בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / שחרחורת: תגובות קוראים
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

שחרחורת: תגובות קוראים

 

לאה פילובסקי:

אני כבר יודעת איזה עץ אני הייתי בגלגול הקודם: אני הייתי עץ מחמאות בררן. כלומר: פרחי המחמאות שלי היו פורחים, פירות המחמאות שלי היו מבשלים, רק כאשר הייתה זו אמת. לכן בגלגול הזה אני גם יכולה לצחוק על אינפלציית הסופרלטיבים שפשתה בפייסבוק וגם לומר לכם בשיא הרצינות ולעמוד מאחורי כל מילה: ספר השירה "שחרחורת" שכתבה איריס אליה כהן וערכה ענת לוין, הספר הזה, שזכיתי סוף סוף והגיע אלי בדיוק ביום בו השיר המצורף כאן מתוכו התפרסם ב"גלריה" הוא ספר מפעים, מדהים, נהדר, , חכם, וכל-כך, כל-כך כל-כך יפה. הכרתי חלק מהשירים, כך שלא הופתעתי מהכשרון, אבל כן נדהמתי מהעוצמה של אלה שלא הכרתי ושל אלה שהכרתי וחברו יחד לספר. העוצמה העדינה. והיופי, היופי הזה. והכאב. והמחאה. והזעם. והסירוב להיכנע לשנאה. ספר שמדבר את בית ההורים ואת כאבי המלחמה האחרונה. שהוא מקומי מאד ועם זאת אוניברסלי כל-כך. שהוא שירה לירית, שלא רק על עצמה לספר ידעה. לו אפשר היה לשמוע דרך הפייסבוק הייתם שומעים את לבי הפועם ויודעים על מה אני מדברת כשאני אומרת ספר מפעים.

ענת לב אדלר:
אהובית, תודה על הפגישה הנהדרת שלנו ועוד יותר תודה על העותק הנפלא של השחרחורת (וגם העותק הנוסף שיינתן במתנה לחברה טובה) ובעיקר על כך שמיום שבת אני נוגסת בך ביסים קטנים, ממש בבשר החי של הלב, וחוזרת משם עם ריח ילדות ותאנים ותפוזים. השירים שלך לא עוזבים וממשיכים ללוות גם אל תוך היום והשבוע ובטח יצעדו איתי עוד הלאה, ואני אמשיך לכתוב לך ולדווח ולספר ובינתיים – טנא של גאווה ומחיאות כפיים לך ולתאנותייך


צביה אהרוני:
התפנתה לי שעה בין הסעות.
חשבתי, אשב בבית קפה ואקרא את שחרחורת.
הזמנתי ליד הקופה, וחסרת סבלנות התיישבתי לפתוח את העטיפה.
חשבתי, אקרא שיר אחד עד הקפה.
קראתי אחד, ועוד אחד וב״אש״ כבר זלגו הדמעות מעצמן.
חשבתי, אולי בית קפה הוא לא רעיון טוב כרגע, וגם חשבתי, איזה מזל שאף אחד לא מכיר אותי כאן ולא ישאל על הדמעות. חשבתי שעם פנים כאלה כדאי להחבא אל הכלים.
ואז שמעתי במיקרופון בקול צלול ועז: צביה! וקמתי מבולבלת ונרגשת ודומעת אל הקופה.
חשבתי, שירים שהופכים לא הולכים עם הפוך…
איריס יקרה ומופלאה, אין כמוך! תודה על העונג, הכאב והשמחה שהגיעו היום בדואר. לקחת אותי בטיסה ישירה אל מרחבי הנשמה…

אביחי קמחי:
מתוך הספר שחרחֹרת (עמ' 29). השיר היפה הזה המוקדש לאיש ללא שם, איש בשולי השוליים החברתיים, מאפיין את שירתה החברתית הייחודית של איריס, שירה רגישה עד כאב, העוסקת בפרטי הפרטים שבחיי היום יום העלובים ללא שמץ אלימות. מי שיקרא את הספר ימצא שירים רבים שעוסקים בדמות האב ודרך הספר עושה היא תיקון לאב (ולעצמה) שחייו היו מסכת סבל ואי הצלחה. יכולתי לבחור באחד השירים המצוינים על האב, אך דווקא בחרתי בשיר הזה המעיד על רגישותה של איריס ויכולת ההתבוננות שלה. המוטיבציה הבלתי נתפסת והבלתי נגמרת להצליח, נולדה מהתבוננות באביה אהוב ליבה. גם אביה ישב על "אי תנועה". שחרחֹרת הוא אחד מספרי השירה החברתית שקראתי בשנים האחרונות והוא אחד הטובים ביותר שבהם. הספר עוסק בנושאים נוספים כמובן כמו אהבה, אך לדעתי לב הספר הוא האב דרכו מובאת השירה החברתית. ממליץ לאלה שהולכים אחרי שירת הערס פואטיקה ומוצאים בה תשובה להפנות מבטם מהאלימות וללכת אחרי שחרחֹרת, אחרי סוג של אמת וניצחון הרוח של המשוררת. ראוי לציין שאיריס הייתה למשוררת לאחר שהייתה סופרת מוערכת והיא צלחה את המעבר בהצלחה. לא כולם מצליחים בכך. ראוי להביע פה הערכה לעורכת ענת לוין.


ורד כהן ברזילי:
איזה עונג לפתוח את הבוקר עם קפה טוב וספר השירה של איריס אליה כהן. השירים, מכאיבים בכנותם ואמיתותם, מלטפים, אוהבים בחושניות, מרגשים עד דמעות. השירה העברית בתנופה. נולד דור חדש של משוררות חברתיות, פוליטיות, מזרחיות. אשרי שזכיתי לצפות בלידתן. ליהנות מחבלי יצירתן. לקרוא את תוצרתן המשובחת. העולם בהחלט יפה יותר הבוקר. נעים וחושני. כואב ומנחם.  — ‏‏מרגיש/ה ‏מלאת השראה‏.

תמי לימון:
בחלוני גשם במטבח משחקים בני וחברו ועל השולחן ליד שירי האהבה של ברכט שאני לא מפסיקה לקרוא בהם נוחתת פתאום שחרחרת עם עלה התאנה שלה. עדינה, חכמה וחריפה איריס אליה כהן היא ברכטיאנית בנשמתה גם אם אינה יודעת זאת. המקצב שלה, ערבובי השדות הסמנטיים, התכנים, האמיתות החדות פוקחות העיניים וצורת השיר – ביקורת שירה אשאיר לאחרים אך אומר שלטעמי היא נולדה לשבת ליד ברכט על מדף השירה. וגם אם אפתח בעוד שלושים שנה ספר שלה אדע שזה שלה.

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן