בננות - בלוגים / / מכתב מקוקוסובטרופיאוקיאנוגרפי (ט"ו בשבט – 2 )
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

מכתב מקוקוסובטרופיאוקיאנוגרפי (ט"ו בשבט – 2 )

 

 

 

 

   מכתבים שכתבו לי עצים – 

פרק 1 : http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14480&blogID=290

פרק 2  : מכתב מקוקוסובטרופיאוקיאנוגראפי

איריס יקרה.

אני מקווה שהמכתב הזה הצליח להגיע אלייך. לקח לנו המון זמן לאתר את הכתובת שלך. אף אחד פה לא שמע על המקום הזה שאת גרה בו, בקושי הצלחנו למצוא אותו על המפה… מה זה איזראל… זה אי? הר? מדבר? זה בארצות הברית בכלל?!? למען האמת, גם האי שלי לא הכי מוכר בעולם. פוקה פולה. שמעת עליו? סביר להניח שלא. זה אי לחוף האוקיינוס השקט. טוב, את בטח ישר מדמיינת חול לבן… מרחבי מים בטורקיז ותכלת… שמש חמימה מעל … עצי קוקוס ומנגו ובננות… ובכן. את מדמיינת נכון. ככה פחות או יותר נראה האי שלי. את מוזמנת לבוא לבקר אם את רוצה. אבל קודם כדאי שאציג את עצמי. קוראים לי קוקוסובטרופיאוקיינוגרפי ובראש השנה הבא אהיה בן עשר. (צרפתי לך תמונה שלי מגיל שלוש. לא ממש עדכנית. אבל זה מה שמצאתי.) כן. אני יודע. קוקוסובטרופיאוקיאנוגרפי זה שם קצת ארוך. אפילו לאבא שלי קשה לזכור אותו… ולאבא שלי יש זיכרון מצוין. הוא זוכר כל צדף ששקע בחול. כל גל שהלך לאיבוד. כל משב רוח שבא לבקר… נו. זה די ברור שהוא זוכר הכל. הוא כבר עשרים שנה תקוע פה. ולא תאמיני, אבל זאת בדיוק הסיבה שאני כותב לך. גם אני תקוע פה! לא יכול לזוז. כמעט עשר שנים באותו מקום! את מצליחה להבין כמה זה קשה? זה ממש מדכא. באמת. את אולי שואלת את עצמך למה החלטתי לכתוב דווקא לך…אז ככה. גונבה שמועה לענפיה של אמא שלי, שאת פסיכולוגית בוטנית מוצלחת למדי. פסיכולוגית בוטנית?!? אני?!? אני ממש נבהלת. מי מפיץ את השמועה המוזרה הזאת?!? אכן, אני נוהגת להאזין למצוקותיהם של עצים ופרחים ואף מנסה לסייע ולעזור כמיטב יכולתי. אבל יש משהו שרלטני בתואר פסיכולוגית בוטנית … מה זה שרלטני, אתם שואלים?!? ובכן, שרלטנות, היא סוג של מעשה הונאה ורמאות. שרלטן הוא אדם שמנכס לעצמו תכונות או יכולות או תארים שקריים. כך למשל, חשמלאי שלא יודע פשר המושגים מתח גבוה ומתח נמוך, וחושב שההבדל ביניהם נעוץ ב"כמה סנטימטרים לכאן או לכאן" הוא שרלטן. שרלטן הוא גם מי שמתהדר בתואר מציל, אבל מפחד פחד מוות ממים או לא יודע לשחות בכלל. עוד דוגמא? אדם שמעולם לא פקד את ספסלי בית ספר לרפואה וטוען שהוא מנתח …אחד כזה הוא אפילו שרלטן מסוכן. אבל אל תטעו ילדים. יש בעלי מקצוע שלא יכולים להיקרא שרלטנים גם אם הם בעלי מקצוע מאד לא מוצלחים. כך למשל, מי שקורא לעצמו זמר, אבל לא מצליח לשיר שתי שורות בלי לפוצץ את עור התוף של המאזינים, הוא לא שרלטן, הוא סתם זייפן. אותו כלל חל גם על מי שקורא לעצמו רקדן ומתגלה כבעל קורדינציה מוגבלת ביותר… אויש. אתם לא יודעים מה זה קורדינציה…?!? טוב, את המונח הזה אני מבטיחה להכניס למילון בסוף הספר. שם יחכו לכם פירושים לכל המילים הקשות או המוזרות שאני ומבוגרים אחרים נוהגים להשתמש בהן. (לפעמים גם בלי הצדקה מיוחדת…) מכל מקום, אם אקרא לעצמי "פסיכולוגית בוטנית" אני בהחלט עלולה להיות מואשמת בשרלטנות. אולי אפילו מהסוג המסוכן. אז בבקשה בבקשה. אל תמשיכו להפיץ את השמועה הזאת. אמא חושבת שתוכלי לעזור לי. וגם אני ממש מקווה. כבר כמה חודשים שאני בדיכאון עמוק. (דיכאון עמוק באדמה קוראים לזה אצלנו) להיוולד עם רגל אחת זה עניין לא נעים ואפילו עגום. בלשון המעטה. נכון. אמנם הרגל האחת שלי חזקה ויציבה… אבל אי אפשר ללכת על רגל אחת! וגם ככה היא תקועה… המון פעמים ניסיתי לקחת תנופה ולקפוץ החוצה.. אבל כל הניסיונות הסתיימו במפח גזע ובכאבי ראש עזים. ויש משהו כל כך מדכדך בהבנה שעצים לא יכולים פשוט לקום וללכת… גם לא לרקוד. גם לא לטייל… את יודעת. כשאני רואה את הילדים רצים פה על החוף… ממש בא לי לבכות. אני כל כך רוצה לרוץ איתם… אני כמובן מבינה לליבו. (סיפרתי לכם שאני אוהבת לרוץ, נכון?) תמיד אחרי ריצה אני מרגישה קצת יותר חדשה. וקצת יותר בריאה. ואפילו קצת יותר יפה. אבל אין מה לעשות. אני אומרת לעצמי . צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה… ובמקרה של קוקוססובטרופיאוקינוגרפי (מי לעזאזל קורא לילד שלו בשם כזה?!?) צריך להסתכל על חצי האוקיינוס המלא. אומנם אין לו שתי רגליים, אבל כפות ידיים יש לו למכביר! הלוואי ולי היו כל כך הרבה כפות ידיים! הייתי מצליחה לצייר ולצבוע ולצחצח שיניים ולהסתרק ולכתוב סיפורים ואפילו להוציא את הפשטידות בזמן… הכל בעת ובעונה אחת! אז מיד אני מתיישבת לכתוב לקוקוססובטרופיאוקינוגראפי תשובה:

דקל יקר ומתוק מתוק. (תסלח לי שאני לא כותבת את שמך המלא, אך בעברית, השפה בה מדברים בישראל, ניתן לסכם את השם הארוך שלך בשלוש אותיות.)

מכתבך הכן והרגיש נגע לליבי מאד. רק אסב את תשומת ליבך לעובדה שאיני פסיכולוגית, ואף לא יועצצת מוסמכת. אני, לכל היותר, יועצצת חובבת…

ופתאום, בזמן שאני כותבת את המכתב, אני חושבת לעצמי. רגע. למה שלא אענה להזמנה של קוקוסובטרופיאוקינוגראפי ואסע לפוקה פולה לפגוש אותו באופן אישי?!? זה רעיון נפלא! הוא הרי הזמין אותי, אז וודאי ישמח לפגוש אותי, ככה, פנים אל פנים. ואני… אני בטח ובטח אשמח לפגוש אותו! גם את הוריו וחבריו אין לי ספק שאשמח להכיר… אז ברשותכם, אני ניגשת לארוז מזוודה. בעצם… אין הרבה מה לארוז. רק ביקיני ומגבת. אני חושבת. (יצא לי חרוז!) אה. וגם מפה של ישראל…. שלא יחשוב שהמדינה המהממת שלנו היא איזה פיקציה… (סליחה. אבל אין לי זמן להסביר מה זה פיקציה. תמצאו את הפירוש בסוף הספר. טוב?)

וכן. מבטיחה למסור לקוקוסובטרופיאוקינוגרפי שגם אתם תשמחו לפגוש אותו. 
א ד י ו ס  צ' י ק י ט ט ו ס ….

 

זאת התמונה שקוקוסובטרופיאוקיאנוגרפי צירף למכתב. כשאגיע לפוקה פולה מבטיחה לשלוח תמונות נוספות. (אם תירצו כמובן.)

 

 

 

7 תגובות

    • איריס אליה

      תודה רבה, אבנר. חיבור ירוק זה טוב. זה יבטיח לילדים שלנו עוד כמה שנים חינניות…
      שבת שלום!

  1. כתיבה מרעננת וחיננית עם הומור

    • איריס אליה

      חנהל'ה בשמחת השבת מאירה, תודה רבה. ולדאבוני מוש חזר בלי לאורה. אבל אני עוד אגיע אליה. אמא שלי, האהובה, עוד אמורה להגיע אלי, וגם ממנה אבקש. ולה יהיה יותר זמן לחפש. אני כל כך מקווה שמוצלח לכן.

  2. יעל ישראל

    אוי מצחיקולה. פוקה לוקה את.

    הקטעים של המכתב של העץ, מהם את יכולה לעשות ספר ילדים נהדר. מה דעתך?

    • איריס אליה

      אוי יעלה. "פוקה לוקה" זה שם החיבה הכי מאתגר שקיבלתי. וזה אחרי שמוש במשך שנים היה קורא לי "סוסליטה"… מכירה את סוסליטו ליד סן פרנציסקו…? השם נולד אחרי ביקור שלנו שם.

      • כן, חחח, אוהבת את סוסליטו.
        את פוקה לוקה, זה ברור. הבחורה הכי פוקה לוקה מתוקה שהכרתי, עם הראש הכי מופרע.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן