יותר מכל שיקול אחר. חרות!
באשר ללורנס ולתקופתו ערתי עבודה מקיפה ביותר הן בתרגום והן במסאות. הדחף הפמיניסטי של הדור ההוא היה נועז בהרבה מן הדחף הפמיניסטי בדור שלנו.
לאחר שסקרתי לעצמי את תחום תרגומי ב-50 השנים האחרונות הסתבר לי שתירגמתי בעיקר משוררים ושירים שנושאם העיקרי הוא חרות, ובתוך כך תרגמתי דווקא משוררות בשעור גבוה בהרבה מחלקן ב"אוכלוסיית המשוררים".
בסעף 1 בהערתך, למרבה הצער את צודקת מאוד…
ובאשר לפיקסו, לו היה עושה ממך "מטעמים", אני מאחל לך שהציורים היו רכושך!
גיורא לשם יקר, אין לי אלא לומר, אשריך וטוב לך, אני חושבת שיעל בר זוהר מייצגת בדיוק את ההיפך הגמור של החרות הנשית. יפת שדיים ומתוקת שפתיים. ובכל זאת עוד ועוד ברכות על מושאי ונושאי מלאכת התרגום שלך.
אני אוהבת את הכנות שלך, כי גם אני חושבת כמוך, אך הלכתי עם המחשבות עוד צעד.
במקרה שלי, אני גם יותר יפה ככה, מכוסה.
אולי פעם עוד החמיאו לי הבגדים האחרים. אולי. בכל אופן מכירה את שתי הפאזות, ולא טוענת שלא נהניתי להסתובב עם שמלת מיני שחורה וכדומה, זו תהייה צביעות לטעון כך. אך כיום מבינה יותר את הגברים.
מאז שפחתו המבטים יש לי המון זמן לחשוב על דברים אחרים, ופחות להתעסק בלמה הם פחתו, וזה רווח נקי.
נשיקות.
אביטלי חמדת ליבי. היום תשעה באב?
אני חושבת שאניח לפוסט הזה ליממה קדושה אחת. הגולה העבירה אותי על דעתי.
עוד כמה שעות בערב. נשמה. זה יפה שאת מכבדת.
אביטלי, רבות מחשבות בלב אישה. אני באמת חושבת שהפמיניזם הקיצוני, כמו עמדות קיצוניות בהרבה תחומים אחרים, נגוע בצביעות. מקרה בר זוהר, הוא ייצוג מאד לא מחמיא שלו, לטעמי.
ולגבי בר זוהר בפרט, ואת יודעת מה, גם במקרה מיכל אמדורסקי האחרון, שאני לא ממש מתמצאת בפרטיו, אבל ממה שכן קראתי, יש בו את אותו היגיון מעוות, את אותה התחסדות של "לא לילד הזה פיללתי", אני בצד הקטגורי שאומר, ראבאק, אתן נשים בוגרות, תעמדו מאחורי מה שאתן עושות.זה הילד שמופיע בציבור. לא מתאים לכן? אתן חושבות שהציבור לא מבין את הילד? אז תתנו לילד הזה במה, ואל תעמידו אותו כל שני וחמישי לתת ריאיונות.
נשיקות יקירה. מעניינות מחשובתייך אחרי תשעה באב.
התכוונתי כמובן, ל"אל תתנו לילד הזה במה"
שורש יהודה יקר, מאד מעריכה את הידע שלך, ואשמח לתגובותיך המחכימות, גם אין לי בעיה עם המילה "זיון" אם היא נכתבת בהקשר מתבקש, אבל בבואך אלי, כבד את ביתי, וכמו שביקשתי ממישהי אחרת בבלוג, אנא שפר את בוחן המציאות שלך.
איריס, כל הכבוד על הכנות. ותמשיכי לעשות ספורט
נועם מתוק. תודה על החזוק. בעניין הכנות, אשתדל. בעניין הספורט, לא יכולה אחרת. ונראה לי ששנינו ניסע יחד לפעילות של גרילה תרבות.
יאללה. אני אוספת או שנוסעים ברכבת?
הי מתוקה, במאמץ אדירים אני לא מתעכבת על "עמד לי בגרון" שלך:) ומנסה לאסוף את הררצינות שלי למרות שמאז שהתחלת את כל נושא התאנים וההסברים של אמיר על משמעות התאנה ממש קשה לא לחי…ועכשיו הבאת גם ציצים לשמחה:)
נו אבל בכל זאת, עניין רציני העלית ויפה בעיניי השיר שתרגם גיורא ומסרו חשוב לכל אישה,ה שאם הבנתי נכו הרי שגם אחרי גיל הבשלות אנחנו נשים, כך שלא רק הסקסיות מגדירה אותנו. ובכל זאת מבחינת החוויה שחווית אפשר לראות אותה מאיזו עין שבוחרי, אני למשלל הייתי ממש שמחה היום לחוות את המבטים והשריקות שזכיתי להם בגיל עשרים, ועדיין זוכרת את היום שבו הבחנתי ששקט לי מידי ברחוב, עד שהבנתי שזהו, יש דור חדש של בנות שמעירים להם הערות ושורקים אחריהן כך שלפי העין הזו הרי שאשרייך בעצם, לא?:)
כך או כך בתרגום לעברית הם אמרו "תבדוק לה את הציצי" ואני מאוד מקווה שלא הסכמת להם:)
נו וניסיתי להרצין הכי בעולם ולא ממש הלך לי…הא?:)
היי איריסקה, היי סיגלקה. כמה נעים להיפגש! עברנו מבננות לתאנים? יופי. הכל דבש 🙂
עוקבת בעניין, דונם פה ודונם שם ונהנית. איריסקה, התמונה שלך למעלה מקסימה. וסימפוזיון התאנים משובב נפש, אך אני במין האטה ב'בננות' עד לחזרתי המלאה. אז בינתיים רק: יישר כוח. אולי בהמשך אתרום עוד תאנה קטנה לטנא המתמלא. או שנעבור עד אז לנושאים הבאים.נשיקות בינתיים.
איך התגעגעתי! מה קורה?!? אתן ממש חסרות לי. יש מצב לסיבוב חדש של צחוקים? בחיי שמאז נעלמתן מהבלוג לא צחקתי ככה.
אבל אתן חייבות לחזור להתמכרות הישנה לבננות, או לעזור לי להגמל. אחת מהשתיים.
או שנפגשים אצלי במרפסת ומריצים דאחקות על תאנים?
תודה על כל המחמאות, תלמה, וסיגלי, על מה שכתבת בבלוג של אמיר, מאד ריגש אותי.
אוהבת אתכן מאד והרבה נשיקות דבש.
מתוקה מתאנה בשלה, מזמן לא הניחו פיתוי לפתחי (ולא איך שזה נשמע:) כמו פיתוי המרפסת שלך איתך ועם תלמה, אז אם תתרגמי לי את מריצים דאחקות לאנגלית אני אשקול את זה ברצינות.
מצטרפת לקריאת ההתמכרות, כבר הולכת להתקשר לעצמי ולהזמין אותי אל תלמה.
סיגלי נשמה, הנה! כבר הצחקת אותי! נכון שהשיר של תלמה גדול?
אפשר לחגוג עליו. במקום "טוב מותק, נדבר."
"טוב, איריס, אדבר"..
ודאחקות. דאחקות זה נורא פשוט
הנה דאחקות בתרגום לאנגלית:
"DACHKOT"
בחיי שהצחקת אותי סיגלי. התגעגעתי. ושמת לב שלא עניתי, על "עמד לי בגרוו"?!
נראה לך? במקומות שעומד, זה לא לב שאני שמה, נסי שוב:)
('אופס' חילוני… הצום וכל הבלאגן הזה כבר עבר, כן?)
זהו סיגלי. עכשיו צום רק ממניעי פיגורה. עם דגש בפה:)
ואגב השיר של תלמתנו, שאלתי את סיגל אם היא הגיבה אצל תלמה ועניתי שכן אבל סיפרתי לי שתלמה חסמה תגובות כי היא צריכה לסנן אותן ולנפות ולדרוך על הג'וקים ככה חזק חזק עד שיצא מהם כל המיץ ורק כשהסכנה תחלוף והשטח יהיה פנוי היא תתקשר לעצמה ותודיע לנו.
וחוץ מזה ברגע נדיר של רצינות אז השיר של תלמה ממש הזכיר לי את ה"מוח" של דן פגיס כמו למשל:
"מח מוצא לו חבר, סגור כמוהו.
שניהם חובבי אלחוט,
ובשעות הפנאי הם משדרים זה לזה
מעלית הגג".
או גם:
"למה דברתי. ואל מי. לא לא,
הרי לא זאת רציתי להודיע.
האלו? מי שם, מי מאזין? האלו?
ואצל תלמה זה אפילו יותר מורכב כי זה מתייחס לאני אחד מיני האני הרבים ומשחק גופים מקסים.
אבל!!!(אופס, שוב בורח לי), אצל תלמה סגור…אז דווקא!!!:) כתבתי לה כאן. (כי אני אוהבת לשלוח ולקרוא את מה שכתבתי בזמן אמת, כי אחר כך אם אני קוראת את מה שאני כותבת לא בזמן אמת, אני מרגישה שיש לי מינימום שסעת, כי אני לא מבינה מי זה שכתב כמוני בשבע בערב, כשאני כתבתי כמוהו בשתיים בצהריים, ופתאום יש לי סחרחורת, וחשד למחלת רדיפה ובחילות חרדת וסכנת אי-רַדֶמֶת, וכך במקום להנות לי להנאתי בבננות… אני מתקשרת לרופא ואני עונה לי בסמכותיות שאני צריכה להמנע מטבילת סלרי בשוקולד כי זה לא יצילני מרעב או יוציאני ממצריים אלא רק יוסיף לי כאב בטן בכל הצורות. ואז כבר יש סכוי שאצטרף אל הצמים ואעמיד את עצמי בסכנת הרזיה גוד פורביד חלילה בחסה מנגנת צלילי צהריים למישהי שאולי שכחה לקחת כדורים? (את יודעת משהו איריס? עכשיו ברצינות:), אתמול שמתי לב שהמון אנשים לוקחים כדורים אפילו בלי מרשמי רופא כי היום מספיק שיש להם קשרים עם כאלה שיש להם מרשמים ובעצם אם מחייכים זה לא הם שמחייכים זה הכדורים ואפילו קבלתי נזיפה על כך שאני "במצבי" מעיזה להתנגד להעזר באיזה כדור קטנטנן שיכול לעזור לי להתגלגל מצחוק גם ברגעים הקשים של החיים. למה אנשים חושבים שתמיד צריך להתגלגל מצחוק? לא יותר כיף כשיש בחיים מהכל?)
סיגלי, איך את מספיקה? תגידי איך את מספיקה לנסח כל כך הרבה מחשבות ולהביא ציטוטים בזמן אמת ועוד לשאול אותי מיליון שאלות באמצע ועוד לפנות במקביל גם לתלמה?!?
את אחת ויחידה.
בכדורים, אני איתך. לא לוקחת כלום. אבל בגלל זה יש כאלה שמלינים על ההיפר אקטיביות שלי והתלהבות היתר שלי:)
נו.
העיקר שאנחנו אוהבות אחת את השנייה:)
אחת את השניה… את השלישית
ושלישית את השניה את הראשונה
ושניה את השלישית את הראשונה
וגם שניה את הראשונה את השלישית.
וואוו, נהיינו שתים עשרה אהבות.
מכירה את הדו-רגל שלו? (פגיס), יש לנו מקום לעוד 88 לפחות 🙂
הַמַּהוּת הִיא הַכּוּס
וּבוֹ הָאִי- מַהוּת
אִשָּׁה שֶׁלֹּא תִּשָּׂא
לַשָּׁוְא אֶת שְׁמָהּ:
נוֹשֵׂאת הִיא אֶת
לַפִּיד הָאִמָּהוּת
וְגַם אִם הִיא מַדְעָנִית
הַדַּגְדְּגָן שֶׁלָּהּ
הוּא רֹאשׁ מַעְיָנֶיהָ
הוּא שִׂיא הַמַּעֲדָן
אֶת פִּטְמוֹתֶיהָ הִיא תַּגִּישׁ
וְחַמּוּקֶיהָ [כָּל אֶחָד יַרְגִּישׁ]
רְאוּיִים לִפְרַס נוֹבֶּל מְעֻדָּן.
למוהיקן
חביב ביותר
ודי, כבר מאוחר, לך לישון
היי מוהיקן,בוקר טוב אצלך, אני מניחה, אם הפוסט נתן לך כזאת השראה.
האמת היא שאני מתלבטת אם למחוק, לא ממש קולטת איך השיר הזה קשור לפוסט. בא לך להסביר לי?
לא רוצה להיות קומוניסטית, אבל יש מצב שאמחוק.
בשוויון נפש אפשר למחוק.
בלי נקיפות מצפון.
את נפלאה.
אחרון המוהיקנים יקר,
ונראה לך שאחרי ה"את נפלאה" שלך אני אעז למחוק?
ברור שלא:)
מעורר מחשבה
קרן יקרה,
מאד שמחה. זאת בהחלט הכוונה.
תודה על הביקור.
לנשים כמו תאנים יש את שני הצדדים, אהבתי את הקשור לדברים והתאור, אני מזדהה לגמרי, מוחמאת ונעלבת, והכי חשוב מי שמקלף כל כך מתוק הפנים
אני תמיד מסכימה עם דברייך, חני מתוקה, ואני מבינה שזה לא מקרי. אני חושבת שיש לנו הרבה מהמשותף. בכל מקרה, אני מוצאת עצמי מאד מזדהה עם התאנה, מופרע ככל שזה עלול להשמע:)
איריס, מצד אחד כל אחד רוצה להיות נחשק, ומצד שני, גם להיות מוערך על דברים אחרים. מה לעשות שלא תמיד אפשר הכל?
להגיד לאישה שיש לה שדיים יפים – זו יכולה להיות מחמאה, כמובן – תלוי בהתכוונות.ומה שלא שומעים בסיפור הוא האינטונציה.
"שדיים יפים" זה תרגום מקל. מדובר ב"אחלה ציצים" לדעתי
אמיר יקירי,
אני מאד מסכימה עם התגובה מתחתיך, "שדיים יפים", זה תרגום אנין, ואני בטוחה שאתה יודע את זה. אם זה היה "שדיים יפים", אני חושבת שלא הייתי נעלבת. ואולי זה קשור גם להערה של החבר. שלא בא לי לחזור עליה, כבר כתבתי.
אני חושבת שמכל הדברים, דווקא האינטונציה לא הייתה חסרה בקטע הזה. כי איך שזה לא יהיה, בחורה רצה, מחייכת, אומרת תודה, ובמקום לקבל, "אין בעד מה", או "בכיף", מקבלת תגובה של "יש לך אחלה ציצים, מותק."
אי אפשר לקרוא את זה אחרת.
ככה לדעתי. אבל כשניפגש, אינשאללה, אני אוכל לעשות לך חיקוי:)
ומסכימה איתך שכל אחד רוצה להיות נחשק ומוערך, השאלה היא לאיזה מקומות הולכים עם החשק וההערכה. וזה בעיקר נכון למקרה יעל בר זוהר, שהבאתי. לדעתי היא הלכה רחוק מידי, או לא היא, הפמיניסטיות, הלכו רחוק מידי עם הפרשנות של חשק והערכה.
מכירה בדיוק את ההרגשה,
איזו אשה לא מכירה את זה ?
את עוברת, קבוצת גברים לפנייך, אם הם עדינים ושווים הם לא ינהגו כך,
מקסימום מבטים מחמיאים,
ברוב שאר המקרים: כלומר כל עוד הם משהו בין ערסים לזכרים ממוצעים (ישראלים) תהיה תגובה לא נעימה.
לאחרונה הענין השתנה אצלי ולרוב זה לא מזיז לי, אני לא מרגישה פגועה, אלא מקבלת את זה בשיוויון נפש, וככה זה קצת חוזר כראי עקום אליהם.
אני מניחה לסיכום שהרבה מאיתנו שמחות לתשומת לב הנכונה.
מהשימפנז הנכון ובתנאי שהוא שווה,
ושהתגובה תהיה מעודנת נגיד מקסימום מבט משמעותי, וזהו.
:)))))
זה הרבה לבקש ??
רוניתה מתוקה.
האמת, אני חושבת שזה נטוע בתרבות. זאת אומרת, שמעתי הרבה יותר הערות מגעילות בימי חיי, מהערות מחמיאות, ברחוב אני מתכוונת. במשך כל השנה פה, לא היה לי אף מקרה כזה, נוסף. ובישראל, כל הזמן.
אני חושבת שזאת אחת הסיבות לזה שנעלבתי. ממש הופתעתי, ולא ציפיתי לזה. הם כל כך מנומסים פה, כל כך חייכניים ומקסימים. בחיי, את יודעת. אז נכון שזה פייק, אבל זה כזה כיף שכולם פה מחייכים ואדיבים ולא זורקים הערות גזעניות מכוערות וכיו"ב. זה פשוט נטוע בתרבות.
אבל אני מתגעגעת לארץ נורא.
יאללה נשמה. עוד שבועיים למנייאק.
נתראה.
חברים מתוקים ויקרים, לא נוח לי עם העלאת הפוסט הזה בתשעה באב, הטיפשות כולה שלי. סליחה שאני לא עונה, ותודה גדולה גם למי שיבחר להמנע מתגובה ביום הזה.
תשעה באב מחר. ומה,ציצים לא קיימים בתשעה באב, או שאולי תאנים לא ? כל הרעיון הוא לא עצב ורצינות וחוסר יצירה,אלא לחשוב על הקשר עם ישראל וארץ ישראל, על העם היהודי לאן ועוד. אבל מה זה קשור לציצים כן או לא ?
לאדון/גברת למה מה קשור ציצים לתשעה באב יקר/יקרה,
אני בוחרת לענות לך קודם, בגלל שאני מכבדת את הרגשתך, ובאמת מצטערת אם הרגשת שהדיון נקטע באמצע. הבלוג הוא מקום אישי, זה מה שהרגשתי, ומכיוון שאני אדם מאד אינטואיטיבי, פעלתי באופן כזה, ובאופן פחות שכלתני. ובכל זאת, זה הזכיר לי, בחיי שזה מה שהפוסט הזה הזכיר לי, את מבט החלחלה שעלה על פניה של אמא שלי, כשאחת מחברותי לשכונה, במושבה שגדלתי בה, נכנסה עם לחמניה לחצרנו. בפסח. לחצר, לא לבית. היא הייתה ממשפחה לא מאמינה, לא רוצה לכתוב אפיקורסית, ואימי המתוקה, ההיפך הגמור. לפני ההמשך, רק אספר שאימי, היא אישה מאד מאד עדינה ומכניסת אורחים, ובכל זאת, באותו יום, היא לא הצליחה לשלוט בעצמה, ופשוט גירשה את הילדה מחצרנו, "לכי מפה!" זה מה שהיא אמרה.
חייבת לציין שכולנו היינו בהלם, ובכל זאת נשאלת השאלה, מי לא היה בסדר, אימי, או הילדה, בת עשר או אחת עשרה, שידעה שאנחנו "שומרים חמץ"? לא יודעת.
אני, על כל פנים, ממש הרגשתי שאני עושה כמו הילדה ההיא.
את/ה מוזמן להביע את עמדתך, יום טוב!