בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / יום כיפורים באמריקה
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

יום כיפורים באמריקה

 

 

 

טוב, ברור שיש משהו מוזר ביום הכיפורים בניכר. הילדים לא חזרו מבית ספר כשבאמתחתם ברכות לשנה החדשה או בקשות למחילה. המכוניות שעטו ברחוב באותה מהירות. הרכבות דהרו כבכל יום, בהפרשים מדויקים ורעשניים. עשרות צעירים ג'יגגו את עצמם לאורך הרחובות בבגדים שחורים, צמודים. מאד לא חגיגיים. החנויות והמסעדות המו בליינים רעבתניים. השכנים הקוריאנים שלי עלו מולי במדרגות כשטורטיה ענקית, מלאה בכל טוב אמריקה, רוטטת בידיהם. הם ממש לא נראו בצום. להיפך. מהדירה של של השכנים ההודים עלה ריח הבישולים עד לב הנחיריים. מה אני אגיד לכם? קודש כחול. חול כקודש. הדבר הקדוש היחידי שנראה בסביבה זה מקום החנייה שלנו, שכבר הבנו שאסור לזנוח אותו לרגע. העונש על חילול כזה הוא מהיר ומיידי. שעות של שיטוטים ממונעים, חסרי תכלית, מסביב לבניין. 
ואף על פי כן.
חברה ישראלית הזכירה איזה בית כנסת, היכל כנסת, לאמיתו של דבר, שממוקם כמה בניינים מאיתנו, במורד השדרה. היא שמעה שזה "מעניין." מכיוון שבעלי ואני כבר מזמן הסכמנו שאנחנו לא מתעניינים באותם דברים, ובאלוהים וחבר מרעיו או מלאכיו, תלוי את מי שואלים, בטח ובטח שלא, הלכתי לבד. הילדים נשארו איתו. זאת פריווילגיה של מי שצם. לצום גם מהרעש של הילדים.
נכנסתי פנימה בחשש מה. השמועה אמרה שצריך לשלם. כן, זה גם מנהג מוזר. לשלם כדי להסדיר חובות עם זה שלמעלה. אבל את פני קיבלה במאור פנים נקי מעמלות אישה גדולה עם משקפיים גדולים וכיפה ממש ממש גדולה. לבנה. והאיצה בי לשבת. קול סופראן נשי להפליא ומדויק ואפילו מלאכי (למרות שאף פעם לא שמעתי מלאכים. גם לא ראיתי.) נישא בחלל ההיכל. הנערה שעמדה לפני ארון הקודש שרה את קורות יונה הנביא במשך יותר מחצי שעה. ביצועיה זכו לתשואות רמות. והרמת גבה. אחת. שלי. (ממתי מוחאים כפיים בבית כנסת?) אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שה"תשליך", אותו מנהג טוהרה של הימים הנוראים, מקורו, אולי, בפרשה התנ"כית הזאת. 
כשהייתי ילדה היו המתפללים האדוקים משליכים לירדן, על גדותיו גרתי, פיסות לחם וניירות לבנים. היום הפקחים של הרשות בטח היו עוצרים אותם.     
בהמשך, הייתה הפסקה ללימוד ב"חברותא". דנו בסוגיות מעניינות שקשורות ליונה הנביא. הסתבר לי שהוא היה הנביא היחידי שלא ניבא כלום. ובחלק האחרון הובילו את התפילה חזן וחזנית. לסירוגין. זה דווקא היה מוכר לי, הייתי כבר בבית כנסת רפורמי, אלא שכאן, תוך כדי תפילות עלו על הבמה דרבוקאים ומתופפים למיניהם, וליוו את התפילות בצהלות ובנגינת תופים ומצילות.
היה מרגש ומעצים ומגוחך ותלוש בה בעת. כי איך אפשר לשיר את "אל נורא עלילה" כשיר רינה?
אני מצרפת קישור לביצוע של אנסמבל "שחרית" המופלא, ל"אדון הסליחות". שתדעו מה לא שמעתי השנה.

 

 

 

 

 

 

 

 

26 תגובות

  1. איריס יופי של סיפור מתפוצת אמריקה שמזכיר לי נשכחות. שנה טובה לך.

  2. אכן יום כיפורים הזוי לא הייתי רוצה להתחלף, ואיך ליבו של יהודי איריס מוליך אותו לשרשיו במיוחד בנכר, ו"אדון הסליחות" שצרפת החזיר אותי לבית אמא תודה יקירה ושנה טובה הוא מתנגן אצלי עכשיו בבית בקולי קולות
    ברוכה הבאה למטענו מקווה שתרגישי כאן בבית

    • חנה יקרה,
      החזרה שלי למקורות נמשכת כבר כמה שנים, מאז התחלתי לכתוב את הספר שלי. משהו בחוויה האמריקאית בהחלט מעצים את זה.
      כל כך תודה על קבלת הפנים החמה. שנה מופלאה שתהיה לך.

  3. איריס קובליו

    איריס, גם אני, באמריקה, נפגשתי מחדש עם מה שמכונה "שורשיי". חייתי שם 4 שנים, מנהלת רומן עם כל החגים. הרומן נגמר מייד עם חזרתי ארצה.

    • הי איריס
      הרומן שלי עם אלוהים החגים והיהדות הוא רומן ארוך, עם עליות ומורדות. יש לי תחושה שהוא ימשך גם בארץ.ואולי אף פעם לא יסתיים. לא יודעת.
      שנה טובה טובה. עם הרבה שאלות ותשובות. מכל סוג.

  4. מירי פליישר

    תודה על הקישור. עכשיו מתנגנן אצלי אדון הסליחות בוריאציות שונות. בזכותך. ניכר אמתי. מאחלת לך שתמצאי את המסגרת שתנעם לך.

    • מירי פליישר

      אשמח לראות עבודות שלך בבננייה וברוכה המצטרפת!

    • הי מירי,
      באתר הזה אכן מתנגנים השירים מבית אבא, או מבית אמא, בכל מיני וואריאציות. אני די מכורה לו.ודי מכורה לאנסמבל בראשית. אני אכניס קישור אליהם בקרוב.
      המון תודה על קבלת הפנים החמה, ושנה טובה.

  5. איריס, איזו הפתעה לראות אותך כאן(וירטואלית), ולצרף מראה פנים לתכתובת.

    אני לא יודע איך חשים את יום הכיפורים כשמשתקעים בגולה (באופן זמני או קבוע), אבל כתייר שהעביר שבועות וחודשים בניכר, אני יודע שיש ליום הזה עוצמה לא פחות גדולה מזו שבבית. רק אחרת מאד.

    חתימה טובה לך וליקירייך.

    • שחר יקר יקר,
      מה שמחתי לקרוא את תגובתך.הקדמת אותי במעט.
      אני חושבת שההבדל בין תייר לדייר, הוא לא רק בחילופין שבאות הראשונה, כמובן, אלא בעיקר בכיוון של הלב.בתדר שלו.אני חושבת שכדייר קולטים יותר טוב את הנגזרות של הגלות והניכר.הווליום יותר חזק.

      שנה מבורכת וטובה לך ולאהוביך. איריס

  6. אין ספק שיום הכיפורים משאיר רושם קטן על הגויים ועולם כמנהגו נוהג שם
    יפה התיאור שתארת ומעביר תמונה מסקרנת על ההווי היהודי
    ברוכה הבאה ושנה טובה

    • ריקי יקרה
      תודה רבה. למרות שזאת הפעם השלישית שאני עוברת להתגורר בארה"ב, זאת אחת התחושות הראשונות שליוו אותי. הייתי מאד סקרנית לדעת איך אפגוש את המדינה הכל כך זיקיתית הזאת.רבת פנים וצבעים שמצליחה להסוות היטב חוליים ומצוקות וקילקולים רבים.
      שנה טובה לך ולאהובייך באשר הם.

  7. אולי תנסי בפעם הבאה להגיע למקום ריכוז של חסידי חב"ד , זה נראה לי עדיף על הקשקוש הזה.
    כלומר ברור לי לחלוטין, ששום תפילה של הקהל שם לא עלתה למעלה.

    הערכתי את המאמץ הכנה שלך לצום,למרות כל המגבלות, יישר כח.

    • הי אביטל יקרה,
      אבל אנחנו בעניין של פתיחות וכוונות, שאני משוכנעת שהיו טובות, אם השתמע אחרת.
      ובכל מקרה קישקוש זה לא היה, לטעמי. ואני גם לא בטוחה איזה תפילות זה שלמעלה מקבל… או לא. אף פעם לא הצלחתי לעקוב אחרי רצף קבלת ההחלטות שלו. את כן?

      שנה נפלאה ומצויינת ובכלל לא מקושקשת.

      • כלל לא התכוונתי לפגוע, אבל כל הזרם הזה נראה לי קשור לאגו, אני אבטא את עצמי איך שבא לי כולל בתיפוף על דרבוקות, שמה הקשר לזה ולכיפור.
        את פשוט נקלעת לשם, ואני אומרת לך את שכתוב, זה כתוב, לא המצאתי כלום.לא מתופפים בכיפור. עבודת ה' עברה מדור לדור ויש לה מובאות, עבודת האגו היא אישית ולא קשורה לסיגופים שבכתובים, היא יכולה להתבטא בציור או כתיבה, לא בתפילות על סף הגיחוך, כפי שציינת בעצמך.

        והערכתי אותך על שצמת , לבד, בסביבה מנוכרת לכל זה.
        אין צורך לכעוס, ואם נפגעת, אז כנראה לא הובנתי.

        • בעיני זה זרם מסוכן, כי הוא גורם לאנשים להאמין שזאת האמת, בעוד מי שטוען שאין ה' ומתעלם מקיומו אולינוהג טוב יותר, כי לא המציא דת שלא קיימת והדביק אותה על היהדות.

          אך הבנתי שנקלעת ודווחת, היה מעניין, אך את דעתי על הזרם הזה הבעתי.
          תודה וסליחה אם פגעתי.

          • איריס אליה כהן

            אביטל יקרה,
            בכלל לא פגעת. אני חושבת שבדיוק בשביל זה שתינו נמצאות על הבלוג הזה, לשמוע ולהשמיע מה שחושבים.אני לא מסכימה איתך, אבל שתינו נמשיך לחיות זו לצד זו, (יש לך בלוג פה?)בשלום.
            אני מאד מאמינה בכוונת הלב, מעבר לכל החוקים והכתובים. ואני מקווה שגם לאלוהים חשובה הכוונה שבלב.
            אני מאחלת לך מעומק הלב המכוון אהבה ושלום ובריאות, ושכל תפילותייך תיעננה. איריס

            • איריס יקירתי,

              שמחתי מאוד מאוד לשמוע (רוצה לומר: לקרוא) על קורותייך באמריקה הגדולה. אני שמחה שכוח היצירה שלך חי וקיים וגועש, ושאת מאפשרת לנו לקרוא את פרי רוחך. אני עוקבת אחרי מה שאת מעלה באתר, לעתים באיחור מה, ואת התגובות.

              שאלה ששאלת באחד מתיאורייך "איך אפשר לשיר את "אל נורא עלילה" כשיר רינה?" הזכירה לי חוויה מן העבר:
              כשגרנו בירושלים נהגנו ללכת לבית כנסת ספרדי בערב יום כיפור. האווירה שם הייתה רחוקה מאווירת הנכאים שזכרתי מילדותי מבית הכנסת האשכנזי (וגם מתמונות ותיאורים ספרותיים). זו הייתה אווירה שמחה ועליזה, עם "מכירת" זכויות תמורת תרומה, ברוח של מכירות פומביות, צעקות וצחוקים. לי זו הייתה הפתעה.
              שנים אחר כך עבדתי בטכניון עם בחורה חרדית (אשכנזית) וסיפרתי לה על יום הכיפורים בביה"כ הספרדי, ועל ההפתעה שלי. והיא ענתה לי: מה זאת אומרת? יום הכיפורים הוא יום מאוד מאוד שמח! זו זכות גדולה להתחיל שנה חדשה ולבקש מהקב"ה סליחה , וכל יהודי צריך לשמוח על הזכות הזו. מאז אני יודעת שאפשר להסתכל גם על יום כיפור ו"אל נורא עלילה" גם מהזווית הזו.

              • כמובן שכן, כוונתי הייתה לשיבוש הכללי שתואר שם.
                גם אני הייתי בבית הכנסת הספרדי והייתה מכירה וכדומה.
                אולם שמירה על כבוד וקדושת היום.

                יש מנהגים שעברו מאב לבן, יש ספרים שלמים שנכתבו, ואותם אני מכבדת.
                כמו בכל תחום בו האדם מתמחה, כך גם בדת.

                הפנייה הישירה לאל בדיבור ההיא מופלאה ומופיעה אף בכתבי רבי נחמן, אולם לא נראה לי שמישהו מאנשי הרפורמים הגיע לגדולתו.

                וגם רבי נחמן ששמח תמיד למרות מחלתו והילדים שאיבד , ידע את ההבדלים בין יום כזה לאחר.

                כשרוצים לעבוד את ה' מוטב ללכת לגדולים, כמו ברפואה ובכל תחום אחר.

                חג- שמח

            • זאת תגובה שהגיעה אלי במייל, איריסן
    • אה. ולצום זה החלק הקל של יום הכיפורים.

    • כנראה יש לך מידע מדויק איזה תפילות מתקבלות למעלה, מכירה את הספור על השריקה של הנער שהתקבלה? זה אומנם רק ספור אך המסר חשוב, קצת צניעות לא הזיקה חאיש.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן