בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / פה בארץ חמדת מיין
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

פה בארץ חמדת מיין

 

 

 

  

פה בארץ חמדת מיין
מתקיים כל מה שאפשר לדמיין
פה אחיה, ופה אצור
חיי חופש, חיי דרור
פה תהה השכינה שורה
אבל אני רוצָה בחזרה !

(מילים לחן וביצוע: מקהלת העלים של ניו אינגלנד בעזרתי האדיבה)

ובכל זאת, למרות שחנה התלוצצה, אפשר גם לסיים ככה:

אין פה שכינה ואין פה תורה,
ואני רק רוצה בחזרה!

 

32 תגובות

  1. מגניבה מקהלת העלים ומגניבות התמונות לקנא, כמה מים!וכמה צבע!

    • אבל…
      פה תהיה השכינה שורה פה נחיה ופה ניצור!
      ואני רק חזרתי על מילות השיר ,אני.
      תודה שהבאת

      • איריס אליה כהן

        כן, חנה יקרה
        אפשר לשנות אולי ל…

        אין פה שכינה ואין פה תורה,
        ואני רוצה בחזרה!

        • לא צריך לשנות סתם התלוצצתי, הרי בסופו של דבר הכל תלוי בעיני המתבונן לפעמים הפה- שם והשם- פה… והעיקר איריס, הפוסט שלך הוא משב רוח טוב

  2. נוגע ללב.

    • איריס אליה כהן

      אביטל, יקירתי
      יש לי נטייה אובר דראמטית (אני חושבת שבאמת הייתי צריכה להיות שחקנית. אלא שאין לי מרפקים מספיק מחודדים) ככה אמר לי פעם איש יקר יקר לי,
      אני פחות מסכנה מאיך שאני מציירת את עצמי.

      • זה בסדר יקרה, הסיבה שאיני בחו"ל, הוא חוסר הזדהות.
        וכלכלית היה לי מצוין, ויש לכולנו דרכונים זרים, הכל מתוקתק.
        רק המזוודות.

        הייתי שם מעט ועפתי.

  3. רונית בר-לביא

    איזה יופי,
    נראה לגמרי כמו ציורים,
    בטח בפיקסלציה שיש אצלי במחשב.

    • איריס אליה כהן

      נכון?
      הילדה שלי, שהיא הצלמת המשפחתית, בדרך כלל, עוד ניסתה לנכס את הצילום המופלא הזה לעצמה!
      אבל לא הסכמתי. אני רכושנית לאללה.

  4. לא מן העולם הזה!!

  5. אהבתי את תלתלי העצים והשמים שנראים ממש לא ישראלים.
    השכינה שוכנת מעל ראשך..איריס.

    • איריס אליה כהן

      תמי יקירה, תודה. אבל את לא תאמיני, לא שכינה ולא נעליים. שלג, שלג יורד פה עכשיו!
      אני כותבת עליו את הפוסט הבא.
      שלג באוקטובר, זה לא הזוי?

  6. איריס קובליו

    איריס, מיין המדהימה מציצה מבלוגך. פעם נסענו במיין שעות על גבי שעות . תעינו וטעינו בכבישים בדרך למורה שלי. לנו בפונדקי דרכים הזויים. אבל אני , כל מה שרציתי זה לראות את המורה שלי. לא ראיתי אותו. הוא כבר היה שקוע בעולם האחר. חסום מכל צדדיו. אני זוכרת את הנסיעה העצובה ההיא. את היערות הדלילים האינסופיים, את הכבישים הצרים המתעקלים אינסופית, את האגמים החוצפניים המסתתרים בשולי הכבישים, את הפוחלצים התלויים בפונדקי הדרכים והאנשים עם הכובע רחב השוליים שנותנים לך הרגשה כאילו אתה יתוש למעיכה. כן, מיין מופלאה וקשה. יש בה כאב ויש בה כמיהה ויש בה חיפוש אינסופי של עצמך שבכלל לא נמצא שם, לא משם, לעולם לא יהיה משם

    נסחפתי
    המורה שלי מת כמה חודשים אחרי שחיפשתי אותו ולא הצלחתי לפגשו. ואין כמו הסתיו במיין. אין—-

    • איריס אליה כהן

      איריסי, את לא מבינה. הפוסט שלך לא עוזב אותי. ועכשיו זה. את לוקחת אותי לסרט שחייבים לביים. לספר שחייבים לכתוב.

      • איריס קובליו

        איזה ספר? על מיין? על ניל ווליבר? על קסם היערות והאגמים הבלתי אפשריים? על הישראלי שנודד ובוכה? על אמנית שלא יודעת נפשה מצער? שאבדה אבדה אהבתה אי שם?
        על תינוק מדהים שעומד להוולד אבל יהיה יתום??
        והיית מאמינה? אחת וחצי בלילה בישראל ושלושים וחמש מעלות חום? איפה אנחנו ואיפה מיין?

    • איריס אליה כהן

      ואיריס המדהימה מציצה מבלוגך.

  7. אח, יפה. אח, יפה. איזה צבעים. הלוואי עלינו.

    • איריס אליה כהן

      יעלה, גם את מוזמנת. עם החבילה. תנסי להגיע בשבועיים הקרובים, אחר כך שלג. בעצם היה כבר שלג, אתמול, אבל התעוררנו ליום שמש יפיפה. בואי.

  8. ארייס פה חמסין, למות, עוד תתגעגעי למחוזות העלים המזמרים, אבל צודקת אין כמו הבית, אהבתי!!!

    • איריס, התמונות מתארות סתיו אינדיאני [כך זה נקרא]. מרגיע ומגרה כאחד. תודה.

      • איריס אליה כהן

        רותי יקירה, אני יודעת. ולדעתי לאיזה שאנסיונר (אפשר לשאול את רני אולי) יש שיר כזה, "און אירה… קנד טו וודרי קנד טו וודרה… א לה סמרה אנקור , ז'סקה למור סרה מור…"
        או שזה קיץ אינדיאני בעצם.תודה!

    • איריס אליה כהן

      חני, אין כמו הבית ואין כמו אמא. ומאז הפוסט שלך על הסקייפ אני כל הזמן חושבת איזה אמא מהממת את. הלוואי עלי להיות כזאת.הדו שיח שלכן היה כל כך קצר וקליל, ובכל זאת כל כך כבד מאהבה. אני מקנאה בך

    • איריס אליה כהן

      חנילה
      התגובה אלייך קפצה לי למטה, תנסי לתפוב אותה… שלך, איריס

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן