שחרחורת סופרת ומשוררת
.jpg)
תתגדל ותתקדש
ניו יורק ניו יורק
מגורדת תאומים שחורה
אבל כמה צביעות היא
מדברת קורקט
אולי כי בחטא
נולדה עם כפיתליזם של כסף בפה
ועוד גונחת
זה טוב זה טוב
וגומרת על מי מנוחות
מה שלא תראו בה מקרוב לא תראו גם מרחוק
(פנדה על נייר ועיבודי מחשב.)
עוד פוסט על ניו יורק http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14223&blogID=290
איריס, את יותר טובה בפרוזה ועדיף צילום מאשר פנדה.
הי ..(?!??)
תודה על ההערה שלך. מקבלת אותה לגמרי, וגם חושבת כמוך לגבי הפרוזה והשירה. אבל לפעמים ככה… יוצא לי. ולפעמים גם יוצא לי וקורה לי שאני משעשעת בעיקר את עצמי.
כנראה שזה מה שקרה עם הפוסט הזה.
אבל לא מסכימה לגבי הציור. את הצילום יש לכולם… נראה לי די משעמם.
בכל מקרה, אשאיר את זה ככה, ברשותך.
אהבתי "כפיתליזם של כסף בפה" – זה בדיוק מה שלא תחבו לנו ללוע בארץ כשהיינו ילדים (של לפני שנות השמונים).
הי אמיר יקר, תודה רבה. דעתך חשובה לי מאוד מאוד. האמת שבגלל ה"כפיתליזם של כסף בפה" שאהבתי, העליתי את השיר כולו.זה היה במקור קטע פרוזה קצר.(שאי אפשר, מין חידוד לשון שכזה, להפריז בערכו…)
תודה כל כך.
ציור מעניין, כאילו מבטיח משהו, ואז לא.
ממש לא.
אביטל יקירתי. אני נזהרת מהבטחות שאני לא יכולה לקיים… אז מה הבטחתי? ומה לא קיימתי?
ספרי לי.
נשיקות ושבוע חדש נפלא.
מעניין מעניין ולא מרפה גם השיר גם הציור.
לא חושבת שאני לא אובייקטיבית אם אומר שיש משהו מיוחד בציורייך. והשיר מפתיע. לא כזה שונא אותה את ניו יורק ניו יורק
מה שבכל זאת נדמה לי זה שהייתי רוצה לראות את הציור מצולם בפשטות ובחדות. איכשהו הטישטוש נראה כאמירה לא חדה מספיק,הססנית. זו זודאי עבודת הפוטושופ. פשוט מעניין להשוות.
מירי יקרה יקרה,
האמצעים שלי די דלים כאן. כל החומרים
פושטים פושטים. והצילום הוא צילום, ולא סריקה.מיד רואים.אבל גם המקור מטושטש. וזה מעניין מה שאת אומרת, לגבי האמירה המטושטשת. כי כל הפוסט הזה היה לי די מטושטש. לא בטוחה שהעברתי מה שרציתי להגיד. השיר היה בהתחלה קטע פרוזה קצר. וכבר קיבלתי כמה פעמים הערות שאני חזקה יותר בפרוזה. ואני לגמרי מסכימה עם זה.
בכל מקרה, ממש לא יכולה לשנוא את ניו יורק. היא מדהימה. אבל קשה. הצביעות, פה באמריקה, חוגגת. זאת האמירה היחידה שאני יכולה להנפיק בחדות.
אני אחשוב על דברייך. תמיד מעוררים מחשבה. כל כך תודה על הביקור והחשיבה.
נשיקות ושבוע נפלא.
אז אולי יש מקום להתערבות פוטושופ שבה תחדדי קצת…לא הרבה בשביל הניגוד. אני תמיד ממשילה את זה לאבנים בנהר שהמים נאלצים להקיף ולהיתקל ורק אז אנחנו רואים את תנועת המים הזורמים…
שמחה שאת מקשיבה לי והשיר נורא מעניין אל תוותרי!
אוי מירי מתוקה. יש פה היסטריה שאת לא מדמיינת! יש פה כמעט מטר שלג, פעם ראשונה של שלג שלג… וכל זאטוטי באקסטזת הלבן לבן הזה. אני חייבת להצטרף אליהם.
אעשה כדברייך בלילה שלי, ואם יצא יותר טוב, אעלה.
שולחת לך כמה מלאכי שלג… ונשיקות צחות. שוב כל כך תודה, אשה יקרה.
מירי יקירתי. חשבתי וחשבתי. והחלטתי לנסות לעבד את התמונה על קנבס, ואז להשתמש באקריליקים.אולי ככה אקבל את העומק והחדות הדרושים.
אנסה ואם יצא מוצלח אעלה כפוסט.
שוב תודות רבות.מאד.
בהצלחה איריס. גם בעיני ציור מקורי עדיף על פוטושופ. הצבעוניות מאוד יפה, אם לא כתבתי, ורק משחק הטישטוש מול חדות מסויימת , שאלה דרישות שנובעות מאמנות הציור, הווה אומר, לא לאבד את כוונת הטישטוש כי יש בה כוח וכמובן הצבעוניות וקצת ניגוד ,כדי שתהיה הרגשה בזמן הצפייה שאת שלטת בציור ובאמירה ולא הם השתלטו עלייך. כחומר ביד היוצר…מרשה לעצמי לדקדק כי מרגישה שאת תשתמשי בעצות כפי רצונך ולא תרגישי התערבות יתר או כפייה רחמנא ליצלן…:)
לגמרי מירי. כמו שכתבתי לחנה, האמירה שלך הצטלבה עם ביקורות אחרות שקיבלתי, אבל אף אחת מהן לא של אומנים מתחומי האומנות הפלסטית, ואני מייחסת משקל רב לעיניים החכמות שלך ולראייה הביקורתית הבונה. רק בונה, מירי אהובה. לגמרי.
אעבוד על זה ואם יעבור אצלי, אעביר הלאה אליכם. לילה טוב טוב.
יפה יפה איריס בצבע ובאומר
תודה תודה, חנה יקרה. דווקא על הצבע, (בניגוד לתגובות הקודמות)אני חותמת.על האומר, לא ממש.
ובכל מקרה, שבוע חדש ונפלא וחם. אצלנו פה, מינוס עשר וסופת שלגים שאני חייבת לצלם.
נשיקות נשיקות.
אני דווקא אוהבת את השיר יש בו תחכום לשוני
תודה רבה, חנה יקרה. דעתך חשובה לי מאד.
הייתה לי פשוט תחושה, בעיקר בעקבות התגובות, (גם במייל אני מקבלת. הרבה תגובות מחברים) של קצת אובר תחכום ופחות אמירה. כמו שמירי כתבה לי, שהאמירה קצת מטושטשת.ושוב תודה לך. את כל כך טובה אלי.
הי איריס, לא נראה לי שאת צריכה להתנצל על שאת כותבת שיר, ובטח למישהו שלא מעיז להגיב בשמו וסתם נכנס כדי לבאס. מאמינה שאם את מרגישה שהצלחת להוציא ממך החוצה את מה שהרגשת, אז זוהי הצלחה של מאה אחוזים.
תגובות מחברים לדעתי, זה כיף, ומאנשי מקצוע זה חשוב, לצמיחה והתפתחות. אבל חשוב לדעת איך להתייחס לתגובות, ונכונה בעיניי דרכם של אמיר אור ומירי פליישר שמחזקים בך את החזק, ומכיוון ששניהם גם מורים לאומנותם, תמיד הם נעימים לי לקריאה.
אני שלא מייצגת שום תחום, אגיב רק כמי שלא אוהבת את ניו יורק, שמצא חן בעיניי הקדיש האירוטי המבכה על צביעותה, וצובע את אפרוריותה בצבעים זוהרים, כמו שנראה לי שעושים לפעמים על קבר של אנשים שלכאורה היו חייהם אפורים כשל כולנו, ושם באותו מעמד מוצאים להגיד את הדברים הכי צבעוניים שניתן על אותו אדם, ורק חבל שאנחנו לא רואים את צבעינו גם בעודנו חיים.
סיגל מקסימה, תודה על דברייך המעודדים ועל האינטרפטציה המדוייקת של כוונותי. חיממת את ליבי השב מגיחת שלג ק פ ו א ה !!!
תודה. תודה.תודה.
אה. סיגל יקרה. ואוסיף על דברייך, צבעוניים ולעיתים צבועים במשמעות ההיפוקרטית. שוב תודה על ביקורייך והערותייך החכמות.
אהבתי את הכפיטליזם
אהבתי את הכפיטליזם
אהבתי את הכפיתליזם
תודה רבה אלמוני… גם אני אהבתי בעיקר את זה…אם כי אני מתעבת את זה.
ואפשר לקרוא את התגובה הזאת שלוש פעמים, כנגד שלוש הפעמים שהתפלקה לך האצבע.
אז תודה בכפולות של שלוש.
איריס יקרה,
אהבתי את השיר. מאוד הומוריסטי ושנון. ובמיוחד אהבתי את ה"כפיתליזם".
אוהבת לקרוא אותך
כרמית יקרה!!! איפה את?!!
איזה כיף לשוב ולפגוש בך אצלי!
קצת עסוקה. לומדת המון. עובדת. בקושי חיה.
טוב, לא עד כדי כך. אבל טוב להתבכיין לפעמים.זה משחרר.
אקפוץ לבקר מדי פעם. מבטיחה.
בהצלחה בהצלחה!
ושומרת את ההבטחה.
התוכן מזכיר קצת גם את הפוליטקל קורקט שקיים ב"בננות" ואולי גם את הנימוס שלי.
דרך אגב קפיטליזם כותבים בק' ולא בכ'. גם לי נופלות לפעמים טעויות. אם התכוונת בכוונה, אני לא מוצאת סיבה לכך.
גליה יקרה,
הכוונה הייתה לשחק עם הפתגם "נולד עם כפית של כסף בפה…" ובמקרה של ניו יורק קפיטליזם… כפיתליזם…טוב. מה אני מסבירה? באמת לא הבנת?
בכל מקרה ממש תודה על ביקורך. שמחתי מאד לפגוש אותך שוב!
יפה השיר האירוני שלך. הטשטוש הוויזואלי תואם את האמירה בסוף השיר, שמה שלא נראה מקרוב, לא נראה גם מרחוק. עבור רבים ניו יורק היא יותר סמל מאשר דבר מוחשי. הבעיה עם סמל היא שמצפים ממנו להיות בעל ממד אחד בלבד.
אהבתי את הדימוי המיני, הנהנתני, לנוכח צקצוק השפתיים שאת מייחסת לעיר הגדולה (מעין מצעד של קסטנייטות מצקצקות בין אנחה לאנחה).
בקיצור איריס – את רבגונית להפליא
נועם יקר, כל כך אהבתי את הקישור שעשית בין השורה האחרונה בשיר לציור. למרות שממש לא התכוונתי לזה. התכוונתי להלין על זה שבתוך הצביעות שחוגגת פה, (זאת ממש מכת מדינה!הסיפורים על הצביעות לא נגמרים, ותמיד תמיד הם קשורים לכסף.)נדמה שהאמריקאים פשוט כבר הסכינו עם העובדה שהם צבועים, והם לא רואים שום בעיה עם זה.למעשה הם לא רואים את זה כלל!
וכל כך תודה על המילים החמות והעידוד, זה מאד מחזק.
הי איריס.
הציור מדהים בעיני,
קסום ואגדי כזה כמו מוולט דיסני,
ובשיר ניו יורק מזכירה לי את תל אביב לפחות בראי שלי.
רונית יקרה, מדהים מה שכתבת לי. כי עוד שבועיים אנחנו נהיה בדיסני, ומכיון שכבר הייתי שם, וגם על התעשייה הזאת יש לי מה להגיד (סליחה שאני כזאת מעצבנת. אבל אני טיפוס די ביקורתי)בדיוק חשבתי שהדימוי שיצא לי שם, זה בדיוק ההיפך מהציור הזה. חשבתי להביא את טירת החלומות ההיא, המפורסמת, דווקא בשחור לבן.
וכל כך תודה על המחמאות שלך. מאד מרגשות אותי. (כן. אני גם טיפוס די מתרגש.)
העבודה נורא יפה בעני, מדהים זה רק צבעי פנדה.
הי יעלה מתוקה. כל כך תודה. כמה אני שמחה בביקורייך וכמה שמחה שאת אוהבת.את בטח יודעת, כשהיינו ילדות, היו לנו בעיקר פסטלים ופנדה וגואש.והציורים, לא יודעת, אולי כמו זכרונות ילדות אחרים, היו כאלה יפים… לא?
נשיקות ושבוע נפלא. אצלי הוא רק מתחיל. אנחנו מתאוששים מסופת שלג די מדהימה.
גם אני אהבתי את ההברקה של כפיתליזם
סבינה יקרה. כל כך משמח לפגוש את האינטואיציה הפרטית הופכת לציבורית. כי מלכתחילה זאת הייתה המילה שהכי אהבתי אני, וכשאפילו את מאשרת את זה… גאווה. תודה כל כך!
היי איריס, הברקת ה'כפיתליזם' מנצנצת עד לכאן. וגם ה'יונייטד פייק'. והציור על צבעוניותו המרהיבה, כובש.
כל כך אמריקה 🙂
תלמה יקרה יקרה,
כל כך תודה שאת רואה משם את כל הדברים שלא רואים מכאן. המילים שלך טובות אלי ומעודדות. תודה תודה. וסוף שבוע נפלא!