בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / יש לך דימויים יפים
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

יש לך דימויים יפים

 

 

 

 

 

דימויים יפים

לא מספקים אותי ואני 
מאוננת אותך
אל תוך החלומות שלי
שם אני יפה וחכמה
מאד ושם
אתה אוהב אותי כמו איש
סהרורי המחזר
אחר הלילה
כמו דייג במעי
הליוויתן הגדול
כמו סופר שדקרו אותו
עפרונותיו
כמו נגר שמחבק עצים
בלי שאף אחד רואה  

 

 

 

 

 

40 תגובות

  1. לי עברון-ועקנין

    מקסים!! אמנם הדימויים יפים מאוד מאוד אבל יפה עוד יותר לא להסתפק בהם. אני תולה את שירך על הקיר הווירטואלי שלי…

    • איריס אליה כהן

      לי
      תודה רבה, אני מאד נרגשת לקרוא את תגובתך. ואולי לא בכדי, וזה גם מופנה לגיורא פישר, כי ניהלנו פה איזשהי התכתבות (בפגישה חצי אישה)בקשר לכוח שיש למטע הבננות הזה. שם טען גיורא כי אין לו כוח ספרותי, והנה, אני רוצה לספר לך, ולו, שהעזתי לפרסם את השיר הזה, אחרי שקראתי את תגובתך לשירה האחרון והמקסים של אליענה אלמוג.ושוב, אני מאד שמחה שאהבת.

      • לי עברון-ועקנין

        מפתיע שבבלי דעת היה לי חלק בכך שהשיר הזה פורסם, ומשמח כי אחרת לא הייתי מכירה אותו. ומה בתגובה שלי לאליענה השפיע על החלטתך?
        :)

        • איריס אליה כהן

          הי לי, אני חושבת שבינתיים אליענה הורידה את הפוסט. לא יודעת אם זה נכון לדבר עליו כרגע.
          אבל משהו בחיבוק שנתת לה, ריגש אותי מאד.

      • שלום איריס אליה
        נראה שלא הבנת את דברי.
        כתבתי בתגובתי שם שיש ל"בננות" כוח מחזק ומעודד. אבל זה לא מה שנקרא אצלי "כוח ספרותי". זה שהתגובות השונות החיוביות הניעו אותך לפרסם את השיר,לא שיפר במאום או שינה את כתיבתך.

        תוכלי להשתמש ב"בננות" ככלי לבדיקה ולצמיחה ספרותית אמיתית אם תאפשרי לאנשים להעיר הערות שאינן קושרות כתרים ליצירתך ומצביעים על חסרונות ודרכים לשפרן.

        אני חוזר ואומר, יש למסגרת המעודדת והמפרגנת כוח, אך מצד שני הליטוף יכול לבלבל ולא לתת ליוצר תמונה שלמה ואמיתית יותר.

        ועכשיו, לשיר שלך.
        בהתחלה הוא לא מצא חן בעיני ,אבל שמעתי לעצת עדי עסיס וקראתי אותו פעם נוספת. הבנתי שמה שהפריע לי הן שתי השורות הראשונות שנראות לי קצת עילגות (למרות שאני מבין שהן נכתבו בכוונה בשפה יומיומית) ובעצם ,מיותרות.
        אני מניח שהקטליזטור לשיר היו דווקא שתי השורות הראשונות או כפי שקוראים לזה בסדנאות הכתיבה "הפיגומים" (שאפשר להורידם בתום הבניה)אבל לפי הרגשתי אפשר לוותר עליהן ולהתחיל את השיר ב"אני מאוננת אותך"

        הנה קישור לשיר שלי "אחרים חולמים אותנו" שמדבר מזוית אחרת על אותו דבר. השיר הזה הוא מבחינה מסוימת תמונת ראי לשיר שלך ,מנקודת מבטו של הדייג והנגר.
        בהצלחה
        גיורא

        http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=11934&blogID=236

        • וחשוב לא פחות- לא לקבל באופן אוטומטי כל הצעה שיעניקו לך, אפילו אם היא תבוא מגיורא פישר.
          בהצלחה

          • איריס אליה כהן

            גיורא יקירי,
            אנחנו חלוקים בדיעותנו על לא מעט דברים.
            ראשית, באשר למונח "כוח ספרותי", כוח ספרותי יהיה גם השפעה על תהליכי היצירה, לא רק על היצירה עצמה.
            שנית, באשר, לי. ביקשתי בכל הפוסטים שלי, כמעט, ביקורת. אפילו ממך, להערה האנונימית, ביקשתי ביקורת, בלי טיפת ציניות. בחרת להסביר לי רק אחרי שעדי ביקש זאת ממך. אני ביקשתי לפניו. כי, וזה עוד דבר שוודאי תלמד עלי כלל שיחלפו הימים, אני לא מאלה שמתענגים על כתרים שנקשרים לראשם. אני יודעת היטב שטיבם של כתרים כאלה ליפול, ולהישמט ולהישכח מלב.
            דבר נוסף, תגובה בעילום שם, בעיקר אצלי, שברור שאין אני איזה אושייה ספרותית, היא מאד בעייתית, בעיני.בלשון המעטה.
            כי כמו שאתה יודע, וודאי אותם כוחות פועלים עליך, כאשר אתה מקבל הערות, אתה חייב לדעת מי מעיר אותם. האם יש לו הבנה בעניין האמור, האם אתה מכבד את הבנתו ויצירתו (אני מכבדת כל יצירה, אבל ממש לא מתחברת לכל יצירה, ולעולם, לא אעז לשקר בעניין הזה, גם לא במחיר קשרים ספרותיים כאלה ואחרים) כך, אספר לך, שלמשל, לאה איני, שאני מעריכה את דעתה עמוקות, הציעה לי לערוך שינויים בגוף הסיפור, פגישה חצי אישה, וקיבלתי את הערותיה עד תום.ויש עוד כמה כאלה, ראה השינויים שערכתי בעקבות הערותיו של צ'יקי ארד, בשירים של יוז וריד. אני חושבת שמישהו כמו צ'יקי ארד, שיש לו עניין וידע וחוכמה טבעית באלו ואחרים, ישפיע עלי בביקורתו, יותר, נניח ממישהו שאין לו שום ידע בריד או יוז, שמעולם לא קרא שיר שלו… או ניסה לתרגם וכיו"ב
            ואחרון, לגופו של עניין כרגע. השורה שהצבעת עליה, שהיא עילגת בעיניך, הייתה שורה שהתלבטתי בה ארוכות. יכולתי גם להשתמש בביטוי, "זה לא מספק אותי" זה אולי נשמע יותר טוב. אני עדיין מהרהרת באפשרות הזאת. אבל הוויתור על השורות האלו לא באה בחשבון, מבחינתי, כי חשוב לי מאד, העניין של ההסתפקות. האוננות בשיר, מצביעה על הרצון להגיע לסיפוק. הסיפוק, לצערי, לא הגיע. אשמח להמשיך להדיין איתך בעניין הזה.
            ושוב, אתנצל על בורותי, מעולם לא שמעתי עליך, או על רבים ואחרים וטובים בבלוגייה הזאת, כך שאין חשש שאערוך שינויים רק בגלל שאתה הצעת אותם.

            • יופי של תשובה
              תודה.
              ה "גם לגיורא פישר" נאמר באירוניה(עצמית)
              דרך אגב, עד לפני מספר שנים גם אני לא שמעתי על עצמי.
              בקשר לשיר שלך, התכוונתי שלדעתי עניין ההכרזה על הדימויים היא לא הכרחית.
              אבל כאמור, השיר הוא שלך
              שבת שלום
              גיורא

            • איריס –
              Go get a life!
              מה פתאום חשו שם המגיב? ממש לא – זה הרי אפסורד – את ממילא לא מכירה כאן אף אחד – זו אשלייה מתוקה שיש כאן היכרות. אין כאן. יש משהו פאתטי באשלייה ששם אומר משהו. הוא לא אומר כלום. והיעדרו, כבר כתבתי כאן למישהי אחרת, כלל לא מוסיף או מוריד מתוקפה של הביקורת או של תכן אחר של התגובה. ואם הגיב כאן עמוס עוז זה יותר חשוב מטידלידאם? לא. נא לקרוא את התגובות בענייניות – או כלל לא לקרוא – אבל זה ילדותי לסרב להגיב רק בגלל שאת לא יודעת כי כתב. וחוץ מזה – באמת רדי לנו קצת מהקו…

  2. יפה שיר האהבה הזה

  3. עזה כמות אהבה ,איריס, ובאהבה שציירת בשירך יש גם כאב: כמו סופר שדקרו אותו עפרונותיו
    כמו נגר המחבק עצים
    יפה תארת האהבה עד כלות הזאת

  4. איריס, אהבתי את האוננות אל תוך החלום. אוננות היא האהבה העצמית בדרגתה הגבוהה ביותר. הדוברת כאילו רוצה שאהבת הגבר כלפיה תהיה שווה לאהבה שלה כלפי עצמה. השאיפה של כל אחד למצוא מישהו שיאהב אותו כמו שהוא אוהב את עצמו. אהבתי.

  5. על אף ההתלהבות הכללית – דמויים יפים – זה אכן לא מספיק…

    • איריס אליה כהן

      דבר אלי.ספר לי מה היה מספק אותך.

    • הי אנונימוס
      דימויים יפים זה אכן לא מספיק
      אבל בשיר יש לנו מעל ומעבר לדימויים יפים
      אנא קריאתך החוזרת !

      • איריס אליה כהן

        תודה עדי, מהשלילה אני מסיקה חיוב. תודה רבה

      • עדי עסיס אולי תפסיק כבר לשלוח אנשים שוב לקרוא את החומר. חלאס.

        וגיורא פישר תפסת כאן תחת כמו שאומרים
        מתחיל לייעץ לאנשים, יעני איזה עולם ספרותי אתה מביא.

        חלאס.

        ואיריס קחי הפוגה קצת מפוסט לפוסט.
        לדעתי. אחרת,,, את מפספסת.

        והשיר לדעתי לא טוב.

        שלום

        אורי מהדואר האדום

        • איריס אליה כהן

          הי אורי, האמת שאתה די צודק לגבי. אני כל יום נשבעת לעצמי שאני לוקחת הפוגה…. ולא ממש הולך לי. התמכרות קוראים לזה?
          יש מצב. או שזאת סתם התלהבות של ההתחלה… אתה יודע, עליה לצורך ירידה… אם כי אולי בגלל זה אני רואה עליה בכניסות. בצורה מאד משמעותית… טוב, לא יודעת.
          חוץ מזה צר לי שהשיר לא טוב בעיניך. רוצה להסביר לי למה?

          • דוע אני חושב ששירך אינו טוב.
            כי אין בו סוד.
            הוא גלוי מדי, ושי בו רוח של נפש של נערה מתבגרת ולא של אשה בוגרת ובשלה כמוך.
            מיהרת להוציא את השיר, היית צריכה לחכות. סמכת על הדימויים. וגם הדימויים לא מרגשים או פותחים פתח להסתכל על הכמיהה שלך בצורה אחרת ומפטיעה. כל השורותה ראושנות הם פשוט בנליות, מילים שמשתמשים בהם ביום יום, ואין להם צידוק ספרותי. או רובד ספרותי.

            עצתי לך הימנעי מהתמכרות פה בבלוג.

            מבין את התלהבותיך, אבל את לא נותנת להרגיש אותך באמת, את עובתר מסיפור לסיפור, מחויה לחויה. וזה לדעתי לא נכון, מבין את ההתלהבות שלך. אבל פה אין נשמות צדיקים כמוני למשל, ואת לפי מה שנאי רואה שמה יותר מדי את התרגשותיך מתגובות כאן בבלוג. אני חושב שתא יודעת יותר לספר סיפורים מאשר לכתוב שירה.הישארי בנתיים בנישה של הסיפורים, אבל קחי מרחק מסיפור לסיפור. אחרת זה מציף וסותם. תתאפקי. זה גם תכונה שכדי לך לסגל. ועוד עצה, אל תמהרי לענות אחד לאחד לאנישםכ אן. פה גם כדי לך להתאפק. את ממהרת להגיב לכול קורא. תשנמי את מה שכתבו לך, ואל תפתחי פה דוח שיח עם אף אחד כאן. דוגמת מר פישר שאת הופכת אותו לצדיק שלך כאן בבלוג. והוא בסך הכול טיפשון שמנסה להגיד אני מבין בספרות, לקח כמה סדנאות וכבר נותן לך עצות. כמוני למשל, רק ההיבדל שאת לוקחת אותו יותר מדי ברצינות. אל תיקחי אותי ברצינות. חשיבי עלה דברים. עוד כרגע חיבתי נתונה אליך, אבל אם תמשיכי בקצב המסחרר הזה שלדווח על כול חויה מחייך, פחדים מעכבר, פקיד דואר- עלים. זה מתחיל להמאיס ולהרחיק. מבין את הצורך שלך בחיזוקים כמו לכולם. את חדשה כאן ואת מתלהבת. ומחכה כמו כולם לחיזוקים ולאהבה. כולם יקרים לך כולם אהובים עליך. מהר מדי. קחי מרחק כיתבי פוסט כול שבועיים, למה בשבוע אחד יש לך כמעט שני פוסטים. אל תדאגי לא ישכחו אותך. והשיר איריס הוא באמת לא שיר. הוא משעמם, ובנלי ולא נותן כלום. מחבק עצים נו בסדר זה עדין לא מרגש. טוב וזה פעם אחרונה שנאי משקיע בך כול כך הרבה שורות. נאי צריך ללכת לשטוף כלים ולהוריד את הזבל. שלום לך. אורי מהדואר האדום

            • הטעויות בכתב הם בכוונה. כדי להרחיק אותך מהמחשבה שאני מעולם הספרות. ושתאמיני שאני באמת פקיד מהדואר האדום.

              אין לי רוע למר פישר ולא חשבון. הוא איש נחמד ובטח רפתן מעולה. אבל את משקיעה המון אנרגיה בתשובה שלך אליך. כשם שאני משקיע בך כרגע.
              שלום

              • איריס אליה כהן

                הי אורי, מקווה שאני עוד תופסת אותך לפני הזבל וכל זה…
                אבל הנה, כבר אני לוקחת את עצתך, ואענה לך מחר בבוקר.אני הולכת לישון על ההערות המעניינות שלך, אם כי חייבת באמת להודות שיש מצב שהן תגרומנה לי לנדודי שינה קלים.
                ובכל זאת בוקר מצויין בציון. הי יצא לי צליל בצליל. נשתמע.

              • לאורי
                אני באמת נחמד. עד עכשיו גם חשבתי שיש לי קצת שכל אבל בעקבות מכתבך אני מתחיל להסס.
                הסיבה היא שמה שכתבתי לאיריס אליה הוא בדיוק מה שאתה כתבת.
                קרא שנית את דברי. גם בפוסט שלה "פגישה חצי אישה".

                וחוץ מזה, אתה צודק. תפסתי תחת ובגלל זה התחלתי ללכת לחדר כושר. יש לי כבר שיר על זה. הוא יחכה כמה ימים. אשמח לשמוע את דעתך עליו.
                בברכה
                הרפתן

                • איריס אליה כהן

                  הי חברים, לא להעלב ולא להעליב!
                  ענת לוין היטיבה לנסח, זה אוסף אבק וסותם לי את הבלוג!
                  כולה בלוג!
                  אין פה פרס נובל על סדר היום!

                  תהיו ילדים טובים כשאני הולכת לישון.

            • העצות לש אורי מהדואר טובות לכולם.

            • אורי אחא
              אני חולק עליך
              "כי אין בו סוד" "וגלוי מדי" אינם בהכרח חסרונות
              ואף נערה מתבגרת לא יכולה לכתוב שיר בשל כזה.
              השיר מסתחרר ומסחרר כמו סחרור האצבע במוקד העונג.
              הקורא המשוחרר, והקוראת המשוחררת, ימצאו כאן קתרזיס אמנותי, שלא לומר, פורקן.

        • אף על פי שאין צורך לפגוע באיריס – אתה צודק – היא נמצאת כל הזמן בכל מקום… אבל אפשר להבין שמשעמם לה שם בעולם, במיין ואנחנו משמשים לה חברה וירטואלית, נכון איריס? אני מבינה אותך. חייתי בחו"ל והבידוד קשה למרות שכולם מהארץ מקנאים. בכל זאת, אם את לא רוצה לאבד את הקוראים – תחשבי פעמיים לפני שאת מפרסמת, אחרת תהיה עייפות חומר וכבר אפילו לא יפתחו פוסטים שלך. ובאשר לגיורא לשם – אורי אתה צודק עוד יותר. האמת שלו לא יותר טובה משל אף אחד אחר, למרות הפוזה.

          • איריס אליה כהן

            חביבתי,
            אני עונה בפוסט שיתפרסם או טו טו.
            אבל בקצרה, יש לך כמה אבחנות שגויות.
            ראשית, אין מה לקנא בי. מקום לא עושה אנשים למאושרים יותר. אולי מעניינים יותר, יהיה מדוייק יותר.
            שנית. אני גרועה בחשבון אבל עדיין אני מצליחה לראות עליה של יותר מחמישים אחוז במספר הכניסות!
            ושלישית. לא משעמם לי. סבא שלי היה אומר, שאנשים משועממים הם אנשים משעממים.ושוב, ולא רק בגלל התגובות המגיעות אלי, בבלוג ובמיילים אישיים, משעממת אני לא.הרבה דברים יהיו נכונים. אימפולסיבית. היפר אקטיבית. חסרת מנוחה. גרועה בחשבון, כאמור. אבל בחיי שמשעממת לא.
            כנסי אלי לפוסט הבא. מאד חשוב לי לשמוע את הקול שלך.

  6. איריס בעיקר אהבתי את "מחבק עצים בלי שאף אחד יראה" אהבה לשם אהבה, לא לרושם, לא כי צריך אלא מהאהבה עצמה

  7. הי איריס. אותי השיר מעציב.

  8. איריס קובליו

    אכן יש לך דימויים יפים, איריס, אכן את פנתרה, כפי שכתבת לי.
    יצירתך מאד מסקרנת

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן