בננות - בלוגים / / פיל לא רגיל
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

פיל לא רגיל

 

 

 

 

 

 16.3.10 

חברים טובים ויקרים, ערכתי כמה שינויים קלים, ראשוניים, אבל לוקחת את ההערות ההארות והמחמאות לחדר העריכה. 
תודה גדולה על העזרה. ושוב אומרת, ושוב מודה. אני חושבת שזה הכוח הכי גדול של המטע.

14.3.10

שיר (תודה רבה רבה!) הציעה להוריד שני בתים, ובקריאה שניה ושלישית אני חושבת שהיא צודקת. הבתים שהסרתי למטה, והוספתי שתי שורות.
מי שבא לו לחוות דיעה מוזמן. ושוב תודה גדולה לכולם. 
אני עדיין מתבחבשת עם הסוף… חייבים הפי אנד לא? אבל לא ממש יוצא לי.
טוב, עד בוא המוזה… לא לחטוף קריזה. (טרול יקר!) 
ואני כמובן מאד משתדלת לצמח עור של פיל. אם כי זה לא מאד נוח במיטה, חייבים להודות. 

 

בעמק יפה בין כרמים ונחלים,

חיה בנחת משפחת פילים.

אמא פילונה ואבא פילפיל
ובייבי פילון העונה לשם גיל.
גיל היה פיל מיוחד, יוצא דופן,
(ככה גרסו השמועות, בכל אופן)
כשהיה בן שנה, כבר הלך בלי עזרה,
וצעד עד לנחל, וגם חזרה.
כשהיה הפילון כמעט בן שנתיים,
יצא בגפו לחדוק את המים.
בן שלוש הוא משך בעזרת הזנב
גדוד שלם של עצים ובולים אחריו.
בן שלוש ועוד שניים-שלושה חודשים,
היה לו אוצר פילמילים די מרשים.
בן ארבע ידע באופן מוצלח,
לשורר בסגנון של ביאליק וזך.
כשהיה בן חמש וחצי כמעט,
בשבע שפות עתיקות כבר שלט.
בן שש ידע לדקלם אפלטון,
אז הוכתר גם כפיל- פילוסוף הראשון…

בקיצור, לא צריך להכביר במילים.
גיל היה ראש וראשון לפילים..  
 
אלא מה? בעיה! (ואפילו צרה,)
הייתה לפילון תופעה מוזרה.
אפורה
לא שגורה
ומאד נדירה.
תופעה בלתי אפשרית אצל פיל,
תופעה שאינה הגיונית בעליל…
תאמינו או לא, אך הפיל המבריק,
יצא לעולם, כשעורו… דק דקיק
כן. באופן מוזר ובלתי רגיל,
לגיל הפילון לא היה … עור של פיל

אמא פילונה ואבא פיל גם,
ניסו לעזור ככל יכולתם, 
פרסמו מודעות בעיתון "פיל העיר"
פגשו יועצים וקוסמים למכביר,
חקרו ודרשו, פרסמו גם ברשת,
יצאו בקריאה ציבורית ונואשת,
"מי יודע כיצד והיכן מגדלים,
עור מחוספס, קרי, עור של פילים?"

למותר לציין, זה ידוע מאד,

עור של פילים לא גדל בשדות.
גם לא ביערות, על עצים או שיחים…
עור של פילים לא קוטפים כמו פרחים.
 

אמא ואבא, זוג ההורים,
ישבו וחשבו, ולאחר דיבורים,

ניסו לעטות לו שריון על הגב

ובכל זאת חדרו המילים אל אוזניו,
ניסו לאטום את החור שבאף, 
פגעו המילים הישר בעיניו.
כמוצא אחרון לשינוי המצב,
קשרו לו אף סרט אדום בזנב
והוסיפו זמירות ופסוקי אלילים
כדי לצמח לו עור של פילים.
אך כלום לא עזר. (אך גם לא הזיק).
פילונצ'יק נותר כשעורו דק דקיק. ..
 

הבתים שהורדתי:

את ההשלכות לא קשה להבין,
(הגם שבאמת באמת קשה להאמין)
אבל עם כל הערה ששמע או קיבל,
הפילון הקטן היה משתבלל…

אם קראו לו שמן, הוא היה מתבכיין.
אם קראו לו טיפש, הוא היה מתייבש.
ואם לעגו לאפו או אוזניו,
היה הפילון מאד נעלב.
בקיצור, מתבייש, מתבאס בוכה ונפגע,
מסתגר ואחר מנתק כל מגע.
וכך, עם יותר משמץ זלזול,
קיבל גיל כינוי: הפיל השבלול.
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

53 תגובות

  1. את נורא מוכשרת.

    לדעתי טוב לקצר.
    רק אל תשאלי אותי מה.

    אני פשוט נפעמת כרגע מהמעיין הרעיוני שלך.

    • איריס אליה

      אביטלי, תודה גדולה על מחמאה גדולה. ואם אכן, אמן שלא יתייבש לעולם. נשיקות.

  2. מירי פליישר

    לא יודעת מספיק בשביל להציע. אהבתי את הגירסה הראשונה,אבל גם השנייה שתהיה מקוצרת ותביא רק את השורות המבריקות ביותר והרעיונות הרלוונטיים לנושא-תתאים בעיניי. ורק הערה:
    אם היה לו עור דק כל כך איך סחב בולי עץ על גבו הרגיש? ציטוט:
    "בן שלוש העמיס בעזרת הזנב
    גדוד שלם של עצים ובולים על הגב."

    • איריס אליה

      מירי יקירה, הכי שמחה שאת אוהבת ככה וגם ככה, ורושמת לי את הערתך, ומניחה שאשנה מ:
      בן שלוש העמיס בעזרת הזנב
      גדוד שלם של עצים ובולים על הגב.

      ל:
      בן שלוש הוא השכיל לקשור לזנב,
      גדוד שלם של עצים שגרר אחריו…

      תודה גדולה וחיבוק.

      • מירי פליישר

        אחלה פתרון
        בחור חכם. עם החוכמה והתושייה הוא עוד יפתור את בעית העור הדק. הטבע שומר על איזון 🙂

        • איריס אליה

          מירינק'ה יקירתי. את יודעת, אולי בהערה הזאת הצעת את הפיתרון, שמתחבר לפיתרון שאני חשבתי עליו,
          את בעניין הטבע עושה את שלו
          ואני הייתי בעניין הזמן עושה את שלו
          אולי אחבר את שניהם יחד. בחיי.

          • מירי פליישר

            ולגבי זה שאני אוהבת את הארוך ואת הקצר, אני תמיד אומרת בקרמיקה שעבודה טובה קשה לקלקל…
            תעשי את השיקולים ןתחליטי. העיקר שיהיה ארוך כמו הספר שחני ליבנה הציעה. ספר ספר ספר

            • מירי פליישר

              ועכשיו המשך לרעיון האיזון שבטבע.
              כמו שכתבתי הבחור בעל העור העדין לא יכול לסחוב על גבו את העצים. במקום זה יקירתי המצאת לו זנב-בר-כוח שיכול למשוך אותם. האיזון הוא כפול הן מוח מפותח מהרגיל , ממציא פטנטים ויצירתי, והן זנב -בר -כוח שיש בו שרירים פיזיים הפעם, שגם הם שיכלול של הטבע הראשוני למשובח יותר.
              מה אני רוצה להגיד ש…זה קפץ לי כשיצאתי ממסעדה הבוקר אחרי שהרשיתי לעצמי ארוחת בוקר אחרי התעמלות קשה ושבוע קשה עוד יותר…
              שהטבע מפצה את בעלי העור העדין והנפש הרגישה בהמון דרכים.
              גילי הפילי הוא גם רב מילי
              ורב תושיה וחוכמה. כיף להיות חבר שלו!
              בכלל יחסית לחיות הרי בני האדם המציאו את הלבוש כי…הם צריכים הגנה והלבוש נורא כיפי כי…אפשר להחליף אותו. ובעצם האנשים הראשונים היו הרבה יותר שעירים ,אז אולי זה פילון מהעתיד שיש לו הגנות ותחכומים שאינם מחייבים עור עבה. ועור דק ורגיש כמובן מאפשר לכתוב סיפורים ושירים ולהיות אמפאטי ואולי אפילו …פסיכולוג…
              בכוונה ניסית לא לתת רעיונות רק לפתח את המחשבה שלי
              והזוגיות שלכן איריס וסיגל-מקסימה
              מוציאה מכן את המיטב.
              דודה מירי

              • מירי אהובה, איזה כיף לפתוח את הבוקר במחשבות טובות, (אצלנו הוא נפתח בוויכוח על האוכל שאני שולחת לביה"ס… אוריה הכריז על מרד צרכנים. מאד מעליב.)אתמול סיגל הציעה איזה רעיון, רוחני פסיכולוגי, של "מטריית הגנה צבעונית דימיונית" שבעצם מכילה את כל מה שאמרת, מהמקום הפסיכולוגי. ואני ממש כותבת אותו עכשיו, ומקווה שאעלה עוד כמה שעות.ומקווה שזה יקרא טוב. אני סומכת עלייך שתגידי את האמת. אם זה נקרא לא מאולץ… וכו'.
                כל כך תודה על המחשבה עלינו, (עם סיגל הייתי צריכה להתחתן, היא מצחיקה אותי כל כך, אתמול כל היום הייתי עם חיוך מרוח על הפנים) נשיקות רבות וחיבוק להמשך יום טוב.

  3. חני ליבנה

    אני חושבת שלא צריך היה להוריד את הבתים, בלווית ציורים זה יכול להיות ספר ילדים מקסים, בסגנון הספר של פאול קור{שאני כתבתי לו את החרוזים} "הפיל שרצה להיות הכי" אך אצלך הנושא והמסר אהובים עלי יותר,בנוסף לא כדאי לדעתי לכתוב שורה אחר שורה "אוזניו", זה מפריע לקצב כדאי למצוא מילה אחרת לאחת האוזניים חוצמזה כבר כתבתי לך זורם, עם הומור והחרוזים מצוינים!

    • איריס אליה

      חני יקרה יקרה, שוב תודה גדולה על הכל. גם על המייל וגם על ההערות הארות האלה. הן מאד מאד משמחות אותי, ואני לוקחת את השיר סיפור לעבודה מחודשת, מקווה שעד אז גם יימצא לו הסוף.
      וקראתי את הביקורת על ספרך בהארץ, למה שלא תעשי קישור? זה נפלא.
      שוב תודה גדולה.

  4. אני דווקא אהבתי את הגירסה הראשונה זה מרחיב את הנרטיב :מה לא עשו הוריו כדי לפתור את הבעיה, מסכימה עם דברי חני
    ו"לחדוק את המים"- יפה ביותר

    • איריס אליה

      חנה טובה וחכמה, ההערה שלך גרמה לי להחזיר את הבית על מאמצי ההורים. את צודקת שזה מרחיב את הנרטיב, את העניין שיש לו חשיבות רבה, כמו שכתבה לי סיגל מלמטה, לגבי המסר. שהרי אנחנו ההורים, חיים את עלבונם של הילדים שלנו. רק לפני כמה ימים אני עצמי לא ישנתי לילה שלם בגלל משהו שקרה לאיתני בגן.
      תודה גדולה ויום נפלא.

  5. איזה יופי, את פתוחה!:)
    והגעת עם פיל ענק
    שיש לו עור דק
    וכתבת שיר
    שנראה לי אדיר
    ולי לא נראה שחשוב פה קיצור
    אלא יותר מסרו של סיפור.
    כשתהיי איריס גדולה
    מול אותה טרוליה
    אולי תמצאי
    גם לפיל מטריה:)

    מליון ושבע נשיקות.

    • איריס אליה

      סיגלי נשמה. איזה כיף לפגוש אותך שוב, במגרש הביתי (תרתי משמע, גם במגרש הביתי המחורז)הכי מקווה שאת בטוב, ושפסח לא מתחיל לחנוק עוד לפני ששמנו ביס אחד במצה. נשיקות חמדתי.

      אה. ואני אוספת את כל ההערות, וחוזרת לשולחן העריכה.

      • את מדהימה אותי ביכולת שלך להקשיב ולאפשר לאחר לגעת לך בשירים. אני רק הקראתי את השיר לבתי בת ה-15 שאהבה מאוד ורק חשבה שזה ארוך (היא מתנדבת בימי שישי בגנים ומקריאה לילדים סיפורים), לי כבר מזמן לא יצא להקריא סיפורים לילדים בני שלוש אז לא יודעת לגבי האורך, אבל אם את ממשיכה לעוד חלקים אולי כדאי לחשוב על זה ולבדוק את אורך הקשב על איתן וחבריו:)
        בכל מקרה, את בטח מחפשת את הסוף, ובחריזה אם שמת לב הצעתי לך למצוא אותו מתוך התחברות שלך לנושא. מה את, או אני, או אנשים עם עור דק עושים בעצם לצורך התמודדות. המטריה אגב היא לא סתם בחרוז, היא הצעת פתרון:) איפשהו, מתישהו, באיזשהו ארוע "רוחני" הרצו לנו או לימדו אותנו (לא זוכרת מה היה שם ומי הנוכחים) שבבוקר לפני שיוצאים מהבית מדמיינים מטריה של אנרגיות שעוטפת אותנו. בהתחלה לובשים צבע אדום שעוטף אותנו מהראש עד לרגליים וקושרים מתחת לרגליים לא להשאיר שום חלק חשוף. מעל לצבע האדום לובשים צבע סגול, מעל לצבע הסגול לובשים צבע לבן ומעל לכל אלה הקשורים היטב ומכסים את כל הגוף לובשים מהראש ועד לכתפיים כדורי כסף קטנטנים ועם מטריית ההגנה הזאת יוצאים מהבית. אף אחד לא יכול לפגוע בנו. אנחנו עטופים ומוגנים. חברה שלי דיווחה שזה עובד עבורה. אני כבר לא זוכרת מה היו הצבעים ובאיזה סדר לובשים אותם אבל זה יכול להיות רעיון לפיתרון לפיל. זה כבר יכול להפוך ספר ילדים לספר שיכול לשבת גם על מדפי הספרים האלטרנטיביים או איך שקוראים לתחום.
        המשך עריכה מעניינת ופורה שיהיה לך, עצתי היא בגדר קשקוש של בוקר, בטוחה שגיל שמח שאת כותבת אותו ולא אני:)

        • איריס אליה

          סיגלי חמדתי, תקשיבי, לא יודעת מה בעניין החיבור ביננו, אבל לדעתי זה קטע מטורף, כי אחד הסופים שכתבתי, לפני ששמעתי על השיטה הרוחנית הזאת, של הצבעים, היה זה:
          (…)
          אמא ואבא, זוג הפילים,
          ישבו בסלון, מאד אומללים,
          ריבונו של עולם, מה לעשות?
          מה לא ניסו, שאפשר לנסות?

          ואז אל הבית, לפתע נכנס,
          אדון צבעוני, אדון מר טווס,
          נעמד על שולחן ובקול מגונדר,
          פתח מקורו וכך הוא אמר:
          "יש לי עצה, או אפשר, רעיון,
          איך לעזור לבנכם הפילון,
          בנכם הקטן מידי אפרפר,
          במילים אחרות, הוא מאד מכוער,
          כשיהיה הוא יפה," טיווס הנפוח,
          "רק מחמאות יקבל… זה בטוח!
          אז… קנו בחנות איזה צבע או שניים,
          צבעו לו ת'חדק, וגם ת'אוזניים…"

          זה כמובן כתוב רע מאד וזה נכון שפה הטווס והרעיון שלו מוצגים ללעג, אבל על הקטע שלהפוך אפור לצבעוני, אולי אפילו בדימיון, אפשר ממש לחשוב.יש לך איזה לינק לשיטה הזאת? שם? משהו?
          את נכס סיגלי. שכה אחיה.

          חני ליבנה ותמי הציעו גם לשחק עם העור/אור…. שגם זה יכול להיות רעיון. אולי מטרייה של אור?

          אני מתמוגגת פה (חוץ מזה שיום יפיפה פה בטירוף)

          עוד רעיון שחשבתי עליו, זה "לתת לזמן לעשות את שלו", אבל הבעיה היא שגם כשאנחנו גדלים אנחנו נפגעים, ולכן הרעיון שלך עובד יותר טוב.
          חוץ מזה, מירי פליישר דיברה על זה ש"הטבע עושה את שלו", זאת אומרת, אפשר לסמוך על מר טבע….?!? מה את אומרת?

          ולגבי האורך, אני יודעת, מניסיון, שכשזה מגיע עם איורים, אז טווח הסבלנות של הילד אוטומטית גדל. באחריות. מאידך, כמו שכמה הסכימו, תמיד טוב להדק ולקצר, בפרט כשאני נסחפת… וזה קורה לי כל הזמן.

          מתה לשמוע מה את חושבת. אבל מה קורה עם העבודה?
          נשיקות, יפתי.

          • מדליק החיבור איריס, מזמן לא היה לי:)
            שנתחיל עם העבודה?
            העבודה היא עבודה של זוג. אני את החלק שלי עשיתי, חטפתי מנות ריגוש שמזמן לא חוויתי, במשך יומיים ראיתי איך החיים מחייכים אלי וכל הדלתות נפתחות לפניי והרגשתי בעננים. אבל כמו בזוגיות כך בזוגיות גם בענייני עבודה, מתברר שהחלק השני שבלעדיו אני לא יכולה להגיע למצב שהריגוש והדלתות הפתוחות יהפכו לכסף, מסתבר שהוא עסוק מידי בדברים אחרים, אין לו סבלנות למתחילות מתלהבות, לא מחזיר טלפונים ולא עונה למיילים. רבאק עם העולם הזה בחיי, אני צריכה לעבור לבנות. (גם במערות יחסים אני נוהגת לומר את זה. אבל לצערי אני לא מקשיבה לעצמי), ועכשיו אני בהמתנה. יעשה זה את חלקו? יהיה מצויין. לא יעשה, לא צריך. אשנה מקצוע או אקפוץ מהגג או מה שיתאים לי קודם:)
            והשיר…אחפש לך את הצבעים למרות שכל אחד אחר פה בסביבה בטח מבין בזה יותר ממני.
            וכן, החיבור של אור, אנרגיה, אהבה וצבע הם הכיוון הכללי שמסתמן בתגובות. אבל אפשר גם להפתיע. הלוא כולם מצפים לאיזה מסר רוחני בתוך הסיפור, אפשר דווקא לקחת את הדמיון למקומות שאף אחד אחר לא ביקר בהם חוץ ממך ולמצוא פתרון לפיל כמו התרד של פופאי. מאז פופאי גם אם לא היה בתרד ברזל, הדמיון שלי היה מספיק חזק בשביל להאמין שאם אני אוכלת תרד גדלים לי שרירים.
            אז בעצם מה שאני אומרת, כל פתרון שנשתול בראש הילד המסוגל לדמיין ולהאמין יהווה עבורו את הפתרון לבעית העור הדק. (יש סיפור מקסים על ילד שפחד מאריה שמתחת למיטה והוסבר לו שהאריה בעצם שומר עליו).
            בסיפורי ילדים נמצא המון עניין של דמיון מודרך אבל אם נחזור רגע למקרה שהתחיל אצלך את רעיון כתיבת השיר, אז איך באמת מתמודדים עם טרולים פוגעניים כשבצד השני נמצאת נפש רגישה ונפגעת? בהתחלה עושים פעולת הגנה קיצונית וסוגרים לתגובות. אבל בזה לא פתרת את הבעיה כי נשארת כלואה בלי תקשורת עם החברה הכן טובים. אז פתחת ועכשיו את מתפללת שלא יגיעו הנה טרולים רשעים. אבל זה יחזיק זמן רק לקצת. הם כמו יבלית ועכשיו על סף האביב הם בדרך להשתוללות רבתית. בבלוג אנחנו כנופיה, יכולים להתאגד וכשנראה שמישהו יציק לך, נכניס לו באבי אביו (ניתן לתלמה לתרגם לאנגלית:), זה בשביל גיל הפיל השלב הראשון: אהבה ועטיפה של הורים וחברים. חינוך של החברה לקבל את גיל כמו שהוא ולא ללעוג לו כי כואב לו. שלב שני זה כבר להסתדר בלי קביים חברתיים ולדעת לעמוד מול החיים לבד. זה בעצם הנס שיכול לקרות לגיל. זה נקרא התחספסות. מנסיון לומדים ומתקשחים ומגיע הרגע שאתה נהיה פיל דק עם שריון של צב. אבל אז אתה פחות רגיש ופחות נוגע בעצמך כך שמה שאני יכולה להעיד על עצמי שעשיתי זה לתקוע את החיספוס באמצע. קרוב אלי-עור דק, בחוץ למגע-עור דק רך ונעים אבל באמצע שכבה עבה כזו שטרול זה סתם מקרה מדגדג ומפיל מצחוק. (להפיל פיל מצחוק זה גם נחמד:)
            וזהו,
            יום רביעי היום כך שבעוד כמה דקות יתחילו תלמידיי להכנס ולצאת בתהלוכה מלומדת ואחזור לכאן רק בערב.
            אז המשך אההמ…. לילה(?) נעים לך ונשיקות.

            • איריס אליה

              סיגלי, חמדתי. תגידי לי אם זה בסדר.
              נשיקות

              • 🙂
                עכשיו יש לנו סוד:)

                • איריס אליה

                  סיגלי, מתוקה. נמחקה לי תיאוריית הצבעים שלך. אני מחזירה את התגובה הזאת.
                  וההצעה בעינה עומדת. לוקחת?
                  אולי זה יאפשר לנו שפע כלכלי צבעוני?
                  אוהבת אותך.

                  • בינתיים הספקתי לבדוק עבורך צבעים וזה מה שמצאתי: לבן-הגנה וטיהור סגול-מחזק את הפנים, עליה רוחנית אדום-מטהר מאנרגיות שליליות, משחרר מפחדים. כחול-הגנה מאנרגיה שלילית (עד עכשיו קלעתי בשלוש:) (כדורי הכסף זה בטוח אבל לא נמצא בגוגל) ונשארו אלה שאולי לא כל כל מתאימות לגיל…? (ורוד-עדינות ונשיות, בורדו-ריפוי חיות הבית, צהוב-התפתחות אינטלקטואלית וראית העתיד, כתום-מושך שפע, ירוק-יצירת שפע כלכלי). לנבכי האורה סומא לא הצלחתי לרדת, אבל אלו צבעי נרות שמומלץ לעבור דרך להבתם וכהנה וכהנה. טוב, אני הולכת ללבוש חליפת ירוק-כתום זוהרת ואם תראי חייזרית זו רק אני מנסה ליצור לי שפע כלכלי צבעוני:)

                  • יאללה עסק. תכתבי את הספר ואני "אבדוק" אותו:)
                    (טוב שלא בקשת ממני לצייר, השפע הכלכלי הצבעוני היה מסתנוור מהכשרון שלי או חוטף התקף לב).
                    ונראה לי שחזרתי אל ה"סוס", סוף סוף חזרה תשובה מעודדת, מרוב התלהבות התייאשתי מהר מידי, שאתן לו צ'אנס? להפסיד אין לי מה ולהרוויח הסכוי הוא עצום.

                    • שור ברור. אפילו שנאלץ להסתפק בפירורי סיגלי ליליים.
                      ועשינו עסק, עוד כמה שעות אעלה את הסוף.אם הוא לא יהיה מאולץ וטיפשי לדעתך, הרי אנחנו שותפות מעכ…שיו.
                      נשיקות מותק.

                    • חחח, נשמע כאילו התחלתי לדבר עם עצמי. לך קוראים איריס ולי סיגל. אבל גם ההפך אחלה, (אבל בעצם, אין מצב שאת משאירה אותי בשלג עם שלושה ילדים קטנים. אני כבר 17 שנים אמא, לא חוזרת לפאזליםםם!)

                • מירי פליישר

                  נדמה לכן אבל סודכן שמור עימי

                  • איריס אליה

                    מירי וסיגלי מתוקותי, קודם חייבת לספר לכם שחזרתי מגן שעשועים, ואי אפשר להסביר מה זה אושר. אושר. איזה חום! ישבתי לי על הספסל בחולצה קצרה!!!!!!!!!!!!!! חשבתי שאני מתה מאושר.
                    טוב, חוץ מזה מירי אהובה, נראה לי שסיגל תסכים איתי שאפשר בהחלט לצרף אותך לשלישיה הסודית. (יען כי את אהובה במאד)
                    וסיגלי, מה בעניין הטיפשות שלי, ? החזרתי את התגובה שלך והגבתי בשמך… טוב. מצטערת. אבל כמובן שהתפקעתי מצחוק שכתבת שזה נקרא כאילו את מדברת עם עצמך..
                    אבל את לא מתחלפת איתי… בגלל הפאזלים… ?!? מאיפה זה? מהפוסט האחרון? אני הייתי יותר בעניין של משחקי זיכרון.
                    טוב, חברותי. אני מחליפה לגופייה וחוזרת לשמש ולילדי, שאוהבים במאד מאד פאזלים (!)
                    ואת הפילונצ'יק אם ירצה השם, אעלה מחר.
                    נשיקות ולילה טוב טוב.
                    אוהבת.

                    • מירי פליישר

                      רגע מקימים חבורת סוד מוחלט בהחלט חדשה?
                      אני רוצה להיות דודה מירי כדי שלא אצטרך להתרוצץ כראוי לגילי . עצות בישיבה על הספסל. השתתפות חלקית 🙂

                    • איריס אליה

                      את תהיי מירי היפה או מירי החכמה. מה שתבחרי.

                    • מירי פליישר

                      מלים בוראות מציאות-זו את!

  6. איריס איריס
    פילצה קוראת לפילגיב 🙂

    השיר רב חן ביותר
    הרעיון אדיר וההומור מקסים אך אולי לתת יותר מקום לכאב

    • איריס אליה

      ריקי יקרה מאד, תודה גדולה ועוד תודה, על עניין הכאב. אני בהחלט לוקחת את זה לתשומת ליבי. גם חברה כתבה לי שיש משהו מכמיר במישהו שמבין שאינו המישהו שרצו שיהיה. ובכלל, יש הרבה כאב בעור דק. תודה רבה.

  7. רונית בר לביא

    קראתי שוב ואני מאד אוהבת, איריס.
    דווקא לא היתי מקצרת בנוסח ששיר הציעה.

    מה שהייתי משנה הם דברים ממש פצפונים
    (ועם כל הצניעות):
    "הגם שבאמת באמת קשה להאמין" – הייתי מורידה "באמת" אחד.

    "מתבאס" קצת מפריע לי – הייתי מורידה את המילה או מוצאת משהו אחר, אבל אין צורך.

    "אמא פילונה ואביו כמובן" – הייתי משנה ל"אמו פילונה ואביו כמובן" כדי שיישמר היחס. או ל "אמא פילונה ואבא גם", או משהו דומה.

    "בבדים על אוזניו" הייתי משנה ל "בבדים על האף" בכדי לגוון.

    אבל מדהים מדהים, ויש כמה דברים מבריקים כמו למשל "פילמילים", העיתון "פיל העיר", "עורו דק דקיק",
    וגם הקריצה לדירה להשכיר: "בעמק יפה בין כרמים ושדות".
    "פיל-פילוסוף" ועוד….

    בהצלחה !!

    • איריס אליה

      רוניתה מתוקה, כבר כתבתי לך תודה על ההערות המפורטות, לוקחת אותן לגמרי לשולחן העריכה.
      נשיקות. גם לעיר הקדושה.

  8. איריס, קראתי, אהבתי וחשבתי שחבל שאין לי אור פיל, או פיל מעור.
    לא למדתי לעבות את המעטפת…:)

    • איריס אליה

      תמי יקרה, גם חני ליבנה כשכתבה לי, שיחקה עם המילה אור – עור. אולי בזה נמצא הסוף?
      לא יודעת.
      אני דווקא חשבתי על זה שהזמן עושה את שלו, אבל עוד עובדת על זה.
      שמחה מאד שאהבת ושולחת נשיקות ויום טוב טוב.

      • איריס שלום,
        מבקרת מדי פעם בבננות ושמחה לראות שפתחת את האפשרות לתגובות. הצורך המובן לסגור (אצל כמה מהכותבים)מאד מצער מסיבות רבות- גילויי אלימות ופגיעה אישית בראש ובראשונה, אך הצער הוא גם על הפגיעה בז'אנר הכתיבה בבלוג, שאיננו שלם, ופחות מעניין בעיני, ללא הדיאלוג של הקוראים עם הכתיבה והאפשרות לחווית קריאה משותפת. באשר לעור של פיל – רק בתנאי שלא יאבד את הרגישות הטובה.

        • איריס אליה

          ליה יקרה, (שם נפלא, בדיוק כותבת סיפור על ילדה בשם ליה), קודם כל הכי שמחה שזה מה שאת חושבת. אכן, זה עניין מורכב, וכמו שכתב לי אמיר אור באחת הפעמים, אני אישית מאד בנויה לדיאלוג, מוצאת אותו מרתק ומעשיר ומאתגר. אבל אני מניחה שהבנת שגם השיר סיפור הזה, שצמח בעקבות הפוסט של גבריאלה, והנה עוד דוגמא מצויינת להפרייה הדדית, נכתב כמשל על עצמי ועוד שכמותי, שאוהבים את הדיאלוג, אבל הם לא בעלי עור פיל. כי כן, כל כמה שאמרתי לעצמי שאני לא נפגעת, שאלה אנשים שאינם יקרים לי וכו', בסוף היום מצאתי את עצמי פגועה, וגרוע מזה, מסורסת. יש כאלה שמילים דוגמת אלו שקיבלתי, מאתגרות אותם, ויש כאלו שלא.
          ואת יודעת, יש משהו נוסף. אני בדיוק מתלבטת אם להעלות רשימה די אינטימית, בכל אופן ככה אני מרגישה. ואני לא בטוחה שנכון להעמיד את המגיבים במצב שהם יחשבו שהם צריכים להגיב, אם את יורדת לסוף דעתי. כנ"ל לגבי פוסט שכתבתי על חלומות. אני לא חושבת שבהכרח היה צריך להיפתח לתגובות…
          לא יודעת. מכל מקום, תודה גדולה על הביקור ועל ההערה. ולגבי הפילונצ'יק את צודקת במאה אחוז.

      • חני ליבנה

        איריס הברקה נפלאה לדעתי במקום עור של פיל זהו פיל עם אור, אבל הוא צריך להצדיק את זה בזה שיתן מאורו לאחרים, בכל אופן את כבר תכתבי ותחליטי ומה שיכתב יהיה טוב!

  9. איריס, לא היה אמור לבוא המשך?

    אין לדעתי צורך להסיר פה בתים.

    • איריס אליה

      היה אמור, אמיר, אמור.(ו בחולם)
      אבל אני קצת מהססת עם הסוף שכתבתי. אז אני אתן לו לנשום קצת ואביא אותו… (?) אני חושבת. נשיקות.

  10. מעניין לראות את איך השיר נרקם ומתפתח.

    • איריס אליה

      הי שיר יקרה, תודה שחזרת!
      אתמול העליתי את השיר עם ההצעה שלך במלואה, אלא שרוב האנשים חשבו שאין הצדקה להסיר את הבתים באופן גורף, ובפרט לא את מאמצי ההורים. אז כרגע זה ככה, ועדיין על שולחן העריכה.
      שוב תודה גדולה על הכניסה, על ההערות ועל ההתייחסות הדקדקנית.
      יום נפלא.

  11. כך או כך מקסים לגדולים ולקטנים.
    רק בבית האחרון שאת שוקלת למחוק אפשר מילה אחרת ל"מתבכיין"? יש זלזול במי שבוכה, במילה הזאת.

    • איריס אליה

      לוסי יקירה, גם לי צרמה המילה "מתבכיין" כמו שלרונית בר לביא צרמה המילה "מתבאס", אבל אני חושבת שהבית הזה כבר באמת מחוץ למשחק.
      תודה גדולה גדולה על הביקור וחוות הדעת. (כפרה עלייך)

  12. בינתיים הספקתי לבדוק עבורך צבעים וזה מה שמצאתי:
    לבן-הגנה וטיהור
    סגול-מחזק את הפנים, עליה רוחנית
    אדום-מטהר מאנרגיות שליליות, משחרר מפחדים.
    כחול-הגנה מאנרגיה שלילית
    (עד עכשיו קלעתי בשלוש:) (כדורי הכסף זה בטוח אבל לא נמצא בגוגל)
    ונשארו אלה שאולי לא כל כל מתאימות לגיל…?
    (ורוד-עדינות ונשיות, בורדו-ריפוי חיות הבית,
    צהוב-התפתחות אינטלקטואלית וראית העתיד, כתום-מושך שפע, ירוק-יצירת שפע כלכלי).
    לנבכי האורה סומא לא הצלחתי לרדת, אבל אלו צבעי נרות שמומלץ לעבור דרך להבתם וכהנה וכהנה.
    טוב, אני הולכת ללבוש חליפת ירוק-כתום זוהרת ואם תראי חייזרית זו רק אני מנסה ליצור לי שפע כלכלי צבעוני:)

    • איריס אליה

      סיגלי, תגידי, זה יכול להיות שאת מצחיקה אותי כל הזמן? נו. הייתי צריכה להתחתן איתך. אבל מישהו כנראה עשה את זה לפני.
      אגב בירורים, אני ממש בעיצומו של סוף הסיפור, ואין לך מושג איך את עוזרת לי. ואגב, צהוב – זה בול לגילי. הרי הוא גאון קטן. התפתחות אינטלקטואלית זאת לא הבעיה.
      ועכשיו תקשיבי, אני רצינית, קחי את הסיפור הגמור, תעשי לו הגהות, ושתינו חתומות עליו כשיצא כספר ילדים בזכותך. זאת אומרת, עד שההוא יטרח לחזור לך לאימיילים, את מחפשת לנו בית לספר. לוקחת?
      יאללה מותק. דין פרוטה כדין מאה. נשיקות.
      אני הולכת להביא ת'ילדים וקצת גן שעשועים וחוזרת.
      אוהבת אותך.

      • מתוקה את, אבל אני אפילו לא יודעת מה פרוש המילה הגהות אז איך אעשה את זה? 🙂

        • וחשבתי לעצמי שלא יפה להסתיר ממך חיוך שכל הזמן עולה בי בגללך, אז אשתף אותך בקטע ענק.
          לפיל שלך קוראים גילי. איך לדעתך קוראים להוא מהעבודה שאני מתלוננת עליו?

          • איריס אליה

            די. די. זה באמת גדול עלי…. ואיך הוא, הגילי ההוא? רגיש מידי? חכם מידי?
            באמת הרגת אותי עכשיו. הוא עוד יחשוב שאת מצטרפת למיזם כנקמה….

            • 🙂
              ובכן, יש לו עור של פיל. לא נגעתי בו אבל נראה לי שהוא גם ממש לא נעים למגע. בתקשורת שבין גבר-אישה הוא תקוע בתקופת הממותות. במקצוע שלו הוא כריש על. בכל שאר התחומים נראה לי שהוא פרעוש.(רק שעם כל הכבוד, את הכריש אני מעריכה ונראה לי שלדעת הכריש הזה אני סתם דג זהב שעדיף לה לחזור לארקוריום)

              • כתבתי. אבל כשקראתי לא מצאתי שזה מצחיק. נכון שהוא ואני פשוט מפגש של תאונת רכבות אבל לא מתאים לי לכתוב או לדבר באופן כזה. (אני לא צוחקת מאנשים וסתם התלהבתי להתאים לו חיות, אבל זה יצא ממש לא מחמיא. אז יקירתי, לא חושבת שאי פעם בקשתי ממישהו שימחק משהו שכתבתי…בתור הפעם הראשונה שלי…התסכימי למחוק?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן