שחרחורת סופרת ומשוררת
Back to Africa/ Ishmael Reed
A tartar wolf
Spider
Spinning
From the ceiling
Instead of
Squashing
You look
It up
בחזרה לאפריקה/ ישמעאל ריד
עכביש פרא
רעבתן
טווה קורים מן
התקרה
במקום למעוך
אתה
נושא אליו
עיניים
עוד ישמעאל ריד: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=13364&blogID=290
שיר חכם כל כך. תודה על התרגומים . קפצתי גם לקודם.
זהו משל חשוב ביותר.
פעם שמעתי מדרש שהסביר למה עבד יעקב עוד שבע שנים , כי אמר לחותנו – עבדך אני.
לא יודעת אם למעוך אבל בטח לא לשאת עיניים…:)לאף עכביש , לאף עכבישה… "והמיבין יובין" כמו שנהג לומר המורה שלי להיסטוריה בתיכון.
מירי נשמה. היית הראשונה שהגיבה, גם לגירסה הקודמת, והדרך בה ראית את השיר, היא בדיוק הדרך בה אני ראיתי אותו.
חשבתי שזה לא עוד שיר על צייד וניצוד, אלא על "שלשלאות העבדות". התפיסה, כי מי שנולד עבד, לעולם יראה עצמו כעבד. יש למיה אנג'לו שיר נפלא על מה שקרוי "שלשלאות העבדות". אולי אביא אותו בהמשך.כי למרות שזה עכביש, שהוא בעצמו הניצוד, הרי שמי שאמור להיות בעמדת החזק, עדיין רואה בו איום. הדובר עדיין תופס את עצמו כחלש. ולא סתם חלש, אלא גם נחות.הוא נושא אליו עיניים, במשמעות היראה שהבאת את, וזאת גם תשובה לאיריס קובליו, מדוע לא להשמיט בשום אופן את ה"נושא אליו עיניים", שום תרגום לא יהיה נכון, לטעמי, אם לא יתאר את עמדת הדובר כמי שמדבר מלמטה.
ועוד, בתוך מעגל ההישרדות בטבע, גם החזק, תמיד נמצא בעמדת החלש, תמיד יש מישהו חזק ממנו.
תודה מירי מתוקה על הדברים וכל התגובה, ואני אחפש את המדרש הזה. ממש מרתק. תודה. תודה.
צ"ל, על התגובה.
איך משתחררים? שאלה קשה מאוד. השליטה הזו שיש לאנשים עלינו …איומה
מאוד מאתגר לתרגם את ריד, אני חושבת. זה לא רק לתרגם אותו, אלא בעצם לתרגם עולם שלם. כל הכבוד, איריס יקרה.
הצצתי גם בהפניה שלך. גם שם יש שיר מאוד מעניין.
וקראתי את השיר שכאן הלוך ושוב: מקור, תרגום ואני עוד מתעסקת בזה.
יש לי קצת בעיה עם 'נא'. זה נקרא לי בהתחלה כמילה נרדפת ל'בבקשה', אבל הכוונה ל'בשר נא', כמדומני. הלכך התכוונת?
וגם העדר ניקוד מקשה אם לא עוקבים אחר המקור, כי יש 'טווה' -בהווה ויש 'טווה' בציווי.
כאמור, אני עוד עם זה.
שבת שלום, איריס.
תלמה יקירתי, תודה תודה על התגובה וההערה. אני ממהרת להבהיר, ואנקד בלילה שלי. אכן נוצר כאן בילבול שלא בטובת השיר.טווה – בלשון הווה. (הי, יצא חרוז!)לא בציווי, עם חולם מעל לוו הראשונה. ונא, אף שזה מנוקד אותו דבר כבקשה, הכוונה היא אכן ל"חי" או "לא צלוי", כך בחרתי לתרגם את המילה: tartar. שוב תודה תודה ושבת טובה.
תלמה יקירתי, כל כך נכון כתבת לגבי התירגום של ריד. אני חושבת שיש לו הרבה קצרצרים רבי משמעות שמציגים עולם רב ארכיטיפים ודימויים, שניתן לצלול אליו שעות ארוכות. כך קרה לי בבואי לבחון את שיריו, שאני מוצאת אותם אכן מאתגרים וקשים לתירגום בגלל ריבוי ביטויי סלנג לא מוכרים לי ואף לא לחברי האמריקאים כאן.
ערכנו בשיר שינויים. אני מקווה שהוא יותר נכון עכשיו. בתגובתי למירי כתבתי איך אני רואה את פני הדברים, ואני חושבת שוודאי שאפשר להמשיך להפליג בפרשנות לשיר עוד ועוד.
שוב תודה גדולה על כניסתך, קריאתך והערותייך.
שבת נפלאה ושבוע טוב.
תודה, איריס'קה. אהבתי את פרשנות השיר – של מירי ושלך – הקושרת אותו עם 'שלשלאות העבדות'. יש לזה הרבה כוח. ואז באמת אנחנו עם הפנים "בחזרה לאפריקה" שבכותרת.
שבת נהדרת ושבוע מבורך.
איריס
השיר לא עובר בתרגום. לא הבנתי אותו כשקראתי קודם בעברית אבל הבנתי באנגלית. נסי שוב. זה שווה. אולי את צריכה לחשוב על המשמעות של השיר ומתוך זה לתרגם. מה את מבינה מהשיר? אולי פספסתי אני…
איריס
זה נשמע כמו מרכזייה בינלאומית: "נסי שנית!"
חה. בחיי שהצחקת אותי. אבל המטע הוא באמת מרכזיה בן לאומית! אני פה, אתם שם… אני רק מקווה שהאסימון שלי נפל.
איריס, התגובה הייתה לאיריס קובליו, לא לך.
אז מה?
הצחקת אותי. מרגע שהשמטת את שם המשפחה כל האיריסיות בעולם רשאיות לראות כאילו כוונה התגובה אליהן.
איריס, שיר יפה ומינימליסטי. תודה שהבאת אותו לנו.
wolf spider הוא עכביש המכיש את טרפו במקום ללכוד אותו בקוריו (טרנטולה שייך למשפחה זו). tartar יכול להיתרגם לכמה פירושים, נראה לי שכאן מתאים הפירוש המהווה הפשטה של מקור השם, Tartarus – פרא, רגזן. אפשר אולי להציע שהבית הראשון ייראה כך –
עכביש-זאב
רגזן
טווה קורים
מהתקרה
אני מבין את השיר כך; השיר עצמו משחק על כפל המשמעות של מרחב (עכביש בדרך כלל נמצא על הרצפה, וכאן הוא משתלשל מלמעלה) ושל תכונה (עכביש רגיל מול עכביש המשתק את טרפו וכך לוכד אותו). אם לפשט, אז עכביש פשוט (בלתי מזיק לנו) אנחנו "לא סופרים", בעוד שעכביש שיש לו כוח לפגוע – מעריצים.
לטד יוז יש לא מעט שירים שבהם הוא מתאר את הכוח המסעיר של כל מיני חיות טרף. אבל שכאן (בניגוד ליוז) יש אירוניה, ככה זה נראה לי בכל אופן. מה דעתך?
נועם יקירי. תודה על ההערות המאלפות. אני באמצע תכונת השבת, אשב על זה בלילה, ואגיב בצורה מפורטת. ככלל, עניין העכביש זאב, נראה לי מאד, אבל יש לי השגות לגביו. עוד, קשה לי מאד לוותר על ה"נא". אני חושבת שהוא אוצר בתוכו משמעות של צייד וניצוד, ארחיב בלילה שלי. טוב?
נשיקות איש יקר, ולילה טוב אצלכם.
נועם יקר, אספר לך על מה חשבתי:
ההסבר שלך חכם ומאד מדוייק. אכן תרגמתי wolf כרעב.
הבעיה שלי עם העכביש זאב הזה, זה שאם הוא צד את טרפו ללא קורים, אז למה תרגמנו Spinning כטווה? הרי אם טווה אז אינו עכביש זאב…
אז או שנוותר על הטווה ונלך על הזאב ואז הבית הראשון יראה כך:
עכביש זאב
רגזן
מסתחרר מן
התקרה
או שנוותר על הזאב ונשאיר את הטווה, כי יש כאן אלמנט חשוב של הכנת המלכודת של הצייד, ונתרגם את הבית הראשון כך:
עכביש רעבתן
רגזן
טווה קורים מן
התקרה
מה אתה אומר, על מה אתה חושב שצריך ללכת?
ולגבי "נא". קשה לי לוותר על זה, אבל אני מבינה, גם מההערות של תלמה ושל איריס, שיש בעיה. הגם שכאשר בשר מתואר כנא, הרי שהוא נועד למאכל, ואז זה מחדד את העוצמה של הניצוד שמחכה לצייד שהוא בעצם הניצוד. לא יודעת.
אני עורכת את התיקון, אם תוכל, תגיד לי מה אתה חושב. שוב, כל כך תודה על התגובה וההערות החכמות.
אה. והוספתי גם וו החיבור לפני הבית השני. איכשהוא זה נקרא לי פחות מנותק, למרות שבמקור היא לא קיימת.
הי איריס, בעקבות ההערה של אמיר אור שמתי לב לכותרת (קודם חשבתי שזהו שמו של קובץ).
המשורר משחק כאן באמצעות חיתוך השורה הראשונה (a tartar wolf/spider)בין שני היגדים:
א. זאב פראי (מערבות אפריקה – עולם סמנטי של אימה ומסתורין)
ב. עכביש-זאב – גם יצור קטלני.
המשורר מפיח רוח אכזרית בעכבישצ'יק שרק רצה להתנדנד קצת מהתקרה לפני שאמא שלו קוראת לו להכין שיעורי בית.
כיוון שהמוקד יכול להיות באותה מידה זאב ערבות אכזר או טרנטולה שלא מתעניינת בקורים, יש לך חופש לבחור את הפועל שמדבר אלייך יותר. אולי פשוט לסטות קצת מן המקור ולכתוב – משתלשל מן התקרה. עכביש מסתחרר נראה לי קצת פחות זורם, אלא אם יש לו האנגאובר אחרי שברח מציפורני אמו לפאב הסמוך.
גם אני הייתי מוותר על ו' החיבור בתחילת הבית השני. זה פוגע במינימליזם האותנטי של השיר.
חוץ מזה, יש להשלים עם כך שלא הכול בשליטתנו. הרי גם המצלול של השיר המקורי לא נשמר. וכל שימור של מצלול -אחר – מחייב שינוי סמנטי.
ולמרות שאת משתלשלת/מסתחררת/צועדת על חבל דק, תרגמת נהדר!!
להתראות בשמחות
נעם
נועם מתוק, חיכיתי לתגובה שלך. תודה ענקית על נועם התייחסותך ונועם סבלנותך ונועם… אפשר להמשיך ככה כמה שעות…אתה נועם!
מירי הייתה הראשונה שהתייחסה, וברור לי שמעיניה החכמות לא נפקדה הכותרת, ויצאתי מנקודת הנחה שכל התגובות התייחסו לכותרת. אני חושבת שכל העוצמה של השיר טמונה בכותרת. אחרת זה עוד שיר על צייד וניצוד. אני כבר אשיב לכולם, אבל מקבלת לגמרי את ההערה על וו החיבור, כתבתי לך, חשבתי שהיא דווקא תורמת.
לגבי ההנג אובר של העכביש, זאת בדיוק הבעיה, לדעתי הכוונה הייתה לא למסתחרר ולא למשתלשל, אלא לטווה.
אז אני הולכת לעשות את השינוי הבא
עכביש פרא
רעבתן
טווה קורים מן
התקרה
במקום למעוך
אתה
נושא אליו
עיניים
אני שומרת על הרעבתן, כנגד ה"נא" שהחסרתי. ומחליפה "פרא" בזאב, ואז חוזרת ל"טווה"
?
שוב, נשיקות והמון תודות.
איריס, מאגר מילים חמות יש לך. דוד שמש בסהרה!
נראה טוב השינוי.
בכל אופן הדבר הכי חשוב לדעתי זה לאפיין את העכביש ההוא בצורה הכי אלימה שאפשר, הכי פראית ודורסנית שאפשר (ואת יודעת מה דיעותיי על העולם…) – כדי ליצור קונטרסט חזק לשבריריות שלו בפועל. פנטזיית הזאב מול העכביש המבויש שלעיל. תחליטי את מה אלים יותר, זאב או פרא.
נועם יקירי, זה בגלל שיורד אצלינו פה שלג רצחני. וקר.קר. קר. אתה לא מבין. אתה לא מבין איזה קור פה. אז לפחות שהמילים יהיו חמות.
קשה לי אם ה"זאב" הזה, אבל אתה שוב צודק. זה בהחלט מחדד את האמירה.אז אני אשב על זה יום יומיים.אתחמם זאת אומרת… אתבשל…
נשיקות… טוב, אם אתה רוצה תמחוק גם אותן. (הרגת אותי בתגובה אצל תלמה. יש לי סיפור קצר על ילדה שכל הזמן מוחקת…. בחיי. אולי אני אעלה אותו.)
נעם ואיריס . אז למה לא זאב? לדעתי כמובן,כי מי שאיננו מתמצא בסוגי עכבישים לא יידע מאיפה הגיע הזאב הזה. כמוני. הגירסא האחרונה עם עכביש הפרא, נראית לי למרות שאני נוטה לבקשתו של נועם למצוא ביטוי הכי רצחני שאפשר כדי להעצים את אינאונותו בהמשך…
🙂
כולי הערכה לשניכם. ילדים.יש בכם משהו הומניסטי מיוחד.
יפה. (אבל אני רוצה לקרוא אותך יקירתי. פוסטייך חסרים לי).
יעלה אחותי. שוב דיסוננס שכזה. כל כך שמחתי לקרוא שפוסטיי חסרים לך..
אני פשוט באמצע כתיבה של משהו, קובץ סיפורים קצרים שאמורים להתחבר בסוף לרומן, וגם ככה יש לי בעיות ריכוז קשות… כל פוסט כזה מוציא אותי מהריכוז, אז החלטתי לקחת פסק זמן.
אוהבת אותך ששמת לב. ואוהבת את הלב שלך בכלל.
התרגום (המתוקן, אני מבין) נראה לי קולח טוב.
בקטנה, אולי רק הייתי מסיר את ו"ו החיבור בתחילת הבית השני.
יש הרגשה טורדת שהתמונה הזאת אמורה לסמל משהו, אבל למרות הכותרת שאמורה לתת לשיר הקשר שמעבר למתואר, אני לא רואה מה.
איריסי ואמיר, תודה גדולה על הקריאה והתגובות. קיבלתי את הערתכם לגבי וו החיבור.
אמיר, לא כל כך הבנתי את ההערה האחרונה שלך. ברוח השיר אנסה "לצוד" אותך כשתהייה און ליין, מאד מאד חשוב לי להבין מה אמרת.
ואיריסי, כתבתי בתגובה למירי, למה לדעתי אי אפשר לשנות את ה"נושא אליו עיניים", לדעתי נקודת המוצא של הדובר היא עמדת הנחיתות, תקראי מה כתבתי למירי.טוב? ותחזרי לספר לי מה את חושבת אם את יכולה…
נשיקות לשניכם, (כן, אמיר, אני עדיין מרהיבה לשלוח לך נשיקות ומתה לשתות איתך קפה) ושבוע טוב טוב.
איריס, עכשיו הבית הראשון מצויין
בבית השני לדעתי צריך להוריד את ו' החיבור (במקום) ו"נושא אליו עיניים") זה פיוטי מדי למסר חותך מחוספס שיש בשיר באנגלית. תתאמציא בבקשה עוד קצת:)
משהו כמו- במקום למעוך אתה עוקב אחריו, אבל כמובן מנוסח באופן שירי יותר וחד
לא ראיתי את הגרסאות הקודמות, אבל גירסה זו קולחת ומובנת .יפה המשמעות הסמלית שמירי ציינה בתגובתה היא מקובלת גם עלי -כניעת העבד לאדונו
חנה יקרה, תודה רבה. אני מאד שמחה שאת רואה את השיר כפי שמירי ראתה אותו. גם אני הזדהיתי עם הדברים שכתבה. האם את מכירה את המדרש שציינה? מאד מאד אשמח להגיע אליו.
שבוע טוב, אישה יקרה.
איריס,
זכית, בצדק, לדיאלוג מעשיר עם הקוראים.למדתי הרבה. אין לי ספק שיש לך חוש לתרגום.
עקיבא יקר, מאד שמחתי בתגובתך, שכך אתה רואה את הדברים. אכן, אני חשה שזכיתי. המון תודות ושבוע מצויין וחם במקומותיכם.
איריס טעיתי. יעקב אמר לעשו אדוני ועבדך אני, ולא ללבן
הפסוקים ומדרשים כאן
http://www.nechama.org.il/pages/685.html
בדברים שקראתי עכשיו בגוגל התרשמתי שמאוד כעסו על יעקב על שהתנסח כך בכל הדורות.
אני מתי לב למדרש (עם קצת בלבול) כי מישהו מאוד קרוב לי נקט גישה של השפלת עצמו בפני שותפיו הנצלנים . והם אכן ניצלו אותו עד שיום אחד התעורר וניפטר מהם.
לגבי לבן יש עוד לחקור , כי הרי נוצל יעקב באופן מחפיר והשאלה באמת למה.
מירי מתוקה. כל כך תודה. את טובה אלי. אכנס לקישור בלילה שלי. מרתק ההקשר שעשית.
הי איריס, לאחר בדיקה קטנה התברר לי שוולף ספידר זו בעצם הטרנטולה, ואילו טרטר שאין עניינו רטבים או שיניים הוא מפלצת, ומקורו האטימולוגי הוא כנראה בטרטרים הקטנים שהעלימו את תרבות האינקה העצומה.
בחיפוש אחר הקשר לאפריקה, מבחינת העכביש מקורו בספרד וניתן למצוא אותו בחלקים נרחבים באמריקה ובאיטליה, מכאן כנראה חוסר יכולתו של אמיר לחברו לאפריקה. נשאר רק לחבר אותם (את השיר ואת העכביש) באופן הסטורי לאפריקה וקורותיה, שלי באופן אישי אין ידע הסטורי לגביה, אף לא מינימלי.
כך או כך הייתי מתרגמת:
טרנטולה מרשעת
יורדת
מהתקרה
במקום למחוץ אותה
הרם
אליה מבט.
השוני בתרגום נובע מהבנה שונה שלי את השיר.
בעיניי השיר הוא שיר אזהרה, האויב נראה קטן, אך הוא מסוכן, והוא לא נמצא קטן על הרצפה שקל למחצו, כדרכנו בעכבישי מחמד, אם כי הוא יבוא בשקט ממקום לא צפוי ולכן יש להרים את המבט ולהיות דרוך. האם לאיום על אפריקה יש קשר למוצאה של הטרנטולה?..וואללה שוב חור בהשכלה מונע ממני להמשיך להבין לשורש. אבל זאת תרומתי לתרגום. מקווה שימצא לך לעזר.
ואחרי שקראתי אצלך שישמאעל ריד הוא אפרו-אמריקאי שחי באמריקה:) ואחרי שקראתי אצלך בתגובות שהגיוני שהוא כותב על העבדות ואחרי שחשבתי קצת גם לבד…אם אכן השיר הוא שיר אזהרה, הרי שאפשר שהטרנטולה הוא סוחרי העבדים שהגיעו לאפריקה במסווה של סוחרים תמימים שהשתקעו באפריקה הצטיידו בנשק ונהיו סיוט היבשת, אבל לא חושבת שהוא מזהיר בחזרה לאפריקה מחזרת עבדות.
אז על מה הוא כותב? חשוב לברר באיזה תאריך ובאיזו תקופה נכתב השיר. מצד אחד למשל, אני זוכרת שהיו מהומות של שחורים בארה"ב לפני כמה שנים, מצד שני אם הוא ממש כותב על אפריקה היבשת הרי ששם כל הזמן הורגים אחד את השני, אולי השיר הוא אזהרה כללית מפני כל מה שקורה באפריקה עצמה שהעבדות הייתה רק חלק מההסטוריה שלה ובכל רגע שהעיניים אינן מחפשות לראות את כוחות הרשע, הלז מאיים והמוות נמצא בכל פינה.
שוב, למה זה בעצם חשוב לתרגום? כי לדעתי יש הבדל משמעותי בין נשיאת עיניים ליבשת עצומה לבין התראה בפני יבשת עצומה שתרים את העיניים כי היא בסכנה.
חמדתי סיגל סיגל, (ועבד לך אני, סיגל סיגל, מקבל כאן משמעות כפולה), הפרשנות שלך לשיר מרתקת, שלא לומר מבריקה. ככה בעיני. בשלוף, אני יכולה להשיב לך שישמעאל ריד עדיין חי, ואלו שירים שנכתבו בין השנים 1964 ל 2007
מתי בדיוק, בין השנים האלה, לא יודעת. אני צריכה להיכנס לזה קצת, אבל עד עכשיו חשבתי שזה לא ממש חשוב. קראת את התגובה שלי למירי?
ככה אני קראתי את השיר.
את הפרשנות שלך אני צריכה ללמוד עוד קצת, ואז אשיב לך. אבל שוב, היא בוודאי מאירה את השיר באופן שונה לגמרי. אולי אפילו מצלילה אותו יותר.
ועוד בשלוף, היה לי קשה עם השינוי שערכת ללשון ציווי בבית השני. אני ראיתי את זה כהווה מתמשך. אתה מרים… ולא "הרם", מה שכמובן מוסיף מטענים על מטענים של פרשנויות, כי השאלה היא, אם מקבלים את לשון הציווי שנקטת בה, מי הדובר. אבל אני לא בטוחה שאפשר לתרגם את זה ללשון ציווי.
אין סוף תודות על הכניסה אל השיר. את מעשירה אותי, חמדתי.
את צודקת איריס,עכשיו כשאני קוראת שוב זו לא אמורה להיות לשון ציווי אלא יותר הסבר לאיך נוהגים אחרי שמבינים שטרנטולה מגיחה מלמעלה ולא מתרוצצת על הארץ כמצופה. עדיין אפשר לכתוב: במקום למחוץ אותה אתה מביט למעלה. זה בסגנון של מדריך הוראות לניצב בפני סכנה,(זה כמו הוראות שימוש במכונת כביסה אפשר לכתוב בציווי לחץ על הכפתור והמכונה תתחיל לעבוד ואפשר לכתוב אתה לוחץ על הכפתור ואז המכונה מתחילה לעבוד. כנראה שבאנגלית זה מתאים באופן מדוייק יותר, בעברית הייתי מעדיפה עדיין לשון ציווי. מותר או אסור אין לי שמץ בתרגום למעט מה שמצטלצל לי נכון יותר. ומיהו הדובר? הכי פשוט בעיניי להבין שהדובר הוא המשורר שכן כאפרואמריקאי הוא בטח עוסק בשורשיו ורואה ומזהיר ממה שהוא רואה מהצד.
כך או אחרת, סתם עוד קו מחשבה ומה שבחרת כנכון לדעתי הוא הנכון שלך וכל השאר וודאי יפרו אותך להמשיך לעסוק בשיר וזה בעיניי כיף בפני עצמו.
אין לי מילים, סיגל. הדיאלוג איתך כל כך עשיר. תודה גדולה.
אני בתוך משהו עכשיו, שאני כותבת. אז אני מניחה שלא ניפגש בקרוב (או שכן, לא יודעת)וגם קשה לי להיכנס ולצאת למטע, ולהמשיך להיות מרוכזת.אז רק תדעי שהתגובות שלך הן מתנה לכל מי שכותב. אמרתי לך את זה כבר, אבל אני אומרת שוב.אני חושבת שאת יכולה להיות עורכת מהזן הכי משובח. גם רגישה ועדינת נפש, וגם מבריקה. בא לי לבקש ממך לערוך לי את הספר הבא, עליו אני שוקדת עכשיו, אבל הוא ממש בהתחלה, ויקח עוד שנה, ככה נראה לי, עד שאסיים אותו, ואני לא יודעת מה את עושה בחיים. אם יש לך זמן, וממה את מתפרנסת. אבל אם לא איכפת לך, אנא כתבי לי למייל האישי את המייל שלך.
נשיקות, אישה יקרה.
עכשיו הבנתי לאן נעלמת את עסוקה. לא מזמן אמרתי לחברה שהתלוננה באוזניי שהיא עסוקה מאוד שזה נשמע לאחת לא עסוקה שכמותי ממש נפלא ואז פתאום אני מוצאת את עצמי בימים האחרונים של הפנאי. אני רק צריכה להשמיע לעצמי את ירית הפתיחה ולאחר מכן יפתח בפני החלק העסוק של החיים. מתה מפחד ולכן השיתוק האחרון הושיב אותי היום הרבה בבלוגיה ובאינטרנט. אני לא שמחה להכנס לעולם העסוק ועדיין אינני יודעת אם אצליח לשלב זמן פנאי לנפש ואגיע לכאן או שאולי בכלל אתמוטט בסופו של כל יום. כך או אחרת בענייני כשרון יש לך את זה פי כמה וכמה יותר ממני אז גם אם פה ושם יש לי מחשבה שונה לגבי יצירה עדיין זה לא הופך אותי עורכת שהלוא אם תשימי לב באיזשהו אופן ממש הרסתי לך את השיר וכתבתי שיר אחר, שיר שלי. לא חושבת שלעורך יש זכות לעשות דבר כזה ואני מאוד מעריכה את הפתיחות שלך לקבל אותי בכלל כמגיבה אצלך.
את מאוד מאוד מוצאת חן בעיניי ואני מקווה שיש חיים אחרי שנהיה שתינו נורא נורא עסוקות.
ימים יגידו ובינתיים.. אני רק בדרך…לשם ועדיין פה:)
סיגלי מתוקה, אני מבינה. אבל אל תיעלמי לי. טוב?
אם הריכוז שלי יעמוד לי (זה נשמע רע, מה?)ואני לא אהיה פה, תכתבי לי. עוד חודש. עוד שנה…?
שיעמוד חופשי, דברים עומדים אף פעם לא נשמעים לי רע:) וכן…מבטיחה לא להעלם ומתכוונת לכך. (חייבת להודות שלקח לי קצת זמן לפני שכתבתי התחייבות שכזו, אבל הלב שלי אמר שזו הבטחה שאני מסוגלת לקיים).
כן. סיגלי, את רואה? יש לנו את זה. גם אני רציתי לכתוב שאני מעדיפה שיעמוד, אבל מחקתי…לא משנה. העיקר שעכשיו ההבטחה שלך מקועקעת בדפים הירוקים האלה, אבל אל תפחדי.כבר כתבת לי שהתאהבות ווירטואלית אחת בעברך לא ממש הצליחה, והחיים המשיכו. מבטיחה שאם לא יצליח, משחררת אותך לחיים האמיתיים. נשיקות והצלחה ועוד הצלחה בעולם העסוק החדש. אני מוצאת אותו מרפא במידה רבה, יותר מידי מחשבות בשנה הזאת לא עשו לי טוב.
וואללה, נראה לי שאַת התיקון של אותה אהבה וירטואלית. (לא שאני זוכרת שסיפרתי עליה אבל כנראה שאת גורמת לי להפתח יותר ממה שאני שמה לב…חחח גם זה לא נשמע תמים, הא?:), בכל אופן הבטחה לשחרר, פועלת עלי להתחבר כמו מן קסם.
אז עכשיו אני הולכת לעסוק בדבר מוכר וחביב שנקרא שינה, ובו לרוב יש לי הצלחה כמעט כמו של נוער מתבגר. ואחרי המחשבות ואחרי החלומות מאחלת לך שנה של הגשמת חלומות…(זה נראה לי איחול מתאים ממי שהולכת לישון למי שאצלה עוד לא לילה:).
תודה סיגלי. הלוואי.וגם לך.
הי מתוקה, ראיתי שהפוסטים שלך נעולים ולכן לא אגיב לתוכנם. רק רוצה לדרוש לשלומך ולהזכיר לך לא לקחת ללב דברים שאנשים כותבים, אלא רק אם הם יוצאים מלב עם כוונות טובות.
חיבוק מהלב,
סיגל.
סיגלי, זה מדהים. יש לנו טלפתיה בנוסף לכל. בדיוק שלחתי לך את אהבתי בפוסט של אמיר אור. אז שוב, אוהבת אותך. ואני בסדר. ועוד קצת אהיה בסדר גמור. ומקווה שהיה לך שבוע טוב. חושבת עלייך הרבה, איריס.
הי חמודה, לא היה לי שבוע טוב בכלל אבל אין הפרטי מעיד על הכללי כך שמתישהו הלא טוב מועד להתחלף בטוב.
בידיעה, אני יודעת שפורים עכשיו, אבל בהרגשה, אני לא מרגישה פורים בכלל. אני גם יודעת שבשנה הבאה יהיה עוד פורים (כן, אני כזו חכמה 🙂 כך שיש לי עוד סכוי להמצא באיזור השמח ומבדח של החג.
להוסיף על הכל, משום מה פורים זה תמיד הזמן שבו המשפחה מתקשרת לשאול איפה אני בפסח, וזאת שאלה שנואה במיוחד כשהיא לא מגיעה יום יומיים לפני פסח.
מה אני נביאה? אתמול למשל עשיתי מבחן זנר לבדיקה אם ניחנתי בכושר לראיית העתיד. מתוך עשרים ושתיים שאלות ניבוי, ניביתי שתיים. הרבה מתחת לאחוז של אלה שאין להם כושר כזה:) אז מה יכולתי לענות לאמי על פסח?
מקווה ש"עוד קצת שבו תהיי בסדר גמור" יעבור לך מהר, וכשתהיי שם ב"בסדר גמור" תחכי לי כי אני מקווה להיות שם איתך מתישהו.
אלף ושבע נשיקות.
סיגל.
סיגלי חמדתי, זה קשה, אבל אני עומדת בהחלטתי לא להשיב לכל מיני נירים מובכים ברשת… באמת רחמי לו ולשכמותו שנאלץ לצ'וטט ולשוטט במטע ולעקוב בדבקות אחר התנהלותינו הווירטואלית. נו, העיקר שכינה אותי אחותך. את זה אני לוקחת בשתי ידיים ומוכנה להכיל את מבוכתו.
למרות שצחקתי כרגיל ממסדר פסח שאני לשמחתי כמובן פטורה ממנו השנה, (זה החג שאני הכי שנאת) התבאסתי שהיה שבוע לא משהו, ומקווה שזה לא קשור לעבודה החדשה.ואת יודעת, העורך שעבד איתי על הספר הקודם כתב לי פעם שקונפליקטים טובים ליצירה, ואני מוצאת את זה מאד מדוייק. השבוע, למרות ריבוי הפוסטים שלי והעובדה שלא הצלחתי לעמוד בהחלטתי ולהתאדות לזמן מה והייתי כעסנית ונרגנת, כתבתי כמו שלא כתבתי הרבה זמן.
אז מקווה שגם אצלך הקונפיקטים יתגלו כמקדמי טוב. נשיקות נשיקות. ושוב, חושבת עלייך הרבה, וטובות. מקווה שחלק מהאנרגיות תגענה אלייך. שלך מאד, איריס.
האנרגיות שלך טובות וחזקות איריס ועבודתי החדשה תחל רק ביום שלישי. השבוע אני תקועה בבית עם גב תפוס וזה קורה לי לעיתים נדירות ולרוב כשאני נעלבת לעומק וזה מתלבש לי על שריר. (אולי בגלל שפעם קראתי שככה הסינים מפרשים שרירים תפוסים ומאז באופן נאמן למקור כשאני נעלבת זה מיד הולך לשרירים:)
אבל לגבי יצירה אני מסכימה איתך וקונפליקט של שריר זה מצויין לנצלו ליצירה. אבל בעבר החלטתי עם עצמי שלא ליצור כלום מתוך כאב. ואני נאמנה להחלטתי זו שכן בעבר מרוב שהתלהבתי מכך שאני יוצרת בתוך סערה התחלתי לייצר סערות שיקדשו את היצירה ובכך הרחקתי את עצמי ממצבי אושר שנמצאים שם בחוץ. אז אני תקועה עם ההחלטה הזאת ולכן גם עם השריר התפוס שמתפשט אבל כמו תמיד, אני יודעת ששריר תפוס דינו להשתחרר גם אם לא אעשה כלום בנידון.
ולגבי ההחלטה הזאת של התרחקות מהבלוג במיוחד אחרי שאני ואת נפרדנו כאן לפחות באופן של חצי סרט תורכי, אני מתגלגלת מצחוק. אני מכירה את זה בעצמי שאני אומרת שלא אכתוב בזמן הקרוב ופתאום כאילו להכעיס אני מוצאת את עצמי כותבת יותר מתמיד. ככה למדתי להפסיק לנסות להפסיק לעשן. רק האמירה הזאת הייתה גוררת אותי להכפיל את הכמות. אז תהיי מה שאת ותכתבי מתי שתרצי וגם אם תגידי שאת הולכת ותשארי כמו גם לא תגידי שאת הולכת ותלכי, זה לא משנה את רחשי החום שיש בי כלפייך ואת השמחה האמיתית על כך שאת כאן כשאת כאן.
ולגבי ניר. עזבי אותך ודבקי בעצתי. אני באופן אישי אוהבת לקשקש עם קשקשנים כשיש לי מצב רוח לכאלה. אני יודעת מי אני על כל נקודות החוזק והחולשה שבי ומתוכם יש לי בטחון מוקצן להשתעשע ברצינות התהומית שבה הם מקלידים את עצמם.
מכתה רציני וגלוי כמו זה שפרסמת לעולם לא הייתי מפרסמת לאנשים שאני לא לוקחת ברצינות ודרך הטיפול שלי בטרולים בבלוגיה היא חיוך ושעשוע. אם יהיה לך פעם זמן פנוי לבזבז את מוזמנת להצטרף אלי ותראי כמה כיף וגלגולי צחוק חווים מהם.
סיגלי. את באמת הורגת אותי עם מה שאת כותבת. כי גם את זה כתבתי לעורך שלי, שהסערות שהיו לי בזמן כתיבת הספר עשו אולי טוב לספר וליצירה, אבל ממש לא טוב לי. אני חושבת שמעולם לא הייתה לי שנה מלאת כאב כמו השנה האחרונה של הכתיבה שלו.וזה באמת מדהים אותי שעשית כזאת החלטה, אבל מאידך תמיד נשאלת השאלה אם אניח לעצמי קצת, האם אני אהיה באמת יותר קרובה לרגעים של האלה של האושר? לא ממש בטוחה שהם נמצאים. אני כל הזמן אומרת את זה לעצמי, יש לי את כל הסיבות להיות הכי מאושרת בעולם… אבל אני לא. לא לפני. ולא אחרי. ואני מרגישה שה"אושר" שהיה לי לפני הכניסה האחרונה לכתיבה היה אושר פייק. כי לא לפני ולא אחרי. אני לא מוצאת את עצמי באמת יותר מאושרת,ואז אני אומרת לעצמי, טוב, אז כבר עדיף שתכתבי. לפחות לאין אושר תהיה איזה משמעות
לא יודעת אם הסברתי את עצמי.
ובנוסף, לשאלה מה מביא אנשים לשלוח כתבי יד, אני יודעת על עצמי, שיש בזה סוג של קתרזיס. כאילו הורדתי את זה מהלב.ולא שאגיד לך שאני לא סופר דרוכה לקבל תשובות, אבל בזה יש כבר אלמנט אחר. של כמה אמת יש במה שכתבת. כי אם יש אמת אז אחרים יוכלו להתחבר לזה.וזאת השאיפה של כולם, גם של אלה שלא יוצרים, שאחרים יוכלו להתחבר אליהם. זה סוג של צורך אנושי.
אני חושבת.
נשיקות יפתי. עוד אחזור ואקרא מה שכתבת לי, עכשיו אני בדרך לסרט עם הילדים.
אוהבת אותך.
הבנתי וגם הבנתי וכי איך לא אבין אם יש בינינו משיקים שכאלה?
ואני כקוראת את מה שאת כותבת שלדעתה את כשרונית וספורי הילדים שלך שקראתי שנכתבו במקור לבנך איתן הם סיפורים שכל כך נהניתי לקרוא, בלי קשר לכך שאת היא שכתבה אותם, אז בניגוד למה שכתבתי על אלה ששולחים סתם, אני חושבת שהסיפורים שלך הם ממש לא סתם, אם כי מאמינה שפה ושם הם עוד צריכים הידוק וכמה שינויים שיהפכו אותם לספר ילדים שירוץ לידיהם של הורים וילדים.
אחד הדברים שבעיניי הכי חשובים בסופו של ספר ילדים, הוא שיהיה בו מסר חינוכי באופן כזה ש"מתוך שלא לשמה בא לשמה" כלומר באופן העקיף, מה שהורה רוצה להנחיל לילדו ימצא את הדרך להאמר בדרך הסיפור.
אז בעצם כמי שקוראת סיפור ילדים טרם פרסומו נדמה לי שצריך לחבוש מספר כובעים שונים. האחד הוא לקרוא אותו כמו ילד ולחוות את ההשפעה שלו, השני לקרוא אותו כאיש חינוך ולוודא שכל המסרים המכוונים ניצקו לתוכו באופן קל להבנה, ורק לאחר מכן להעבירו לאיש שמקצועו עריכה ספרותית ופרסומית.
אבל לאור מה שכתבת כאן אני מרגישה שמה שכתבת בשנה האחרונה ממש לא הולך להיות ספר ילדים ומעבר לכך שאני סקרנית (כי כזו אני מטבעי), הרי שאני מאחלת לך עוד המון רגעי אושר ביחד עם הספר ולא רק בלעדיו, ולא כאלה שאנחנו יודעים שאנחנו אמורים לחוש, אלא כאלה שחשים באמת.
וכמו שאני אומרת לילדיי שכבר הולכים לסרטים בלעדיי: תהנו בסרט ותחזרו בשלום.