שחרחורת סופרת ומשוררת
מעשה במשורר די ידוע,
מפרסם בארצנו קבוע,
כלי זיינו הוא שלח
כי מידות הוא שכח,
וטען: "לדידי לא היה כלל אירוע."
ושתקו חבריו,
משורריו ועורכיו,
ושתק גם השמאל הבון טון,
אך גרוע מכל, איך נוכל להסביר,
שתיקתן של נשות הַ עיתון?
ברמה הן צרחו,
על נשיא ועוד שר
ועל רב ימני מתנחל,
אך ליבן, הו ליבן, על חזקת החפות,
עד יבוא ליצחק הגואל.
כי גברת צביעות
וגברת רשעות
מחליפות זו לזו האדרת.
ו"מטעם" כולן,
לו אני במקומן,
את עצמי אז הייתי קוברת.
איריס, התגעגעתי אליך מאד. שיר לעניין!
אביטל יקירתי, גם אני התגעגעתי וכמו שכתבתי לך, אני באמצע כתיבה של משהו, אבל סוף השבוע האחרון, בו הרב מוטי אלון היה מרוח על כל הכותרות, ויצחק לאור נופש לו במקום מבטחים, הוציאו אותי מהכלים ומהריכוז. והייתי חייבת לכתוב משהו.
נשיקות ושבוע טוב, בכל זאת.
מחבר: ליאת גורן
תאריך: 19/09/05 09:18
אחד הכתמים באישיותו רבת הפעלים והכישרון של פרופ' גבריאל מוקד הוא היותו חבר של ———–
אמנון נבות, שאותו הוא משבח בריאיון ב"אימגו". נבות, שבזמן שהיה מבקר פעיל כינוהו "נבוט", הוא
אדם ————-. הוא פיתה קבוצה של צעירים תמימים, חלקם כשרוניים אך עדיני
נפש ובלתי מסוגלים להתמודד עם עול החיים, סיפר להם שהוא יהפוך אותם לסופרים, גזל הון
ממשפחותיהם והפך אותם לכעין כת הסרה למרותו. אף לא אחד מהם הפך לסופר של ממש.
הוריהם של אותם צעירים שנבות "סימם" ניסו לתבוע אותו למשפט, אבל הוא, הערמומי, יודע היטב שרק
אנשי הכת שלו יכולים לתבוע אותו, והם לא יתבעו אותו כי הוא מחזיק אותם קצר.
על אדם כזה צריך פעם לכתוב כתבת תחקיר אמיתית
מדוע נלחם מוקד לתת לנבות את "פרס ראש הממשלה", לאדם שאינו זקוק לכסף? למוקד הפתרונים.
http://www.e-mago.co.il/phorum/read-6-19124-19114.htm
ואני לא חושבת שזה שיר לעניין. גם כאן, שוב האשמות העיקריות הן הנשים. למה הגרועה מכל היא שתיקתן של הנשים? איריס, בבקשה תחשבי שוב על העניין הזה.
אליענה יקרה מאד, אני מאד אוהבת אותך ומחזקת את ידייך, אני חושבת שאין שנייה לעבודתך. זאת התגובה הראשונה שלי, כל תגובה מתחתי או מעלי, אינה שלי.
לגבי שתיקת הגברים, ברור לגמרי שאני הכי סולדת ממנה, אין מילים שיוכלו לתאר זאת, אבל אני חושבת שהררי מילים נשפכו על העניין הזה.
לי אישית כואבת פי כמה שתיקת הנשים. אני חושבת ששתיקתן היא צביעות מן המעלה הראשונה, ואין בה בכדי לפתור לרגע את הגברים.לא מכירה את אמך, ואני נענית לבקשתך למחוק את התגובה, אך מפאת בקשתך, אבל חשוב לי מאד להגיד שאף אחת בעיתון הארץ, שיודעת וממשיכה לפרסם שם, בטח ובטח ב"מטעם" אינה נקייה בעיני. הסייג היחידי בעיני הוא עניין פרנסה, ובשום פנים ואופן לא יוקרה וכיו"ב. אני האחרונה שאלין על הצביעות והרשעות מעל סיר הבשר, כי סיר הבשר לא היה נחלתי מאז ומעולם, ואני יודעת כמה קשה לחיות עם מקרר ריק.
השיר מגנה את כך שהן גינו אחרים ועל המתרחש סביבן הבליגו. והוא מגנה גם גברים. ולכן הוא לעניין בעיניי. אני למדתי במוסד בו התרחשו הטרדות הומוסקסואליות שהייתי עדה להן ישירות וגם שם הממסד הקרוב שתק. והמטריד המשיך להשפיע . אני חושבת שייש להוקיע ממסדים שתקניים שהורסים אנשים צעירים.
ושתקו חבריו, משורריו ועורכיו, ושתק גם השמאל הבון טון, אך גרוע מכל, איך נוכל להסביר, שתיקתן של נשות הַ עיתון? אליענה, זה גם חברים ומשוררים ועורכים. הפליאה היא דווקא על הנשים ששתקו כי מילא הגברים עם מועדון האחווה שלהם. אבל הנשים?
איריס, אני מבקשת ממך למחוק את התגובה שמעלי. יש גבול לכל דבר.
התגובה שלי כמובן לא הייתה קשורה בשום צורה לאמא שלי אלא לקלות הבלתי נסבלת שבה נוטים תמיד להאשים את הנשים שהן למרבה ההפתעה גם הקורבנות.
הגברים בעיתון הארץ שתקו לא פחות מהנשים, למה הנשים הן האשמות העיקריות?
ודאי שיש קשר לאמא שלך, תרצי או לא תרצי.
מי שרוצה לשחק את בת היענה ולטמון ראשה בחול נוכח המציאות הקשה, נושאת בחלק מהאחריות.
בתגובה שלי לא היה כל קשר לאמא שלי. תרצי או לא תרצי.
הכי קל זה לבוא ולהאשים את הנשים. הכי קל ולכן עושים את זה. כי למה להתאמץ?
ושתקו חבריו,
משורריו ועורכיו,
ושתק גם השמאל הבון טון,
אך גרוע מכל, איך נוכל להסביר,
שתיקתן של נשות הַ עיתון?
אליענה, זה גם חברים ומשוררים ועורכים. הפליאה היא דווקא על הנשים ששתקו כי מילא הגברים עם מועדון האחווה שלהם. אבל הנשים?
הנשים זה מתוך פחד
פחד זה לחלשים. די כבר עם אנחנו המין החלש ואחר כך להסתתר מאחורי אנחנו פוחדות. פמניזם מתי שנוח, וחלשיזם מתי שנוח? אחרי ששרפתן חזיות ואחרי שלמדתן את זכותכן על גופכן לא הגיע הזמן שתלמדו שיש לכן פה? ואפרופו פחד, אז ממתי יש לנשים קניין עליו? העורך פחד להפסיד כותב טוב. החברים פחדו להחשב חנונים. המשוררים פחדו לאבד חבר.תלדו מאיריס, היא כתבה באומץ וענתה לאליענה באומץ. זה לא כזה קשה להשתמש בפה. ותגידו זה מלחמת בנות אליענה ואיריס אבל איריס היתה עונה כך גם לגבר. מאה אחוז. איריס את אלילה.
אולי בגלל שאיריס היא גבר?
זו בטח לא איריס אליה שהיא נשמה עדינה ולא הייתה עונה ככה.
השיר מגנה את כך שהן גינו אחרים ועל המתרחש סביבן הבליגו.
והוא מגנה גם גברים.
ולכן הוא לעניין בעיניי.
אני למדתי במוסד בו התרחשו הטרדות הומוסקסואליות שהייתי עדה להן ישירות וגם שם הממסד הקרוב שתק.
והמטריד המשיך להשפיע .
אני חושבת שייש להוקיע ממסדים שתקניים שהורסים אנשים צעירים.
ואפשר גם באלתרמנית: …"ואתה תבקשנו מידי העורכים / ומידי השותקות גם יחד".
לא ידעתי שאת יודעת גם לעשות חמשירים נוקבים; במיוחד מוצלח הבית השני. ישר כוח.
אחי לגלות, התגעגעתי אליך מאד, מה שלומך?
אתה הגבר היחידי שהגיב בשמו. מורידה בפניך את הכובע. יותר ממאתיים כניסות בכמה שעות, ודממת אלחוט. כי כשהמוזות מזיינות הבננות שותקות.
כי כשהמוזות מזיינות הבננות שותקות? אהבתי. תוסיפי את זה לשיר.
שמחה שאהבת, אחת יקרה, אבל למה גם את בעילום שם?
השיר מצחיק ושנון, כרגיל. לגבי האשמה כלפי הנשים: אני שואלת את השאלה גם לגבי הנשים וגם לגבי הגברים. למה כולם שתקו, גברים ונשים כאחד? כל הברנז'ה ידעה על ההתעללות המילולית ושתקה. זו השאלה. ועל כל הרשימות שלי. שאנחנו הנשים עדיין פוחדות.
יעלה אחותי, אם זה לא ברור, אני לא מנקה לשנייה את הגברים. כתבתי, "חבריו, משורריו ועורכיו" הם, שמעיזים להשתלח בכל מה שזז, פתאום שותקים?!?
אני מכירה חלק מהם, ואוהבת אותם מאד, אבל אין לי בכלל ספק שהם נגועים באותה צביעות ורשעות מהמדרגה הראשונה. סייגתי את דברי אצל אליענה, רק אם מדובר בפרנסה, הייתי פוטרת אותם.לא כבוד או יוקרה וכיו"ב, כי הכבוד והיוקרה נגועים מעתה, לטעמי.
אבל איפה לעזאזל העיתונאיות של הארץ?!?
מה, את קצב מרדכי ואלון הן לא שחטו לפני תום המשפט?
חושך, יעלה, חושך על פי תהום.
פחד זה לחלשים. די כבר עם אנחנו המין החלש ואחר כך להסתתר מאחורי אנחנו פוחדות. פמניזם מתי שנוח, וחלשיזם מתי שנוח? אחרי ששרפתן חזיות ואחרי שלמדתן את זכותכן על גופכן לא הגיע הזמן שתלמדו שיש לכן פה? ואפרופו פחד, אז ממתי יש לנשים קניין עליו? העורך פחד להפסיד כותב טוב. החברים פחדו להחשב חנונים. המשוררים פחדו לאבד חבר.תלדו מאיריס, היא כתבה באומץ וענתה לאליענה באומץ. זה לא כזה קשה להשתמש בפה. ותגידו זה מלחמת בנות אליענה ואיריס אבל איריס היתה עונה כך גם לגבר. מאה אחוז. איריס את אלילה.
איריס יקרה מאוד
ראשית אהלן לא היית כאן הרבה ואני יודעת שאת עסוקה . אין לי את האימייל שלך וכן קיבלתי את מכתבך שתשובה עליו חייבה תשובה לבלוג ולא לאי מייל הפרטי.
את כרגיל אישה יקרה ומוכשרת והשיר שכתבת מושחז כראוי.
אני מגיבה מידי פעם פה בבלוגייה על העליהום אבל לא מצטרפת בכל כלי זייני למלחמה כי אני לא אוהבת התקבצות של קבוצות, צודקות ככל שתהיינה.
אני מגיבה לך כי אני יודעת שאת נזהרת בכבודם של אנשים גם כשדעתם לא הולמת בדיוק את דעתך. בשום מקרה לא אהיה זו שתזרוק את האבן. או כמו שאומרת תלמידתי האהובה חסיה-שום בן זונה לא יהפוך אותי לבת זונה.
ואינני שופטת את הכותבות כאן בבלוגייה, והגבתי באהדה כשמצאתי לנכון,ואני חושבת שהטרולים חוגגים פה יותר מן הראוי.
הערכה רבה וידידות
מירי
הי מירילה מקסימה, מה שלומך? לא הבנתי למה תשובה חייבה תשובה לבלוג, אבל לא נורא, התגעגעתי אלייך ואני שמחה לשמוע ממך מאד. בעיקר שמחה לדעת שאת לא כועסת או משהו, והכי מקווה שאת מרגישה טוב. אני בהחלט הולכת לצלול בחזרה אל עצמי, זה מה שעשיתי בחודש הזה… (חודש? אולי פחות. פתאום זה נראה לי מאד מזמן)פשוט הסיפור הזה הצליח להוציא אותי מהריכוז, והייתי חייבת להוציא את זה.
הקושי המרכזי שלי בסיפור הזה של לאור יוצא ממקום אישי, שלא נכון לי להיכנס אליו כרגע, אבל מה שבעיקר הוציא אותי מדעתי (הכבדה כרגע, כאמור)זה הצביעות החוגגת.בין אם זכאי או אשם, כמו שבוודאי יתברר, אני לא מכירה את לאור באופן אישי, ובגלל זה גם חיכיתי כמה זמן, ועקבתי אחרי התגובות לחיוב או לשלילה, היא הדו פרצופיות והצביעות כפי שהיא מוטחת בקוראי "הארץ", ובכלל. איך יכולים העיתונאים, כולם שמאלנים שבשמאלנים, המחנה שלי כביכול, להשתלח ברב אלוןבלי לחשוב פעמיים, זאת כמובן הפרשה המקבילה המתבקשת ואלמלא היא הייתה פורצת באותו זמן אני לא חושבת שזה היה כל כך בולט, הצביעות, אני מתכוונת, ולהשאיר את הקולגה שלהם, נקי מכל התייחסות. כנ"ל לגבי העיתונאיות הקולניות של הארץ, שממהרות לחרוץ דין כאשר לא מדובר באיש מהמחנה שלהן, ופתאום משתתקות כאילו כלום? איפה מירב מיכאלי? איפה עמירה הס? למה הן לא אומרות משהו? ויש עוד הרבה שמות. וכנ"ל לגבי העורכים והמשוררים שמכירים אותו. אם הוא נקי, למה אף אחד לא יוצא להגנתו ולא מתבצר בשתיקה כזאת מלוכלכלת ורועמת?
זאת אומרת, למה היד קלה על ההדק רק כשזה לא נוגע למישהו שאתה מצוי איתו בקשר סבוך של אינטריגות וטובות הנאה?
על זה הזעם שלי, ובגלל שמדובר בסיפורים מאד חמורים, אני תובעת שתהיה התייחסות. ולא איזה תגובה מצחיקה של גדעון לוי, שגימגם משהו על זה שלא "בסדר" להשאיר את לאור "לבד". נו באמת. הוא צריך בייבי סיטר? ושוב, גם כתבתי אצל רני יגיל היום, הייתי מעריצה מאד גדולה של לאור, ולא מגיע לי לקבל את הגועל נפש השותק הזה בפנים. לא של הנשים ולא של הגברים. עשה לי תחושה של מועקה וליכלוך ודו פרצופיות, שאלו התכונות שאני הכי מתעבת באנשים.
וגם אני לא רוצה שאף בן זונה יהפוך אותי לבת זונה, אז אסיים כאן, ואמן אמן שנתראה כשאחזור לארץ. הרבה נשיקות ואהבה. רק אהבה תנצח.
איריס
איריס כשאת כותבת לי לאי מייל שלי את גם צריכה להכניס את האי מייל שלך אחרת אני מגיבה לך לבננות לבלוג שלך ובאמת לא בא לי למשוך אותך לבלוגייה. צריך לנוח ממנה לעיתים ומוטב לכולנו לנוח לפעמים. אני חלוקה עלייך בצורך בלינץ' שלך ושל עוד בננות. הדברים יגיעו לביטוי בסופו של דבר. הרב אלון היה בעמדה שחייבה ניתוקו מנוער. יצחק לאור ברח בינתיים מהארץ. תיקים צריך להכין וגם חזית נדמה לי שרני יגיל התחיל משהו.הוא עשה את זה יפה!
בכל מקרה באמת לא חייבות לחשוב אותו דבר. או קיי?
מיריל'ה, לא חושבת שזה לינץ', ואם לינץ', אז גם הגיבורים שהיו לי חוטאים בזה כל הזמן, ובגדול, ואל תעשה על חברך מה ששנוא עליך, זה כלל ברזל.
למה זה לא מקביל לרב איילון, לא הבנתי?
יותר קל לנגח מי שאין לך קשר איתו ואתה לא סובל אותו מלכתחילה. וברור שלא חייבים לחשוב אותו דבר, אבל גם רני, אמר משהו, נכון, יותר עדין, אבל לדעתי דומה לשלי. למה השתיקה הזאת? זאת שתיקה לא טובה ולא הגונה. פתאום כן נחשבת חזקת החפות?
הי איריס, אחרי שנפרדנו לשנה נפגשנו אחרי יומיים:)
אופייני לי, כנראה שגם לך.
והחמשיריה הזו קשה, קשה לקריאה כי בקלילות החמשיר הכנסת נושא טעון ואמרת הכל.
לי נמאס כבר מיצחק לאור, בשום מקום שבו אני חיה לא מדברים, לא שומעים, לא מכירים, ואפילו לא קוראים עיתון הארץ, אז לדידי זה נשמע כאילו רק הבלוגיה מתעניינת בסיפור.
אבל מעבר לסיפור הפרטי של לאור יש סיפור יותר כללי של הטרדות מיניות ואונס. ולא נעים לי לומר, אבל דעתי מגובשת ודעותיי לא אהודות, כך שאחרי שבע, עשר, שמונה עשרה תגובות, חדלתי:)
סיגלי חמדתי. אני באמת באמת מתכוונת לחזור אל הספר ולא לאכול בננות בזמן הקרוב. אבל הסיפור הזה ממש פוצץ אותי והוציא אותי מריכוז. ותקראי מה כתבתי למירי, הכי משגעת אותי הצביעות. זה מה שהכי הרגיז אותי. ואני מאד קרובה לך בדעותייך שכן קראתי מפעם לפעם, (אני קופצת בהפסקות, אבל לא מגיבה וככה לא מרגישה שחייבת לחזור)ואני לא חושבת שהן לא אהודות, הנה, אני למשל קראתי ולא הגבתי, אבל אהדתי. את אף פעם לא יודעת מי קורא אותך על הרשת, אז אנא אל תחדלי. ואני בטוחה שאת האחרונה שבאה לכאן כדי למצוא אהדה. ובכלל, אני מוצאת את ההשקפות שלך והניתוחים שלך מאד מאד רחבים ולא שגרתיים מלאי השראה, ולא סתם אני חושבת שתוכלי להקפיץ אותי למעלה אם תסכימי לערוך לי את הספר.אבל הוא באמת לגמרי בהתחלה, אז אלו סתם דיבורים בעלמא. למרות שבתקופת ההתנתקות הזאת היה לי הספק די פנומנאלי ביחס אלי, אז אני מאד מרוצה מעצמי.
ובכלל אני מתה לפגוש אותך.
אה, והפעם היחידה שכמעט התפתתי להגיב לך היה בזמן שסיפרת על הידיד הזה שבא לבקר אותך, וכדי שלא ינדנד… וכו', זה לא הסתדר לי עם מי שחשבתי שאת, אבל זה כמובן לא אומר כלום. יש לי הרבה מה לספר לך שגם לא יתאים לדימוי שלי בעינייך, אני מניחה… טוב, מותק, את חכמה שחבל על הזמן. את ממש מרשימה אותי. לילה טוב לך, התחלת עבודה חדשה, לא?
התעוררתי לאיטי, בוקר טוב:)
שמחה שקראת, דעותיי הלא אהודות לא נשמעות כאלה מוזרות לאנשים קרובים באמת, לכן תגובתך היא מסוג המקרבות בליבי, ואולי מאז שהייתי בת עשרים לא חשתי התקרבות כזו לחבֵרה.
הסיפורים שלי מאוד ענתיקות ושייכים לילדה אחת שהייתי פעם מזמן, ואילו סיגל שאני שכותבת פה היא האישה שלאחר החוויות, סיגל אחרת יותר, מעוצבת יותר, אולי חכמה אבל גם זה לא מספרים.
ולגבי עריכת ספרך, אם זה פרוזה אני הייתי פונה ליעל ישראל, ואם זה שירה אז כמובן שלאמיר אור. אליהם אני הייתי הולכת בודאות לו היה לי כתב יד.
ואילו אני? החמאת לי בענק, אבל בגובה שאליו כיוונת יש רק עננים, אני בסך הכל מטר שישים וחמש:)
את תחילת עבודתי דחיתי בשבוע, ויחד עם זאת התקשר אלי הרגע הבן של השכנה שהוא חולה ויש לו מחר מבחן במתמטיקה, ואחרי שישבתי אתמול עם בתי שש שעות והכנתי אותה למבחן (זה מה שאני עושה בימים אלה, מלמדת מתמטיקה של תיכון שמאוד אוהבת), נראה לי שאלך לכמה שעות ללמדו, אחר כך אכין ארוחת צהרים לילדיי, ואז אסע לתל אביב, שם אני מסיימת קורס שלאחריו אסב את מקצועות חיי לתחום השיווק.
אז גם אם לא אערוך לך ספר יקרה, בהחלט אשמח לקראו ולהגיב ( לשכנתי אני עוזרת בפיסוק ובהשמטת קטעים ארוכים) ומי יודע, אולי הכלים שאני רוכשת בקורס, ימצאו לך לעזר ברגע הבא, ברגע שבו ספר נולד ורוצה להתחיל ללכת.
חייבת לזוז וגם לא רוצה להחזיר אותך כל רגע למחשב, אז שיהיה לך יום נפלא,
סיגל.
חמדתי סיגל סיגל,
מה לעשות, את דומה לי בכל כך הרבה מובנים, ואנשים אוהבים את אלה שדומים להם. אני חושבת. ההבדל היחידי הוא שאני נפל במתמטיקה, ואת מסתבר, לא… בעצם, האמת היא שקיבלתי עשר בשלוש יחידות, אבל בחיים לא העזתי לקחת יותר מזה… וכשאני חושבת על זה, אולי זה רק בראש שלי, שאני נפל? הנה, עוד נקודה למחשבה אצלי.
בכל מקרה, בואי נתחיל ממה שאת באמת עושה, ואינשאללה שתשווקי לי את הספר, יש לי אחד שכבר מסתובב בהוצאות, ספר פרוזה… אבל עדיין צריך להתפלל שיתחיל ללכת. בדיוק קראתי כתבה על דברה האריס אחת, שנכנסה לתחום של שיווק סופרים ישראלים לחו"ל, וזה עסק לא מאד מפותח בארץ. ובכלל, כל החברים האמריקאים שלי כאן, שואלים אם יש לי "סוכן" שזה כמובן מצחיק, אני לא חושבת שזה תחום מפותח בארץ… אולי תהיי סוכנת ספרותית?
יאללה. כמובן שאני הראשונה.
נשיקות חמדתי, ושבוע נפלא.