בננות - בלוגים / / ילד במכונת כביסה – זיכרון ילדות (4)
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

ילד במכונת כביסה – זיכרון ילדות (4)

 

 

      

אלף תשע מאות שבעים וחמש הייתה שנה רעה לאלוהים. כמו השנה שלפניה, והשנה שאחריה, וגם זו שבאה אחריה. כמו מאז ומעולם. 

באלף תשע מאות שבעים וחמש, אלוהים לא אהב מה שראה, ואנחנו, האנשים הקטנים שעל הארץ, לא אהבנו את מה שלא ראו השמיים.  

באלף תשע מאות שבעים וחמש, בבוקר של קיץ, בכפר קטן בגליל העליון, נמצא ילד קטן בתוך מכונת כביסה. 

באלף תשע מאות שבעים וחמש, כמו בשנה שלפניה, כמו בשנה שאחריה, כמו מאז ומעולם, לא היה נהוג לכבס ילדים קטנים. ילדים קטנים, אם הם מתלכלכים, נהוג לרחוץ באמבטיה. אמבטיה היא מקום הולם לרחצת ילדים קטנים שהתלכלכו. ובעצם, ילדים קטנים אף פעם אינם באמת מלוכלכים. 

באלף תשע מאות שבעים וחמש אלוהים ראה, ולא אהב את מה שראה, אבל לא עשה כלום. 

ומאלף תשע מאות שבעים וחמש אני בודקת את מכונות הכביסה שלי היטב. בעיקר מבפנים. שחלילה לא אמצא שם ילד קטן, דהוי ורטוב ומקומט מכביסות קודמות.

 

אלה הפרטים ההסטוריים: (אני התגוררתי בבית ממול)
בתאריך 15.6.1975 חדרה חולית מחבלים מלבנון לבית משפחת חי במושב כפר יובל שבגבול הצפון. בבית נמצאו אבי המשפחה הזקן, שני בניו, בתו שמחה ובנה התינוק. בעלה של שמחה, יעקב מרדכי יצא לעבודתו במטעים הסמוכים, אך כששמע את היריות, חזר לביתו, ועם כח צה"ל שהגיע למקום, פרץ לבית. יעקב נהרג בעת הפריצה לאחר שהספיק לפגוע בכמה מחבלים. בחילופי הירי נהרג גם גיסו. שמחה נפצעה, ונפטרה למחרת מפצעיה. תינוקה ניצל לאחר שהתברר כי החביאה אותו במכונת הכביסה.

זכרונות ילדותי:


סבתא אסתר המלכה, זיכרון ילדות (1) 

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=15265&blogID=290


כלניות, זיכרון ילדות (2)
 
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=15328&blogID=290


מכתב קטנצ'יק לסופר גדולצ'יק, זיכרון ילדות  (3) 

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14801&blogID=290

 

 

 

 

34 תגובות

  1. מירי פליישר

    איריסית התגוררת בבית ממול?
    בזמן הארוע?

    קינה על הילד הקטן שניצל אמנם אבל הזכרונות…

    חג יותר שמח איריס הקטנה וחיבוקים לא מקמטים למשפחתך

    • איריס אליה

      מירינקה הגדולה. כן. וזוכרת הרבה חיילים והרבה היסטריה ואת הפרט הזה בעיקר, שהסתובב סביב הבית ההוא והבית שלנו, חודשים אחרי, ובעקבות ההשפעה של האירוע הקשה הזה על אחותי הגדולה החליטו הורי לעזוב את הכפר. וזה זיכרון ילדות מכונן. ומה לעשות שהזיכרון לא זוכר שחג, וצריך שיהיה שמח….
      אבל בכל זאת. חג נפלא לך ולאהובייך, ונשיקות.

      • מירי פליישר

        מתוקה שלי
        לא שכחתי את הארוע הקשה בכפר יובל והפריצה של האב פנימה. הסיפור היה קורע לב אז והיום.

        • איריס אליה

          מירינקה אהובה. גם את זוכרת? אני ממש מופתעת שכולם זוכרים. הייתה לי תחושה שטבע בים זכרונות הכאב של הארץ הזאת. כשאני חושבת על זה, אולי בגלל שאז, בשנות השבעים, היו מתרחשים פיגועים ספורים ביחס לשנות האינתיפאדה האחרונה, ואיכשהו הלב שלנו היה פחות כהה. כי אם תשאלי אותי על פיגועים שהתרחשו בירושליים בזמן שחייתי שם, אני מסופקת אם אזכור משהו. או שזה עוד מנגנון הדחקה שפיתחתי.
          נשיקות יקירתי. ואגב, קראתי על הספלים שלך אצל אמיר, אני גם באה לקנות כשאני חוזרת.

  2. חני שטרנברג

    איריס יקרה, אח של יעקב ז"ל היה עם אישי בצבא. אני זוכרת היטב את הסיפור העצוב הזה. לזיכרון דרכים משלו, ואירועים עצובים נצרבים בו עמוק יותר מהמשמחים, בעיקר בילדות, ובכל זאת שיהייה חג שמח, כי החיים ממשיכים למרות הכל ועל אף הכל.

    • איריס אליה

      כן. חני יקרה, ואני בדיוק קוראת שנהרגו היום שני חיילים. מה לא נאמר על הארץ הזאת. טורפת יושביה. ולאט לאט, אני מניחה, נמצא עוד ועוד חוטים מקשרים, כמו שהיא טורפת, היא קטנה קטנה. אני נתקלתי במקרה באתר של התינוק הזה, שגדל. שנים הלך איתי מבלי שידע.
      תודה על תגובתך חני, וחג שמח אם כי שמעתי שגם אצלכם צפוי להיות קצת קריר. פה ירד שלג בבוקר.

  3. תַּלְמָה פרויד

    איריס'קה, כתוב מצוין. המשפט הפותח חזק מאוד. והסיפור עצוב כל כך ומתחבר עם העצב על שני החיילים שנהרגו היום.

    נדמה לי שצריך לתקן משהו במשפט הלפני אחרון. מה קרה לשמחה? אני לא רוצה לחשוב..
    ושבת שלום.

    • איריס אליה

      תלמתי, תודה, תיקנתי. לגמרי מתחבר עם ארועי היום, שידעתי עליהם בדיעבד. הייתה לי שנת לילה טרופה מאד שלאחריו כתבתי את הקטע.
      את שואלת מה על שמחה, היא נפטרה מפצעיה למחרת. הסיפור שאמא שלי חוזרת ומספרת לנו, זה שהיא מתה מאהבה. ביום האירוע היא נפצעה, אבל אף אחד לא האמין שתמות, ולמחרת, כשנודע לה שבעלה אהובה נהרג, נפטרה. אין לי מושג אם זאת אגדה, אבל אמא שלי מספרת שהייתה שם אהבה גדולה.
      חג שמח יקירתי, ואהבה.

  4. איריס יקרה
    גם אני זוכרת היטב את האירוע הקשה הזה בכפר יובל
    מדהים לדעת שאת היית הילדה בבית ממול
    ושאנחנו נפגשות כאן ועכשיו ומעבר לאוקינוס כדי לקרוא את זכרונותייך הנוקבים עליו

    1973 היתה שנה רעה במיוחד לאלהים

    וכמה נוראים גם אירועי היום הזה

    • איריס אליה

      ריקי מתוקה, (בדיוק קראתי את הפוסט שלך, את כל כך טובה, לא נראה לי שהייתי שולפת מאתיים שקל, גם לבחורה שניראית נורמטיבית…)
      את זוכרת את האירוע הזה? איכשהו הייתה לי תחושה שנשכח בערימת הזכרונות המרים הפגועים של הארץ הזאת.
      תודה על התגובה, יקירתי. ואל תפתחי לזרים את הדלת. (גיבורה שכמותי. כאן לא פותחים את הדלת גם לאנשים שמכירים…)

      • ועוד איך אני זוכרת את האירוע, זוכרת את דיווחי הטלויזיה , את המתח , את הצער ולחשוב שאת היית ממול !

        את הנוכלת פגשתי בפתח הבית , ברחוב
        אני עכשיו מתחילה לתפוס איזה קרוקית היא ואיזה טמבלית אני

        • איריס אליה

          את מבינה, בסוף את, שהיית טובה ונדיבה, מגיעה למסקנה שאת היית טמבלית. לא יקירתי. את המסקנה הזאת אני דוחה בכל תוקף! טמבל הוא מי שמרמה אנשים וחי עם זה בשלום.

  5. רונית בר-לביא

    איריסקה,

    לא הכרתי את המקרה הזה, כי הייתי אז קטנה..

    אבל היית שם בית ממול – זה מפחיד.
    וכפר יובל – מקום מקסים !!!
    התארחתי שם כמה פעמים בבית של ידיד שנראה היה כמו צימר, בחצר לול תרנגולות והשקט …
    המקום הכי יפה בארץ.

    • איריס אליה

      רוניתה, כפר יובל מקום מקסים וכמובן שבעיני רוחי הוא אפילו מקסים ביותר. גדלתי שם עד גיל 7, (כמה חודשים אחרי האירוע, ובגללו, עברנו דירה)ואלה שנים עם זכרונות של טבע מופלא. כתבתי על זה גם קצת ב"כלניות". לא יכולה לשכוח את הגבעות הבתוליות שמעבר לבית, שכל אביב היו הופכות אדומות וורודות מפרחים, וזה לא דימיון שווא. אחיותי הגדולות מחזקות את הזיכרון הזה ביותר פרטים.
      נשיקות חמדתי, והצלחה גדולה עם הספר, הוא נפלא ומצחיק שזה תענוג.

  6. משה יצחקי

    האירוע זכור לי היטב, בדיוק השתחררתי מתקופת מילואים ארוכה ברמת הגולן. מעבר לאותנטיות של הזיכרון האישי המצמרר, חשוב גם לזיכרון הקולקטיבי הנוטה להימחק בהפצצות הדיגיטליות והאלקטרוניות של הקדמה. וגם למדתי עוד פרט ביוגרפי משמעותי לקראת המפגש העתידי לשעבר:)
    חג שמח איריס יקרה

    • איריס אליה

      משה יקירי, "המפגש העתידי לשעבר" הוא צירוף מבריק, ונראה לי שמעתה ועד החמישה עשר באוגוסט נאמץ אותו כולנו, ובאוגוסט השישה עשר (אלוהים, אני מדברת אמריקאית)הוא יקרא "מפגש העבר העתידי לשעבר" , לא?
      טוב. יאללה. טפו. טפו. חמסה. חמסה. אמא שלי לא הייתה אוהבת שיחות כאלה, פן לא באמת נגיע ליום.
      תודה גדולה על התגובה וחג הכי שמח לך ולאהוביך.

  7. חני ליבנה

    המילים שלך מנציחות את הזכרון הנורא הזה איריס, בכשרון

    • איריס אליה

      חני יקרה, יש לך יכולת נדירה לדעתי, למצוא את הטוב בכל דבר. זה ממשיך את תגובתי לאביטל, אני מקנאה באנשים שהאמונה שלהם בטוב כל כך חזקה, ואת פשוט מקסימה. תודה רבה וחג הכי הכי שמח וטוב.

  8. כתוב יפה חוץ מהמשפטים לה'.

    חסידי חב"ד נרצחו ללא סיבה בבומבי. הסבא אמר שלמרות הקושי הוא מגדל את מוישי הקטן אוחז באמונה והגישה הזאת נראת לי יותר, היא פשוט יותר אמיצה בעיניי.

    זה לא שאני נגועה בה, אני שיא האגו בעולם. קל לי לפקפק באמונה . אך קל לי גם עם קריאת טקסטים מחזקים יותר.

    ובאמת שזה כתוב יפה.

    זה אישי.

    חג- שמח.

    • לא הגדרתי את עצמי מספיק ספרותית. למשל אםם האדם מתלבט בטקסט בין אמונה לחוסר אמונה ההתנדנדות הזאת מענינת לי כקוראת.

      לאיזה צד יפול בסוף וכדומה.
      אך זה שאומר שאין ה' זה לא נותן לי אישית כלום כקוראת.

      למשל כשכתבת על אביך שראה את מה שלא ראית בגג בית הכנסת היה מתח סמוי כזה וזה היה יפה בעיניי.

      כאן יש קביעה שבעיניי מורידה מהעומק של הטקסט.

      מקווה שהובנתי וזה התקבל. כל אני קוראת מכל מיני צדדים.

      ובטח יש עוד קוראים כמוני, איפה שהוא בכדור הארץ.
      כדור הארץ שהוא כוכב.

      אביטל

      • עניין ההתלבטות בין אמונה לחוסר אמונה מעניין אותי בתכלית.
        במיוחד מעניין אותי הפער בין העולם שלי שאין בו אל לבין עולמו של אדם אחר שיש בו אל.
        אני חושב שזה מצב מיוחד, מאוד טעון, המשקף אפשרות של אמונה טוטלית מצד אחד וחרות טוטלית מצד שני. זאת, לטעמי, מהותה של דמוקרטיה.

        • איריס אליה

          גיורא לשם יקר, אני מסכימה איתך בכל פה. גם אותי העניין הזה מעניין בתכלית, אולי כי הוא שורש קיומנו, הפיזי והרוחני. כתבתי לאביטל בהרחבה, חירות האמונה, או הדמוקרטיה של האמונה אם להשתמש במונח שהובלת אליו, מלווה אותי בשנים האחרונות יותר מאי פעם, ויכול להיות, ככה נראה לפי הערתך, שימשיך וילווה אותי, אם ירצו השמיים, עוד שנים רבות.
          תודה רבה על תגובתך, וחג שמח לך ולאהוביך.

      • אני תמיד נזכרת במה שלא אמרתי, מה לעשות לקויים זקוקים לתוספת זמן.

        אני ובני ביתי כמעט נספנו בפיגוע שהיה בשכונת- בית ישרראל במאה שערים, זאת הייתה השבת חתן של אחי והייתי אמורה לשהות שם, בנוסף ביתי הקטנה הייתה ממש סמוך לאיזור הפיצוץ אצל משפחה אדוקה שארחה אותה עד בואנו. וכששמעה את הפיצוץ חשבה שנספנו והתחילה בקריאת תהילים. אנו שהינו במלון שבשכונה. ובעלי ואחי ואבי בבית הכנסת. אחי התעקש על כך שחא נשהה בבית הארחה מסיבותיו הוא וכך ניצלנו.

        כלומר זה לא שאני מדברת סתם, כפי שנדמה.

        כשממענו מה קרה, התפרצתי כלפי החרדים ששהינו אצלם ואמרתי: איך ה' מסוגל..

        והם בכו וענו: יש לו רחמים אין סופים, אין לך מושג כמה.

        ולאורך זמן למדתי להבין מהיכן נאמרו הדברים, גם אם איני בדרגה.

        בכל אופן לדעתי קביעות בטקסט מצמצמות אותו.

        מקווה שאינך כועסת.
        הרי את בין אהובותי.

        חג- שמח.

        • איריס אליה

          אביטלי אהובה, לא עניתי קודם, בגלל הפרשי השעות ביננו. אני מנסה לענות כשאתם און ליין. קודם כל ברור שלא כועסת, ולא רק בגלל שאני אוהבת אותך מאד ומלאת הערצה לכישרונותייך הרבים כל כך. כבר דיברנו על זה, זוהי בדיוק חירות היצירה כפי שכתבה לי חנה בפוסט אחר, והיטיב לנסח זאת גיורא לשם מעלי, זאת הדמוקרטיה, ואני הייתי מוסיפה, זאת הדמוקרטיה של האמונה. אני מזדהה עם דברייך עד מאד, ומקבלת גם את הביקורת שהקביעה במשפט הראשון מורידה מהעומק של הטקסט, כי היא בעצם חותמת כל קונפליקט. אבל כתבת לי "(…) אך זה שאומר שאין ה' זה לא נותן לי אישית כלום כקוראת (…)" ואני בשום מקום לא עירערתי על קיומו של האל. אני חיה עם תחושה מאד חזקה שהוא קיים, אבל כשאפגוש בו או במלאכיו ביום מן הימים (אני כמובן מקווה שלא אמצא את עצמי במקום האחר)יהיו לי אליו הרבה שאלות שלא קיבלו תשובה בעולם הזה. מאד קשה לי עם האנשים שמתעקשים לפרש את מעשיו, או מקבלים אותם כמו שהם, או יוצאים מנקודת הנחה שלכל דבר יש הסבר. אני חושבת שדווקא בעניין הזה, הם אלו שחותמים את הקונפליקט, בגלל הזכות שנפלה בחלקם לחיות באמונה הזאת, השלמה, המוארת, שכבר כתבתי לך שהיא מעוררת את קנאתי, אבל אני לא מצליחה להגיע אליה. אני חושבת שחייהם של האנשים בעלי האמונה טובים מחייהם של חסרי האמונה, או המפקפקים בעוצמת האמונה, אבל אני, לצערי, נימנית עם החלק האחרון.

          כך או כך, יפתי, חג שמח, מלא צדק צדקה ומעשים טובים. אוהבת אותך מאד.

          • אני יודעת שאת מאמינה. אבל קביעות מגבילות. אני חשה כך גם בקראי ספרים חרדים ששמשעממים אותי מאד. בדיוק מהסיבה הזאת. זה מצמצם, פונה רק לקהל מסוים, כלומר קהל שאומר שה' רע וזהו. משהו ילדותי.( בעיניי)

            ואמרתי לך איני קוראת ספרים חרדים מאותה סיבה תבניתית.

            ואין קשר לדברי גיורא באשר לדמוקרטיה זהו ויכוח על טעמי הספרותי ולא פוליטי ואיני פוליטית מתוך עקרון.

            אני חושבת שפוליטיקה חוסמת שיח בין אנשים.

            וקשה לי עם התעסקות מרובה בה.

            כזאת אני.

            חג- שמח.

  9. יעל ישראל

    מזעזע, אירוסית. בטח היית בת 5, ואת בטח נורא הזדעדעת מזה.

    • איריס אליה

      יעלתי אחותי, אתמול קיבלתי מייל מהתינוק הזה, שגדל והיה לאיש, אני מחכה לתשובה שלו אם הוא מרשה לי לפרסם את המייל.
      נשיקות רבות ותודה על המייל, כבר כותבת לך בחזרה.

  10. חנה טואג

    מצמרר! מציאות חיינו בצל הטרור הזויה מכל דמיון פרוע
    תארת יפה איריס

    • איריס אליה

      חנה טובה וחכמה, אני חושבת שהספר שלך, מעבר לעובדה שהוא מהנפלאים והמרגשים שקראתי בחיי, מצליח לעלות סוגיות של אמונה, ואמונה באמונה, וכמה דרכים יש לראות ולבחון מקרה אחד שקרה, בראי רב השתקפויות.
      חג שמח וכשר, ובעקבות הפוסט ההוא שקראתי, בבקשה לא לעבוד קשה מידי, גם במחיר שחרור האגו.

  11. זו הבעיה עם אלוהים
    "באלף תשע מאות שבעים וחמש אלוהים ראה, ולא אהב את מה שראה, אבל לא עשה כלום" לא עשה כלום

    • איריס אליה

      לוסי יקרה. זאת בדיוק גם הבעיה שלי איתו. אבל את יודעת, זה לא נגמר אף פעם. ראי את ההדיינות שלי עם אביטל למעלה. אבל לפעמים אני שוכחת. רוב הזמן, בעצם. וכל כך מתפעלת ממנו. גם על הזיכרון האנושי הוא אחראי, הרי, לא?
      תודה לוסי על התגובה, וחג שמח לך ולאהובייך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן