שחרחורת סופרת ומשוררת
מכתבים שכתבו לי עצים –
פרק 1 : מכתב מאלון תבורי
לפני כמה ימים מצאתי בתיבת הדואר שלי מעטפה ירוקה. רוב המעטפות שמגיעות אלי, הן לבנות. די משמימות ומשעממות. (בדרך כלל אלו חשבונות חשמל ומים שאני לא ממש אוהבת לקבל) הפעם, פתחתי את הדף, ונכונה לי הפתעה. איריס יקרה, היה כתוב שם באותיות ירוקות. שמי אלון תבורי, ואני מתגורר על הגבעה מול ביתך. זה מוזר. חשבתי לעצמי. הגבעה שמול ביתי כלל אינה מיושבת! רק עצים ופרחים צומחים עליה… יער יפיפה שאני אוהבת מאד. ופתאום נבהלתי. אולי עומדים לבנות על הגבעה בתים? את וודאי אינך יודעת, המשכתי לקרוא, אך מזה חמש שנים שאני משמש בתפקיד עומד ראש וועדת תרבות, והמשנה ליועץ הצמרות האזורי. עומד ראש וועדת תרבות? יועץ הצמרות האזורי? זה נקרא לי כמו בדיחה. אולי זה איילי, חברי הטוב, שנוהג להשתעשע על חשבוני?! את וודאי תוהה מדוע אני בכלל כותב לך. אם כך, אספר ששתי סיבות הביאוני לעשות כן. הסיבה הראשונה, היא, בעצם, הבעת תודה. רצינו להודות לך על שהצלת את חיינו בשבוע שעבר. ועוד פעמיים ברציפות! בראשונה הזעקת את מכבי האש בעקבות השריפה שפרצה על הגבעה. (שריפות מעין אלה מתרחשות, לצערי. הפעם היה זה חברנו אורן כרמלי, שנדלק על גברת כלילה חורש. כבר מזה זמן שהוא להוט אחריה.) ובשנייה דרשת מהכבאים לחדול מהשימוש בזרנוקי המים האימתניים. אלו היו מפחידים לא פחות מהאש! (אני אישית יכול לספר לך שלא יכולתי לנשום… זה היה ממש כואב.) על כל אלה אנחנו חבים לך תודה גדולה.
אני כמובן זוכרת את היום הזה. יצאתי החוצה, לגינה, ופתאום הרחתי משהו שרוף. בהתחלה חשבתי שבטח שוב שכחתי את הפשטידה בתנור… זה קורה לי כל הזמן. אני שורפת פשטידות סדרתית. רצתי אל תוך הבית במהירות וגיליתי שלא דובים ולא יער… בעצם לא דובים אבל כן יער! אש פרצה ביער! לא איבדתי את עשתונותי, ומיד התקשרתי למכבי האש. אלו הגיעו תוך דקות ספורות. לשמחת כולנו, לא נשבה רוח באותה השעה, ועד מהרה הצליחו הכבאים להשתלט על האש. למרות זאת, גם אחרי שהאש כבתה, המשיכו הכבאים להשפריץ על העצים כמויות אדירות של מים…. וזה נכון. זו הייתי אני שהפצירה בכבאים לסגור את הברזים. פרט לעובדה שמקלחת כל כך קרה ופולשנית היא עניין לא נעים, (אני בטוחה שגם עצים שונאים מקלחות כאלה) זה היה בזבוז מים נוראי!
סיקרן אותי לדעת מהי הסיבה השנייה, אז המשכתי לקרוא. הסיבה השנייה היא בעצם בקשה. ואני מאד מאד מקווה שזו אינה בקשה חצופה. ובכן, איריס יקרה, אני וחברי חשים כי העצים בגינתך זוכים ליחס מועדף. את נוהגת לחייך אליהם. לדבר אליהם ארוכות וטובות. לפעמים את אפילו שרה להם… כן. כן. אנחנו שומעים אותך! לעומת זאת, אותנו, העצים שעל הגבעה, את בקושי מכירה. את אומנם יודעת את השמות שלנו, (אולי גם את שמות המשפחה) אך בזה מסתיימת ההכרות כולה. אין טעם להכחיש, אנחנו מרגישים שאת העצים בגינתך את אוהבת יותר! למותר לציין, שזה מעליב ופוגע. ומה עוד שאנחנו נפגשים הרבה. זה נכון. אני באמת פוגשת את העצים על הגבעות מידי יום ביומו. בזמן שאני עושה ג'וגינג… מה, אתם לא יודעים מה זה ג'וגינג? ג'וגינג זה ריצה. וריצה, סתם שתדעו, טובה מאד לשמירה על הגזרה ולהוצאת אנרגיות שליליות… אל תגידו לי שאתם לא יודעים מה זה אנרגיות שליליות!?! טוב. את זה אני אסביר לכם בהזדמנות אחרת. בקיצור, המכתב הסתיים כך, לדאבוננו מעולם, ואני מדגיש, מעולם, לא עצרת לשוחח או לעצץ עימנו. אנו תקווה כי פנייתנו אלייך תחולל את השינוי הנדרש, ותקדישי גם לנו יותר תשומת לב וקול. בכבוד רב, מר אלון תבורי.
נ.ב. רציתי להביא לידיעתך שאנחנו עורכים מסיבה בראש השנה הממשמש ובא, נשמח מאד לראותך.
אתם בטח שואלים את עצמכם אם הגעתי למסיבה. אז התשובה היא שלא. לא יכולתי. בדיוק באותו יום היה לי תור לרופא שיניים. אבל בהחלט לקחתי את ההערה השנייה של מר תבורי לתשומת ליבי, וכבר שבוע שכל יום, לפני או אחרי הריצה, אני עוצרת ליד העצים שעל הגבעה, לשיחה קלה. אני חייבת להודות שהשיחות איתם הן עניין די מרתק…. מכל מקום, גם מכתבים מעצים הם עניין נפלא. לאחרונה קיבלתי כמה וכמה… אויש. אני מריחה ריח שרוף… שוב שכחתי את הפשטידה בתנור! אני חייבת לזוז.. מחר אספר לכם על מכתב אחר שקיבלתי מאילן קטנצ'יק.
בשל מגבלות ברורות לא יכולתי למצוא תמונה של אלון תבורי עצמו, אך מצאתי תמונה של בן משפחה מדרגה ראשונה. עומד ראשון משמאל, עם הפנים אלינו.
.jpg)
מצחיקה אחת. כתיבתך מלבבת
איריסי איריסים, ואת מלבלבת בליבי. תודה כל כך.
מתוק , חביב ומקורי משל העצים הזה ואפשר לחבק עצים ,איריס, זה מטעין אנרגטית ועושה טוב לעץ מנסיון
חנה טובה וחכמה, חיבוק עצים הוא עניין שגרתי במחוזות המחשבה והגוף שלי. יש לי על זה כמה שירים.
ולצערי הרב, מוש לא מצא את ספרך בשתי חנויות סטימצקי באיזור חיפה. האם לאורה שלך מתחמקת ממני? לא אניח לה. אמצא אותה גם אמצא. גם אם יקח קצת זמן.
הספר ישנו בסטימצקי אבל בצומת ספרים בטוח
חנה יקירה. לצומת ספרים מוש לא הצליח להגיע. אבל דווקא עכשיו, בעיקר אחרי הביקורת של רני יגיל, צריך לבדוק מה המצב, ככה נראה לי, בסטימצקי (תל חנן וקניון אלונים ליד טבעון)
חמוד איריס – אוהבת את הראייה הילדית והכתיבה המזדהה עם עצים ועצמים
לכי תמשיכי לדבר אל העצים ואל תקפחי את האבנים וספרי לנו 🙂
ראיתי כרזת פרסומת לפרי התמר
שהכותרת היא תמר ישראלי ואני כמובן קראתי זאת מיד כשם של בחורה 🙂
תודה רבה, ריקי יקרה. אכן אני מוצאת את עצמי מתיילדת לאחרונה. שמחה כל כך שלכדת את זה בעינייך הרגישות. ובדיוק חברה כתבה לי שיש לה חבר בשם אלון תבורי, וכשהיא קראה את הסיפור, היא חשבה לעצמה, איך זה יכול להיות…? הרי איריס לא מכירה אותו…. מצחיק. כמו תמר ישראלי. ואגב, זה כל כך ישראלי לתת לבני אדם שמות מן הצומח. אין לזה אח ורע בכל העולם, לדעתי. תודה ריקי, שאת מבקרת אותי.
מקסים!
יש לי רק הערה אחת: איזכור הזמנים ולעתים מזומנות… אם זה לא בכוונה, זה פוגם.
סבינה היקרה, המון תודות!!! ערכתי את התיקונים על פי המלצתך. מסכימה איתך לגמרי. מקווה שזה נקרא יותר טוב. אעבור על זה שוב, בלילה שלי.שוב תודה רבה רבה.
רעיון נפלא, את נותנת נשמה ופה לסובב אותך, תודה בשמם ובשמי..
תודה כל כך חני יקרה, זה בדיוק מה שאני מכוונת אליו ומרגישה. כל כך תודה שלכדת את זה. זה ממלא אותי אושר.
הי איריס, מאוד אוהבת את הכתיבה שלך ואת המחשבה היצירתית הרחבה שבך. מה שיש בך מבחינתי זה כשרון כמו להמציא פטנט. תמיד אחרי שהוא מומצא אני חושבת :וואוו איך לא חשבתי על זה. וגם אצלך כמו גם בסיפור הזה שבו עץ שולח מכתב לאדם, תקשורת הפוכה מזו שאנו כותבי המכתבים לעצים, לסנטה קלאוס ולרשויות המקומיות לא היינו חושבים על זה.
עכשיו אפילו אם הכותל ישלח לי מכתב אענה לו: לא חוכמה איריס המציאה את זה קודם.
הו, לא. סיגל חמדתי.אין ספק שלא אני המצאתי את זה. הייתי מתה.אבל את כל כך טובה אלי. באמת. וכל כך מחזקת. התגובות שלך מאד מרגשות אותי.
אויש. נראה לי שהתעייפת מתוקה, כשתחזרי אמשיך לרגשך אם אוכל, לשם כך עלייך להמשיך לספר סיפורים שאם לא כן אתחיל לדבר כאן עם אלון תבורי שלך עד שהוא יחליט לעלות ארצה מרוב יחס והתרגשות 🙂
לא התעייפתי, סיגל יקירתי.הייתי בדרום, שאמור היה להיות חם… (גם פלורידה נקלעה לתוך גל קור ארקטי שהקפיא את החוף המזרחי)אם כי לשמחתי הידיים עדיין במצב צבירה חמים. המוח, אני לא בטוחה… סיפורים יגידו.
שוב כל כך תודה על ביקורייך התכופים. את מוזמנת לשוחח עם אלוני. הוא כאמור משווע למילים הטובות שלך. וגם אני.
קטע מקסים לקרוא לילדה בת שבע?
כתוב טבעי כל כך שנראה נכון
תודה רבה מיריל'הלי. לילדה בת שבע, בהחלט. מילדה בת ארבעים באהבה רבה.
איריס דיר, נראה לי שבנוסף על מלמולי האהבה לאלונצ'יק את צריכה להקים לו גם קבוצת תמיכה וחברת אבטחה. אם חבריו ישמעו שהוא שלח לך מכתב על נייר מבשרם (ולא על מייל שקוף) הם עוד עשויים לקום עליו לכרתו. ו"העץ הנדיב" כבר כתוב נכתב. מה תעשי אז, מה?
נועם מתוק, הקדמת את המאוחר. הפרק הבא הוא לעץ שזקוק לטיפול פסיכולוגי… וכן. גם קבוצת תמיכה על הפרק. וכן. גם נייר נטול עץ עוד בוא יבוא. תודה איש יקר, וראש השנה (לאילנות! לאילנות!) נפלא ונשיקות.
יש לך כתיבה מיוחדת, איריס.
מחצית מהקטע הזה עדין חשבתי שמדובר
באיזה פעיל סביבה אסיר תודה שכתב לך בשם האלון התבורי הזה ..
השילוב הזה של אכפתיות סביבתית ויצירתיות, כובש.
הי רונית מתוקה, תודה רבה רבה.
וכבר שמתי לב שגם את אוהבת את הירוק ירוק הטבעי הזה. אז הלוואי ותזכי להרבה ממנו, ושגם המזל ילבלב וגם האהבה… יומולבלבת שמח!
אהבתי!
אומי יקרה. מתה על הקביעות הנחרצות שלך.לא יזיקו לי קצת הידוק ופחות פטפטת…את זה אמרה לי המורה שלי עוד בכיתה ג'. עד שגם היא התייאשה. מאד שמחה שאהבת.
חינני מאוד-מאוד איריס. גם אני
או ה בת עצים!
תפרגנו לעצמכם ביקור בסקויות האלוהיות בקליפורניה? הריח שלהם עד היום איתי. שם גם ממש הרגשתי צורך להשתחוות… מבינה לראשונה (ולאחרונה)מה פירוש הוד והדר של מלכים.
חמוד איריס, ולא סתם האדם משול לעץ , יש להם רגשות אילמים לצמחים, הצלחת לפצח את הקוד. 🙂
אורה יקרה, תודה רבה. אני לגמרי מרגישה ככה. גם אני סבורה שלא מקרי "כי האדם עץ השדה" וכי "כל האילנות משיחים זה עם זה" ואני מתה לשמוע מה הם באמת אומרים.
כל כך תודה על ביקורייך, התמיכה והעידוד.
לאתי חמדתי. איכשהו זה לא מפתיע אותי שגם את אוהבת עצים. זאת עוד אנלוגיה כזאת משורשרת… אני אוהבת עצים. אני אוהבת אנשים שאוהבים עצים. אני אוהבת אנשים שכותבים את אהבתם לעצים…ככה שיוצא שאני אוהבת אותך.למרות שזאת מסקנה עתיקה… אני יודעת את זה כבר.
ואת הסקויה דגמנו לפני המון המון זמן. אבל הם בהחלט על הפרק.(תרתי משמע. קיבלתי גם מאחד כזה מכתב) נשיקות נשיקות וסופ"ש נפלא.
"הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך", ומצאו מלכה.
איריס, כלילת החורש של הבנניה, ולעיתים גם קלילת החודש.
שלא יחדלו מתק סיפורייך ותנובתך הטובה.
איפה את איריס הקטנה?
שחר מריו, אני אוהבת אותך, בחיי. ולא בגלל המחמאה, שוודאי אינה מגיעה לי, אלא בגלל המקום שהיא באה ממנו. כל כך תודה.
יפה ומשעשע, איריס.
ואני, לא צריך אפילו להחליף אות כדי להצטרף אל החבורה 🙂
אמיר אור
אני פה מירי הגדולה והאהובה!
אמיר יקר יקר.
אתה לא צריך להחליף אף אות, (זה כבר מחנוכה, זה ברור)אבל דומני שצריך יהיה להוסיף לך.. לא? נון סופית?
ובכל מקרה אם אתה מצטרף לחבורה, אין ספק שתהיה באמירה.אני אשמח להיות העלעל שמתחת.