שחרחורת סופרת ומשוררת
בצהריים זרזף מטה כמו ממלחיה רטובה. טיפין טיפין. באה הרוח ושיחקה באוויר. מערבולות שקופות הסתחררו מול חלוני. אבק ומים שחלמו להיות שלג. לקראת הערב נקרעו השמיים וכמויות עתק צנחו אל הארץ. מפת חג נפרשה על שולחן השדרה, מלבינה שיחים וענפים ואדני חלונות ומכוניות וכבישים ומדרכות. עד שירדה החשיכה. קרני העצים השחירו. אחרוני האנשים חמקו אל הבתים, נבלעו בצל סרעפות הבטון. ושקט. נותרנו רק אני והאור האדום שעצר את נשימתי.
