בננות - בלוגים / / הדמעות של איתן
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

הדמעות של איתן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   

 

הדמעות של איתן

 

לְאֵיתָן עֵינַיִם בורקות. וְגַבּוֹת אֲרֻכּוֹת.

וְרִיסִים צְפוּפִים צְפוּפִים. כָּל כָּךְ יָפִים.

אַף מְיֻחָד. לֹא עָגֹל וְלֹא חַד. סְתָם, אַף כָּזֶה נֶחְמָד.

הַסַּנְטֵר מָתוֹק. הַמֵּצַח חָכַם.

כֵּן…. לאֵיתָן פַּרְצוּף כִּמְעַט מֻשְׁלָם.

וּבְעֶצֶם, לָמָּה כִּמְעַט?

אֵיתָן הוּא הַיֶּלֶד הֲכִי יָפֶה בָּעוֹלָם.

אֶלָּא מָה?

בֵּין הָאַף לַסַּנְטֵר, יֵשׁ שְׂפָתַיִם. דַּקּוֹת. זֶה בְּסֵדֶר. אֵין לִי שׁוּם בְּעָיָה עִם שְׂפָתַיִם דַּקּוֹת. אֲבָל הַיּוֹם. כָּל הַיּוֹם. הֵן מְאֹד מְאֹד חשוקות. כאלה קְפוּצוֹת.

כְּמוֹ אֶגְרוֹפִים.

וְזֶה חֲבָל. כִּי יֵשׁ לָאֵיתָן חִיּוּכִים מַמָּשׁ מעלפים…

כְּשֶׁאֵיתָן מְחַיֵּךְ, מתחנחנת גּוּמָה עֲנָקִית בְּלֶחִי שְׂמֹאל.

מַמָּשׁ עֲמֻקָּה. כְּמוֹ בּוֹר גָּדוֹל.

בטו בִּשְׁבָט אֶפְשָׁר לִשְׁתֹּל בָּהּ וְלִשְׁתֹּל.

כִּמְעַט הַכֹּל.

יַסְמִין רֵיחָנִי

שׁוֹשָׁן דּוֹקְרָנִי.

חַרְצִית שְׂדֵה הבר.

אַמְנוֹן וְתָמָר.

כַּלָּנִית, כַּמּוּבָן.

וּפֶרַח לָבָן,

שָׁכַחְתִּי אֶת שְׁמוֹ…

נו, זֶה שֶׁהֲכִי אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ…

אֲנִי צְרִיכָה לְהִזָּכֵר… עוֹד רֶגַע אמצא…הנה. נִזְכַּרְתִּי. נַרְקִיס הַבִּיצָּה.

פַּעַם, (אֲנִי יוֹדַעַת. נָפַלְתִּי עַל הָרֹאשׁ…),

נִסִּיתִי לטעת בָּהּ שְׁתִיל שֶׁל עֵץ בְּרוֹשׁ.

טוֹב, זֹאת כַּמּוּבָן הָיְתָה הַגְזָמָה.

אֲבָל בְּאֱמֶת בְּאֱמֶת שֶׁזֹּאת אַחְלָה גּוּמָה.

 

אַךְ הַיּוֹם, מֵהַבֹּקֶר, לָאֵיתָן פוקר פייס. שׁוּם גיחוך. שׁוּם חִיּוּךְ. שׁוּם מֹתֶק שְׂפָתַיִם. בְּקֹשִׁי פָּתַח פֶּה לְצַחְצַח שִׁנַּיִם.

מְצַמְצֵם ת'עיניים. מְכַוֵּץ ת'שפתיים. עוֹד שְׁנִיָּה הוּא כִּמְעַט שׁוֹלֵף צִפֹּרְנָיִם.

"אֵיתָן, אַתָּה כּוֹעֵס?" אֲנִי שׁוֹאֶלֶת

אֵיתָן מוֹשֵׁךְ כְּתֵפָיִם וּפוֹנֶה אֶל הַדֶּלֶת.

"רֶגַע. תַּסְבִּיר לִי לְאָן אַתָּה יוֹצֵא?"

"לְחַפֵּשׂ." קוֹלוֹ מְאֹד לֹא מְרֻצֶּה.

"לְחַפֵּשׂ, מָה? אִם אֶפְשָׁר לִשְׁאֹל?" אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לְלֹא קוֹל.

"אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי." עוֹנֶה איתני למולי.

"דְּמָעוֹת? אַתָּה מְחַפֵּשׂ דְּמָעוֹת?"

"כֵּן. אֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתָן כְּבָר שָׁעוֹת!"

"מָה, הֵן הָלְכוּ לְאִבּוּד? אַתָּה בָּטוּחַ בְּזֶה… איתני חָמוּד?"

"בָּטוּחַ. בָּטוּחַ. לְגַמְרֵי בָּטוּחַ. בִּגְלַל הַדְּמָעוֹת התאבד לִי הַמַּצָּב רוּחַ."

"אהממ… דְּמָעוֹת זֶה עִנְיָן בְּהֶחְלֵט רְצִינִי. עַכְשָׁו אֲנִי מְבִינָה לָמָּה אַתָּה כָּזֶה… עַצְבָּנִי."

"אִמָּא, דַּי!" איתני כּוֹעֵס. "בִּמְקוֹם לנג'ס. תַּעַזְרִי לְחַפֵּשׂ!"

"וּבְכֵן. תֵּן לִי לַחֲשֹׁב… אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁבַּבַּיִת חִפַּשְׂתָּ טוֹב טוֹב?"

"כֵּן. כֵּן." אֵיתָן מהנהן.

"חִפַּשְׂתָּ בְּחֲדַר העֲבוֹדָה? וְאֵצֶל אַבָּא וְאִמָּא עַל הַשִּׁדָּה? וּבָאָרוֹן נַעֲלַיִם בַּכְּנִיסָה? וּלְיַד מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה? בַּשְּׁרוּתִים? בַּמִּקְלַחַת? אוּלַי בָּאַרְגָּז… אַתָּה יוֹדֵעַ. בְּחֲדַר השרוּת. הֵי! בַּמִּטְבָּח זֹאת גַּם אֶפְשָׁרוּת! בַּמִּטְבָּח חִפַּשְׂתָּ? וְלֹא מָצָאתָ?"

"שׁוּם כְּלוּם… רַק חָרַק אוֹ… מקק. וטונות אָבָק."

אָז אוּלַי בַּתַּנּוּר? בַּמְּקָרֵר? מִתַּחַת לַשָּׁטִיחַ…? רֶגַע. אוּלַי הֵן מִתְחַבְּאוֹת בַּמַּדִּיחַ?!? הַמַּדִּיחַ זֶה בְּהֶחְלֵט רַעְיוֹן הֶגְיוֹנִי. הוּא רָטֹב. הוּא מֵימִי. טִפּוּס דֵּי בכייני.

"דַּי. אִמָּא. אַתְּ מַמָּשׁ מְעַצְבֶּנֶת!"

זֹאת אֶפְשָׁרוּת סְבִירָה. אֲנִי לֹא מַכְחִישָׁה. סוֹף כָּל סוֹף צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁאֲנִי אִשָּׁה.

"אֲבָל רֶגַע. איתני… בַּבְּגָדִים שֶׁלְּךָ, חִפַּשְׂתָּ טוֹב טוֹב? בּוֹא. תֵּן לִי לִבְדֹּק אוֹתְךָ מִקָּרוֹב. אוּלַי הֵן נָפְלוּ לַכִּיס שֶׁל הַמִּכְנָסַיִם? אוּלַי לְתוֹךְ הַקֵּפֶל שֶׁל הַגַּרְבַּיִם? אוּלַי הֵן מִתְחַבְּאוֹת בְּתוֹךְ הָאָזְנַיִם? אוּלַי… רֶגַע רֶגַע… חִפַּשְׂתָּ מֵאֲחוֹרֵי הָעֵינַיִם?!?"

"אֵיפֹה?" איתן מִתְקָרֵב לָרְאִי, לְהַצְלִיחַ לִרְאוֹת. "אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁשָּׂם מִסְתַּתְּרוֹת הַדְּמָעוֹת?"

אֲנִי מהנהנת "כֵּן" עִם הָרֹאשׁ. אֲבָל בְּתוֹךְ הַלֵּב מַתְחִילָה קְצָת לַחֲשֹׁשׁ. בָּרוּר שֶׁאֵיתָן לֹא יַצְלִיחַ לִרְאוֹת. הֲרֵי אִם לֹא בּוֹכִים, הַדְּמָעוֹת לֹא יוֹצְאוֹת.

פתאום אֵיתָן מְחַיֵּךְ. רוֹאִים ת'גומה. אַט אַט הִיא גְּדֵלָה. נהיית עֲצוּמָה. "אָז שָׁם הַדְּמָעוֹת?" הוּא נוֹשֵׁם לִרְוָחָה. בְּתוֹךְ הַגּוּמָה נִפְעֶרֶת שִׂמְחָה.

"כָּךְ אֲנִי מַנִּיחָה. אבל…אף פַּעַם לֹא בָּדַקְתִּי. אָז אֲנִי לֹא בְּטוּחָה."

אֵיתָן שׁוּב כּוֹעֵס. "אָז לָמָּה אַתְּ סְתָם אוֹמֶרֶת.?!? דַּי נִמְאַס לִי. אֲנִי יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ לִי אִמָּא אַחֶרֶת."

"אִמָּא אַחֶרֶת?" אֲנִי נִשְׁבֶּרֶת. מייבבת, מתייפחת. עוֹד לֹא הִתְחִיל הַמִּשְׂחָק… וּכְבָר אֲנִי מֻדַּחַת?

"כֵּן. כֵּן. אַתְּ תָּמִיד סְתָם אוֹמֶרֶת. אֲנִי צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ לִי אִמָּא אַחֶרֶת… אַתְּ רַק עוֹשָׂה כאילו אַתְּ יוֹדַעַת. אַתְּ לֹא בְּאֱמֶת יוֹדַעַת! אֲבָל מָה זֶה, אִמָּא? מָה, אַתְּ דּוֹמַעַת?"

 

לרֶגַע קָצָר איתני נאלם. אַט לְאַט לוֹבֵשׁ חִיּוּךְ גומות נִדְהַם. עוֹבֵר עוֹד רֶגַע קָט, וְכָךְ מַכְרִיז אֵיתָן. "מָצָאתִי ת'דמעות! זֹאת אַתְּ לָקַחַתְּ אוֹתָן!"

 

 

לסיפור ילדים נוסף: אסף חולה היום 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=13871&blogID=290

 

43 תגובות

  1. הי איריס, מילים זה מה שהמגיבים אמורים להשאיר בחלון התגובות… אבל כנראה שאותן גם את לקחת וב-ג-דול! ממש אהבתי לקרוא את סיפורך. עוד!!!:)

    • איריס אליה

      סיגל יקרה, מחמאה גדולה. להשאיר אותך, אישה של מילים, בלי מילים. בחיי. והבאת את הרעיון לסיפור הבא… משהו כמו… נעמי מחפשת את המילים… ומסתבר שאמא כיבסה את כולן והן עדיין לא התייבשו… תודה רבה סיגל!

  2. מקסים, מקסים, מקסים!!! כמעט עד דמעות

    • איריס אליה

      הי אהובתי. תודה רבה! שמחה שאהבת.
      את גם יכולה להעיד שאיתני באמת הילד הכי יפה בעולם. נכון?
      בהתחשב בזה שלך יש את ארבע הילדות היפות בעולם, נראה לי פר אינף.
      אכתוב לך.נשיקות.

  3. סיפור מרגש, איריס ,עם גומות חן
    אהבתי את תיאור הגומות בלחייו של איתן -כל השדה בהן
    והאמהות- הן באמת לקחו לעצמן את כל הדמעות

    • איריס אליה

      את בטח תדעי לענות לי, חנה חכמה. כלום רק האמהות נטלו את כל הדמעות, או שנשים באופן כללי, או שנשים רגישות באופן פרטני?
      ומי שהיא גם אישה וגם אמא וגם רגישה?

      אח. חנה. חנה. דליים אפשר למלא אצלי.

  4. מקסים ביותר
    ליד "הנשיקה שהלכה לאיבוד" צריך להשעין את "הדמעה שהלכה לאיבוד"
    מקסים ביותר !
    איריס תרשי לי הערה : נראה לי שאם היית יודעת את פירוש המילה הרוסית :"ברדק" היית שמחה לוותר עליה 🙂

    • איריס אליה

      ריקי יקרה, תודה רבה! אפשר באמת לשנות את שם הסיפור ל "הדמעות שהלכו לאיבוד…" למרות שכמו שכתבתי לחנה, הן אף פעם לא הולכות לאיבוד. כולן אצלי.
      ובעקבות הערתך, החלטתי לא לאתגר את עצמי, ולהשתמש במילים שאפילו אני לא מבינה… ושיניתי
      במקום "ברדק"
      כתבתי "חרק או… מקק." התלבטתי קצת. חשבתי לכתוב "גוויה של מקק" את יכולה לעזור לי להחליט?
      והאמת היא, שאפשר היה להתפרע שם עוד קצת… את יודעת, להוסיך, "כמה חלקים של משחק… ואיזה סיר ענק…" ועוד… את חושבת שיש מקום?
      או שהסיפור כבר רווי בטרחנות החרוזית שלי.
      המון תודה שאת פה!

  5. ש ל ו ם גנבת הדמעות. ואנחנו חיפשנו את החיוכים שלך כבר כמה ימים.
    איריס, סיפור יפה, אוורירי, קולח. אולי כדאי פה ושם לדלל קצוות של משלב גבוה (כדי לשמר את הטון המוביל שארגת – של סיפור ילדים). נהניתי.

    • איריס אליה

      נועם יקירי. אני קלפטומנית ידועה. שודדת שבעת קרבות. סליחה. דמעות.
      חיכית לחיוכים שלי?
      האמת שהם תדירים אצלי כמו הדמעות. לפעמים אפילו יוצא לי חיוך דמוע, או דמעה מחוייכת.חיוע שכזה.
      לגבי המשלב, אני צריכה הערות קונקרטיות. אז אנא, בוא לבקר אותי שוב. וציין מה בדיוק כמו מסתדר.
      אם לא איכפת לך כמובן. מחכה לך.

  6. ספור מצויין. כתוב נפלא. ישר לספר!

    • איריס אליה

      תודה רבה, סבינה יקרה. על הביקור. על המחמאות. ועל הרעיון. אשקול אותו בהחלט. את הראשונה שהציעה, ובעקבותייך באו עוד. מחמאה ענקית.תודה.

  7. איריס, זה מבריק!
    ויפה ומיוחד ומקסים ונפלא.

    אני הולך לקרוא את זה גם מחר בבוקר.
    שאפו.

    ד"ש לאיתן! הוא בטח יודע שאין לו מה לחפש אמא אחרת.

    • בסוף קראתי את זה שוב בצהריים.
      אבל לא השתנה דבר.
      מקסים!

      • איריס אליה

        הי מר מריו היקר,
        תודה רבה על המחמאות. מאד מרגשות ונעימות.
        ואוסיף שלדעתי, כאנלוגיה לילד הכי יפה בעולם, אתה בהחלט לוקח את תואר האבא (אולי בפוטנציה, לא יודעת.)הכי הורס בעולם. בחיי. הייתי צריכה להעביר את הקליפ אצל אמיר אור, כמה פעמים קדימה ואחורה, לראות שאני רואה נכון. ומה גם שמתווסף לזה תואר משורר. תשמע. זה לא הולך ברגל.
        תבוא לבקר אותי עוד? אני אמנם נשואה מידי וזקנה מידי.אבל אתה מאיר לי את הבלוג.

  8. תַּלְמָה פרויד

    איריס,
    מקסים מאווווווווד.
    ומביא דמעעעעעעעות.

    • איריס אליה

      תלממממהההה!
      את מקסימממהההה!
      שמעת את התודות עד לציון?!?
      אם לא, בהזדמנות אשלח אותן פר אביון.
      תודה רבה!

  9. יעל רוזן-בר שם

    בן כמה איתן המתוק, שמאשים את אימא שגנבה לו את הדמעות?

    איזה סיפור מקסים ומרגש. סיפור קליל שללא ספק האחיינים שלי ירצו שיספרו להם.

    כרגיל סגנון מיוחד במינו ועדין-נפש.

    רק אם אפשר הערה קטנה כתבת "להתחלק על הראש", אך אני חושבת שאומרים "להחליק על הראש".

    המשיכי לכתוב סיפורים נפלאים

  10. יעל רוזן-בר שם

    בן כמה איתן המתוק שמחפש את הדמעות שלו, ומאשימה את אימא? שינסה את הבצל זה עובד בכל מצב.

    סיפור מקסים, מצחיק עדין, שנוגע ללב של כולם. אני בטוחה שהאחיינים שלי ירצו שיספרו להם את הסיפור.

    אגב: תרגמתי את הסיפור לבעלי, תואר ראשון בספרות, ותגובתו הייתה כשלי.

    ואם מותר לי הערה: "להחליק על הראש", במקום להתחלק" – אלא אם התכוונת למשהו אחר שלא הבנתי.

    אז איריס המתוקה, המשיכי לכתוב מהלב סיפורים נפלאים.

    • איריס אליה

      יעל מתוקה. כלום ניתן להשאיר את שתי התגובות?
      תודה רבה רבה. ואת הערתך, החלקתי. ויישרתי. ובסוף החלטתי על "נפלתי"…
      מקווה שזה יושב טוב.
      זאת אומרת, שזה לא מפיל.
      שוב, תודה רבה רבה.

  11. יעל רוזן-בר שם

    בלגן עם המחשב שלי, אינני מבינה. חשבתי שהפעם הראשונה לא עברה, אז כתבתי שוב, והנה לך שתי גרסאות. בחרי לך את המתאימה (אולי השנייה טובה יותר).

    נשיקות

  12. יעל ישראל

    לשלוח מהר להוצאה לאןר.

    • איריס אליה

      יעלה יעלה, תודה רבה!נעמה לי עד מאד תגובתך. (אם אנחנו רוצים להאמין שהוצאת ספר היא עניין המעיד על איכות.)ואם ככה, אבקש לגייס אותך גם למבצע הזה. יודעת איך מתחילים? מה עושים?
      נשיקות רבות.

  13. איריס קובליו

    איריס, סיפור נהדר נהדר.

    אני למזלי הרב לא עורכת ספרותית ובוודאי לא של ספרות ילדים אבל יש כמה מילים שאולי כדאי להחליף כדי שזה יהיה מושלם ומוכן ליציאה. כמו "מדוגם". איריס, זה סיפור ששווה לעבוד עליו קצת ולשלוח. אהבתי מאד.

    • איריס אליה

      תודה רבה, איריס יקרה, מכיוון שעוד כמה כבר כתבו את זה, וזה מאד מחמיא ומשמח, בהחלט אנסה לעשות את זה. יש לי המון סיפורי ילדים. אני מקווה שזה אכן אפשרי לעשות את זה… או שבכל זאת כדאי לרכז מאמצים בפירסום הספר הראשון שלי… לא יודעת.
      מכירה עורך או עורכת ספרי ילדים?

      • איריס קובליו

        לא ממש מכירה. רובם דידקטים כאלה. אני אוהבת את הראש של נורית זרחי בכתיבה לילדים אבל אני לא חושבת שהיא עורכת. אני גם אוהבת את הכתיבה לילדים של חני ליבנה. אני חושבת שהיא כן עורכת. הייתי אולי מציעה אותה.
        אגב, התמונה של הילד מדהימה

        • איריס אליה

          תודה רבה, איריס. אפנה אל חני .ותודה על המחמאות על איתני, הוא באמת יפיפה.

  14. זה באמת להוצאה לאור.

    • אף אני חושבת כך עם עריכה קלה
      ואיורים מתאימים
      אקנה אותו לנכדותי

      • איריס אליה

        אביטל וחנה ובכלל, תודה על המילים החמות והעידוד. ושאלה לכולם… יודעים איך מוציאים ספר ילדים?
        מכירים עורך- עורכת ספרי ילדים?
        אפשר לכתוב לי גם למייל. המון המון תודות!

    • http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=8208&blogID=161
      איריסי, הייתי חיבת להדביק לך משהו שכתבתי פעם על עילולי שלנו, אולי בגלל שהוא האחרון ( אם לא יקרא נס חנוכה).

      ובטח שגם בעיני הוא הכי פה בעולם, וואו שלא יגדלו לנו.

      אי אפשר איתם
      ואי אפשר שהם צומחים ועפים .

      האמיני לי.

      בעיקר כאן בבני – ברק סיטי המלאה עגלות ושכולה בטן אחת נפוחה.

      אני ועילולי קוראים בעיקר סיפורים חרדים חינוכים, ונשמח גם את איריס.

      .

  15. קסם של סיפור!!! ברכות!!!

    • איריס אליה

      תודה רבה, גבריאלה יקרה. ואת הברכות אני לוקחת… לא יודעת לכבוד מה? לכבוד השלמת הספר?
      לא משנה. הכי טוב זה ברכות. מהפה שלך לאלוהים. תודה. תודה.

  16. איריס אליה, משובב לב, מצחיק וקסום, אהה כן ואיתני בטח יודע שניתני למצוא את גומת הדמעות במעיין לא רחוק- מעיין הצחוק.

    • איריס אליה

      אז איפה בדיוק המעיין הזה? בין אלרועי לקריית חרושת? בין אלוני אבא לבית לחם הגלילית. תן לי נ.צ. מדוייק בבקשה…
      או שתיקח לשם אותי ואת איתני. ואם תוכל, גם תשיים לנו פרפרים בדרך. בבקשה בבקשה.

      • להלן כמה נ.צ:
        3-50-2-6-9-50-10 1-6-200-50-10-40
        אבל קצת קשה לקחת אותך ואיתני כשאתם אי שם בין ברוקליין לניוטון. ולשיים אשמח לא רק פרפרים, אלא גם ציפורים

  17. סיפור ילדים קסום, אעביר לקריאה לביתי, למרות שהיא קצת גדולה לסיפור.
    דרך אגב האוטוביוגרפיה שלך כתובה מאד יפה. לא הבנתי איזה ספר את עומדת להוציא לילדים או מבוגרים, בכל מקרה בהצלחה.

    • איריס אליה

      גליה יקרה, תודה רבה על המחמאות. איכשהו מתחוור לי שאני ממש מתרגשת לקבל אותן. אולי בגלל, כמו שכתבת לי אצלך, שאני גם מצעירי המטע. בכל מקרה,ברוכה הבאה! מרגש היה לקרוא ששירייך הולחנו ע"י אריאל הורוביץ. אני מאד אוהבת מה שהוא עושה. זאת תעודת זהות מעולה.
      הספר, הוא ספר למבוגרים (מאד. הייתי אומרת.יש לי הרגשה שהוא ייאסר לקריאה מתחת לגיל שמונה עשרה….)אבל את יודעת, כמו כולנו, יש גם המון ספרים בפוטנציה… גם לילדים.
      שוב תודה על הביקור, וסופ"ש נפלא.

      • הי איריס, אני עושה השלמות קריאה, סיפור מקסים . הכתיבה שלך כל כך זורמת, אני מצליחה לראות להרגיש, לשמוע, לצחוק ולבכות, את מדהימה.

        • איריס אליה

          אורה יקרה, איזה כיף לי שבחרת לעשות אצלי השלמות קריאה! אני ממש מתרגשת. וגם מהמילים החמות. ממלאות אותי אושר. זאת כל הכוונה. שנרגיש.תודה תודה, ושבוע נפלא.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן