שחרחורת: תגובות קוראים

לאה פילובסקי:

ענת לב אדלר:
אהובית, תודה על הפגישה הנהדרת שלנו ועוד יותר תודה על העותק הנפלא של השחרחורת (וגם העותק הנוסף שיינתן במתנה לחברה טובה) ובעיקר על כך שמיום שבת אני נוגסת בך ביסים קטנים, ממש בבשר החי של הלב, וחוזרת משם עם ריח ילדות ותאנים ותפוזים. השירים שלך לא עוזבים וממשיכים ללוות גם אל תוך היום והשבוע ובטח יצעדו איתי עוד הלאה, ואני אמשיך לכתוב לך ולדווח ולספר ובינתיים – טנא של גאווה ומחיאות כפיים לך ולתאנותייך

צביה אהרוני:
התפנתה לי שעה בין הסעות.
חשבתי, אשב בבית קפה ואקרא את שחרחורת.
הזמנתי ליד הקופה, וחסרת סבלנות התיישבתי לפתוח את העטיפה.
חשבתי, אקרא שיר אחד עד הקפה.
קראתי אחד, ועוד אחד וב״אש״ כבר זלגו הדמעות מעצמן.
חשבתי, אולי בית קפה הוא לא רעיון טוב כרגע, וגם חשבתי, איזה מזל שאף אחד לא מכיר אותי כאן ולא ישאל על הדמעות. חשבתי שעם פנים כאלה כדאי להחבא אל הכלים.
ואז שמעתי במיקרופון בקול צלול ועז: צביה! וקמתי מבולבלת ונרגשת ודומעת אל הקופה.
חשבתי, שירים שהופכים לא הולכים עם הפוך…
איריס יקרה ומופלאה, אין כמוך! תודה על העונג, הכאב והשמחה שהגיעו היום בדואר. לקחת אותי בטיסה ישירה אל מרחבי הנשמה…

אביחי קמחי:
מתוך הספר שחרחֹרת (עמ' 29). השיר היפה הזה המוקדש לאיש ללא שם, איש בשולי השוליים החברתיים, מאפיין את שירתה החברתית הייחודית של איריס, שירה רגישה עד כאב, העוסקת בפרטי הפרטים שבחיי היום יום העלובים ללא שמץ אלימות. מי שיקרא את הספר ימצא שירים רבים שעוסקים בדמות האב ודרך הספר עושה היא תיקון לאב (ולעצמה) שחייו היו מסכת סבל ואי הצלחה. יכולתי לבחור באחד השירים המצוינים על האב, אך דווקא בחרתי בשיר הזה המעיד על רגישותה של איריס ויכולת ההתבוננות שלה. המוטיבציה הבלתי נתפסת והבלתי נגמרת להצליח, נולדה מהתבוננות באביה אהוב ליבה. גם אביה ישב על "אי תנועה". שחרחֹרת הוא אחד מספרי השירה החברתית שקראתי בשנים האחרונות והוא אחד הטובים ביותר שבהם. הספר עוסק בנושאים נוספים כמובן כמו אהבה, אך לדעתי לב הספר הוא האב דרכו מובאת השירה החברתית. ממליץ לאלה שהולכים אחרי שירת הערס פואטיקה ומוצאים בה תשובה להפנות מבטם מהאלימות וללכת אחרי שחרחֹרת, אחרי סוג של אמת וניצחון הרוח של המשוררת. ראוי לציין שאיריס הייתה למשוררת לאחר שהייתה סופרת מוערכת והיא צלחה את המעבר בהצלחה. לא כולם מצליחים בכך. ראוי להביע פה הערכה לעורכת ענת לוין.

ורד כהן ברזילי:
איזה עונג לפתוח את הבוקר עם קפה טוב וספר השירה של איריס אליה כהן. השירים, מכאיבים בכנותם ואמיתותם, מלטפים, אוהבים בחושניות, מרגשים עד דמעות. השירה העברית בתנופה. נולד דור חדש של משוררות חברתיות, פוליטיות, מזרחיות. אשרי שזכיתי לצפות בלידתן. ליהנות מחבלי יצירתן. לקרוא את תוצרתן המשובחת. העולם בהחלט יפה יותר הבוקר. נעים וחושני. כואב ומנחם.  — ‏‏מרגיש/ה ‏מלאת השראה‏.
‏
תמי לימון:
בחלוני גשם במטבח משחקים בני וחברו ועל השולחן ליד שירי האהבה של ברכט שאני לא מפסיקה לקרוא בהם נוחתת פתאום שחרחרת עם עלה התאנה שלה. עדינה, חכמה וחריפה איריס אליה כהן היא ברכטיאנית בנשמתה גם אם אינה יודעת זאת. המקצב שלה, ערבובי השדות הסמנטיים, התכנים, האמיתות החדות פוקחות העיניים וצורת השיר – ביקורת שירה אשאיר לאחרים אך אומר שלטעמי היא נולדה לשבת ליד ברכט על מדף השירה. וגם אם אפתח בעוד שלושים שנה ספר שלה אדע שזה שלה.

‏