שחרחורת סופרת ומשוררת
הפירמידות של אבא
שנת 1986 :
האוטובוס הצהוב, – מ. מ. יסוד המעלה, באותיות ירוקות – שלוקח אותנו כל בוקר לבית הספר התיכון בקריית שמונה, עוצר כמה מטרים לפנינו. דוֹבִי הנהג נהנה לראות אותנו רצים אליו. זה עושה לו הרגשה טובה. דובי שונא ילדים ומתעב עשירים. מי שאיתרע מזלו להשתייך לאחת הקבוצות, או חלילה, לשתיהן, יכול למצוא את עצמו רודף אחרי האוטובוס עד קריית שמונה.
האוטובוס הצהוב, – מ. מ. יסוד המעלה, באותיות ירוקות – שלוקח אותנו כל בוקר לבית הספר התיכון בקריית שמונה, עוצר כמה מטרים לפנינו. דוֹבִי הנהג נהנה לראות אותנו רצים אליו. זה עושה לו הרגשה טובה. דובי שונא ילדים ומתעב עשירים. מי שאיתרע מזלו להשתייך לאחת הקבוצות, או חלילה, לשתיהן, יכול למצוא את עצמו רודף אחרי האוטובוס עד קריית שמונה.
אני בכל זאת מחייכת אליו ואומרת לו בוקר טוב. דובי נד בראשו. אני ממהרת לתפוס מקום ליד החלון. טל מתיישבת לידי. אני מדביקה את הפרצוף לשמשה. בוחנת מה יַלד היום ומה המליט הטבע.
גדולטר מכר ת'וולוו.
האקליפטוס העצלן לא זז מהמקום. זויה הזקנה דווקא כן. הנה היא, כבר בדרך למכולת.
ענן רדוף רוחות בשמיים… אם דוֹבִי ייסע מהר יש סיכוי שנתפוס אותו.
גדולטר מכר ת'וולוו.
האקליפטוס העצלן לא זז מהמקום. זויה הזקנה דווקא כן. הנה היא, כבר בדרך למכולת.
ענן רדוף רוחות בשמיים… אם דוֹבִי ייסע מהר יש סיכוי שנתפוס אותו.
בין לבין טל ואני מקשקשות. קצת על לימודים. הרבה על בנים.
בכביש המוביל לתיכון, בקצה אזור התעשייה, עומד בית הכנסת שאבא שלי בונה. מבנה משושה, מביך בכיעורו. נראה כמו פירמידה עקומה. מפגע ארכיטקטוני אומלל של אדריכל קטן ומגלומן גדול.
אתמול שאלתי את אבא מי, הוא חושב, ירצה להתפלל במקום כזה. "נראה לי נורא."
אבא מאד נעלב. כאילו הוא תכנן את הדבר הזה. "אם מסתכלים על המבנה הזה מלמעלה," ניסה אבא להסביר לי והגביה כף ידו הכהה עד מעל לראשו, "אז רואים מגן דוד!"
ומי בדיוק רואה את המבנה הזה מלמעלה? רציתי לשאול אבל שתקתי. חסידות יהודיות? עננים רבנים? ינשופים גדולים בתורה?
הפירמידות של מיה אנג'לו
בקיץ האחרון פגשתי בשיר הזה, כמעט במקרה. אבל במקרה או שלא במקרה, אני מרגישה כאילו כתבתי אותו אני.
אבל רק תירגמתי.
יֶלֶד מֵת בְּיַמּוֹת חֲרֵבוֹת / מיה אנג'לו
אַבָּא,
אֲנִי מְחַכָּה לְךָ בְּתוֹך יָם
נַחְשׁוֹלִים שׁוֹטְפִים פִּירָמִידוֹת גָּבוֹהַּ
מֵעַל ראשִׁי.
שְׂדֵה
גַלִּים מִתְגּוֹשֵׁשׁ סְבִיב
כַּפּוֹת רַגְלַי הַשְּחוֹרוֹת.
הָרָקִיעַ נֶעֱתָק וְכוֹכָבִים
מוֹצְאִים נְקָבִים
חֲדָשִׁים בַּחֲשֵׁכָה הָרוֹפֶסֶת.
וַאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת.
צְדָפוֹת עֲדִינוֹת עַל אֵפֶר זְרוֹעוֹת
הַנְּעָרוֹת זוֹכְרוֹת אוֹתְךָ.
דִּמְמַת הַיַּלְדּוּת
לא הִסְּתָה אֶת
קוֹלְךָ. אָזְנִי
שׁוֹמַעַת לְחִישָׁתְךָ
מִבֵּין הַמְּצָרִים.
נַהֲמַת קִינָה עֲמֻקָּה
מִבֶּטֶן
הַיָּם
וְהַשִּׁיר שֶׁלְּךָ
מֵצִיף אֵלַי
עֲרָבוֹת אֲבוּדוֹת
בְּתוּלִיּוֹת
הֲלוּמוֹת. קִידַת
עֲצֵי הַדֶּקֶל תְּנוּדַת
נָשִׁים וּגְפָנִים וּצְחוֹק יְלָדִים בִּתְכֵלֶת
חוֹפִים
שֶׁל חוֹל לָבָן כְּעַצְמוֹתֶיךָ
נָקִי כְּמוֹ מַרְגְּלוֹת
הַיָּם שֶׁהָיָה.
אַבָּא,
אֲנִי מְחַכָּה לְךָ
כְּלוּאָה בְּתוֹךְ קְרָבוֹת
לִוְיְתָנִים. דָּמְךָ
מִקְצַף
עַצְבוּת
עַל פְּנֵי אַדְווֹת חֶלְקַת
קִבְרֵנוּ.
(תודה לרבקה הבסי המקסימה, על הניקוד).
Child Dead in Old Seas/
Maya Angelou
Maya Angelou
,Father
I wait for you in oceans
Tides washing pyramids high
.above my head
Waves, undulating
corn rows around my
.black feet
The heavens shift and
stars find holes set
new in dark infirmity
.My search goes on
Dainty shells on ash-like wrists
.Of debtantes remember you
Childhood’s absence has
Not stilled your
voice. My ear
listens. You whisper
.on the watery passage
Deep dirges moan
from the
belly of the sea
and your song
floats to me
of lost savannas
green and
drums. Of palm trees bending
woman- like swaying
grape-blue children
laugh on beaches
of sand as
white as your bones
clean
on the foot of
.long ago waters
,Father
I wait for you
wrapped in
the entrails of
whales. Your
blood now
blues
spume
over
the rippled
surface of our
.grave
בקר טוב ,איריס יקרה , אוהבת מאוד את הקטע הרגיש שכתבת ואת ההומור הדק המצוי בו- פיסת ילדות רגישה.
כמה מיוחד אביך ז"ל שהצליח לראות מגן דוד מלמעלה(נושא לשיר)
רובנו לא זוכים…
גם השיר של אנג'לו נוגע בי
חנה מתוקה, תודה רבה.
איך את מצליחה לראות את הטוב בכל דבר.
אני תוהה אם בית הכנסת הזה עדיין עומד על תילו. אני צריכה לשאול את דודי. שעדיין מתגורר בקרית שמונה.
מתי יוצא הספר לחנויות?
איזה התרגשות.
שבוע טוב טוב לך, ולילה טוב לי. אני הולכת לישון.
אני מקווה בתחילת שבוע הבא קודם יש להעביר לעתונות
הגעתי למסקנה שהשלב הקל יחסית בהריון ובלידה הזאת הוא דווקא הכתיבה עצמה
תודה על האכפתיות יקירה ועל ההתענינות
איריס איזה מרגש דבר על הבקר לפגוש בפוסט שלך!! הקטע הראשון כתוב מצוין, תמונתי ונוגע ובקשר לשיר מיה אנגלו אחת ויחידה, ובעיני התרגום קולח
תודה רבה, חניל'ה יקרה. אני שמחתי לפגוש בשלך. כתבתי לך על זה.
איריס חמודה ויקרה
תודה שפתחת לתגובות.
אוהבת אוהבת את הכל כמובן.
את יודעת שבכיכר רבין יש פסל נוקשה מברזל וזכוכית שבמבט מלמעלה נראה כמגן דוד של תומרקין?
במחשבה שנייה נראה לי שהציבור עזר להעבירו למקום אחר.
האם זכית לראות את היצירה גמורה?
השיר מופלא ושפתו עברית כהלכה ואף יותר מכך. השיר נראה לי שלך לגמרי . לא שאני מבינה בתרגום משהו.
צריכה להכיר עוד שירים שלה…דרכך?
לילה טוב ובוקר טוב איריס אליה
מכירה זמרת בשם אילנה אליה? מהחביבות עלי ביותר.
מירי יקרה, תודה על כל המחמאות. באמת שווה לפתוח את תיבת התגובות רק כדי לפגוש בהן פנים אל פנים… או מוטב, פנים מול מחשב.
האם דיברת על המזרקה של האש והמים?
אני כל כך לא מכירה את תל אביב שזאת בושה. הרחוב היחידי שאיכשהו מוכר לי… זה דיזינגוף.
אבל יש עוד כמה רחובות… נכון?
אני פרובינציאלית להחריד.
את בית הכנסת זכינו לראות. אבא סיים לבנות אותו לפחות עשר שנים לפני שנפטר… בערך. אני לא טובה בתאריכים.
על אילנה אליה רק שמעתי, ואם היא אחת החביבות עלייך אז דבר ראשון מחר בבוקר, אני הולכת לשמוע אותה. על אמת.
ואני אחזיר לך בעוד המלצה משלי. מאד בקרוב.
יום נפלא עם הרבה בשורות טובות.
איריס חמודה
הפסל של יגאל תומרקין הוא מגן דוד מברזל שרואים את זה מלמעלה.היה בכיכר רבין, הכיכר שבה הוא נרצח .
המזרקה אש מים שלא עובדת בגלל יוקר ההפעלה שלה היא בכיכר דיזנגוף והיא של יעקב אגם
אילנה אליה לא הוציאה הרבה דיסקים. אולי שניים. היא שרה שירים כורדיים שאביה הקליט מקול כורדיסטאן החופשית . כמחווה לזכרו.
קולה מתנשא גבוה גבוה וכשאני מקשיבה לקולה אני רואה הרים גבוהים . שמתי לב ששירים שנשמעים בצלילים גבוהים מגיעים ממקומות גבוהים . כמו היודל השויצרי.
שירי העם הנשיים הבולגריים. כאילו השירים נועדו להישמע במרחב גבוה עם תהודה מתגלגלת.
אולי תומרקין לקח את הרעיון מבית הכנסת בקרית שמונה? בכל אופן שניהם חשבו על מבט מלמעלה. הקהל לא אהד את פסלו של תומרקין כי הוא נראה נוקשה,למרות שבגלל גודלו אפשר היה להיכנס לתוכו. מה שגרם לבנדיטים לשבור שם את משטחי הזכוכית .אני תוהה אם הוא עוד שם, ואם לא איפה הוא.
מיריל'ה מקסימה. את משהו. ואני הייתי שואלת, אולי האדריכל האומלל לקח מתומרקין… לא נראה לי שההפריה עבדה שם באופן דו סיטרי…
ומרתקת האבחנה שלך לגבי מוזיקה שבאה מן ההרים, אני אשאל איש חכם, רוני איש רן שמו, מוזיקאי מחונן, מה הוא חושב על זה. בקרוב גם אכניס קישורים אליו, הוא מופלא לדעתי.והוא בטח גם יודע על מוזיקה כורדית.
אבל לא הבנתי אם המגן דוד של תומרקין עדיין נמצא…?!
איריס כנראה שהוא שם .בפעם הבאה שאחלוף על פני הכיכר אחפש. דיברו על העברתו מכל מיני סיבות. העיקרית לדעתי. כיעורו. יש באינטרנט הרבה התייחסות ליצירות עם מגן דוד. האם גם לבית הכנסת? מעניין אם יש דמיון בין השניים. הכוונות בכל אופן של שניהם היו טובות . גם תומרקין.
אוי, מירי מתוקה, שיהיו לך חיים אורכים וטובים, אני בדיוק מעלה את הקישור לאילנה אליה, היא מדהימה!
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2954065
ורק אספר לך שהיא לא מקרית השאלה שלך, וכבר שאלו אותי גם על קירבה משפחתית לאלי אליהו, משורר מופלא ונדיר לטעמי, ובשני המקרים, התשובה היא לא. למיטב ידיעתי. אך זה ידוע שיהדות הודו הגיעה בשנות הגלות מעירק וכנראה גם כורדיסטאן, אני מניחה. הן קרובות הרי.
לאבי קראו מאיר אליה ואחר כך, בארץ, הוסיפו לו ו', אליהו, שהשמטתנו, כמשפחה רבתי בסוף שנות השמונים. רבים מחברי עדיין קוראים לי גב' אליהו..
למעשה הפניה הכי שגורה אלי תמיד תתחיל ב"בוקר טוב אליהו"…
איכשהו אני תמיד צריכה להתעורר מאיזה דימיון או הזיה. כזאת אני.
ומיריל'ה, בזכותך עשיתי חיפוש, וראיתי שקוראים ככה לבית הכנסת… מגן דוד. הנה הקישור
http://www.kipa.co.il/synagogue/city/1666
אני אכנס לזה קצת. אולי אגיע לתובנות חדשות. תודה לך כל כך.
איריס
איריס איריס, אוהב לנוע איתך ועם אביך בכבישי ילדותך ונופי נעורייך. מצד אחד אלו נופים המוכרים לי היטב ומצד שני כשאני מתבונן בם בעיניך הם חדשים רעננים ומפתיעים
אשר לשיר, ייקח לי קצת זמן עד שאעכל אותו במקור ובתרגום. ושאלה לי אלייך- למה לערב שמחה בשמחה ? סיפורך הקצרצר עומד איתן בפני עצמו ואינו זקוק לתמיכה
אהוד אהוד חביבי. שוב תודה על ביקוריך הנעימים ועל השיטוט במחוזותי.מקווה שעוד יום אחד יצא לנו לשוח במחוזות לא ווירטואלים.
הרגשתי שהייתי חייבת לחבר את שני הקטעים כי אחרת לא היו מבינים למה כל כך התחברתי לשיר הזה של מיה אנג'לו.
אבל יש מצב, די ידוע בין מכרי, שאני כל הזמן חיה בתחושה שלא מבינים אותי, ועל כן אני מאריכה בהסברים…
יש גם סברה אחרת, והיא שאני מאריכנית בלתי נלאית ופטפטנית חסרת תקנה…
לפי אורך התגובות שלי אפשר לדעת שאני אכן כזאת.
אני אקח את הההערה שלך לתשומת ליבי.
יופי. מרגש.
לאתי חמדתי,
כל כך מרגשת אותי תגובתך. היא דומה בעיני למציל בים שקורא לשחיין קצת פחדן, "תיכנס תיכנס…המים נעימים… אפילו קצת יותר עמוק… אל תפחד! אני כאן מאחוריך…"
אבל את לפני. תודה תודה. תודה.
מה שרואים בעליונים, לא רואים בתחתונים.
איש רוחני אבא שלך, ממריא מעל כל מה שאנחנו רואים בגשמי.
הלוואי על כל כולנו הגישה שלו.
אביטל יקירתי,
כל היום הסתובבתי עם ההערה הזאת שלך. כי חשבתי לעצמי… עכשיו אבא באמת בעליונים. עכשיו הוא באמת רואה את המגן דוד הזה כל הזמן לנגד עיניו.
מלמעלה. תודה כל כך.
איריס, כל אותו היום אף אני הסתובבתי במחשבות על אביך, ואפילו סיפרתי עליו לביתי הבכורה, שהיא הרבה יותר אדוקה ממני, ולא קוראת חומר לא צנוע, עד כדי כך.
היא מאד התלהבה מהגישה של האיש לכל מה שקשור לראייה ואמונה תמימה ובכל..
כעת אף אני דומעת.
את יודעת, אביטל, אבא היה איש מאד מורכב. אני חושבת שזו אפילו הגדרה עדינה. ושנים שאני מנסה לפצח את המורכבות הזאת, מה שעושה אותי, מורכבת לא פחות. כי הרי ככל שאתה יודע, אתה מגלה שאתה לא יודע. והכתיבה עליו, אני ממש מרגישה את זה, היא כמו לנסות להרכיב פאזל בן אלף חלקים, אבל עם עזרה של עוד כמה אנשים מהצד, שהעניין שלהם בו, נובע מהעניין בי…כי אני ממש גרועה בפאזלים, נורא קשה לי לראות את התמונה שלמה. אז אני מקווה… שככה. לאט לאט… זה יכול לקחת עוד כמה שנים טובות.אבל את מאלה שעוזרים לי. ווירטואלית ככל שאת. כל כך תודה. את מקסימה.
כתיבה רגישה וקשובה
אהבתי את האיפוק בסוף הדברים – רוצים להגיד אבל לא ,זה מפתח לדברים רבים כל כך
השיר של אנג'לו קולח והעברית טבעית ללא מעקשים
כל הכבוד איריס
תודה ריקי יקרה.
מאד התפעלתי מהסיפושיר האחרון שלך. כל הכבוד גם לך.
נעים לפגוש פה את קרית שמונה שסביבתה אהובה עלי מאד.
נעים לי לפגוש בך, סבינה, אצלי. תודה רבה.
טוב, מאחר שגם אבא שלי היה משותפי בוני בית הכנסת בשכונה, אני מזדהה מאוד. מכירה את האבא הזה.
יעלה יקרה, ולי נראה שבקצב הזה נגלה עוד מעט שאנחנו אחיות… ואם לא אחיות, אז אולי בנות דודות… ואם לא בנות דודות….
כל כך תודה שאת פה.
מאוד יפה המכחול העדין הזה שבו את מציירת את תמונת אותו בוקר, ממש כמו צילום פנורמי.
הי סיגל יקרה. כל כך תודה על המטאפורה, היא קרובה לליבי. וכל כך תודה שאת פה.