שחרחורת סופרת ומשוררת
זה היה רעיון שלי. אני מודה. לא סבלתי אותו אף פעם. לא את הדיבור שלו, לא את הפיג'מה שהוא מסתובב איתה ולא את התלתלים. בעיקר לא את התלתלים. צפופים כמו בנדורות בשוק וגם פחות או יותר באותו צבע. דני ויודה, גם כן, אף פעם לא מתו עליו. אבל בכל זאת. לי נשבר ממנו סופית, אז כבר כשראיתי אותו מרחוק אמרתי להם, "נשבע לכם. אם הוא עוד פם מתחיל עם האני אני אני אני הזה שלו, אני נכנס בו. בחיי שאני נכנס בו." ככה אמרתי. שניהם לא ענו, אבל ידעתי שהם איתי בעניין הזה. אז איך שהוא בא אלינו עם הסנדוויצ'ים ועם הפרצוף בוא-תחטיף-לי-מכות-למה-שום-דבר-לא-מזיז-לי, החלטתי להיענות לבקשתו כמו שאומרים ודפקתי לו נגחה. למרות שהוא לא ממש הספיק לפתוח ת'פה. דני ויודה עמדו והסתכלו עלי. כאילו זה הצגה. עשיתי להם תנועה עם הראש שיבואו לעזור לי … ועדיין הם נראו לי מתלבטים, אז חתכתי לי בכאילו את הגרון, שיבינו מה יקרה להם אם הם ימשיכו להסתכל עלי כמו שני נקבות מהצד. דני הבין את המסר והואיל להכניס לו אגרוף. יודה, גם כן, נתן כמה בעיטות, אבל זה היה ברור שהוא מת מפחד. כל כמה שניות זז אחורה, עשה את עצמו נח… התנשם כמו תנשמת כאילו מי יודע מה הוא כבר עשה… אז צעקתי לו. "דיר בלק, יודה… אתה לא מעיז להתחפף מפה … הפעם אנחנו סוגרים ת'סיפור איתו אחת ולתמיד." בזווית העין ראיתי שהיוסי ילד שלי מוצלח מנסה לנצל ת'מומנטום, ומתכנן איזה בריחה… אז דפקתי את הרגל בתוך הבטן שלו. שלא יעיז אפילו לחשוב על זה. זאת הייתה כנראה בעיטה רצינית למה אחר כך הוא השתתק. לא צעק. לא בכה. לא כלום. רק עצם ת'עיניים. "תחלום. תחלום." מה זה התעצבנתי. "תחלום שאתה יוצא מפה חי ותבוא לספר לנו על זה."
איריס יקרה-יקרה, תודה וחיבוק על המחווה.
צחוקים הבאת לנו עם דני ויודה ויוסי ילד שלי מוצלח. יופי של רשימה משעשעת.
אין לי ספק שיוסל'ה שלנו היה ילד מה-זה-מעצבן כשהוא היה קטן, אבל מה שנהיה ממנו אחר כך, או, זה כבר סיפור אחר.
ואענה לך גם אצלי.
תלמה חכמה ומקסימה (אחלה חרוזים יש לשם שלך, זה לא מקרי, אני בטוחה!), מסכימה איתך במידה רבה. בכל זאת יוסף יצא גבר.לבכות שלוש פעמים זה לא עניין של מה בכך. אני אוהבת גברים רגישים, וכאלה שמודים בטעויות שלהם…
שוב סוף שבוע נפלא. מאד מחכה לעוד משלך.
תודה מתוקה… אפילו המקלדת מסמיקה… 🙂
גם בעיניי אנשים שמסוגלים לבכות, עדיפים! במיוחד גברים. כנראה שאת הבכי הנשי אנחנו לוקחים (לוקחות?) כמובן מאליו. אינני בטוחה שיש הצדקה – למרות שנאמר שדמעתן של הנשים 'מצויה'.
שבת שלום וברכה וסוף שבוע מקסים (כאן ממש קיץ… ואצלכם?)
איזה אוזן נהדרת יש לך איריס
המונולוג נשמע אמין ומשעשע
יכול להיות אחלה מונולוג פתיחה של מחזמר חדש
לכי על זה אחותי 🙂
שבת שלום
תודה רבה רבה, ריקי יקרה. מחמאה נורא מעניינת. ומחזמר זה רעיון מעולה, אבל כבר חשבו עליו לפני… לצערי. (זה קורה לי יותר מידי פעמים לאחרונה.)
שבת נפלאה במחוזותייך הקייציים, ככה כתבה לי תלמה. אצלנו חורף ארקטי לגמרי.
לי זה קצת עשה צמרמורת, כי זה מזכיר את גל האלימות "הדומסטיקנית" בארץ: את כל החברים שרוצחים את חבריהם ואונסים את אמהות החברים. מין טירוף אלימות בקרב בתים, חברים, לא סתם ברחוב. משהו מטורף באמת.
צודקת, יעלתי. אבל אל תשכחי שזה מה שהם עשו, האחיםצי'קים האלה.. זאת אומרת, זה הסיפור המקורי. לא הגזמתי דווקא… וחוץ מזה, אני לא קוראת עיתונים. לא כאן. ולא של הארץ. פשוט כבד לי גם ככה. אז אני בורחת.
נכון, אבל בהקשר הנוכחי, של מה שקורה בארץ, ממש אמריקה, זה באמת מצמרר. איך הורגים אנשים שאוהבים? פשוט לא מובן. ונכון שגברים רוצחים את נשותיהם כמעט כל יום, אבל שחבר ירצח חבר טוב על גובה המוזיקה, ואז יאנוס את אמו, או ירצח את אמו (שני מקרים נפרדים) – זה עדיין לא קרה כאן. זה מעבר למזעזע, זה סדום ועמורה.
אבל טוב את עושה שאת בורחת. הלוואי שאני יכולתי. אולי אני מזוכיסטית….
יעלה, אני שומעת את זה ממך לראשונה.ושוב רק רוצה לברוח.
איריס איריס, אני מביא כאן את תגובתי לפוסט של תלמה (שנכתבה לפני שקראתי את הגירסה הפוסט מודרניסטית שלך לסיפור יוסף ):
לאור הבדלי ההשקפה לגבי יוסף בין תלמה לאיריס, אני מתיחס לסיפור יוסף כאל טקסט ספרותי ושואל את עצמי האם מחבר הטקסט חיבב את הדמות שיצר, או לא ?
לדעתי, מתוך הטקסט עצמו אפשר לחלץ חיבה עיקבית. אם לשפוט את יוסף על פי תאור מעשיו הריהו צדיק תמים. גם בהציגו את חולשתו היחידה של יוסף, ההתנשאות על אחיו, הכותב מציג אותו במשתמע כקורבן של פינוק וחינוך קלוקל מצד אביו. וסך הכל במה חטא ופשע ? בחלומות ! וחלומות, כידוע למחבר הסיפור, למרות שלא ידע את פרויד, אינם נמצאים בשליטה. ומי אתם, הקוראים החסודים הפוסט פרוידיאנים שתשפטו ,מה אתם משטרת החלומות ?
בניגוד לשאר החולמים שפה ושם הורגים בחלום השינה או בהקיץ את בני משפחתם ולא מספרים את זה לאף אחד, יוסף עשה טעות ילדותית, הוא סיפר בתמימותו את דבר חלומותיו ועוד למושאיהם, במקום לדחות את הענין ולספר זאת בבגרותו למטפל שלו (או לכתוב על כך רב מכר בשם חיי וחלומותי ). האם על כך, שואל הטקסט, שוב במובלע, מגיע לו עונש מוות שהומר ברגע האחרון בעבירה חמורה על החוק נגד סחר בבני אדם ?
ובשארית הטקסט, המספר מציג את יוסף לא רק כצפנת פענח, אלא גם כנופת צופים.
האמת היא שגם אני לא סובל את יוסף שכן איני מאמין בצדיקים בכלל ובצדיקים מתוקים בפרט.
אהוד אהוד יקירי. תגובה נפלאה שתחזיר אותי לקריאה חוזרת בטקסט המקראי.התכוונתי לעשות את זה אחרי המאמר המרתק של תלמה, שאגב, שמת לב ששם משפחתה נוגע בחלומות…?!?
הרבה נקודות למחשבה.
כתוב יופי
גיורא יקר, הרבה תודות. על הביקור והתגובה. אחרי הביקור הקודם שלך, וההפניה למנחם תלמי, נטעת בי רעיון מבורך. אז תבורך.ואולי עוד כמה פעמים, אם יצא אל הפועל. תודה. תודה.
איריס, האלימות הזו מזעזעת אותי.
פתאום הדהד לי השיר "יונתן" של יונה וולך
איריסי מוכשרת וחכמה. אם לא היית השניה שמרגישה ככה, (גם ליעל ישראל הייתה תגובה דומה) הייתי בטוחה שיצאת מדעתך.(אבל ברוח השיר המקסים של גיורא פישר, לא במובן המקובל)וזה בהחלט מעורר בי שאלות.בעיקר, מה מביא אותי לכתוב ככה.כלום יש בי מהאלימות הזאת? אני מאד מאמינה שהכתיבה היא ראי הנפש.
דווקא לגבי הטקסט הזה, אני חושבת שהתשובה היא לא. אם הייתה בי אלימות, או היא קיימת, היא מאד נוכחת בסיפור שכתבתי "גם הפורנו שחור", הוא נכתב באבחת זעם, ולפי מספר הכניסות והתגובות, לא ממש נגע. דווקא רני יגיל, כתב לי תגובה שמאד עודדה אותי. הוא חשב שהוא טוב, למרות השפה הבוטה והסוף הקאניבאלי.
אני מפנה אותך אליו. אולי אעלה אותו שוב בשלמותו, כי הוא בהחלט נוגע בשאלה
של אלימות בכתיבה, או כתיבה אלימה.
נשיקות, ושבוע נפלא, אני כבר מוסיפה ת'קישור.
הקישור לסיפור "גם הפורנו שחור", בהתייחס לאלימות בכתיבה, או כתיבה אלימה, לשם מה?
לאיריס קובליו, ולמי שמתעניין
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=13692&blogID=290
איריס יקרה, לא הבנתי למה את מקשרת את זה אלי. לא קראתי את הפוסטים ההם שלך כי לא הבנתי למה אני צריכה לקרוא את זה (לפי ההתחלות ורפרוף מהיר) אבל אני חייבת לספר לך שאת הסרט (המקורי!) ניקיטה של לוק בסון ראיתי אולי איזה 1000 פעם. יש שם אלימות איומה אבל זה פרט על כל כך הרבה נימי לב שלי, מהרבה הרבה סיבות, וזה סרט סופר איכותי (רק המקור, הצרפתי).
אז את כותבת נהדר, אני מרותקת להרבה פוסטים שלך, אבל משום מה כשזה אלים אצלך- קשה לי. אבל אלימות היא הרבה הרבה דברים וזה שווה דיון רחב ומעמיק יותר.
שלך איריס
איריסי, חתיכת שאלה ודיון שבהחלט צריך להיפתח. אני אגיד לך יותר מזה, זה נושא ליום עיון. ראיתי שאת נגעת, למשל, בגבולות בכלל, שכל אחד מציב לעצמו. כאדם וכיוצר. ציינת אלימות נגד נשים ופדופיליה. אבל גם את זה חייבים לפתוח. כי השאלה היא, לא לגעת בכלל?לגעת קר ומחושב, לגעת בצורה ביקורתית, ללכת בהפוך על הפוך… זה מה שניסיתי אני לעשות ב"גם הפורנו שחור" כי גם סקס, ביטויים סקסיסטים או אפילו ביטויים או מושגים קונבנציונלים, כמו זין על הטיותיו, נחשב לסוג של פריצת גבול…
זה מאד מורכב, ככה אני מרגישה, גם בגלל שאני גם אמא, ויש לזה השלכות עוד יותר מרחיקות לכת, על הילדים. מאד מאד התחבטתי בשאלה הזאת. יש בספר שלי פרק המתאר ארוע אונס. ושוב, נשאלת השאלה, עד איפה להגיע? מתי לעצור.. באיזה מילים להשתמש כשמתארים אירוע כזה, בטח באופן שלא יצא אירוטי? וכמה להיכנס אל תוך המתרחש בנפש של הגבר האונס… זה אולי נותן הצדקה?
טוב, זאת באמת שאלה ענקית עם אין סוף שלוחות. בכל מקרה, ממש מקווה להגיע לדבר איתך על זה פנים מול פנים. אני בטוחה שמערכת ההקשרים הרחבה, המופלאה שלך, תספק לי עוד הרבה שאלות שלא חשבתי עליהן אפילו.
האי איריס ושבוע- טוב.
מאד אוהבת את יוסף, אך הקטע טוב מבחינת התגלגלות האלימות שבו.
גם אני כתבתי קטע על אלימות שמתגלגלת.
אעלה אותו עתה למענך.
אביטלי, כתבתי לך בהרחבה אצלך. אז רק אוסיף שוב, שבוע חדש וטוב טוב.
איזו אלימות, איריס, הפכת את הטקסט התנכי הלקוני למאוד אקטואלי
חנה יקרה יקרה, כתבתי לאביטל בבלוג שלה, ממש לא כיוונתי לזה. לא לחלק הראשון של התגובה שלך. בכלל לא חשבתי שהטקסט אלים או מתאר אלימות. חשבתי שהוא יותר משעשע, אבל זה קורה לי לעיתים, שאני משעשעת בעיקר את עצמי.
וכמו שכתבתי לאביטל, אני חושבת שזה הכוח המרכזי של המטע הזה. לשמוע ולראות מה עוד לבבות ועיניים קוראות אצלך ואותך. אז שוב, כל כך תודה על ביקורייך התכופים, ערכם לא יסולא מפז בעיני.
קראתי פעם שנייה עכשיו את הטכסט ואני חושבת שיש בו בבסיס הברקה ואיכות מיוחדת. להביא טכסט ישן בשפה וסגנון עדכניים. אם אני לא טועה כבר השפעת עלי עוד לפני שהעמקתי, במשפט הראשון של הפוסט שהעליתי"הרצל צ'מע" מה ל'שות מושפעים….:)
מירינק'ה צ'מעי. אני שמחה לאללה שאת חושבת שזאת השפעה, אבל אני חושבת שזאת הברקה פרטית שלך לגמרי. זאת יכולה להיות כותרת לספר ביקורתי על הציונות,או העברית בראי השנים. אחלה צמד מילים.
ולגבי, שוב אני נאלצת להדוף את המחמאה שניתנת לי שלא בדין. כמו שסיגל ייחסה לי "פטנט" בכתיבת מכתבים מעצים… הרי פליקס הארנב עשה את זה לפני אלון תבורי שלי.אז נכון שזאת חיה, וזה עץ, אבל בשבילי עץ זה יצור חי לגמרי… טוב. ולקחת טקסט מקראי ולעשות אותו עכשווי עשו רבים ורטובים לפני. מאיר שלו, בטוח.אני צריכה להיזכר מי עוד…אבל זה באמת באמת לא הברקה.
אבל מה זה משנה. העיקר שחייכת.זאת הייתה הכוונה המקורית, אם תקראי את התגובות, תביני שהיית בין הבודדים שקראו אותי כמו שרציתי… אבל הלאה הרצון! נשיקות רבות ושבוע נפלא.