cross
My old man’s a white old man
And my old mother’s black
If ever I cursed my white old man
.I take my curses back
If ever I cursed my black old mother
And wished she were in hell
I’m sorry for that evil wish
.And now I wish her well
My old man died in a fine big house
My old man died in a fine big house
My ma died in a shack
I wonder where I’m gonna die
Being neither white nor black
חצוי
אַבָּא שֶׁלִי הָיָה לָבָן,
אִמָא שֶׁלִי שְׁחוֹרָה.
אִם אֵי פַּעַם קִילַלְתִי אֶת אָבִי,
אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת הַקְלָלוֹת שֶׁלִי בַּחֲזָרָה.
וְאִם אֶת אִימִי קִילַלְתִי אֵי פַּעַם,
רָצִיתִי שֶׁיִהיֶה לָה רַע,
אֲנִי מִצְטַעֵר עַל הַדְברִים הָאֶלֶה,
רוֹצֶה רַק טוֹב בַּעֲבוּרָהּ.
אָבִי הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ בְּבַיִת דַי נָאֶה,
אִימִי הַלְכָה לְעוֹלָמָהּ בִּצְרִיף קָטָן, יָשָׁן.
וְאֵיךְ אֲמוּת אֲנִי? הֳרֵי,
אֵינִי שָחוֹר. גַם לֹא לָבָן.
The negro speakes of rivers
:I’ve known rivers
I’ve known rivers ancient as the world and older than the
.flow of human blood in human veins
.My soul has grown deep like the rivers
.I bathed in the Euphrates when dawns were young
.I built my hut near the Congo and it lulled me to sleep
.I looked upon the Nile and raised the pyramids above it
I heard the singing of the Mississippi when Abe Lincoln
went down to New Orleans, and I’ve seen its muddy
went down to New Orleans, and I’ve seen its muddy
.Bosom turn all golden in the sunset
:I’ve known rivers
.Ancient, dusky rivers
.My soul has grown deep like the rivers
הכושי מדבר על נהרות
אֲנִי מַכִּיר נְהָרוֹת.
אֲנִי מַכִּיר נְהָרוֹת קְדוּמִים כְּמוֹ הָעוֹלָם וְעַתִּיקִים יוֹתֵר מִזְרִימַת
דָם הָאָדָם בְּעוֹרְקֵי הָאָדָם.
הַנְשָׁמָה שֶׁלִי הוֹלֶכֶת ושׁוֹקַעַת כְּמוֹ הַנְהָרוֹת.
אֲנִי הִתְרָחַצְתִּי בֶּפְּרַת כְּשֶׁהַזְרִיחוֹת רַק נוֹלְדוּ.
אֲנִי בָּנִיתִי לִי בַּיִת לְיַד הַקוֹנגוֹ וְהוּא הִרְגִיע אוֹתִי עַד שֶנִרְדַמְתִי.
אֲנִי הִסְתכּלְתִּי עַל הַנִילוּס וְהֵרַמְתִי אֶת הַפִּירָמִידוֹת מעָלָיו.
אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁירָת הַמִיסִיסִיפִּי כְּשֶאֵייבּ לִינְקוֹלְן
יָרֶד לִנְיוּ אוֹרְלִינְס, וְרָאִיתִי אֶת הַלֵב הֶעָכוּר שֶׁלוֹ,
מַזְהִיב לְגַמְרֵי כְּשֶׁיוֹרֶדֶת הַשֶׁמֶש.
אֲנִי מַכִּיר נְהָרוֹת.
נְהָרוֹת קְדוּמִים. אַפֵלִים.
הַנְשָמָה שֶׁלִי הוֹלֶכֶת ושׁוֹקַעַת כְּמוֹ הַנְהָרוֹת.
(תרגום: איריס אליה כהן)
על יוז ושירתו אפשר למצוא עוד,
http://blogs.bananot.co.il/addPost.php
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4163…
תודה על התרגומים לשירים היפים.
ברוכה הבאה
גיורא
נהניתי במיוחד מחריפות השיר הראשון, הסבל של האדם החצוי בגלל מוצאו המעורב בתקופה שבה הכל קיצוני ונואש לשחורים ולבני התערובת. משורר מעניין ולכאורה ישיר. תרגמי בבקשה עוד משיריו. תודה.
תודה לך, רות יקרה. כך אעשה!
יש לי עוד. פשוט לוקח לי שעות לנקד. את חושבת שזה חשוב לנקד?
איריס יקרה, שירה חייבת ניקוד. ישנן הרבה מלים רב משמעיות שהניקוד מבודד אותן ומאפשר לדייק. זהלא כל כך קשה כשמתחילים. אם תפרסמי ספר, תרגומים או שירים משלך, זה יהיה חיוני במיוחד.
תודה רות. לא חשבתי, באמת, על כפל המשמעויות שיוצר הניקוד.תודה שהארת את עיני בתשובה.
הי גיורא. בדיוק רציתי לכתוב לך שזאת תגובה לשאלה שהפנת במאמר של רן יגיל. מה קורה שההורים הם חצי חצי. אז זאת התשובה. שאין תשובה. יש הירהורים. והירהורים זה תמיד טוב.
ברוך הנמצא.
סליחה גיורא. התגובה שלך צנחה למטה, משום מה.
לאיריס
נא לא לבלבל בין גיורא לשם שהגיב אצל רני יגיל לבין גיורא פישר (אני).
במקרה או שלא במקרה דעותי החברתיות ציוניות תואמות להפליא לאלה של גיורא לשם.
סליחה, גיורא. אבל ראה מה כוחה של המקריות. עתה אכנס אל הבלוג של שניכם.
יופי של תרגומים ויופי של שירים ומשורר נהדר. אל לנגסטון יוז התוודעתי לראשונה בערב שעשו עליו במועדון "בוגרשוב 60" לפני למעלה מעשרים שנה, נדמה שהמשוררת והמתרגמת קרן אלקלעי-גוט הרצתה עליו. הייתי נער. הסרט היה בשחור לבן ועשה עליי רושם עצום. תודה לך על השירים, רני.
רני, תודה רבה.ועכשיו אתה צריך להיזכר איך קוראים לסרט. כי אני צריכה לראות אותו.
והמאמר במעריב מצוין.אני מעריצה אותך על התגובה המלומדת והכל כך מהירה.
איזה משורר ענק. לא רק פואטית. הוא גם הפגיש ביננו. חחח…
זוכרת?
איריס, תודה שהבאת משיריו. אם היה חי היום, בעידן הבלוגים, אולי היה שואל ממך את כותרת הבלוג.
🙂
וגם אַתְ שרה ישראל.
אני בדרך החוצה. אשוב בלילה השחור (מה יפים הלילות!) להתעמק במלאכת התרגום שלך.
שחר יקר,
בטח שזוכרת. ויותר מזה, בזכותך העזתי לחרוז את השיר הראשון.ובכלל העזתי לנסות לשמור על חריזה בשירים חרוזים אחרים שאני מתרגמת.התרגום שלך יפיפה בעיני. ואני מקווה שנזכה כולנו לחזות בצפון בארגזים הישנים. אני עדיין מחכה לעוד משלך.בכיליון.
כמה "אני " מיותרים יש לך שם.
"הסתכלתי" מכיל בתוכו את ה"אני " שבא לפניו.
דווקא במובן הזה , עברית היא שפה יעילה.
יעקוב יקר,
אתה צודק באבחנתך לגבי העברית. היא יעילה. וגם מופלאה אני חושבת. אני מאוהבת בה לגמרי. למרות שבאנגלית יש נטייה לקצר מילים (מילות שלילה, גופים, שייכות)וזה הופך אותה ליעילה לא פחות.
אני לא מסכימה איתך לגבי ההשמטה של המילה "אני". זה היה לגמרי במודע.
הדיבור של האיש בשיר, הוא דיבור יום יומי. בניסיון להיצמד לדיבור היום יומי, השארתי את הגוף ראשון יחיד.
בגלל זה תירגמתי גם על "נשמתי" במקום "הנשמה שלי" ועל "ליבו" ולא "הלב שלו"
בכל מקרה תודה רבה על התייחסותך.
בהחלט לא צריך למחוק את האני, זו פתיחה רפטטיבית שחוזרת על עצמה, כמו תפילה שבה חוזרים על 'ברוך' וזה שיר דתי מעט. באנגלית אותיות הI יוצרות מעין קו שנראה כנהר, אבל מה לעשות. אי אפשר לתרגם את זה לעברית.
לא נכון
שפה פשוטה אינה שפה שגוייה
התכוונתי רק לשורות שמתחילות ב"אני"
אני בטוח שאני מבין , קורא ודובר אנגלית לפחות טוב כמוך ואין לי שום
פקפוק בכך שאנגלית לרוב היא שפה יותר יעילה
השמטת ה"אני" לא מגביהה את העברית
הוספת האני , עושה אותה עילגת
בעוד האנגלית הכתובה , היא פשוטה אך לא עילגת.
בין לכתוב
אני הסתכלתי במקום הסתכלתי
ובין לכתוב נשמתי במקום נשמה שלי
יש הבדל ולא הכרחי להיצמד לצורה אחת בהכרח
זה תלוי בניגון ועד כמה דבר מה צורם
או תורם.
במקרה הזה השמטת ה"אניים" לא הייתה פוגמת בדבר.
אולי הייתי משאיר את הראשון.
יעקוב יקר
אני מכבדת את דעתך, ואף לא לרגע רמזתי שאני אוחזת באנגלית טובה יותר.
אבל טבעו של תירגום, שהוא נתון לפרשנות רחבה. הפרשנות שלי, כפי הנראה, אינה תואמת את שלך. אני לא חושבת שהיא עילגת.
תגובות והדיינות לגבי תירגומים שאני עושה, מאד חשובים לי, ואני מאיצה בך לחזור ולבקר אותי כל אימת שתוכל, או תחפוץ.
איריס
הי יעקוב
שוב, איני מדבר כמתרגם מנוסה וגם האנגלית שלי היא תוצר של תיכון כושל בבאר שבע, מבחינת השכלה רשמית. אני אמנם מתרגם שירה, אבל כתחביב.
משורר משתמש לעתים פה-שם באמצעי אמנותי – מושג שאני לא מחבב, אגב. כאן האמצעי האמנותי הוא החזרה על המילה 'אני', או באנגלית I, ציינתי את הסיבות הגרפיות\אתניות לכך, ואת הסיבות הדתיות, אבל בתרגום מדויק לפי שאתה מציע נמחק האלמנט האמנותי הזה, לטובת תקניות עברית.
בתרגום של משורר שחור-למחצה אחר, בוב קאופמן, נתקלתי בבעיה דומה, בשיר שבו כל בית נפתח ב"all of the" שמתורגם ל"כל אותם", אבל מה לעשות שלפעמים אלה עלי כותרת ולפעמים אלו ספינות (שהופכות ל"כל אותן").
http://www.notes.co.il/roy/60104.asp
כאן ויתרתי על החזרה המדוייקת, כי ם ון' נשמעים פחות או יותר אותו דבר (בקריאה בקול), אבל יכול להיות שהייתי צריך להחליף את שמות העצם כדי ליצור אחידות חזרתית.
לגבי פרוזה היית צודק, האני מיותר באמת וגם מכביד – אבל בשירה, המתרגמת פעלה נכון. אין כאן שאלה של גבוה ונמוך, שפת דיבור או שפה מצועצעת (כמו בהערות שלי) אלא של נאמנות למקור. כשם שהמתרגמת שמרה על החריזה, לעתים על חשבון קליחות השיר, עדיף שתשמור על הרפטטיביות-החזרתיות.
הי איריס, תודה על התרגומים. אני חושב שהתרגום השני מעולה והראשון פחות טוב כי הוא הופך את המשורר למיופייף ומשנה את המשלב שלו ובכך עושה לשיר הזה עוול.
למשל בשימוש ב'דברי בלע' כתחליף לדברים רעים בשיר המקורי
או שימוש בבית מידות ובמיוחד בשימוש במילה 'אתהה'. מדובר בשיר עממי בלוזי שבו צריך להשתמש במילים פשוטות ורוקנרוליות יותר.
זו לפחות דעתי. אבל תודה על ההשקעה והפרסום והצבת השירים באנגלית ובעברית.
צ'יקי יקר,
כמה אני שמחה לפגוש אותך אצלי! אני מאד מעריכה את פועלך.
אני יוצאת לקחת את תינוקי, אגיב לך בהרחבה מיד כשאחזור.
צ'יקי יקר,
העלת נקודה שהתחבטתי בה רבות. אני מאד מסכימה עם הערותיך.ערכתי שינויים בפוסט עצמו.
מאד מאד אשמח לשמוע מה דעתך.
נראה הרבה יותר טוב ונאמן למקור, ולטעמי מתנגן יותר, אולי גם 'הלכה לעולמה' מעט חגיגי מדי לנושא. זה היה באנגלית died פשוט והלכה לעולמה מקבל כאן משמעויות נוספות (עולם הלבנים).
ה'הרי' מצויין וגם נכנס טוב מוזיקלית. אבל אני סתם אומר את דעתי, אינני מומחה לתרגום.
הי צי'קי יקר,
ממש תודה. לגבי האותיות שיוצרות נהר, אני חושבת שזאת אבחנה מרתקת.מעניין לחשוב על האותיות העבריות שיוצרות תנועה גראפית.זה דימוי שקורא להתעסק בו באומנות פלסטית. אני חושבת שאלו תהנה בעיקר אותיות הכתב, ולא הדפוס.עולות לי גימל ולמד, ליצירת גל, למשל. אני צריכה לחשוב על זה. אין ספק שאקרא עכשיו שירים קצת אחרת.מה גם שנהר הוא מוטיב שגור בשירה השחורה האמריקאית.
לגבי השיר הראשון, אני שמחה שאתה אוהב אותו קצת יותר.ההסתייגות מהשימוש ב"הלך לעולמו", גם היא מובנת לי, אלא שחששתי לאבד את הקצב. אולי החשש הזה לא מבוסס. קראתי את השיר, לעצמי, כמה פעמים, בקול, ו"מת", בעיקר "מת", שנגמר בהברה סגורה, לא התנגן לי בכלל.
ובכל מקרה, הערות כאלה, מעוררות מחשבה, מצדיקות מבחינתי את הקיום של הבלוג. אז ממש ממש תודה. איריס