שחרחורת סופרת ומשוררת
בעקבות החלומות
זאת הפעם הראשונה שאני מתלבטת אם להעלות פוסט. יש בזה כאילו הזמנה לטיפול פסיכולוגי ווירטואלי. אבל זאת בהחלט לא הכוונה. במשך שנים אני רוצה להעלות את חלומותי אל הכתב. נראה לי שיש בזה משהו מזכך, אולי תרפואיטי. אני מוצאת את זה נכון להעלות את זה בבלוגיה, כי אני חושבת שיש בחלומות בסיס לסיפורים קצרים וארוכים פנטסטיים. תגובות תתקבלנה בשמחה, כמו תמיד, אבל בבקשה אל תהיו שיפוטיים.
ובכל זאת הבהרה. אף פעם לא גנבתי.
בני הקטן ואני עולים במדרגות לולייניות מאד רחבות. זה מגדל שאני לא מכירה. אולי קניון? אולי בניין מגורים? אולי מלון? כנראה צירוף של כל השלושה. מהמעקות משתלשלים חבלים רפויים ורכים, חלקם כרוכים בלולאות זה לזה. כשאני מציצה מטה, אני רואה את קצותיהם מסתרבלים ברצפה של קומת הכניסה. אני גם רואה כמה אנשים מסתובבים שם. לא זוכרת לאן הגענו, אבל כבר אנחנו מסתובבים ויורדים.פתאום אספי חומק קדימה ומועד. אני לא מספיקה לתפוס אותו, הוא זולג לי דרך סורגי המעקה ונופל. בדרך מטה הוא נתקל באחד החבלים ומצליח להחזיק בו. אני רואה אותו צוחק. אני מפרכסת את עצמי במורד המדרגות, כדי להגיע אל החבל, אבל כשאני כמעט אוחזת בו, הוא נשמט שוב. הפעם הנפילה ארוכה וחדה יותר. הוא צונח וצונח וצונח וצונח וצונח, עד שנחבט בערימה של שטיחים מגולגלים שהייתה, איך לא שמתי לב, במרכז קומת הכניסה. אני ממשיכה לרוץ את החיים שלי למטה, במורד המדרגות, בוכה וצורחת, ומגיעה אליו. הוא קם והולך לכיוון שלי. אני חוטפת אותו אלי ומתעוררת עם כאבי אוזניים עזים. כמו שמרגישים בזמן נחיתה והמראה.
*
שרון, חברה שלי מהצבא שאני כבר לא בקשר איתה, לצערי, ואני חושבת עליה הרבה לאחרונה, מופיעה בחלומי. שתינו, במדים, מסתובבות במרכז קניות שטוח. אנחנו נכנסות לחנות תכשיטים שמסודרת באי סדר. מלבני וויטרינות זכוכית פזורים באופן אקראי ברחבי החנות. אנחנו מסתובבות ונעצרות ליד אחת הוויטרינות. בוחנות כל מיני עגילים וסיכות. העגילים כל כך יפים ומנצנצים. הסיכות, עוד יותר. אנחנו לא זזות מהמקום. החנות מתחילה להתמלא אנשים, אם כי שום מוכר או מוכרת לא נמצאים בסביבה. אני שולה מתוך הוויטרינה, בלי לשאול אף אחד, שני זוגות עגילים וסיכה. – זוג אחד של העגילים, רבוע, עם אבן כתומה במרכז. הסיכה אובלית. משובצת אבני חן זעירות ומזהירות שיוצרות פרח מרהיב – ואנחנו פונות לקופה. בדרך, אני מציצה לצדדים, בוחנת שאף אחד לא רואה, ומשליכה את התכשיטים לתוך התיק הצבאי השחור שלי. מושכת את היד של שרון, ושתינו חומקות החוצה. אנחנו רצות אל החלק האחורי של מרכז הקניות הזה, נעמדות ליד קיר לבן. אני מוציאה את התכשיטים. מודדת את העגילים ושוב מכניסה לתוך התיק. שרון רק מסתכלת עלי. אני מהדקת את הסיכה לחולצה, ומסירה. בזמן הסרת הסיכה, אני רואה שהסוגר שבגבה התעקם. וכאילו רק באותו רגע אני מבינה מה עשיתי, אנחנו מחליטות לחזור לחנות, להשיב את הגניבה. אנחנו ממהרות לשם, אבל לא מצליחות לאזור אומץ להיכנס. החנות עדיין מלאה אנשים. אנחנו לא יודעות מה לעשות. כל רעיון איך להשיב את הגניבה יורד מהפרק. אנחנו פוחדות להפליל את עצמנו. עוד אנחנו מנסות לטכס עצה, אני מתעוררת. ישנונית אבל מבוהלת, אני ניגשת לתיבת התכשיטים שלי. בודקת אם התכשיטים האלה עדיין אצלי.
טוב, לפחות לא רק אני בצבא עם מדים בגילי הנכבד…
מה אגיד אירוסית, חלומות מעסיקים אותי מאז נעוריי. שאז גם כתבתי חלק מהם ויש לי אותם עד היום. לאחר מכן, בין גיל 28 ל-34, הייתי בטיפול אצל פסיכולוגית יונגיאנית, ורוב הזמן ניתחנו חלומות שלי. זה היה מרתק.
היום קצת שכחתי את שיטת פירוש החלומות לפי יונג, ולפעמים אני נשארת עםפ פםה פעור מול חלום.
אני מרבה חלום ולזכור חלומות, מה שמראה כנראה על שינה טרופה במקצת, עם הרבה הפרעות.
חלק מחלומותי שימשו לי בסיס לסיפןרים.ף על בסיס תסריט שנכתב מחלום, התקבלתי ללימודי קולנוע בבית צבי. יש לי גם כמה סיפורים בקובץ הראשון שמבוססים על חלומות.
בעיני, החלום הוא החיים האלטרנטיבים שלי.
יעלה יעלה חמדתי. על הרעיון של החיים האלטרנטיבים באמצעות החלומות אני שומעת לראשונה. אם ככה, החלומות שלי הם חרדות מפני החיים האלטרנטיבים האלה, או אולי בריחה מהם.ואגב, מוטיב הריצה בחלומות שלי מרכזי.אבל אני אף פעם לא הייתי בטיפול פסיכולוגי.(אולי זה מה שהשאיר אותי שפויה, במידה… סתם. סתם. בדיחה. חברותי הפסיכולוגיות, לא להיעלב!)
תוכלי להעלות עוד משהו… אולי ממה שכבר יש לך? זה מסקרן אותי בטירוף.בבקשה. בבקשה.
חלומות פז, חמדתי. אולי תלכי לישון בשעות נורמליות!!!?!
חחחח, השעון הביולוגי שלי כך כך התקלקל, שהיום יש לי שעון ביולוגי משתנה, לא עלינו. פעם ככה ופעם ככה.
אני אעלה פה תיכף לינק לסיפור שמבןסס על חלום.
זה למשל סיפור שמבןסס על חלום
ז"א, הוא בעצם חלום שחלמתי, עם קצת תוספות.
http://www.notes.co.il/yael/47045.asp
חבל על הזמן יעלה. אני אומרת לך, אלו בדיוק הסיפורים הפנטסטיים שפיזטזתי עליהם. נפלא. נפלא. נפלא. את השראה, יעלה. אני הולכת להעתיק ממך… ולכתוב גם. אהמ… יש בעיה קטנה. החלומות שלי מעולם מעולם לא היו כ א ל ה פנטסטיים.
ברשותך, מורתי, אנא קשרי אותי לעוד. אם כי יש מצב שאקרא אותם אחרי שאחזור מניו יורק, אבל אנא.
מיליון תודות ונשיקות.
אירוסית, תודה תודה נשמה. הנה אחד, מבןסס על חלום שחלמה אחותי.
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=23&itemID=4784
והנה עוד אחד,
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=23&itemID=6967&PHPSESSID=f6c2fe2fb8966e5c408ca013f838551d
מה שגיליתי, זה שרצוי לא לכתוב בספר שמדובר בחלום, אולי רקב בסוף. אחרת מאבדים קוראים.
אבל יש סדנאות לכתיבה מתוך חלום. בעיני, קל מאוד לעבד אותם.
בעיקרון, כמו כאן למשל, הסיפור מתחיל בסצינה, שרק הרבה יותר מאוחר מתברר שהם חלום.
אריס, חלומות , גם לדעתי, הם בסיס נפלא להבין את הצד הנסתר של
ירח הנשמה…:)
הפירוש של חלום הוא של החולם עצמו, על פי עולם המושגים האישי של החולם…
ואם אנסה לתרגם מה היה בחלום השני, אפרש שגנבה הוא אקט שכנראה בערות אני לא מקבלת את מה שאני רוצה -לכן לוקחת בכוח, גונבת…תכשיטים הם קישוט מעולם השפע, בשבילי, אז כנראה אני בשפל מצומצם יופי.
אל תיקחי אותי יותר מידי ברצינות, על הבקר..:)
תמי יקירתי, זה אחד הדימויים הכי נפלאים, "הצד הנסתר של ירח הנשמה", כמה היא נסתרת? נכון? תמיד חשבתי על המודע הנסתר… אבל הרי זאת הנשמה!בה טמון הכל.
ואני כן לוקחת אותך ברצינות. בניסיונות שלי להבין מה בדיוק חלמתי, גם אני חשבתי על הדברים שאני כל כך רוצה, ואם אני לא מקבלת אותם, אני מנסה בכוח. ואחר כך בעוד קצת כוח. וזה כאילו בכסות נורא עדינה אצלי, אף אחד ממכרי לא יגיד עלי שאני כוחנית. אבל איכשהו נורא קשה לי להניח ולוותר.
תודה תמי מתוקה, על הביקור והתגובה. שבוע חדש וטוב טוב.
איריס היקרה והשחרחורת, לפעמים חלומות הם כיף. אני חלמתי לא מזמן שיש לי בבית עופר, כן במבי כזה מתוק והבמבי שלי מנסה לפתוח בפיו ברז של מים. אין לי מושג איך להסביר את זה, אבל התעוררתי במצב רוח מעולה.
רוצה פתרונות אינסטנט לחלומות? הנה אתר
http://www.dreammoods.com/dreamdictionary/
נעמי יקרה מאד. קודם כל דעי שיש לי סנטימנטים עמוקים לשמך הנפלא. לביתי יחידתי קוראים נעמי.
תודה על ה"שחרחורת", מזה זמן לא זכיתי לו. היחידי שקרא לי ואף טרח לפזם לי את "הברירה הטבעית" בכל פניה שלו אלי היה מחזר די נלהב… הנה. את שוב מזכירה לי נשכחות. תודה תודה. גם על הקישור. אכנס אליו בלילה שלי.
שבוע נעים לך, נעמי.
אוי נעמית, איזה חלום נפלא. הלוואי עלי כזה חלום עם עופר.
נעמי יקרה, דווקא מגניב לי הפיתרונות אינסטנט האלה, הנה, לכולם, האינטרפטציה לחלום הגניבה. שוב תודה. (כי זה בהפוך על הפוך, עוד חומר לסיפורים הזויים משהו.)
To dream that you are a thief, suggests that you are afraid of losing what you have. Perhaps you feel that you are undeserving of the things you already have. Alternatively, you may be overstepping your boundaries in some situation or relationship.
מאוד יפה תארת את חלומותיך, הראשון מסגיר חרדה אימהית – אין אמא שלא חלמה שהיא מאבדת את ילדה, אני הייתי חולמת מדי פעם שאני מאבדת אותם בים וקוראת בשמם עד אובדן כוחות ,ורק היקיצה היתה גואלת אותי מהמצוקה, חלום -סיוט שחזר עד שגדלו.
החלום השני שלך מבטא לעניות דעתי, נסיון ליפות את האפרוריות שהצבא מסמל על ידי תכשיטים ויופי גנוב וכאן אני מתחברת לפרוש של תמי, יש ענין כאן עם רגשי אשמה.
החלומות שלך מאוד ספרותיים וברורים רוב החלומות מאוד מבולבלים
היו לך חלומות נבואיים?
חנה טובה וחכמה,
לגבי חלומות האובדן מסכימה לגמרי.אבל דווקא הצבא, כמו רוב שנותי המוקדמות היו די צבעוני ומהנה. הייתי גם כל כך תמימה. בחיי. התמימות שלי הייתה שם דבר. שנים החברים שלי היו צוחקים לה. אבל העניין עם התכשיטים (שאני אגב, אוהבת מאד. שנים ארוכות יצרתי תכשיטים ומכירתם היו דמי הכיס שלי באוניברסיטה, לבד מן מעבודות הניקיון השגורות.)ודווקא היופי השטחי שהם מייצרים, מעורר מחשבה. "יופי גנוב" הוא ביטוי מאד מעניין.
לגבי החלומות בכלל. כבר שנים שאני אומרת לעצמי שאני צריכה לכתוב את החלומות, כי אני באמת חושבת שיש בהם בסיס נפלא לסיפורים (תיכנסי לקישור של יעל ישראל, זאת דוגמא נפלאה נפלאה) ונראה לי שמעתה והילך אעשה זאת. לא זוכרת חלומות נבואיים שהיו לי. אבל תחושות מנבאות עתיד היו לי המון.
למה?
נשיקות רבות ושבוע נפלא.
האי איריס, כתבתי לך אצלי שבקרוב מאד אעלה פוסט מרתק על חלומות נבואים שהיו לי.
והחלומות שלך באמת לספר, סיפורים קצרים , רומן. מה הם החיים?
בנוסף הייתי בהרצאה מדהימה של הרב זמיר כהן, שעוסק בקבלה הוא פירש חלומות של אנשים מהקהל.
וגם על הרב המקסים הזה עוד אכתוב פוסט שלם.
את מקור השראה!
אביטלי מתוקה. כל כך תודה. אני עם רגל באוטובוס לניו יורק… אכתוב לך כשאחזור ביום שלישי. יש לי כל כך הרבה מחשבות על זה. גם על הפוסט האחרון שלך.
אני לא אוהבת להגיב בחופזה, למרות שאימפולסיביות היא בילד אין באישיות שלי.
נשיקות ושבוע טוב טוב.
עכשיו אני מבינה שאם מתעוררים עייפים כנראה שהתרוצצנו הרבה בשינה…
באמת מעייף .
תודה על השיתוף ולא לא מציעה פתרונות.
אספי מראה סימני גדילה? אופס
מירי מתוקה. בזמן שלא הייתי פה שחר מריו הציע את הפירוש האולטימטיבי לעייפות שאני מרגישה. הוא ממש כתב אותי. הכי מדוייק שאפשר. (אני ראיתי רק את הנוסח האחרון. דווקא מסקרן מה היה לפני כן.) בכל מקרה אני הולכת על זה.זה לא החלומות. זאת המציאות.
תודה על הביקור, מיריל'ה. יום נפלא.
נראה לי ששניכם עליתם על הגל הנכון אשר גם אני הייתי בו-עייפות מכל מה שקורה במציאות .
דווקא היעדר הסדר בחלומות יוצר אמון.
כותבת יפה. איריס, לא כתבת את זה מיד ככה, פרועה, נכון? התוכן פרוע והמילים – נראה שכבר למדו פעם הלכות תרבות מהן. תמיד יוצא לך יפה
נכון, נועם מתוק, אני בסך הכל טיפוס מאד מבויית. לפעמים מתפלק לי צד שישן הרבה שנים. (אולי חלם קצת?) תודה תודה על הביקור.
איריס, פוסט חשוף ומעורר שאלות כמו מאיזו סיבה להעלות חלומות אישיים בציבור? החששות שלך היו מוצדקות.
אם החלום הוא חומר גלם לכתיבת טקסט "אמנותי" שיש בו מעבר לאישי הפרטי, אז החומר יכול להיות טוב לשימוש. משום מה לא מושך אותי לקרוא חלומות. בפוסט של יעל ישראל ישנה אמירה אישית נועזת, מצחיקה, מקורית, בעקבות חלומותיה. זה היה ממש מרתק לקרוא, אם את מבינה מה כוונתי.
אחד הסיפורים הראשונים שפרסמת כאן (זה עם הגידול ברגל) הוא אשכרה חלום, מדהים, והוא סיפור, אשכרה סיפור, ואין בו כדי לגרות אפילו את המשועמם ביותר, לעשות לך ניתוח פסיכולוגי לפי חלום, כי זה הרבה הרבה מעבר לזה
איריסי איריסים ונרקיסים, יקירתי. החששות שלי היו מהמקום הפסבדו פסיכולוגי. את יודעת. שינתחו אותי כמו בטיפול. ודווקא התחושה שלי הייתה שהם התבדו. אני במין מסע כזה, חוקר מציאות ובונה כתיבה. הוא פשוט גלש והפך לרגע להיות מסע חוקר חלומות ובונה כתיבה. נראה לי הכי נכון בעולם לא להתחבר. זה בסדר גמור. גם אני לא מתחברת לכל דבר. מנתבת את הדרך בנבכי המילים הכתובות.. בנבכי החלומות. פשוט יש לי כל כך הרבה חלומות לאחרונה. לא משנה. בכל מקרה נראה לי שזה היתרון הכי גדול של המטע הזה. היכולת להיות רק איפה שנכון לך.
לא?
נשיקות ויום חלומי. אני הולכת עכשיו לחלום עוד קצת.
הי איריס, כיף לקרוא את הפוסטים שלך, את בעיניי כל כך מעניינת והחלומות שלך כאן כאילו מאפשרים עוד הצצה לנפשך. חושבת שאין צורך לפרש אלא רק לחוש. נקרעתי מצחוק שהרגשת צורך להבהיר שאינך גונבת במציאות. לו הייתי מספרת לך חלום שלי אזי הייתי צריכה לצרף אליו ספר עב כרס של הסתייגויות:)
סיגל מתוקה, תודה תודה על המחמאות, אבל לא תברחי ממני כל כך מהר… עכשיו אני סקרנית מתה לקרוא את החלומות שלך. ספר עב כרס? אלה הספרים האהובים עלי!
שלחי לי אותו. אני בטוחה שיש שם חומרים לסיפורים גדולים מהחיים.
חוץ מזה מקווה שאת בטוב. סוף שבוע חלומי.