שחרחורת סופרת ומשוררת
אסף חולה היום. נשאר בבית עם אמא.
אבל הבית משועמם.
הטלוויזיה מדברת רק אנגלית.
הצבעים כבר צבעו כל מה שאפשר לצבוע.
הטושים טישטשו כל מה שאפשר לטשטש.
המשחקים כבר שיחקו די.
אפילו המחשב כבר מזמן הפסיק לחשוב שהוא חשוב.
אז אמא ואסף מחליטים לצאת לטיול רכוב ברחוב.
"זה יהיה טיול קצת משועל." אמא אומרת.
"זה יהיה טיול קצת מנוזל." אסף מתעטש.
אמא שמחה שאסף מוכן ללבוש מעיל למרות ש"השמש מאד צהובה" ו"אין בכלל עננים." נוטלת את הידית של אסף בימין. את היד של האופניים בשמאל.
לא. לא. זה יהיה טיול מבולבל,
ההפך.
את היד של אסף בימין. את הידית של האופניים בשמאל.
ככה בערך.
ההפך.
את היד של אסף בימין. את הידית של האופניים בשמאל.
ככה בערך.
אסף ואמא אומרים שלום לשכנה ההודית. כל כך נחמדה. תמיד נותנת חיוך בריח כורכום וקוקוס מטוגן.
אמא מניחה את האופנים על המדרכה.
לאסף אופניים פטריוטיים. המושב באדום. הכידון הכחול מקושט בסרטים לבנים. אסף הוא חמישים הכוכבים.
אפילו יותר.
אז עכשיו זה גם טיול מדוגל, אמא חושבת. אבל את המחשבה הזאת היא מנסה לשמור בלב.
אהמ… מ… יש בעיה קטנה.
הלב של אמא מלא.
הלב של אמא מלא באסף.
הלב של אמא מלא.
הלב של אמא מלא באסף.
אין בו מקום למחשבות לא חשובות.
אז אמא משאירה את הטיול המדוגל מתחת לעץ המייפל. אולי מישהו ירצה לקחת אותו.
השדרה הישנונית עדיין מפהקת בוקר.
סנאית נרגנת מציצה אליהם בחשדנות.
ערימות העלים מפגינות סתיו. הרכבת השועטת במהירות מפזרת את ההפגנה.
אסף אוסף בלוטים אמריקאים שמנים. בחריצות. אחד. ועוד אחד. ועוד. מדווש. חונה. מבלט. אוצר בתא המטען.
וממשיך.
מדווש. חונה. מבלט.
אמא מנסה לאתגר את אסף. "אולי תאסוף גם עלים?"
"לא." אסף אוסף רק בלוטים.
"כדאי לך." אמא לוחשת באוזנו וגונבת נשיקה שהתחבאה בתוך התנוך.
"אני אוסף הרבה הרבה בלוטים." אסף אומר בנחישות. "רק בלוטים."
זאת התנהגות מאד אחראית אם אתה סנאי או אוגר, אמא רוצה להגיד אבל היא כבר יודעת שלא כל מה שרוצים להגיד אומרים. היא גם לא בטוחה שהמילה "אחראית" היא מילה שמתאימה לאסף. אסף בסך הכל בן שלוש. היא גם ממש לא בטוחה שהמילה אחראית מתאימה לה.
בכל זאת. אסף חולה היום.
אסף בריא. ברוך השם השמיים והשמש..
מקסים! מחייה את הנפש המשופעת שלי… רק בריאות.
לאתי, חמדתי,
כל כך תודה!
אני חוזרת על התגובה שלי אלייך מהפוסט הקודם,בשינוי דימוי קל. בהשראת הסיפור האחרון והמקסים של של רני יגיל.
ביקורייך והערותייך דומים בעיני למורה ומחנך בחסד, שרואה את תלמידו הדיסלקט, המתקשה בכתיבה וקריאה, המזהה, על אף הכל, את אהבת המילה החבויה עמוק עמוק בנפש הילד, והוא מעודד את התלמיד הנכלם, "תמשיך. תמשיך… אל תתייאש. נקרא… שורה אני. שורה אתה. אתה תצליח… בסוף כולם קוראים וכותבים… מי מהר יותר… מי פחות…"
שוב תודה. את מקסימה בעצמך.איריס.
מקסים איריס הטיול המנוזל, את, אופניים, בלוטים ואסף החמדמוד!!רק בריאות
תודה רבה, חני יקרה.מחכה מאד מאד לקרוא את סיפורייך לילדים.ואספי כבר בריא. אז תודה כפולה. גם ממנו.
איריס מתוקונת . נהדר כרגיל. אהבתי את גניבת הנשיקה. ועוד . גם כמובן הצילום עם האהבה לאסף ולטבע ולצבע.
ילד שלישי?
יאיר גרבוז אומר שהברז בחצר מגדל אותו.
אפשר להוציא ספר ילדים לפזורה ולישראלים השוהים בארה"ב. יש הרבה. הבת שלי למשל. המדענים שנאלצים לעבוד בחול כי אין מכסות באוניברסיטאות לדוקטורים הישראלים הנפלאים. מגדלים את הילדים בעברית.
מיריל'ה שלי, חשבתי עלייך ועל ביתך כשפירסמתי את הפוסט הזה.וזה מצטרף למסרים העל ווירטואליים שאני מקבלת ממך… תודה רבה.
ואספי הוא הילד הרביעי שלי, והאמיני לי, שבתור שכזה, הוא זיהה מאד מה את פוטנציאל ההזנחה הטמון במיקום הבעייתי שלו בהיררכיה המשפחתית, והוא תובע ומאלץ אותנו לתת את מירב תשומת הלב. לא ברז ולא נעליים…
תודה איריס . חשבתי להפנות אותה לפוסט .
הלב של אמא מלא באסף, אוי איריס באמת מלא כשהם בגיל הזה, אני אומרת לגיסתי שגם לה 4 קטנים שהבכורה בת שש שזה הטוב ביותר כרגע.
מתאים לספר ילדים.
אבל האמת שיש לי בלב עוד מקום לתודה… גדולה. תודה רבה שאת מבקרת אותי, אביטל יקרה.
איזה יופי, איריס. רק בריאות ואושר כמו בצילום עם הטבע והילד השמחים
אמיר יקר, אוצרת בליבי את יופי מילותיך. תודה גדולה שאתה מבקר אצלי.
יופי של טיול משועל ממוסק מעולעל מחויך והעיקר ממלא ומבריא
תודה רבה, משה, על ביקורך הביכורי אצלי. ומהפה שלך ישר לאלוהים.
יש לך דיבור איתו?
ככה לפעמים איריס, כשהוא או אני לא משועלים, מחשש להדבקה:)
מקסים ,איריס, אפילו שמנוזל ומשועל
העיקר שמטויל ומדוגל
בריאות לאסף שאוסף בלוטים
תודה רבה רבה, חנה יקרה, אכן העיקר שמטויל ומדוגל ומאד לא מבולבל
ובכלל
רק מזל.
וקצת מטובו של הגורל.
איריס, נהדר העולם של הילדים כתבת ושל האנשים המכילים אותם בפשטות כזו. זו כבר פעם שנייה בעשרים וארבע שעות שאת משמחת אותי. אם הבלוטים האלה בשלים כבר עכשיו, אילו ספלולים יישארו לאסף בחנוכה? זה אוטוטו.
נועם יקירי, תודה רבה!
וכמה שמחת אותי אתה, אתמול. מניחה שקיבלת את המייל שלי.
ואנא תאמר לי, אתה,
נסה לענות למישהו שבקושי עברה את הבגרות בביולוגיה
כלום יכולים להיות בלוטים ללא ספלולים?
אין פה זכר לספלולים…
אז אולי אלו לא בלוטים בכלל….
אולי איזה סוג של אגוזים…
וממה לעזאזל מכינים פה חנוכיות… לאמריקאים פתרונים.
שלך איריס
מתוק מאד – הסיפור והילד והאמא 🙂
תודה רבה, ריקי, גם את.
גם אסף כבר בריא וגם יצא פוסט כזה יפה, מה עוד צריך?
וגם התצלום מקסים.
גם לך אודה, תלמה יקרה, על ביקורך הביכורי, תודה תודה שאת כאן.
איריס, יופי של סיפור ילדים בעיני.
אנושי ואוהב.
תודה רונית יקרה. אבל דווקא ילדי שלי הגיבו בעיניים פעורות. הייתי צריכה להסביר למה התכוונה המשוררת. (בהשאלה כמובן. אני ממש לא משוררת.)
חמוד חמודון האסף שלך, וגם הסיפור עליו.
חמוד חמודון במחמדים יעלה. אהבת חיי.
מקסים וציורי וכתוב בכשרון 🙂
איריסי מתוקה,
כמה טוב לפגוש בך על הבוקר שלי. תודה רבה!
או איזה יופי, מתוק, עדין נפש. התמונה שופעת צבעים כמו המילים שכתבת בבלוג הזה.
תוןדה רבה.
יעל מתוקה, תודה רבה.
והרשי לי להוסיף, זאת הפעם השנייה שאת משתמשת בתגובות שלך, אצלי, במילה "עדין", שהיא מילה כל כך עדינה ויפה ויקרה לליבי, ואני מתחילה לבסס הרגשה שעלתה בי, למן הפעם הראשונה שקראתי את רשימותייך ואת תגובותייך, שאת עצמך ניחנת בנשמה עדינה ובנפש עדינה. מי יתן וירבו כמותך.
עדינות. זה בדיוק מה שאדם צריך כדי להיות אדם טוב יותר. אני עובדת על זה. לך כבר יש את זה.
קודם כל מאחלת בריאות במהרה! כתבת מקסים, כמו ילדה אבל גדולה…קצת אחראית, כן. העברת לי את המתיקות של בן השלוש. הצילום יפה מאוד, כמו כשמצמצמים עיניים, בגלל הרבה שמש.
לוסי יקרה, המון תודות. כל כך שמחה שאהבת. ובאשר לשמש, הרי שאספי הוא שמש חיי, ואין ספק שאני אמא מסונוורת.
לא מתחבר לכל המהומה סביבך. אבל הסיפור הזה יפה מאד.
גם אני לא מתחברת. בעיקר כי לא ברור לי על איזה מהומה אתה מדבר…
ובכל זאת בהחלט מתחברת למחמאה. שמחה שאהבת! תודה רבה.
איריס יקרה,
כבר הרבה זמן אני חושבת לכתוב לך, וכל פעם קראתי את כל מה שכתבת ולא נשאר לי הזמן להגיב… סליחה.
אני כל כך נהנית מכל, אבל כל מה שאת כותבת! הסיפורים שלך כל כך מרגשים! אני עוד לא אמא אבל הסיפורים האלה שלך מעבירים את ההרגשה…אולי שנה הבאה…
אני מספרת לכולם בבית הספר שאני קוראת את כל הדברים שכתבת ושהכישרון שלך פשוט ענק!
אני מחכה לספר שלך, לא משנה באיזה סגנון, שירים, סיפורי ילדים, רומנים…
מתגעגעת אילייך ומקווה שטוב לכם שם.
אפרת
אפרתי מתוקה,
כל כך התרגשתי וכל כך שמחתי על תגובתך, והנה, מיד אני הולכת לכתוב לך מייל אישי.
מקווה שכולכם בטוב, אהבה וחבוק לך, למורות האחרות ולילדים. מקווה שמצויין השנה… נשיקות רבות.