בננות - בלוגים / / חתולה שחורה וחכמה
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

חתולה שחורה וחכמה

 

 

 קצת לפני שאני שומעת את נשימות השינה של קטנטני, וקצת אחרי שאני מהדקת אל גופם את השמיכה, אני מספרת להם אגדות. 
הם אוהבים אגדות. גם אני אוהבת. בעיקר מהסוג הזה:
 

לפני שנים רבות, הייתה חתולה. חתולת בר שחורה. היא גרה לבדה ביערות אפריקה. 
ימים חלפו, ונמאסה על החתולה הבדידות. היא החליטה לקחת לה בעל. חתול בר אחר. היא חשבה שהוא היצור הכי חזק בכל היער.
יום אחד, בעודם מתגלגלים בין גבעולי הדשא המוריקים, שמעו השניים רחש. סווִיש. סווִיש.
 מתוך השיחים קפץ נמר. על נקלה הביס הנמר את חתול הבר, וזרקו למרחק.
"או- הו" אמרה החתולה השחורה, "אני רואה שחתול הבר אינו היצור הכי חזק ביער. הרי זה הנמר!" 
והחתולה לקחה לה לבעל את הנמר.
החתולה והנמר חיו יחדיו באושר, עד שיום אחד, בעודם משחרים לטרף מאחורי השיחים, שמעו קול, ווּש. ווּש
אריה הסתער עליהם. כהרף עין הכניע האריה את הנמר, ובלע אותו.
"או- הו – הו" אמרה החתולה השחורה, "אני רואה שהנמר אינו היצור הכי חזק ביער. הרי זה האריה!" 
והחתולה החליטה לעבור לחיות עם האריה.
הם חיו יחדיו באושר, עד שיום אחד, בעודם פוסעים במעבה היער, שמעו צעדים כבדים. פוּצ'וּ. פוּצ'וּ. 
פיל גדול הופיע מולם, ומעך את האריה ברגליו.
"או- הו הו הו" אמרה החתולה השחורה. "אני רואה שהאריה אינו היצור הכי חזק ביער. הרי זה הפיל!"
והחתולה קפצה על גבו של הפיל, התכרבלה בין אוזניו, ועברה לגור עימו.
הם חיו יחדיו באושר, עד שיום אחד, בעודם מפלסים להם דרך בסבך הצמחייה שעל גדות הנהר, שמעו יריה. פְּיוּ. פְּיוּ. הפיל הגדול צנח למים וטבע. 
החתולה תרה בעיניה אחר מקור הירי וראתה איש קטן ורובה בידו.
"או- הו הו הו הו" אמרה החתולה השחורה. "אני רואה שהפיל אינו היצור הכי חזק ביער. הרי זה האדם!"
והחתולה הלכה עם האדם לביתו. ניתרה אל גג. מתחה רגליה ויללה בסיפוק. "סוף סוף מצאתי את היצור הכי חזק ביער."
ימים חלפו והיא חיה באושר עם האיש. למדה לתפוס עכברים וחולדות והחלה להכיר את אורחות בני הכפר.
יום אחד, בעודה על גג הבקתה, מתחממת בשמש הנעימה, שמעה קולות מוזרים עולים מפנים הביקתה. "אַתָה. אַתָה. אַתָה." 
החתולה ראתה את האיש יוצא מן הבקתה ובורח על נפשו.
"א-הה" אמרה החתולה השחורה והחכמה. "עכשיו אני באמת יודעת מיהו היצור הכי חזק ביער. הרי זאת האישה!" 

 

מתוך: נלסון מנדלה – אגדות אפריקניות מופלאות
סיפר: יו טרייסי    תירגמה: איריס אליה כהן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

34 תגובות

  1. חביב
    מזכיר לי את הפתגם שהיה תלוי במטבח של בית הורי אשתי באמריקה:
    אני הבוס בבית,ואשתי מרשה לי להגיד את זה.

  2. אגדה מקסימה , איריס,אכן המין הנשי הוא המין החזק האשה היא הכוח מאחורי הגבר זכה -היא עזר כנגדו לא זכה -היא נגדו.
    הורסת ובונה

    • לחנה ואיריס אליה

      לצערי, אני חושב שהסיפורים האלו עיוורו את עיניכן.
      לכאורה נדמה לכן שמדובר בסיפורים "פמיניסטיים" המעלים על נס את המעמד "האמיתי" של האשה. אך למען האמת הסיפורים האלה באים לקבע את המעמד הנחות של הנשים.

      נתחיל הסיפור המקראי: בניגוד לסיפור הבריאה המתואר בפרק א' שבו מסופר שהאשה נבראה יחד עם האדם בצלם אלוהים. הרי הסיפור השני (פרקים ב' ג') תולים באשה את כל האסונות שבאו על המין האנושי: עבודה קשה,רעב מתמיד וכמובן-המוות.
      העונש על זה הוא- התלות הנצחית של האשה בגבר: "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך".
      שלא לדבר על כך שהאשה נבראה כדי ש "לא טוב היות האדם לבדו" וגם אז כנסיון אחרון אחרי שהסתבר שהחיות והעופות לא מתאימות לגבר.(תפתחו ותראו)
      והס מלהזכיר שהאשה לפי ספור זה היא "חלק" מהגבר. ועוד..
      זה הסיפור שהתרבות שלנו הנחילה לאנושות (בל נשכח את סיפור פנדורה)

      גם המשפט (המרוקאי?) "אשה בונה ואשה הורסת" לכאורה מעניק כוח בידי האשה ,אך בעצם גם הוא תולה בה את האחריות לכשלונות ולאסונות. ומכיוון,שהצרות בחיים הרבה יותר ברורות ומאובחנות מאשר השמחות, ברור גם מפתגם זה (שלכאורה מחמיא) מי אשם בצער הקיומי האנושי.

      אני לא בקיא במצב הנשים באפריקה. אך גם הסיפור האפריקאי החביב, המעניק לאשה את הכוח. חשוד בעיני. דומה הדבר לזריקת פרוטה כדי לגבות אחר כך עבודה בחינם.

      בכלל, כשגברים מספרים סיפור על נשים, חשדו תמיד בכוונות הנסתרות.

      בשבוע הבא יש לתלמידי י"ב שלי מבחן על החומר הזה.
      גם אתם מוזמנים לעשות אותו.

      בוקר טוב
      גיורא

      • יש שבטים אפריקאים בהם החברה היא מטריירכאלית ולא פטריירכאלית והן בניגוד לסינים מצפים דווקא להולדת בת שערכה רב תרתי משמע.
        כך שהיחס לאשה בחברות אלו אינו אחיד.
        לפי הקבלה דווקא האשה מגלמת את תכונת הבינה בלעדיה לא יוכל הגבר (היסוד הזכרי) לעשות תיקון היא מעוררת בו את החסרון לרוחניות שחסר בו ובאמצעותה ויחד איתה שניהם נתקנים ומגיעים להרמוניה ואיזון פיזי ורוחני כמו שכבר נאמר: גבר ואשה זכו – שכינה ביניהם
        לא זכו – נחש
        ואמנם ככה זה גם ביום יום .

        • גיורא היקר ,די לי במבחני היום יום לא חפצה נפשי במבחני הנייר:)
          ברוך שעשני כרצונו
          כלומר ברוך שעשני אשה
          איזה כוח
          ואיזה יופי
          גדול מפנינים מכרה, גיורא

          • וכוחה דווקא במבחני היום יום בדברים הקטנים ,במלאכת הרקמה העדינה שנקראת חיים ,לא פלא למה כל הטוות במיתולוגיה הספרותית הן דווקא נשים…
            באינטואיציה ובתושיה
            גברים ממאדים ונשים מנוגה- כבר אמרתי?

            • איריס אליה כהן

              חנה וגיורא יקרים, תודה על הקריאה והדיון שהתקיים בשנתי.
              בכל זאת שמעתי אותו.
              אני כמובן מסכימה עם הצד הנשי. אני חושבת שהסיפור מביא לנו את יתרונותיה הבולטים של הנשיות, גמישות, יכולת להודות בטעויות ולהמשיך הלאה, היכולת לנצח גם בלי רובים, ובעיקר, צר לי גיורא יקר, חתירה בלתי נילאית למציאת האמת.

          • חנה, ברוך שעשני כרצונו, גם פירושו, עשני כמוהו, האשה קרובה לה' יותר מהאיש.http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=7578&blogID=161
            כתבתי על זה פה.
            איריס אוהבת את הבלוג שלך, ומה שאת מביאה.

            • איריס אליה כהן

              תודה, אביטל.מסתבר שזה הדדי. טרם נכנסתי לפרקים האחרים שלך, אכנס בלילה שלי. כל כך אהבתי את התיאורים שלך.אמינים וחכמים ומשעשעים גם יחד.

  3. איריס קובליו

    חתיכת סיפור איריס. ממש נהדאאאר ומקפיץ את הדמיון הויזואלי שלי

    • איריס אליה כהן

      תודה, איריסי יקירה, גם את הדימיון הוויזואלי שלי, אף כי הספר מלווה כבר באיורים מהממים, שהפלא ופלא, עשויים מגזרות נייר, אהבתי הגדולה.
      אבל גם המוח שלי כבר גוזר משהו.

  4. "אבקת כביסה קלין"- איך יצאת כל כך מלוכלך?

  5. איריס תודה על התרגום של הסיפור.

    נלסון מנדלה שחי 27 שנים בכלא, קיבל פרס נובל לשלום, היה נשיא, "אבי האומה" בדר"פ..והיה בטוח שאישתו הכי הכי חזקה- נפל, על הפנים…

    מתוך כתבה בWALLA
    http://news.walla.co.il/?w=/104/1484551

    "במרץ 2003 הורשעה מנדלה בבית המשפט הדרום אפריקאי באשמת זיוף, גניבה והונאה של בנק גדול. את מרבית ההונאות והמסמכים שאפשרו את הונאות הענק הללו, עליהם חתמה מנדלה, עשתה מנדלה בחסות הליגה הנשית-לאומית, שבראשה עמדה. מנדלה נמצאה אשמה בחתימה על 58 מסמכים מזוייפים, והיא הואשמה ב-25 מעשי גניבה מבנק ההלוואות הדרום אפריקני."

    הסיפור מבטא חוסר שיוויון בין המינים, ועל כן אני לא יכולה להגיד שזה סיפור -הומני במיוחד..
    גם הביטוי: "החליטה לקחת לה בעל"- האם גבר הוא חפץ שנשים צריכות לבחור ולקחת?…

    האם "בכוח" הגברי,נשים חפצות?

    בנוסף לא הבנתי מי כתב את הסיפור?
    יו טרייסי, עד כמה שידוע לי, הוא אנתרופולוג, גבר, שגם הקליט קטעים ל"מוסיקת עולם".

    • איריס אליה כהן

      תמי מתוקה, אם הייתי יכולה, הייתי מזיזה את התגובה הזאת שלך להתחלה. אכן, לא ידעתי אם יו טרייסי הזה, הוא גבר או אישה, והוא אכן גם מוזיקולוג, כפי שנכתב בספר וחוקר מעשיות ומספר.
      הספר הוא ספר של אגדות שנלסון מנדלה אהב.כל אגדה סופרה על ידי מישהו אחר.
      אני אלמד את הפרטים ואביא אותם בהמשך.
      האינפורמציה שהבאת על נלסון מנדלה חשובה לדעתי, אבל מכניסה אותנו לדיון הפילוסופי ספרותי, האם הביוגרפיה של הכותב, חשובה להבנת יצירתו. או האם ביוגרפיה של לוחם נערץ, חשובה לצורך הבנת מלחמתו. גם על זה ראוי לפתוח דיון, לדעתי.
      כל כך תודה לך על תגובתך המעשירה והמחכימה.

  6. בכייף

    • התגובה שלי לאבקת כביסה קלין למרות שאני מפלרטטת עם "מקסימה "

      • איריס אליה כהן

        חנה וגיורא ותמי ואבקת כביסה יקרים
        (טוב, אבקת כביסה, לפחות אתה יצירתי, אם כי לא מאד נקי, כפי שציינה תמי)
        תודה לכם על הדיון המעניין שהתרחש בשנתי.
        אני, כמובן, מסכימה, עם הצד הנשי. ברור לי כי זהו סיפור על הכוח הנשי, החזק, לטעמי, ובעיקר החכם יותר. זה שמסוגל להודות בטעויות.זה שמסוגל להיות גמיש. זה שמסוגל לדלג על פני משוכות החיים והטבע (בלי רובים) ובעיקר זה שמסוגל לזהות על נקלה את האמת.

  7. איריס יקירתי, לדעתי החתולה השחורה סובלת מחוסר מודעות עצמית – הרי כל בר-בי-רב מבין שהיא היצור הכי חכם והכי חזק בעולם.

    • ואולי זו סתם הצטנעות מזויפת של החתולה השחורה והחכמה שלמדה בספרי חוכמת הדורות: 'יהללך זר ולא פיך'…

      • איריס אליה כהן

        אני חושבת שהסיפור הוא בעצם על אישה שחורה וחכמה…
        ותודה רבה על קריאתך, אהוד, אהוד.

        • איריס איריס, האם את מתכוונת למישהי שיש לה בלוג במטע הבננות הנקרא 'קרא לי שחורה' בו פורסם פוסט בשם 'חתולה שחורה וחכמה' ?

          • איריס אליה כהן

            הי, אהוד אהוד!
            זה היה מתחת לחגורה!
            או מעל לחגורה במקרה הנשי שלי!
            ממש לא. ממש ממש לא.
            כמו שאני לא מקווה שיתחילו לנכס לי את התכונות של בגירה, שאת קורותיה תזכה לגלות עוד יום יומיים…

            • איריס איריס, מאמין לך באמונה שלימה… אם כי תמיד ישנו הענין של התת מודע של הכותב/ת הפוגש בדמיונו של הקורא/ת בסימטה אפלה והמפגש מאיר את היצירה באופן לא צפוי… זמן לעצור לפני הגלישה לפייטנות פילוסופית

              • איריס אליה כהן

                תודה רבה, על האמונה. אפשר לפתח פה דיון על אומנות, אמונה ונאמנות. איכשהו הכל מתחבר מצויין. תודה, אהוד אהוד.

  8. סיפור ערמומי, מגמתי ומצחיק, שעיקרו המוסוה הוא כמובן נאמנותן של חתולות שחורות 🙂

    • איריס אליה כהן

      הי אמיר, תודה שאתה כאן.ותודה שקראת.
      אהוד מעליך, כבר רמז שאולי אני מרמזת שזאת אני. אני מעדיפה לקחת את הפרשנות שלך.

  9. גם אני צריכה כל הזמן סיפורים לקטנים… אבל זה לא יעבור. מוסר ההשכל לא יובן.

    • איריס אליה כהן

      סבינה יקרה, תודה שגם את פה! ולגבי מוסר ההשכל הזה, אני דווקא מנסה להנחיל אותו לילדי. אבל אולי את האגדות האחרות שאפרסם פה תמצאי יותר מתאימות…
      אולי.

  10. הרבה מסרים ןתת מסרים באגדה המיוחדת הזו איריס, גם ה"נאמנות" של החתולה, היכולת שלה להסתדר, לשרוד וגם כוחה,כמו במציאות מחמיא וגם לא, מענין

    • איריס אליה כהן

      חני יקירה, לגבי נאמנות יש לי עוד כמה אגדות. מעניין יהיה להשוות ביניהן.
      ואת יודעת,כזאת אני, באמת. בחיים. לפעמים ראויה למחמאות. ולפעמים ממש אבל ממש לא. פשוט מתחיל להתפתח דיון איפה אני בסיפורים שאני מביאה, וכאן האנלוגיה של הגיבורה אלי, במקרה, מתאימה.

  11. חמוד מאוד ומתורגם היטב.

    ואם אני כתבתי את זה, הייתי משנה את הסוף. החתולה היתה מבינה שהיא היצור הכי חזק וחשוב בתבל. הלוא זה ברור, לא? תשאלי את שלושת חתולי. הם בטוחים בזה זה עידן ועידנים.

    • איריס אליה כהן

      תודה יעל. אני כל כך שמחה לפגוש אותך אצלי ולשמוע שזה מה שאת חושבת. מחמאה גדולה. תודה.
      ומצטערת,אני אלרגית לחתולים. באמת סליחה, אני יודעת שבעלי חתולים נורא לא מבינים כאלה שאין להם חתולים. אבל אני באמת אלרגית, לכל בעלי הפרווה. משהו נוראי. פריחות ואפצ'ים שזה מטורף.עדיין את חושבת שזה מתורגם טוב?

      • חחחח

        חבל שאת אלרגית. כי חתולים הם בעלי הבית האמיתיים שלהעולם.הם המלך של היקום. ככה זה. עובדת חיים. ונורא כיף לחיות עם מלכים קטנים.

השאר תגובה ל איריס אליה כהן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן