אדולף אובמה, ברק חוסיין היטלר

אז אני רצה לי להנאתי לאורך השדרה, וכשאני מגיעה לצומת "קוליג' קורנר", )זה בכלל לא קורנר. להיפך. זה המרכז של המרכז של הפרבר שאנחנו גרים בו.) העיניים שלי נופלות על דוכן שולחני קטן, מאחוריו עומדים שני צעירים שנראים נורמלים לגמרי. מיד ברור לי שהם מנסים לשכנע עוברים ושבים לחתום על משהו. יש להם ערימה של פליירים וכמה כתבות מנוילנות על השולחן. עד כאן הכל בסדר. אלא שאז העיניים שלי נופלות על התמונה הזאת, ואני כמעט נופלת. מסתבר כי הג'יהאד הרפובליקני החליט לצאת במפגן הסברה יצירתי במיוחד כנגד אובמה וחוק הבריאות הממלכתי שעבר כאן בסנאט לפני חודשיים בערך. ושתבינו, אם אתם לא בעניינים. הנשיא הצעיר והמוכשר הזה, הצליח לעשות מה שרבים וטובים ניסו לעשות לפניו. כנגד כל הסיכויים וכנגד מלחמות עולם שניהלו נגדו תאגידי הענק הגדולים בעולם. אי אפשר אלא להוריד בפניו את הכובע. החוק הזה מחזיר לחיים מיליוני אמריקאים. מיליוני אמריקאים מתים בפוטנציה, שכל חטאם נעוץ בהיותם לא עניים מספיק כדי לזכות בטיפול רפואי חינם, אבל גם לא עשירים מספיק כדי לשלם עשרים אחוזים מהמשכורת לביטוחי הבריאות. ובארה"ב אין משחקים. אין "אפשר לשלם בהקפה, כן?", ואין "אבא שלי יבוא מחר לסדר ת'תשלום" ואין "בחייאת, את לא אחות של נילי דודה של נורית? וואלה. איזה קטע. רק אתמול דיברנו עלייך." אין. מי שאין לו ביטוח רפואי ונפצע בתאונת דרכים, ידמם למוות מחוץ לחדר מיון. מי שאין לו ביטוח רפואי ונפגע בתאונת עבודה, יחכה למלאכי המוות שיבואו להטיס אותו השמימה. במחלקה ראשונה. אבל האמת שזה בכלל לא משנה אם החוק הזה טוב או רע. התמונה הזאת הריצה אותי ארבע עשרה שנה אחורה. כשלכיכר ההיא, שלנו, עדיין קראו כיכר מלכי ישראל.