בננות - בלוגים / / פיל לא רגיל – הסוף. (סיגלי, לטיפולך)
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

פיל לא רגיל – הסוף. (סיגלי, לטיפולך)

 

 

 בעמק יפה בין כרמים ונחלים,

חיה בנחת משפחת פילים.

אמא פילונה ואבא פילפיל
ובייבי פילון העונה לשם גיל.
גיל היה פיל מיוחד, יוצא דופן,
(ככה גרסו השמועות, בכל אופן)
כשהיה בן שנה, כבר הלך בלי עזרה,
וצעד עד לנחל, וגם חזרה.
כשהיה הפילון כמעט בן שנתיים,
יצא בגפו לחדוק את המים.
בן שלוש הוא משך בעזרת הזנב
גדוד שלם של עצים ובולים אחריו.
בן שלוש ועוד שניים-שלושה חודשים,
היה לו אוצר פילמילים די מרשים.
בן ארבע ידע באופן מוצלח,
לשורר בסגנון של ביאליק וזך.
כשהיה בן חמש וחצי כמעט,
בשבע שפות עתיקות כבר שלט.
בן שש ידע לדקלם אפלטון,
אז הוכתר גם כפיל- פילוסוף הראשון…

בקיצור, לא צריך להכביר במילים.

גיל היה ראש וראשון לפילים..  
 
אלא מה? בעיה! (ואפילו צרה,)
הייתה לפילון תופעה מוזרה.
אפורה
לא שגורה
ומאד נדירה.
תופעה בלתי אפשרית אצל פיל,
תופעה שאינה הגיונית בעליל…
תאמינו או לא, אך הפיל המבריק,
יצא לעולם, כשעורו… דק דקיק
כן. באופן מוזר ובלתי רגיל,
לגיל הפילון לא היה … עור של פיל

אמא פילונה ואבא פיל גם,
ניסו לעזור ככל יכולתם, 
פרסמו מודעות בעיתון "פיל העיר"
פגשו יועצים וקוסמים למכביר,
חקרו ודרשו, פרסמו גם ברשת,
יצאו בקריאה ציבורית ונואשת,
"מי יודע כיצד והיכן מגדלים,
עור מחוספס, קרי, עור של פילים?"

למותר לציין, זה ידוע מאד,

עור של פילים לא גדל בשדות.
גם לא ביערות, על עצים או שיחים…
עור של פילים לא קוטפים כמו פרחים.
 
אמא ואבא, זוג ההורים,
ישבו וחשבו, ולאחר דיבורים,

ניסו לעטות לו שריון על הגב

ובכל זאת חדרו המילים אל אוזניו,
ניסו לאטום את החור שבאף, 
פגעו המילים הישר בעיניו.
כמוצא אחרון לשינוי המצב,
קשרו לו אף סרט אדום בזנב
והוסיפו זמירות ופסוקי אלילים
כדי לצמח לו עור של פילים.
אך כלום לא עזר. (אך גם לא הזיק).
פילונצ'יק נותר כשעורו דק דקיק. ..
ועם כל הערה או כינוי שקיבל,
היה גיל הפיל, מתקפל, משתבלל…
ובנוסף לכל זה, כעונש מושלם,
הפילון הקטן גם היה נאלם.

פעם, בבוקר אביב נהדר,
צעק לו הקוף בחצר, "מכוער!"
וגיל, תוך שניות, לשונו התייבשה,
ואפילו לפתוח ת'פה התקשה,
ובמקום לפַלפֵל, או מילה להחזיר,
ברח אל ביתו בקול בכי אדיר.

ופעם, באמצע שיעור מעניין,  
לעג לו ההיפו: "אתה סתם שמן!"  
ושוב הפילון, עדין עד זרא,
לא הצליח לפלוט אף מילה חזרה.
רק ישב וכבש את פניו באוזניו,
כשנהר דמעותיו עולה על גדותיו.

ופעם, היה זה יום קיץ יבש,
צחק החמור, וקרא לו "טיפש"
ושוב זה קרה, ובלי שום היגיון,
כל המילים נתקעו בגרון.
וגיל הפילון עמד מבויש,
כשזרנוק דמעותיו נפרץ מחדש.       
 
חלפו חודשים, וכלום לא קרה,
עלבונות כבר הפכו לדבר בשגרה,
עד שבוקר אחד, בהיר ומצוחצח,
התעורר גיל הפיל מאד מצוברח,
ובקול די רוטט, מלא בכאב,
אמר:  "זה מרגיש לי כאילו נשרף לי הלב..".
 
אמא ואבא, זוג הפילים,
עמדו בסלון, מאד אומללים,
ריבונו של עולם, מה לעשות?
מה לא ניסו, שאפשר לנסות?
 
ואז אל הבית, לפתע נכנס,
אדון צבעוני, אדון מר טווס,
נעמד על שולחן ובקול מגונדר,
פרש נוצותיו, רוב פאר ואמר:
"יש שיטה לא מוכרת אך די נבונה,
שנקראת בפשטות: מטרית הגנה."
 
"מטריה?!?" נזעקו ההורים, "מטריה?!?
נקנה אותה חיש, אין כאן שום בעיה!
נרוץ לחנות… לא חשוב המחיר
נרוץ ונקנה, ואחר כך תסביר…"
 
"עיצרו," טיווס הטווס והוסיף, "סבלנות!
מטריה שכזאת לא קונים בחנות!
אין שום צורך בכסף, צריך רק דמיון…
אך לפני שאמשיך… נא קראו לפילון."
 
בחדק שמוט, במבט נעלב.
הצטרף הפילון הצעיר אל הוריו,
"ובכן" המשיך הטווס בנימוס ובחן, 
"מטריה שכזאת, רק צריך לדמיין.
היא נמצאת לכולנו, בתוך תוך המוח,
נחוצים רק צבעים, ויכולת לצבוע,
הצבעים הם, בעצם, צבעי הגנה,
וביכולתם לשנות לגמרי ת'תמונה…
אדום, משחרר מפחדים, לדוגמא,
כחול, מעניק ביטחון ועוצמה,
סגול מסגל סגולות של הרוח,
ירוק מדרבן את גופנו לפרוח…
והוא שאמרתי, ואומר שוב שנית,   
כל שנחוץ הוא דימיון צבעוני!

 


אמא פילונה בראש הנהנה,

"רעיון מעניין… מטריית הגנה,"
אבא פילפיל הסכים ואמר,
"אפשר מצידי להתחיל כבר מחר…"
ופילוני ציחקק, פער את עיניו,  
"אפשר מצידי להתחיל מ… עכשיו!
הנה, הנה כבר, ממש עוד שנייה,
אפתח מעלי את אותה מטריה…"
ואפילו דקה לבזבז לא רצה,
ויצא מהבית כמעט בריצה,
מלא בטחון ועוצמה ותבונה,
כשמעל לראשו מטריית הגנה.

"הסתכלו!" כך צעק, "הביטו היטב!
תראו איך בכלל לא שורף לי הלב…"

ובעמק ההוא, בין כרמים ונחלים,
חיה בנחת משפחת פילים,
ואם תיכנסו לביתם הקטן,
תמצאו שלוש מטריות במפתן,
שתיים גדולות ואחת קטנטנה,
מרוחות כראוי בצבעי הגנה,
ואם תבקשו, בהחלט יתכן,
תמצאו גם אחת חדשה עבורכם.
 

 

 

 

 

חמדתי סיגל סיגל, 
העליתי את השינויים שהצעת, ואת מה שאני חושבת. תקראי ונמשיך… (או שתתני לי כבר ת'מייל שלך…) תגידי לי אם צריך לפתוח פוסט חדש.
ובזה נסללת הדרך הסגולה מסגולות לספר שלנו.
יאללה, מותק. נשיקות ושבוע סגולי.

 

בעמק יפה בין כרמים ונחלים,
חיה בנחת משפחת פילים.
אמא פילונת ואבא פילפיל
ובנם פילפילון העונה לשם גיל. ובנם היחיד העונה לשם גיל, יותר מידי "פילפיל" לא? אבל מקבלת שצריך להסיר ביטויים באנגלית
גיל היה פיל ממש יוצא דופן,
(ככה סיפרו השמועות, בכל אופן) (גרסו נשמע לי גבוה מידי לילדים) מקבלת
כשהיה בן שנה, הוא הלך בלי עזרה,
וצעד עד לנחל, וגם חזרה.
כשהיה הפילון כמעט בן שנתיים,
יצא בגפו לחדוק את המים.
בן שלוש כבר משך בעזרת הזנב
גדוד שלם של בולי עץ אחריו. (בולים נשמע מצחיק🙂 / עגלה עמוסה בעצים אחריו
בן שלוש ועוד שניים שלושה חודשים,
היה לו אוצר פילמילים די מרשים.
בן ארבע ידע באופן מוצלח,
לשורר בסגנון ביאליק וזך. (הורדתי לך את שלאולי טשרניחובסקי במקום ביאליק, יושב יותר טוב מבחינת המשקל אם מורידים את ה"של", לא?
כשהיה בן חמש וחצי כמעט,
בשבע שפות עתיקות כבר שלט.
בן שש ידע לדקלם אפלטון,
אז הוכתר גם כפיל- פילוסוף הראשון.
בקיצור, לא צריך להכביר מילים.
גיל היה ראש וראשון לפילים.
אלא מה? בעיה! (ואפילו צרה),
הייתה לפילון תופעה מוזרה.
תופעה לגמרי בלתי אפשרית,
שלכל הדעות
אינה הגיונית. (צמצמתי קצת את השימוש במילה תופעה ושיניתי, אבל אם תרצי תשני בחזרה🙂 להוריד לגמרי ת'שורות בכחול, אבל הייתי מנסה להחזיר את החרוז "בעליל" בכל זאת…
תאמינו או לא, אך לפיל המבריק,
היה עור עדין ממש דק ודקיק.
כן באופן מוזר ובלתי רגיל, באופן מופרך ונדיר בעליל (מוזר כבר היה למעלה)
לגיל הפילון לא היה
עור של פיל.

אמא פילונת וגם אבא פיל, (פילונת כי פילונה זה במילרע ומשנה את הקצב) מקבלת
ניסו לעזור אך דבר לא הועיל. מקבלת
פרסמו מודעות בעיתון "פיל העיר",
פגשו יועצים וקוסמים למכביר.
חקרו ודרשו, פרסמו גם ברשת,
יצאו בקריאה ציבורית ונואשת:
"מי יודע כיצד והיכן מגדלים,
עור מחוספס, כלומר, עור של פילים?"

מיותר (מקבלת במקום למותר) לציין, זה
ידוע לכל, (ידוע מאוד לא נשמע לי אז אולי כך?)
עור בשדות לגדול לא יכול לא יושב לי טוב. לשקול החזרה של השורה המקורית
גם לא ביערות, על עצים או שיחים,
עור של פילים לא קוטפים כמו פרחים.
ברוב דאגה זוג/ התיישבו ההורים
ישבו וחשבו/, הרהרו הרהורים. ניסו לחפש פתרונות אחרים
טרחו וחיפשו מיני כיסויים,
על גיל
הם ערכו מספר ניסויים. להוריד את השורות בכחול, כי כבר דחפתי ניסו בשורה לפני… נראה לך?  (אבא ואמא וגם זוג הורים זה מיותר וכל המילים שהוספתי מעין דוגמאת מקדימון לתאור הניסויים, אבל אולי תמציאי שונה )
ניסו לכסות/ תחילה הם כיסו בשריון את הגב,
ובכל זאת חדרו המילים אל אוזניו.
ניסו לאטום את החור שבאף,
אז פגעו המילים הישר בעיניו.
כמוצא אחרון לשינוי המצב,
קשרו לו מין סרט אדום בזנב.
עוד הוסיפו זמירות ופסוקי אלילים ,
שאולי יצמיחו לו עור של פילים. (יצמחו, בבנין פיעל נשמע לי מוזר אבל להעדפתך) לא יושב לי לגמרי, צריך להמשיך לחשוב
אך כלום לא עזר, (וגם לא הזיק),
פילונצ'יק נותר כשעורו דק דקיק.
זאת אומרת, ? לא בטוחה על כל הערה שקיבל,
היה גיל הפיל, מתקפל, משתבלל.
הפילון הקטן פשוט נאלם , (המילה עונש בהקשר, לא תהיה ברורה לילד) מקבלת
ובעיניו הדמעות נאגרו כבר כמו ים. (או כל משפט שתרצי שיחליפו את עונש מושלם) מקבלת וממשיכה לחשוב על משפט מקביל
הנה מקבלת פעם, בבוקר אביב נהדר,
צעק לו הקוף בחצר, "מכוער!"
מיד לשונו של גיל התייבשה,
ואפילו לפתוח את פיו התקשה. מקבלת
כך במקום להעיר, או מילה להחזיר,
ברח אל ביתו בקול בכי אדיר.
ופעם, באמצע שיעור מעניין,
לעג לו ההיפו: "אתה סתם שמן!"
ושוב הפילון, אבוי לצרה,
לא הצליח לפלוט אף מילה חזרה.
רק ישב וכיסה את פניו באוזניו,
כשנהר של דמעות/ דמעותיו (לא?) עולה על גדותיו.
ופעם, היה זה יום קיץ יבש,
צחק החמור, וקרא לו "טיפש"
ושוב זה קרה, בלי שום היגיון,
כל המילים נתקעו בגרון.
גיל הפילון עמד מבויש,
מבול של דמעות פרץ מחדש. מקבלת

כך חלפו חודשים, וכלום לא קרה,
עלבונות כבר הפכו לדבר בשגרה,
כל בוקר חדש בהיר וצח, (מצוחצח נשמע לי מוזר לבוקר) אבל המשקל חסר, אני חושבת
מתעורר גיל הפיל מאד מצוברח,
ובקול די רוטט מלא בכאב,
אומר: "די כבר, הו די, נשרף לי הלב". את המשפט מקבלת, לא בטוחה לגבי מעבר לזמן הווה
(העברתי את הבית לזמן הווה, תראי עם מתאים לך)

אמא ואבא, ההורים הפילים,
עומדים בסלון, גם הם אומלליםשוב, לא בטוחה בזמן הווה
"ריבונו של עולם, מה לעשות?
מה לא ניסינו, שאפשר לנסות?"

בוקר אחד/ ובאותה השעה, ואז את ההמשך… באופן מפתיע, (הרחבתי קצת את הכניסה של הטווס תראי אם נראה לך)
אורח חשוב אל הבית הגיע.
בצעדי ראווה טופף ונכנס,
יצור ססגוני, אדון מר טווס. מעולה לדעתי
נעמד על שולחן ובקול מגונדר,
פרש נוצותיו רוב פאר, ואמר:
"פילים יקרים, האוכל לעזור?
לי יש יש לי פתרון לעוביו של העור. מעולה לדעתי
השיטה לא מוכרת, אך לי היא עזרה,
מטרית הגנה ששומרת מרע."
לא בטוחה שלא כדאי להחזיר את מה שהיה

"מטריה! "תמהו ההורים: "מטריה? (שיניתי את נזעקו, כי הם לא נבהלו, נכון?) מקבלת לגמרי
נקנה אותה חיש, זאת לא בעיה!
נרוץ לחנות, לא חשוב המחיר
נרוץ ונקנה, ואחר כך תסביר"

"עיצרו," טיווס הטווס , "סבלנות,
מטריה שכזאת לא קונים בחנות!
אין צורך בכסף, רק בהגיון/ רק בקצת היגיון, מקבלת את השינוי, מעולה
העירו/הביאו או קראו נא לגיל, את גיל ונפעיל קצת דמיון".

מיהרו ההורים להעיר את פילון,
הזמינו אותו אליהם לסלון.
אולי מיותר, אפשר להוריד את השורות בכחול?
אז בחדק שמוט ומשפיל את עיניו, בחדק שמוט, במבט נעלב (אולי צריך עוד קצת שיפוץ)
הצטרף הפילון הצעיר אל הוריו.
"ובכן" פתח הטווס ברוב חן, ("ברוב" בשביל לשמור על הקצב) מקבלת
"מטרית הגנה, רק צריך לדמיין.
יש אותה לכולנו, אצלנו בראש, (העדפתי על בתוך תוך המוח) מקבלת, מעולה
צריך קצת לצבוע ואין מה לחשוש. מקבלת לגמרי
(כאן יקירתי, קבלי רעיון מסחרי, לצייר מטריה בלי צבע ולצרף לספר צבעים שכל ילד ישתתף במלאכת הצביעה) ג ד ו ל! ומסחר ושווק זאת את מותק! 
אדום, משחרר מפחדים ואשמה.
כחול, מעניק ביטחון ועוצמה.
סגול נותן שקט לנפש וכוח.
ירוק עוזר להתחזק ולפרוח. (עוד אפשרות אבל לדעתי, עדיין צריך לדייק יותר עם הצבעים וכוחותיהם) וצריך להכניס את הזהב של תמי, מקבלת
כן הוא שאמרתי, ואומר שוב שנית,
כל שנחוץ הוא דימיון צבעוני!

אמא פילונת בראש הנהנה,
"רעיון מעניין, מטריית הגנה".
אבא פילפיל הסכים ואמר:
"אפשר מצידי להתחיל כבר מחר".
אך פילוני ציחקק ופער את עיניו,
"אפשר מצידי להתחיל מ… עכשיו!
הנה, כבר, ממש עוד שנייה,
אפתח מעלי את אותה מטריה".
גילי דקה לבזבז לא רצה,
ויצא מהבית כמעט בריצה.
מעל ראשו מטרית הגנה
נמלא בטחון ועוצמה ותבונה.
"הסתכלו!" כך צעק, "הביטו היטב!
ראו איך כבר לא שורף לי הלב"

(כאן מכיוון שבילדים עסקינן, אפשר לחזור אל הקוף וההיפו והחמור ולהראות איך גיל מצליח לתקשר עם חבריו, הזדמנות לראות כמה שהוא חכם ויוצא דופן) חשבתי על זה, בהתחלה חשבתי לנסות להכניס את "הפוסל, במומו פוסל" כי הקוף אומר מכוער, ההיפו שמן, והחמור אומר טיפש… נעבוד על זה. אבל זה לא ארוך בטירוף?

בעמק יפה בין כרמים ונחלים,
חיה בנחת משפחת פילים.
אמא פילונת ואבא פילפיל
ובנם פילפילון הקטן העונה לשם גיל.
אם תבקרו בביתם הקטן,
תראו מטריות על סף המפתן. (הוספתי סף🙂
שתיים גדולות ואחת קטנטנה,
צבועות בשלל צבעי הגנה. (צבועות במקום מרוחות) ניסיתי להימנע מהשורש צ.ב.ע. פעמיים, ולעשות הקבלה לקרם הגנה
ואם תבקשו, בהחלט יתכן,
תמצאו גם אחת חדשה עבורכם.

את גדולה סיגלי. כבר אמרתי
ולסיום… רק להזכיר לך שאני לא באמת יודעת, רק ניסיתי לחבר במקומות
שנראה לי שצריך להוסיף כמה מילים, ושיניתי לך את בייבי, מילים שיש בהן ת'תמונה (כי זה סלנג), הורדתי את "אבא גם", כי בעברית אומרים "גם כן", "למותר" הפכתי למיותר כי לא מכירה את השימוש הנכון בלמותר, להכביר במילים השימוש הנכון הוא להכביר מילים וזהו, עכשיו צריך לבדוק איך מכניסים את הזהב של תמי לסיפור כי נראה לי שהיא מבינה בצבעים ואנרגיות הרבה יותר ממני ומגוגל יקירי הלא מושלם, אה וגם… שלוש נקודות בתוך סיפור בדרך כלל לא קיים, משתמשים בפסיקים… נדמה לי :).

 

 

 

החלק האחרון, החדש: מודגש בכחול

בעמק יפה בין כרמים ונחלים,

חיה בנחת משפחת פילים.

אמא פילונה ואבא פילפיל
ובייבי פילון העונה לשם גיל.
גיל היה פיל מיוחד, יוצא דופן,
(ככה גרסו השמועות, בכל אופן)
כשהיה בן שנה, כבר הלך בלי עזרה,
וצעד עד לנחל, וגם חזרה.
כשהיה הפילון כמעט בן שנתיים,
יצא בגפו לחדוק את המים.
בן שלוש הוא משך בעזרת הזנב
גדוד שלם של עצים ובולים אחריו.
בן שלוש ועוד שניים-שלושה חודשים,
היה לו אוצר פילמילים די מרשים.
בן ארבע ידע באופן מוצלח,
לשורר בסגנון של ביאליק וזך.
כשהיה בן חמש וחצי כמעט,
בשבע שפות עתיקות כבר שלט.
בן שש ידע לדקלם אפלטון,
אז הוכתר גם כפיל- פילוסוף הראשון…

בקיצור, לא צריך להכביר במילים.
גיל היה ראש וראשון לפילים..  
 
אלא מה? בעיה! (ואפילו צרה,)
הייתה לפילון תופעה מוזרה.
אפורה
לא שגורה
ומאד נדירה.
תופעה בלתי אפשרית אצל פיל,
תופעה שאינה הגיונית בעליל…
תאמינו או לא, אך הפיל המבריק,
יצא לעולם, כשעורו… דק דקיק
כן. באופן מוזר ובלתי רגיל,
לגיל הפילון לא היה … עור של פיל

אמא פילונה ואבא פיל גם,
ניסו לעזור ככל יכולתם, 
פרסמו מודעות בעיתון "פיל העיר"
פגשו יועצים וקוסמים למכביר,
חקרו ודרשו, פרסמו גם ברשת,
יצאו בקריאה ציבורית ונואשת,
"מי יודע כיצד והיכן מגדלים,
עור מחוספס, קרי, עור של פילים?"

למותר לציין, זה ידוע מאד,

עור של פילים לא גדל בשדות.
גם לא ביערות, על עצים או שיחים…
עור של פילים לא קוטפים כמו פרחים.
 
אמא ואבא, זוג ההורים,
ישבו וחשבו, ולאחר דיבורים,

ניסו לעטות לו שריון על הגב

ובכל זאת חדרו המילים אל אוזניו,
ניסו לאטום את החור שבאף, 
פגעו המילים הישר בעיניו.
כמוצא אחרון לשינוי המצב,
קשרו לו אף סרט אדום בזנב
והוסיפו זמירות ופסוקי אלילים
כדי לצמח לו עור של פילים.
אך כלום לא עזר. (אך גם לא הזיק).
פילונצ'יק נותר כשעורו דק דקיק. ..

ועם כל הערה או כינוי שקיבל,
היה גיל הפיל, מתקפל, משתבלל…
ובנוסף לכל זה, כעונש מושלם,
הפילון הקטן גם היה נאלם.

פעם, בבוקר אביב נהדר,
צעק לו הקוף בחצר, "מכוער!"
וגיל, תוך שניות, לשונו התייבשה,
ואפילו לפתוח ת'פה התקשה,
ובמקום לפַלפֵל, או מילה להחזיר,
ברח אל ביתו בקול בכי אדיר.

ופעם, באמצע שיעור מעניין,  
לעג לו ההיפו: "אתה סתם שמן!"  
ושוב הפילון, עדין עד זרא,
לא הצליח לפלוט אף מילה חזרה.
רק ישב וכבש את פניו באוזניו,
כשנהר דמעותיו עולה על גדותיו.

ופעם, היה זה יום קיץ יבש,
צחק החמור, וקרא לו "טיפש"
ושוב זה קרה, ובלי שום היגיון,
כל המילים נתקעו בגרון.
וגיל הפילון עמד מבויש,
כשזרנוק דמעותיו נפרץ מחדש.       
 
חלפו חודשים, וכלום לא קרה,
עלבונות כבר הפכו לדבר בשגרה,
עד שבוקר אחד, בהיר ומצוחצח,
התעורר גיל הפיל מאד מצוברח,
ובקול די רוטט, מלא בכאב,
אמר:  "זה מרגיש לי כאילו נשרף לי הלב..".
 
אמא ואבא, זוג הפילים,
עמדו בסלון, מאד אומללים,
ריבונו של עולם, מה לעשות?
מה לא ניסו, שאפשר לנסות?
 
ואז אל הבית, לפתע נכנס,
אדון צבעוני, אדון מר טווס,
נעמד על שולחן ובקול מגונדר,
פרש נוצותיו, רוב פאר ואמר:
"יש שיטה לא מוכרת אך די נבונה,
שנקראת בפשטות: מטרית הגנה."
 
"מטריה?!?" נזעקו ההורים, "מטריה?!?
נקנה אותה חיש, אין כאן שום בעיה!
נרוץ לחנות… לא חשוב המחיר
נרוץ ונקנה, ואחר כך תסביר…"
 
"עיצרו," טיווס הטווס והוסיף, "סבלנות!
מטריה שכזאת לא קונים בחנות!
אין שום צורך בכסף, צריך רק דמיון
אך לפני שאמשיך… נא קראו לפילון."
 
בחדק שמוט, במבט נעלב.
הצטרף הפילון הצעיר אל הוריו,
"ובכן" המשיך הטווס בנימוס ובחן, 
"מטריה שכזאת, רק צריך לדמיין.
היא נמצאת לכולנו, בתוך תוך המוח,
נחוצים רק צבעים, ויכולת לצבוע,
הצבעים הם, בעצם, צבעי הגנה,
וביכולתם לשנות לגמרי ת'תמונה…
אדום, משחרר מפחדים, לדוגמא,
כחול, מעניק ביטחון ועוצמה,
סגול מסגל סגולות של הרוח,
ירוק מדרבן את גופנו לפרוח…
והוא שאמרתי, ואומר שוב שנית,   
כל שנחוץ הוא דימיון צבעוני!

 


אמא פילונה בראש הנהנה,

"רעיון מעניין… מטריית הגנה,"
אבא פילפיל הסכים ואמר,
"אפשר מצידי להתחיל כבר מחר…"
ופילוני ציחקק, פער את עיניו,  
"אפשר מצידי להתחיל מ… עכשיו!
הנה, הנה כבר, ממש עוד שנייה,
אפתח מעלי את אותה מטריה…"
ואפילו דקה לבזבז לא רצה,
ויצא מהבית כמעט בריצה,
מלא בטחון ועוצמה ותבונה,
כשמעל לראשו מטריית הגנה.

"הסתכלו!" כך צעק, "הביטו היטב!
תראו איך בכלל לא שורף לי הלב…"

ובעמק ההוא, בין כרמים ונחלים,
חיה בנחת משפחת פילים,
ואם תיכנסו לביתם הקטן,
תמצאו שלוש מטריות במפתן,
שתיים גדולות ואחת קטנטנה,
מרוחות כראוי בצבעי הגנה,
ואם תבקשו, בהחלט יתכן,
תמצאו גם אחת חדשה עבורכם.
 


חברים יקרים וטובים, מצטערת על הפוסטים הצפופים, אבל מבטיחה לקחת ריטלין בזמן הקרוב. (אני פותחת פה חזית? מה לעשות. אני מאלה שחושבים שעשו לתרופה דמוניזציה.) 

כמו תמיד דעתכם הכנה מאד חשובה לי, ואני בטוחה שגם לסיגל… (נכון , מותק? ) אז הכי נשמח לשמוע מה אתם חושבים.  מאולץ? דידקטי מידי? רוחני מידי?  
ולמי שיש כוח, הצעות הידוק וקיצוץ תתקבלנה באהבה וברכה.

אולי הפילונצ'יק יגדל להיות בייבי בוק בנני?

תודה ענקית ושבת שלום.
  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

31 תגובות

  1. מירי פליישר

    יש מקומות שממש רואים את הציור.
    מחכה לספר

    • איריס אליה

      מירי מתוקה, גם בעיני עלו כמה סצנות שממש אפשר לצייר…. אבל הסוף נראה לך?

      • מירי פליישר

        נחמד מאוד . פתרון שנראה די פסיכולוגי. צריך לבדוק איתם אם זה פתרון טוב.
        אותי תמיד שואלים מה את חופרת אז אני שואלת אותך אם כבר שאלת-
        מה משמעות הצבע בהגנה של המטרייה?
        החריזה שלך זורמת בקלות, איכשהו יש לי בעיה עם לכידות הרעיונות. הם רבים!
        אבל הפוטנציאל מקסים ואני הולכת מתי שהוא להקריא את הספר עם הציורים למאיה שלי דרך הסקייפ!

        • מירי פליישר

          נדמה לי שהבנתי,קשת הבנה שכמותי. הצבעים הם צבעי הגנה שהמשתמש בהם במטרייתו מוגן באמצעותם מכל רע.
          קצת נראה לי כמו שכתבתי לא ממוקד ,נהיר ופשוט מספיק.
          וכל זה בגלל ששאלת….

          • איריס אליה

            מירינק'ה יקרה, למאיה רוז קצת מוקדם לטעמי… אבל אני מעתיקה את התגובה של סיגל, שהולידה את הרעיון:

            בכל מקרה, את בטח מחפשת את הסוף, ובחריזה אם שמת לב הצעתי לך למצוא אותו מתוך התחברות שלך לנושא. מה את, או אני, או אנשים עם עור דק עושים בעצם לצורך התמודדות. המטריה אגב היא לא סתם בחרוז, היא הצעת פתרון:) איפשהו, מתישהו, באיזשהו ארוע "רוחני" הרצו לנו או לימדו אותנו (לא זוכרת מה היה שם ומי הנוכחים) שבבוקר לפני שיוצאים מהבית מדמיינים מטריה של אנרגיות שעוטפת אותנו. בהתחלה לובשים צבע אדום שעוטף אותנו מהראש עד לרגליים וקושרים מתחת לרגליים לא להשאיר שום חלק חשוף. מעל לצבע האדום לובשים צבע סגול, מעל לצבע הסגול לובשים צבע לבן ומעל לכל אלה הקשורים היטב ומכסים את כל הגוף לובשים מהראש ועד לכתפיים כדורי כסף קטנטנים ועם מטריית ההגנה הזאת יוצאים מהבית. אף אחד לא יכול לפגוע בנו. אנחנו עטופים ומוגנים. חברה שלי דיווחה שזה עובד עבורה. אני כבר לא זוכרת מה היו הצבעים ובאיזה סדר לובשים אותם אבל זה יכול להיות רעיון לפיתרון לפיל. זה כבר יכול להפוך ספר ילדים לספר שיכול לשבת גם על מדפי הספרים האלטרנטיביים או איך שקוראים לתחום.
            המשך עריכה מעניינת ופורה שיהיה לך, עצתי היא בגדר קשקוש של בוקר, בטוחה שגיל שמח שאת כותבת אותו ולא אני:)

            שבת שלום ואלף תודות, יקירתי, אני מחכה לשמוע מה סיגל אומרת. כי הייתה לי תחושה של משהו לא ממוקד מספיק.

  2. נפלא, איריס! יש כבר מאייר/ת לספר?

    והריטלין – שייקחו הפסיכ[יאטר]ים.

    • איריס אליה

      אמיר אור לשבת יקר, תודה רבה. לא נקרא לך מאולץ? היה לי חשש שקצת. טוב, נראה מה סיגל אומרת, זאת הפכה להיות קופרודוקציה שכזאת. (אני מאלצת אותה לעשות אווטינג)
      ומאייר? נראה לי שקודם כל צריך למצוא בית לא ווירטואלי…. לא? אלא אם כן נצרף את הסיפור לקפה ולעוגה ההיא. יש לי עוד הטעם בפה.

      • אמיר אור

        מאולץ? בכלל לא. אפשר להקציע פה ושם, אבל זה ממש בקטנה. הראש שלך מדליק וכתבת פה שיר-סיפור מתוק.
        פרקטית, לא בטוח שצריך קודם בית. אפשר לפנות להוצאה ולתת להם לעשות את העבודה במקרה שיקבלו את הטקסט, אבל אפשר לחשוב את הספר עד הסוף ולהביא מוכן.

  3. חני ליבנה

    אריסי,פתרון מקסים, סוף זורם ולא מאולץ לדעתי, רק הייתי משנה אולי את "הטווס מתחנחן" זה אומנם טוב לחרוז אבל לא לטווס החכם אולי אומר בחן?

    • איריס אליה

      חני יקרה, אני מאד שמחה שזה מה שאת חושבת, ומקבלת לגמרי את ההערה, מחליפה ל"בנימוס ובחן".
      נשיקות וברכות לשבת שלום.

  4. איריס, אמתין בסבלנות לספר.
    הייתי מוסיפה:מקלחת פתיתים של זהב שמנקה…

    "בחדק שמוט, במבט נעלב.
    הצטרף הפילון הצעיר אל הוריו,
    "ובכן" המשיך הטווס בנימוס ואמר:
    הכל כל כך זול ואין צורך לקנות ולסחור.
    ראשית מתנקים במקלחת פתיתים של זהב
    ואחר כך פותחים מטריה צבעונית מעל ראש וזנב,
    כזאת שנמצאת לכולנו, בתוך תוך המוח,
    נחוצים רק צבעים, ויכולת לצבוע,
    הצבעים הם, בעצם, צבעי הגנה,

    ואחר כך

    • נראה לי, עד כמה שאני יודעת שאדום לא משחרר מפחדים, לבן וזהב משחררים….

      • איריס אליה

        תמי יקרה, הרעיון שסיגל הציעה היה מושתת על איזשהו זיכרון, אחר כך היא גיגוגלה, ועלו לה הפרטים הבאים:
        "בינתיים הספקתי לבדוק עבורך צבעים וזה מה שמצאתי: לבן-הגנה וטיהור סגול-מחזק את הפנים, עליה רוחנית אדום-מטהר מאנרגיות שליליות, משחרר מפחדים. כחול-הגנה מאנרגיה שלילית (עד עכשיו קלעתי בשלוש:) (כדורי הכסף זה בטוח אבל לא נמצא בגוגל) ונשארו אלה שאולי לא כל כל מתאימות לגיל…? (ורוד-עדינות ונשיות, בורדו-ריפוי חיות הבית, צהוב-התפתחות אינטלקטואלית וראית העתיד, כתום-מושך שפע, ירוק-יצירת שפע כלכלי). לנבכי האורה סומא לא הצלחתי לרדת, אבל אלו צבעי נרות שמומלץ לעבור דרך להבתם וכהנה וכהנה."

        אז את יודעת, אני מניחה שיש כל מיני פרשנויות לצבעים, ולגבי הזהב, אני בהחלט חושבת שאפשר לנסות להכניס אותו, כבר אנסה.

        המון המון תודה, ושבוע הכי טוב אצלך והלוואי גם אצלנו.
        נשיקות.

        • תמי קאלי

          איריס אין אמת אחת לפרשנות הצבעים. יש את האסכולה של הפסיכולוגים ויש את האורה סומא שמתבססת על צבעי הצ'אקרות. ויש אסכולה של קרניים קוסמיות, ואסכולה אסטרולוגית, ועוד ועוד…
          האדום עד כמה שידוע לי הוא:
          אש. רחם. פריון. אנרגיה. קרקוע. השתרשות. אסרטיביות. אינסטינקט ההישרדות. אדום מסמל את הצד המטריאליסטי של החיים. דם החיים. מחזור הדם. הכוח המניע, היוזם. התלהבות. מיניות. חשק. תשוקה. מעבר לבגרות. אנרגיה פורצת בקומוניקציה. מוחצנות. צורך בשליטה. סמכותיות. חום פנימי. התחדשות והיוולדות מחדש. עוף חול. אנרגיה ליצירת שינויים. הצלת חיים, עזרה ראשונה (הצלב האדום). מנורת אזהרה (רמזור אדום). גבולות לצורך בידוד והגנה. הקרבה וקורבן. דחיסות, לחץ. אגרסיות. כעסים. מלחמה. אלימות. אומץ. כוח וכוחניות.
          אדום מסמל את כוכב: מרס.

          בעיצוב פנים השימוש באדום צריך להילקח בחשבון. לא מומלץ בקרבת בתי חולים, אך מומלץ באולם תיאטרון, כמו גם בפיק-אפ-באר.
          כשנבחר ללבוש בגד בצבע אדום, הגוף סופג את האנרגיה.
          שימו לב, אדום מטעין באנרגיה ומחפש פורקן.

          • איריס אליה

            תמי יקרה מאד, תודה גדולה על הבוקר האדום המפורט ששלחת לנו. מחר אנסה לשבת על התיקונים, וגם אנסה להכניס את האלמנט המוזהב, שהוא מקסים וחשוב בעיני, כי זהב זה צבע רב משמעויות בעיני, ואני אוהבת אותו מאד. אני חושבת שהוא יכול לפתוח או לסגור או להאציל מעל באיזשהו אופן, כמו שהצעת, כמו מקלחת של אור זהב.
            המון המון תודה ושבוע הכי הכי זהב לך.

  5. הי איריס, יצא לך נפלא!!!!!
    אני…הייתי מסתפקת בתגובה הזו שלי.
    אבל יש לי הרגשה שאת לא תסתפקי:)
    הבטחתי לך "טיפול" ויש לי כמה דברים לא ממש משמעותיים להעיר, ואני בכלל לא אוהבת לעשות דברים כאלה.
    מוותרת לי?:)

    • טוב, הנה, לא עמדתי בפיתוי לקשקש לך בתוך השיר:

      בעמק יפה בין כרמים ונחלים,

      חיה בנחת משפחת פילים.

      אמא פילונת ואבא פילפיל
      ובנם פילפילון העונה לשם גיל.

      גיל היה פיל ממש יוצא דופן,
      (ככה סיפרו השמועות, בכל אופן) (גרסו נשמע לי גבוה מידי לילדים)
      כשהיה בן שנה, הוא הלך בלי עזרה,
      וצעד עד לנחל, וגם חזרה.
      כשהיה הפילון כמעט בן שנתיים,
      יצא בגפו לחדוק את המים.
      בן שלוש כבר משך בעזרת הזנב
      גדוד שלם של בולי עץ אחריו. (בולים נשמע מצחיק:)
      בן שלוש ועוד שניים שלושה חודשים,
      היה לו אוצר פילמילים די מרשים.
      בן ארבע ידע באופן מוצלח,
      לשורר בסגנון ביאליק וזך. (הורדתי לך את של)
      כשהיה בן חמש וחצי כמעט,
      בשבע שפות עתיקות כבר שלט.
      בן שש ידע לדקלם אפלטון,
      אז הוכתר גם כפיל- פילוסוף הראשון.
      בקיצור, לא צריך להכביר מילים.
      גיל היה ראש וראשון לפילים.

      אלא מה? בעיה! (ואפילו צרה),
      הייתה לפילון תופעה מוזרה.
      תופעה לגמרי בלתי אפשרית,
      שלכל הדעות אינה הגיונית. (צמצמתי קצת את השימוש במילה תופעה ושיניתי, אבל אם תרצי תשני בחזרה:)
      תאמינו או לא, אך לפיל המבריק,
      היה עור עדין ממש דק ודקיק.
      כן באופן מוזר ובלתי רגיל,
      לגיל הפילון לא היה
      עור של פיל.

      אמא פילונת וגם אבא פיל, (פילונת כי פילונה זה במילרע ומשנה את הקצב)
      ניסו לעזור אך דבר לא הועיל.
      פרסמו מודעות בעיתון "פיל העיר",
      פגשו יועצים וקוסמים למכביר.
      חקרו ודרשו, פרסמו גם ברשת,
      יצאו בקריאה ציבורית ונואשת:
      "מי יודע כיצד והיכן מגדלים,
      עור מחוספס, כלומר, עור של פילים?"

      מיותר לציין, זה ידוע לכל, (ידוע מאוד לא נשמע לי אז אולי כך?)
      עור בשדות לגדול לא יכול
      גם לא ביערות, על עצים או שיחים,
      עור של פילים לא קוטפים כמו פרחים.

      ברוב דאגה זוג ההורים
      ישבו וחשבו, הרהרו הרהורים.
      טרחו וחיפשו מיני כיסויים,
      על גיל הם ערכו מספר ניסויים. (אבא ואמא וגם זוג הורים זה מיותר וכל המילים שהוספתי מעין דוגמאת מקדימון לתאור הניסויים, אבל אולי תמציאי שונה )
      ניסו לכסות בשריון את הגב,
      ובכל זאת חדרו המילים אל אוזניו.
      ניסו לאטום את החור שבאף,
      אז פגעו המילים הישר בעיניו.
      כמוצא אחרון לשינוי המצב,
      קשרו לו מין סרט אדום בזנב.
      עוד הוסיפו זמירות ופסוקי אלילים ,
      שאולי יצמיחו לו עור של פילים. (יצמחו, בבנין פיעל נשמע לי מוזר אבל להעדפתך)
      אך כלום לא עזר, (וגם לא הזיק),
      פילונצ'יק נותר כשעורו דק דקיק.
      זאת אומרת, על כל הערה שקיבל,
      היה גיל הפיל, מתקפל, משתבלל.
      הפילון הקטן פשוט נאלם , (המילה עונש בהקשר, לא תהיה ברורה לילד)
      ובעיניו הדמעות נאגרו כבר כמו ים. (או כל משפט שתרצי שיחליפו את עונש מושלם)

      הנה פעם, בבוקר אביב נהדר,
      צעק לו הקוף בחצר, "מכוער!"
      מיד לשונו של גיל התייבשה,
      אפילו לפתוח את פיו התקשה.
      כך במקום להעיר, או מילה להחזיר,
      ברח אל ביתו בקול בכי אדיר.

      פעם, באמצע שיעור מעניין,
      לעג לו ההיפו: "אתה סתם שמן!"
      ושוב הפילון, אבוי לצרה,
      לא הצליח לפלוט אף מילה חזרה.
      רק ישב וכיסה את פניו באוזניו,
      כשנהר של דמעות עלה על גדותיו.

      ופעם, היה זה יום קיץ יבש,
      צחק החמור, וקרא לו "טיפש"
      ושוב זה קרה, בלי שום היגיון,
      כל המילים נתקעו בגרון.
      גיל הפילון עמד מבויש,
      מבול של דמעות פרץ מחדש.

      כך חלפו חודשים, וכלום לא קרה,
      עלבונות כבר הפכו לדבר בשגרה,
      כל בוקר חדש בהיר וצח, (מצוחצח נשמע לי מוזר לבוקר)
      מתעורר גיל הפיל מאד מצוברח,
      ובקול די רוטט מלא בכאב,
      אומר: "די כבר, הו די, נשרף לי הלב".
      (העברתי את הבית לזמן הווה, תראי עם מתאים לך)

      אמא ואבא, ההורים הפילים,
      עומדים בסלון, גם הם אומללים,
      "ריבונו של עולם, מה לעשות?
      מה לא ניסינו, שאפשר לנסות?"

      בוקר אחד באופן מפתיע, (הרחבתי קצת את הכניסה של הטווס תראי אם נראה לך)
      אורח חשוב אל הבית הגיע.
      בצעדי ראווה טופף ונכנס,
      יצור ססגוני, אדון מר טווס.
      נעמד על שולחן ובקול מגונדר,
      פרש נוצותיו רב פאר, ואמר:
      "פילים יקרים, האוכל לעזור?
      לי יש פתרון לעוביו של העור.
      השיטה לא מוכרת, אך לי היא עזרה,
      מטרית הגנה ששומרת מרע."

      "מטריה! "תמהו ההורים: "מטריה? (שיניתי את נזעקו, כי הם לא נבהלו, נכון?)
      נקנה אותה חיש, זאת לא בעיה!
      נרוץ לחנות, לא חשוב המחיר
      נרוץ ונקנה, ואחר כך תסביר"

      "עיצרו," טיווס הטווס , "סבלנות,
      מטריה שכזאת לא קונים בחנות!
      אין צורך בכסף, רק בהגיון ,
      העירו את גיל ונפעיל קצת דמיון".

      מיהרו ההורים להעיר את פילון,
      הזמינו אותו אליהם לסלון.
      אז בחדק שמוט ומשפיל את עיניו, (אולי צריך עוד קצת שיפוץ)
      הצטרף הפילון הצעיר אל הוריו.
      "ובכן" פתח הטווס ברוב חן, ("ברוב" בשביל לשמור על הקצב)
      "מטרית הגנה, רק צריך לדמיין.
      יש אותה לכולנו, אצלנו בראש, (העדפתי על בתוך תוך המוח)
      צריך קצת לצבוע ואין מה לחשוש.
      (כאן יקירתי, קבלי רעיון מסחרי, לצייר מטריה בלי צבע ולצרף לספר צבעים שכל ילד ישתתף במלאכת הצביעה)
      אדום, משחרר מפחדים ואשמה.
      כחול, מעניק ביטחון ועוצמה.
      סגול נותן שקט לנפש וכוח.
      ירוק עוזר להתחזק ולפרוח. (עוד אפשרות אבל לדעתי, עדיין צריך לדייק יותר עם הצבעים וכוחותיהם)
      כן הוא שאמרתי, ואומר שוב שנית,
      כל שנחוץ הוא דימיון צבעוני!

      אמא פילונת בראש הנהנה,
      "רעיון מעניין, מטריית הגנה".
      אבא פילפיל הסכים ואמר:
      "אפשר מצידי להתחיל כבר מחר".
      אך פילוני ציחקק ופער את עיניו,
      "אפשר מצידי להתחיל מ… עכשיו!
      הנה, כבר, ממש עוד שנייה,
      אפתח מעלי את אותה מטריה".
      גילי דקה לבזבז לא רצה,
      ויצא מהבית כמעט בריצה.
      מעל ראשו מטרית הגנה
      נמלא בטחון ועוצמה ותבונה.

      "הסתכלו!" כך צעק, "הביטו היטב!
      ראו איך כבר לא שורף לי הלב"

      (כאן מכיוון שבילדים עסקינן, אפשר לחזור אל הקוף וההיפו והחמור ולהראות איך גיל מצליח לתקשר עם חבריו, הזדמנות לראות כמה שהוא חכם ויוצא דופן)

      בעמק יפה בין כרמים ונחלים,

      חיה בנחת משפחת פילים.

      אמא פילונת ואבא פילפיל
      ובנם פילפילון העונה לשם גיל.
      אם תבקרו בביתם הקטן,
      תראו מטריות על סף המפתן. (הוספתי סף:)
      שתיים גדולות ואחת קטנטנה,
      צבועות בשלל צבעי הגנה. (צבועות במקום מרוחות)
      ואם תבקשו, בהחלט יתכן,
      תמצאו גם אחת חדשה עבורכם.

      ולסיום… רק להזכיר לך שאני לא באמת יודעת, רק ניסיתי לחבר במקומות שנראה לי שצריך להוסיף כמה מילים, ושיניתי לך את בייבי, מילים שיש בהן ת'תמונה (כי זה סלנג), הורדתי את "אבא גם", כי בעברית אומרים "גם כן", "למותר" הפכתי למיותר כי לא מכירה את השימוש הנכון בלמותר, להכביר במילים השימוש הנכון הוא להכביר מילים וזהו, עכשיו צריך לבדוק איך מכניסים את הזהב של תמי לסיפור כי נראה לי שהיא מבינה בצבעים ואנרגיות הרבה יותר ממני ומגוגל יקירי הלא מושלם, אה וגם… שלוש נקודות בתוך סיפור בדרך כלל לא קיים, משתמשים בפסיקים… נדמה לי :).

      • מירי פליישר

        וואו סיגל נהניתי!

      • איריס אליה

        סיגלי מתוקתי, הרגע נכנסנו מטיול (מדהים) ואנחנו בדרך החוצה,
        לא התעמקתי עדיין, אתעמק בלילה שלי.
        אבל מה זה שמחה שנכנסת לעומק.
        נשיקות נשיקות וחלומות פז.

        • 🙂
          הבייבי הזה יש לו עוד תיקונים על התיקונים, כמו למשל לארגן את הצבעים לפי סדר הצ'אקרות, או צבעי הקשת וגם:
          לא "גדוד שלם של בולי עץ אחריו"
          אלא אולי "גדוד בולי עץ שלם אחריו"
          וגם לא "אז בחדק שמוט ומשפיל את עיניו"
          אלא אולי "בחדק שמוט, משפיל את עיניו"
          ולא: אפתח מעלי את אותה מטריה
          אלא אולי: "מיד אפתח מעלי מטריה"
          וגם לא: נמלא בטחון ועוצמה ותבונה(הלוא נבון הוא היה תמיד)
          אלא אולי: "הרגיש חסון ורב עוצמה"
          ויש גם את זה שעוד לא מסתדר לי:
          "כל בוקר חדש בהיר וצח,
          מתעורר גיל הפיל מאד מצוברח"
          אולי: "כל בוקר מתחיל בהיר ומחוייך
          אך גיל הפיל מתעורר מצוברח"
          ואפשר גם אחרים.
          מתוקה, אצלי כבר הגיע הלילה שלי, אז ליל מנוחה, וגם ללילה שלך.

  6. סיגלי, את מוכשרת ברמות. אבל לי עלה רעיון שנובע מהסיפור ואל תפגעו .
    חשבתי שאם אין לו עור יעסיק עצמו תמיד באור. בצד המואר בחיים. אולי חוסר העור פוגע בו מפני שהוא רואה כל אמירה כפוגעת.
    ואם תהפך הראייה נראה את זה כאור.

    וגם כל עוד אנחנו מפיצים אור לא אכפת לנו מהעור.

    כלומר נראה לי שהמשחק בצמד המילים יותר נובע מכך.
    המטריה זה רעיון יפה. אך בעיני בקונוטציה אחרת.

    מאד אהבתי את מרי פופינס כילדה.

    טוב מקווה שלא פגעתי או הכבדתי.

    וגם נראה לי סוף קליט ופחות עם מסר. כלומר שהמסר יגלוש מתוך השורות.

    שבוע- טוב.

    • איריס אליה

      אביטלי יקירתי,
      הרעיון של עור/אור עלה כמה פעמים (גם על ידי חני ליבנה וגם על ידי תמי קאלי) ואני חושבת שהוא נהדר, רק שלא הצלחתי להביא אותו לידי כתיבה. חוץ מזה היה לי חשש שהרעיון עוד יותר מופשט ממטריית הצבעים, שאם חושבים על איור עתידי, אפשר להעביר אותו בצורה מאד קונקרטית.
      ושום שום הערה לא מכבידה אם היא באה ממך, כי ברור שכוונת הלב היא להיטיב ולהקל. אז תודה גדולה.
      נשיקות ושבוע טוב. (אל תעבדי יותר מידי קשה… טוב? כל הזמן חושבת עלייך כשאני אומרת לעצמי שאני צריכה להתחיל לנקות את הבית קצת לפני פסח, ומסיימת בישיבה נקייה ביותר מול המחשב.)

  7. מקסים הפיל פילון שלך אקרא לנכדתי
    אהבתי מאוד
    שבוע טוב

    • איריס אליה

      חנה יקירתי, הכי נשמח אם תוכלי לקרוא לנכדתך, אם כי סיגל העירה, ובצדק, שיצא קצת ארוך מידי. נראה לי שבלי איורים יהיה מאד קשה להחזיק ילד מול זה. מה גם שהסוף מאד מופשט. (אם כי לילדים יש חשיבה מופשטת נהדרת, אם אנחנו המבוגרים לא הצלחנו להרוס אותה)
      שבוע טוב ונשיקות.

  8. איזה כישרונות מסתובבים פה. קטונתי. בשבילי פשוט מקסים.

    • איריס אליה

      לוסי יקרה וכישרונית שמסתובבת פה ראשונה, הלוואי שנגיע אלייך שתאיירי את הספר. נראה לי שסיגל תסכים איתי. הלוואי שנמצא לו בית, ואז יגיע אלייך… ואז יהיה בייבי בנני בוק אמיתי.
      נשיקות ושבוע נהדר. חשבתי עלייך הרבה מחשבות טובות בעקבות הפוסט על גיל שלך, בטוחה שחלק מהן הגיעו אלייך.

  9. הי מתוקה, קראתי ונראה לי שאצטרך להדפיס ולבדוק את כל מה שכתבת.
    הזוגיות הזו שלנו באמת נחמדה לי, נראה שאחרי שנסיים את הסיפור על הפיל אעביר לך את הסיפור על הילד שהלך לקרקס ואם תרצי נקרקס אותו יחד.

    • איריס אליה

      סיגלי נשמה, בוקר טוב שלי, יום מעולה לך, יקירתי. להדפיס ולבדוק זה רעיון מעולה. גם אני אעשה את זה. ונוכל לנסות על איתני, למרות שזה בלי ציורים עדיין. (מסכן, בחיי. אחרי איתן והליוויתן החלטתי להניח לו קצת… לא ממש הולך, אני חוששת)
      מאד מאד והכי הכי רוצה לקרוא על הילד שהולך לקרקס.
      נשיקות חמדתי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן