שחרחורת סופרת ומשוררת
הפנים של סבתא אסתר מתבוננות בך. את רוצה? את לא רוצה? את צעירה ממנה? זה לא מעניין את המראה. ועוד לפני שאת מספיקה להתעטף במגבת ולטפטף את עצמך לחדר, את מלטפת אותה בכתף מאחור והיא מסתובבת ומחזירה לך שתי נשיקות בשרניות ומהבילות שמחליקות ישר לגרון ועומדות שם, מחניקות, סותמות את המעבר ולא רוצות לזוז, ומה, נפל לך שן? זה טוב שן נופל, איך לבד באת? איפה אמא? את מושכת בכתפייך ומשחקת בשולי שמלתה הרחבה המקושקשת פרחים בתוך פרחים בתוך פרחים שפעם לבשת בפורים כשביקשת להיות צוענייה, וכבר מריחה את הפסטלים המטוגנים שמונחים זה לצד זה על צלחת סדוקה בתוך שלוליות שמנות מנחת, הנה, הנה, אני ינגב, את שומעת את הקול המחייך בעברית משובשת מבויישת מייבשת, לא נורא מותק. לא נורא. תאכלי. תאכלי. זה מיוחד בשבילך עשיתי, יש קרמבו? את שואלת, כן. בטח. בטח. ורוד וצהוב וכושי, שלוש צבעים, מה בוחרת? אל תגידי כושי רק אל תגידי כושי, בסדר, היא מהנהנת ובמקום לכעוס מושיטה לך שקית נפוחה ממסטיקים עגולים שקונים בקילו בשוק של יום חמישי, והם שולחים אלייך מבטים צבעוניים ואת מפשפשת באצבעות מתוקות בכדורונים הקטנים ובוחרת אחד אדום אדום ומכניסה אל הפה, והשיניים הקטנות הצפופות, פחות שן חלב אחת, מתהדקות במאבק אימתנים לחצות אותו בתוך הפה, ואת לועסת ולועסת ונחנקת ולועסת וריר וורדרד ניגר במורד הסנטר שלך של סבתא.
.jpg)