בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / טיול שלכת בניו אינגלנד
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

טיול שלכת בניו אינגלנד

 

 

 

אז שלא תהנה אי הבנות. כדי להוציא את המשפחה המתוקה שלי לטיול בן שלושה ימים נדרשות מנות גדושות של רגישות ונחישות שאין לכל אחד.בטח לא למישהי כמוני, שרגישות ונחישות הן לא יותר מצמד מילים שמתחרז היטב ויכול להוות בסיס טוב לכתיבת שיר חדש. ולא, ילדי אינם לובשים חולצות כתומות בשעות הפנאי, לבעלי אין חיבה מיוחדת לגוש קטיף וגם אני לא יצאתי להפגנות נגד תוכנית ההתנתקות. אבל אין ספק שהטיול המשפחתי הזה היה מבצע באותו סדר גודל. כן, חברים. אין זה עניין פשוט לארוז שלוש מזוודות, שתי מצלמות (אחת שכחנו בסוף באחד המוטלים), שני תיקי צד, שני מתבגרים (אחת בפועל ואחד בפוטנציה) שמכורים לפייס בוק ועד רגע לפני היציאה עוד מעלים תמונות של עצמם (!?!) בנרקסיזם שלא היה מבייש את דודו טופז בימיו הטובים, ולנסות לגרור החוצה עוד דרדק בן שש שמתעקש לסיים (עכשיו! עכשיו! עכשיו!) להרכיב את הפאזל אלף חלקים שמישהו חסר בינה קנה לו לראש השנה, (אני) ולשכנע עוד סופר דרדק בן שנתיים אך דעתן למשעי שהקלטת של יובל המבולבל תחכה לו גם כשנחזור למרות שלא היינו מתנגדים שתפרוץ בבית שריפה שתכחיד אותה ואת חברותיה, ולהפציר באדון מר בעל פרופסור שהפילוסופים שלו יחכו וגם המיילים שלו יחכו, וכן, בטח שאני מבינה שיש לך כנס חשוב בדצמבר ושכל העולם על הראש שלך אבל בחייאת זומזום בוא תעזור לי למצוא את המעיל של המתבגרת ועוד ארבעה זוגות כפפות וארבעה צעיפים ועוד השד יודע מה כי אמרו שכבר ממש, אבל ממש קר במיין. אולי אפילו יורד שם שלג.
אבל. הצלחנו להיכנס לאוטו.
האוטו, אין צל של ספק, הוא החלק המרנין בכל יציאה שכזאת מהבית. משהו ענק ומרווח בחוצפה. אנחנו יכולים רק לחלום על דבר כזה בארץ. רק הגלגלים שלו שווים את המזדה המסכנה שהייתה לנו. ותאמינו לי שאני לרג'ית עם המזדה. יש לו כמובן המון יתרונות, אבל היתרון המרכזי הוא שסך מקומות הישיבה (שמונה) עולה על סך אוכלוסיית הבית, (שישה), מה שמותיר מרחב פעולה בבואך להשתלט על האינתיפאדה שפורצת מיד וכל פעם מחדש, עם הכניסה אליו. היא רוצה לשבת מקדימה. זה, התינוק עושה לו רעש באוזן ימין. זה הרמקולים דופקים לו באוזן שמאל. זאת לא יכולה לנשום מקדימה. זה, נמאס לו שהוא לא יכול לראות כלום מהחלון. אמא הוא עובר לחצי שלי. אבא תנמיך ת'מזגן. אמא את יכולה להגיד לו שלא יישען… שעות זה יכול להמשך. אבל אינתיפאדה מכניעים רק בכוח, כידוע במקומותינו, ואמא איריס נרתמת למשימה בכוחות סטאליניסטים שהיו חבויים בה עוד מימיה כאסירת ציון. "שקט!" אני צורחת, ולשבריר שנייה משתרר שקט, או בוא נאמר הלם קל. "מהיום מקומות קבועים!" אני קובעת, "ואף אחד לא זז מהמקום. מי שזז לא מקבל את ההפתעה במקדונלד בסוף!"
לא יאומן אבל שקט. אני מצליחה לבסס את מעמדי כשליטה יחידה ברחבי האימפריה. לשעה קלה נראה האוטו כמו מוסד גריאטרי קטן. מלמולי המחאה קלושים. המענות אילמות. רוח נכאים קלה פוסעת בין המושבים. תנועות מדודות של הסנטר. ובעיקר ניכרת בדיירים ציפייה עלומה לסוף הדרך.
אלא שאז, פרסטרויקה. נמצא עוד סלע מחלוקת שלא התחלקנו עליו. תמיד יש על מה להתווכח. עכשיו זה וויכוח איזה דיסק לשים. הגדולה רוצה את ליידי גה גה מה שמעורר שאלות נוקבות של המתבגר בפוטנציה. הוא רוצה שנסביר לו "איך בדיוק מתבצע ניתוח טראנסג'נדר." מה אני אגיד לכם? לא בדיוק פיס אוף קייק למי שרק בצבא הבינה לראשונה שיש דבר כזה נטייה מינית. וגם זה היה במקרה. אחרי שהוא קיבל הסבר מאבא שלו (בשביל מה הבן אדם לומד מאז שאני מכירה אותו אם לא כדי לענות לילד איך חותכים את הזה, ואיך פותחים את הזה ואיך מגדלים את הזה וזה?) נזכר המתבגר בפוטנציה שהוא בכלל לא רוצה לשמוע את ליידי גה גה, הוא רוצה שלמה ארצי. הוא מקבל סיוע מכיוון לא צפוי, "כן. כן." צועק בן השנתיים. "גם אני אוהב שלמה ארטיק." ובעוד תרועת הניצחון של המתבגר בפוטנציה נשמעת עד ניו יורק, (הכלל היה ש"הרוב קובע") מבצע בן השנתיים תפנית חדה ומודיע, "בעצם אני רוצה את יובל המבולבל. הבטחתם לי מפעם שעברה את יובל המבולבל."
"אוי, אני מצטערת מתוקי." אני אומרת בעוד אני מנסה להחליט איזה אפשרות יותר גרועה, "את יובל המבולבל שכחנו בישראל." אני משקרת בלי להניד עפעף, "אולי נשים משהו אחר?"
התת מתבגר מוחה, "אבל בכלל לא שאלתם אותי איזה דיסק אני בוחר!" עכשיו, לא סתם דילגתי עליו. לתת מתבגר יש קיבעון. קיבעון דיץ ודץ אנחנו קוראים לזה. הוא לא מוכן לשמוע כלום חוץ מטיף וטף 1. אפילו טיף וטף 2 או 3 או 4 או… לא בא בחשבון. רק 1. ומה לעשות שבדיסק הזה לדץ עוד הייתה כנראה סבלנות לדצה והוא ממש לא מיהר לגמור וזיכה את מעריציו הזאטוטים בלא פחות משישה עשר שירים. חביבים ביותר, אך לא בשמיעה האלפיים לעונה זו.
ובעוד בעלי שלי, עוד תקוע באייטיס עם ערן צור וחמי רודנר, ואני מנסה בלשון רפה להציע את עמיר בניון ומקבלת מטר מחאות, אנחנו יוצאים לדרך. איך אמר דודו טופז? (הוא בטח היה שמח להיות מוזכר בפוסט אחד פעמיים!) עייפים אך רעבים.
 
  
לא הצלחתי להעלות את כל התמונות באותו פוסט. הנה טעימה,

 

 

 אה. וחייבים לשמוע את שלכת של עמיר בניון הענק ענק ענק. אם לא בבוסטון, אז לפחות בישראל.

http://www.youtube.com/watch?v=2u0RjHtJzgk

 

 

 

32 תגובות

  1. לאליה
    הסיוט שלך הפך להיות החיוך שלי.
    שבת שלום. גיורא

    • איריס אליה כהן

      אוי גיורא, אני סתם קוטרית היה באמת מהמם.
      שבת שלום גם לך!

      • אני בטוח שהיה מהמם. אני מכיר את השלכת של ניו אינגלנד בעונה זו.
        אבל ,אני מכיר גם את הסיוט שתארת. בזמנו, כשילדי היו קטנים רכשנו רכב מסחרי גדול מתוך הנחה שאם כל ילד ישב בספסל משלו -הם לא יריבו וישגעו אותנו.
        לא עזר.

        • איריס אליה כהן

          אז אתה חייב לספר לי שיש תקווה…!
          יש?

          • אני מעדיף לא לענות
            כדי לא לשקר.

            • אבל, כדי לסיים בנימה אופטימית יותר. אני יכול להציע עצה ,שלצערי שמעתי אותה מאוחר מדי עבורי(מכון אדלר)

              "לתכנן" טיול למקום שהילדים רוצים ולהזהירם שאם תהיינה בעיות, לא תהססו לחזור הבייתה ולבטל את הטיול.

              מכיוון שיש להניח שהבעיות הקבועות המעכירות יצוצו די מהר. תעשו בלי היסוס ובלי כעס- אחורה פנה.(שהרי מראש תכננתם שהטיול לא יצא לפועל).

              חזרה הבייתה כזו , אם תעשה מספר פעמים ,אמורה לפתור את הבעיות.

              בתחבולות תעשה לך מלחמה.

  2. חחח…
    עם כל הכבוד לשלכת, ניצחת איתם הכל.
    אז הנה:

    http://www.youtube.com/watch?v=JE18EENYnkI&feature=related

    • איריס אליה כהן

      מעולה, שחר, אני מתה על פינג פונג, בחיי. אני אלופה בפינג פונג.
      אז הנה, קישור לאתר של צ'יקי ארד, חייבים לקרוא את הסיפור שלו "השיננית"
      בדיוק סיימתי לקרוא אותו ונקרעתי מצחוק. זוכר את להקת פיג פונג או שהיית עוד קטן?
      http://www.notes.co.il/roy/60104.asp?p=0
      וסתם, אני הולכת לישון. שתהיה לך שבת מעולה. אצלנו הסופ"ש רק מתחיל.

  3. איריס קובליואיריס יקירה
    • איריס קובליו

      איריס יקירה, התחלתי לכתוב לך תגובה ופתאום רעידת אדמה
      לא, סתם, אבל זז לי המחשב פעמיים
      הצחקת אותי על הבקר
      שלג, מיין האהובה עלי, והסיוט המשפחתי שאת כל כך מיטיבה לכתוב ולהצחיק
      והעלים, העלים האלה, אוי, איזה געגועים פתחת לי בשבת השרב הזאת בישראל הנוראה
      ובמיין היה גר אדם אהוב כל כך
      שדות ברייז לנצח שלו
      ועלי הסתיו הנחושתיים, הבוערים
      איזה געגועים פתחת לי על הבקר

      • איריס אליה כהן

        איריס מתוקה, ואני קוראת אותך על הבוקר שלי… תודה.
        מי זה גר במיין?ספרי לי. אם לא בפומבי, תכתבי לי למייל.בפעם הקודמת שגרנו בארה"ב הכרתי איש מקסים ממיין, היה המורה שלי לקדרות,
        הפוסט על מיין עצמה בטח יגיע. היה שם מדהים אבל גם עצוב במידה. קרה לי שם משהו נורא דומה למה שתיארה חגית גרוסמן (אני מתבלבלת בשם משפחה? יכול להיות. סליחה אם כן.) בשיר הכל כך יפה ורגיש שלה, על האיש ברחוב,

  4. איריס קובליואיריס יקירה
  5. מירי פליישר

    איריס את מקסימה
    רק הכתיבה תצילך וסבלנות שיש לך…
    תנסי להיות אגואיסטית . את זה הם יכולים להבין. נדיבות נדמה לי מתפרשת כחולשה. נדמה לי .

    • איריס אליה כהן

      אוי מירי, תודה.ואני גם ככה מרגישה כל כך אגואיסטית. ולא נראה לי שהילדים שלי ישמחו לעוד כמה מנות אגואיזם… תודה, יקרה.

  6. איריס, הזכרת לי נשכחות מטיולים עם הילדים…אהבתי את "שלמה ארטיק"…ובכלל את הזוית שלך שנשארת מצחיקה..

    • איריס אליה כהן

      תודה תמי, רציתי להקדיש לך את הפוסט. אחרי זה של אתמול, מגיע לשתינו לחייך. אם כי עדיין הדברים המאד לא מחוייכים נמצאים אצלי, ויופיעו, בין אם ארצה, ובין אם לא ארצה. תודה תודה לך, יקרה.

      • איריס, יקירה למה נשארו דברים?
        הכוונה שלי הייתה להסביר לך שקשה לי לקרוא פרוזה, לוקח לי המון זמן ובעיקר במחשב שבו אני לא יכולה לעקוב עם האצבע..(אני דיסלקטית)
        ובנוסף השפה עצמה הייתה קשה מבחינת הסלנג.
        חוצמיזה אני סקרנית לדעת מה יהיה בפרק השלישי..

        • איריס אליה כהן

          הי תמי, אז לא הבנתי. חשבתי שהטקסט עשה לך רע. (ולא שהוא טוב…)
          אז מאד ארצה לשמוע מה את חושבת על הפרק השלישי. עוד כמה ימים…
          שוב תודה לך. על הזמן והעידוד.שלך, איריס

  7. היי איריס…
    כל כך רחוק…
    אמאלה
    טוב שיש לך ילדים
    ובעל
    יש עם מי ומה לקטר… להינות
    ולהזכר אחר כך
    להתראות טובה

  8. שלכת נפלאה! וגם הכתיבה שלך ואם תשאלו אני בעד ערן צור וחמי רודנר..

    • איריס אליה כהן

      תודה רבה חני יקירה. האמת היא שגם אני בעד חמי רודנר וערן צור, שני יוצרים מעולים. אבל את יודעת, זה עניין של תקופות, עכשיו אני בתקופה של עמיר בניון ואנסמבל "שחרית".
      נכנסתי לאתר שלך, נראה מבטיח, אם כי היו רק טעימות. ואני אכלנית גדולה. אחכה לארץ, ואז אקנה. אני מאד מאד אוהבת ספרות ילדים.

  9. נעם רחמילביץ'

    אני מציע לך איריס לעבור לכתוב פוסטים שונים, משמימים, כי אחרת תוצפי עוד יותר במיילים ובתגובות נלהבות (כמו זו) ולא יהיה לך זמן לילדים שלך והם יגדלו פרא ואז בנסיעה הבאה גם המבורגר כבר לא יעזור ותצטרכו לקנות מיניבוס ותפשטו את הרגל ותחזרו ארצה והילדים יגלו שדץ ודצה ויובל המבולבל התחלפו בהאנה מונטנה ובאיי קרלי. ועכשיו קר גם לי ואני הולך לישון. אבל הפוסט שלך נפלא.

    • איריס אליה כהן

      נועם,אתה מתוק. תודה על הפירגון. ובאמת שאני לא מזהה את שני השמות שציינת… אני כבר מתחילה לעשות השלמות.
      ועם הקור, אין מצב שהוא מתקרב למה שקורה פה. בטח גם על זה עוד יגיע פוסט. ורק אוקטובר! דחיל ראבאק!

  10. כמה צחקתי, איריס בזכרי את אֵימֵי ימי הטיולים עם הילדים במכונית ברחבי אמריקה ואירופה .
    כמובן שהכל ענין של השקפת עולם – תשאלי את אשתי והיא תגיד לך שאלה היו טיולים נהדרים

    • אפרופו שלכת – בטיולים האלה בא לי מידי פעם חשק לא נשלט להשליך את הילדים מהאוטו ( היו איומים בכיוון אך לפי מיטב זכרוני הם לא מומשו – כדי לדעת מה האמת של הילדים נצטרך לחכות לזכרונות שלהם)

      • איריס אליה כהן

        הי אהוד, אותו כנ"ל. והבאת לי רעיון לסיפור קצר. ותודה תודה על תגובתך. צחוק זה התשלום הכי שווה.

  11. לטיול יצאנו. איזו שלכת מרהיבה הבאת לנו, איריס . כתוב בחן ,שובבות והומור
    ואצלנו רק שלכת מרשרשת בצהוב ואין רוח ואין נשיאים וגם גשם אין.
    משב רוח מרענן הפוסט הזה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן