סופגניית פלא ישראלית (המתכון)

 תשובה קצת דחוקה להשגות  של אהוד החמוד ומירי המתוקה. 

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14254&blogID=290

אתמול, בחצות וכמה דקות, צדו אוזני יבבות חנוקות. בהתחלה חשבתי שאני כנראה הוזה. מדמיינת כהרגלי, או סתם מפריזה. אבל היבבות הלכו והתחזקו. באיזשהו שלב הן אפילו צעקו. נכנסתי למטבח, על קצות בהונותי. ולא תאמינו מה ראו עיני. סופגנייה ישראלית, שמנמנה, נפלאה. על אדן העין תלויה לה דמעה. 
"למה את בוכה?" מיד שאלתי אותה. "את רוצה שאולי אביא לך ממחטה?"
"זה הכל בגללך!" ענתה לי בדמעות ריקות, "זאת את שגורמת לי לדמוע ולבכות. תדעי לך שפגעת בי עמוקות!"
"בגללי את בוכה?" ניסיתי להדוף את ההאשמות בקול עצוב. "אני הרי בקושי מסוגלת לפגוע בזבוב… יש לי נפש רגישה ומאד עדינה…" ואז ניתרה לי בראש הבנה, "רגע…רגע. זה קשור לזה שכתבתי שאת קצת שמנמנה? אז תדעי… זה היה סתם בשביל הקטע. אני בכלל לא חושבת שאת זקוקה לדיאטה."
"זה לא רק זה … " היא ענתה מתייפחת. "את כתבת שאני ריקנית ומנופחת! שאין בי קמח ואין בי שמרים. שאין בי חומרי התפחה אחרים. שאין בי ריבה או ממרח שוקולד. שאין לי גם טעם מאד מיוחד. אה. וכתבת שגם אין בי סוכר. כן. ככה כתבת! שאין בי שום דבר… ואני ממש. אבל ממש לא מבינה. אם אין בי כלום… אז איך אני יכולה להיות שמנה?!"
התקרבתי אליה. מעט נבוכה, "סליחה וסליחה וסליחה. לא רציתי לפגוע בך,בחיי אלוהים.. עכשיו אני מרגישה כל כך לא נעים.  תביני, פשוט יש לי די הרבה ביקורת על המדינה. אני חושבת שהיא מתנהלת בצורה מאד לא נכונה. אבל עדיין, ישראל היא חיי, היא ליבי, נשמתי. ארבעים שנה היא מגדלת אותי."
הסופגנייה התבוננה בי בחוסר הבנה, "אבל מה זה קשור אלי?!? למה כתבת שאני ריקה ושמנה? טוב, הבנתי… חיי וליבי … נשמתי הדוויה. אבל את מוכנה להסביר לי ממה אני כן עשויה?"
"תראי, מתוקה. אין בך שום חומר, על זה אין וויכוח. אבל יש בך יותר מאלפיים שנות רוח. כן, סופגנייה ישראלית יקירה, כבר מינקות, את נושאת עול תורה. את בכל רמ"חייך של עם הבחירה. ובתור שכזאת, אני מאד מאמינה, שיש בך גם דעת, חוכמה ובינה. ובכלל , אני חושבת שיש בך המון. קילוגרמים על קילוגרמים של מציאות ודימיון. ואת יודעת מה, אני גם בטוחה שאם תשאלי, כל ילדה ישראלית וכל ילד ישראלי, מה יש בך או אין בך באופן כללי, הם יתנו לך תשובות הרבה הרבה יותר טובות משלי."