שחרחורת סופרת ומשוררת
וּמֵאַרְבַּע זְרוֹעוֹתֶיךָ אָבוֹא אֵלֶיךָ עִם הָרוּחַ לְהָשִׁיב לְךָ טוֹבָה תַּחַת טוֹבָה, לְהַקְשִׁיב לְךָ אַהֲבָה, מן המלח בְּעַתְלִית הַיָּם, בפִּצְעֵי הַכּוֹכָבִים שֶׁקָּרְסוּ עָלַי בָּעֲרָבָה. אָבוֹא אֵלֶיךָ עַל כַּנְפֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַמִּתְעָרֶבֶת בְּצֵל הָעֵמֶק, בְּתוך ענני הַטַּל שֶׁבָּרְחוּ לִי בִּצְּפוֹנָה שֶׁל יַלְדוּתִי ואֲשַׂחֵק לְךָ בַּדְּרָכִים, אהובי. פְּרָחִים פְּרָחִים עַל רֹאשׁ שׂמחתִּי.
ועוד אֵרֵד לַחֲלוֹמוֹת, וְאֶעֱלֶה וְאָבוֹא וְאֶגְלֶה אִם תִּשְׁמַע בְּקוֹל הֶעָבָר, וְאֶחֱזֹר. עַיִן בְּעַיִן אֲמַלְמֵל בריסיךָ מַיִם טוֹבִים, אנשקךָ כְּאֵבִים, אֲחַבֵּק תְּאֵנָה וְזַיִת בְּמִסְדְּרוֹנוֹת צווארךָ. אֲנִי הוֹלֶכֶת אֵלֶיךָ, יִשְׂרָאֵל, עָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ שׂמחתִּי.
גיורא לשם יקר, הזכות לאהוב ולכאוב את ישראל אינה שמורה לצד הימני של המפה הפוליטית. (אם אתה שואל אותי, צריך לכבס אותה בתשעים מעלות, וגם זה לא יועיל במאת האחוזים.)
מכירה את המושג אוטואנטישמיות?
כן. בדיוק עליו הלנתי.
גם אני מלין עליו
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=840
גיא בכור? אם זה אתה, אנחנו לא מדברים על אותו דבר, אבל שמור לך חסד בית הקפה בבוסטון, אני אשתו של משה כהן אליה.
אני מלינה על זה שיש עוד העלולים לכנות אותי אוטואנטישמית.
זה לא אני. חלילה, הכנוי לא מתייחס אלייך.
לא יורדת לסוף דעתך. אבל דייני שאתה מסכים שאני לא אוטואנטישמית.
ועוד משהו, הטקסט יפה מאד
תודה גדולה, זה משמח אותי מאד.
מקסים
תודה רבה רבה
נפלא. ישראל האהוב ואוהבתו.
תודה רבה, מירי שלי, אהבתי גם לך.
במלון ארץ ישראל
שמעתי בלובי זמר
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1331298
גם אתה מלין ?
אבנר יקירי. תודה רבה על הקישור. השיר שלך מצויין.
מישהו שאל פה למטה אם גם אתה במלינים, תענה לו במקומי? אני חושבת שלא, אבל לא יכולה לדבר בשמך.
נשיקות ושבת שלום.
איריס ביתי לומדת בעוונתי באורט בני ברק והולכת לבני- עקיבא.
את יודעת כמה חסדים הם עושים?
באן במרכז, לא בהתנלויות. זה ידוע שנוער דתי לאומי מתנדב הכי הרבה בעזרה לנכים, מפגרים ועוד.לא נראה לי שאת יודעת על מה את מדברת.
הם בהחלט עושי חסדים ברמה שאין כמותה.עבדתי עם אוטיסטים ובאו לשם בנים דתיים לאומים מקסימים, כולה תיכונסטים וכמה חסד. והיה גם בחור חילוני ימני שהתנדב בשל מחלה לשרת את האוטיסטים, והאמיני לי הם אלימים שם ברמות. שלא לדבר על בנות חרדיות לא פוליטיות, שמתנדבות פה לעזר מציון וכדומה.
אני יודעת שאת אוהבת את עם ישראל. הרי זה ניכר בתגובותיך ובנדיבותך.
אבל את זה כתבת מתוך כעס.
בבטח ישי גם אנשי שמאל נדיבים. הרי הייתי הפגנות שלהם איני מבדילה.
אסור להתחרות.
תאמיני לי.
ואסור לומר שצריך לכבס.
כי אז מה על אלו שאינם יודעים לדבר ולספר לך מי מטפל בהם.
אסור לכעוס.
כעס הוא רע.
צריך לעבוד על זה.
זה רק אינטרנט. דברים יאמרו אחרת פנים אל מול פנים.
שבת- שלום.
והשיר מקסים
דרך אגב, גם את המו"ל שלי פגשתי בבית ספר לאוטיסטים והתרשמתי מאד מיחסו אליהם. ועל הרקע הזה נפתחה ביננו שיחה.
שהובילה לספר. רק אנשים טובים פגשתי שם, והתרשמתי מגברים שהיו שם שבאו נטו מסיבות של אידיאל. אולי בגלל שזאת עיר של אנשי ימין, ברובה, הם היו אנשי ימין והגנו לפעמים על חיי.
וגם הגן עלי חיי הערבי שעבד שם מוסטפה. אב בית שהכיר כל ילד והיה חושי וידע מתי יש לו התקפה, ומתי הוא חחיב להיות שם עבורנו. היינו צורחים" מוסטפה, מוסטפה" והוא היה רץ. כשרצו לפטרו כתבנו מכתב מחאה. גם כתבתי עליו בפוסט מסוים.
אך כתבתי מספיק.
בקיצור זה ממש לא קשור. לא הייתי מכבת איש.
אביטלי, יותר אהבה מכעס, ויותר שלום ממלחמה. זאת האמת שלי, וככה נכתב השיר.
הגבתי למישהו שהגיב אלייך. אני משוכנעת שיש אנשים טובים ונדיבים ויישרי דרך בשני הצדדים. המחלוקת היא על הדרך.
נשיקות ושבת שלום. למה את מורידה את הפוסט? התכוונתי לקרוא אותו בלילה שלי, ונרדמתי. קיוותי לקרוא אותו בלילה הבא. נדבר, מתוקה.
חשבתי להוריד כי אולי הוא קצת קיצוני. ולמרות שזה כולה סיפור. אבל אשאיר שתקראי.
ונתכתב בפרטי.
אוהבת מאד את הפוסט הבא שלך.
את אימא מדהימה אם את שרה לילדייך.
אני משתדלת להקפיד עם הקטן על" שמע ישראל" בדרך כלל הוא מעדיף שבעלי ירדים אותו, כי הוא רואה אותו רק בלילות.
אם זה בכל זאת נופל עלי אני מוסיפה לו גם " המלאך הגואל", שכילה אהבתי מאד להרדם אם המחשהבה על המלאך הזה.
מי שלימד אותי את התוספת היה סבי ז"ל.
מעולם לא שרתי לאיש מילדי .
כלומר לא למטרות שינה.
בטח יש לך קול יפה.
שבוע- טוב.
אביטלי מתוקה, תודה רבה. מה זה "המלאך הגואל"?
כשהייתי ילדה, למרות שלא גדלתי בבית מאד דתי, היינו אומרים "שמע ישראל" כל לילה. אמא שלי עדיין אומרת.
אין גבול לצביעות של אביטל ודומיה.
האמת חייבת להיאמר: איש ימין מעצם מהותו אינו יכול להיות נדיב. מי שרוצה לקחת מהפלסטינים את כל מה שמגיע להם ומסרב לראות אותם ואת זכותם לחיות שלא תחת כיבוש אינו נדיב ולא משנה כמה אוטיסטים הוא מבקר.
אני מסרבת בתוקף להכללה הגורפת המקוממת בהתנשאותה ובבורותה. יש אנשי ימין נדיבים כמו שיש אנשי שמאל קמצני נפש. צר לי, הפוסט הזה עלה בדיוק בגלל שאני כשמאלנית מקבלת את התגובות האלה בגלל אנשים כמוך.
אין ספק שיש אנשי שמאל קמצנים.
עכשיו תסבירי לי בבקשה, בצורה הגיונית ומנומקת ובלי התרגשויות מיותרות איך אדם שמתנגד להחזיר דבר לפלסטינים ויושב לו בשקט בזמן שלפלסטינים אין כלום יכול להיקרא נדיב.
לא, אין לי שום כוונה להסביר לך. אני מאמינה, באמת ובתמים, שאסור לנו בשום אופן להגרר להכללות שמעיפות קיבינימאט כל מי שמתנגד לתפיסת העולם שלנו. באותה מידה אני הייתי יושבת גם עם אנשי החמאס כדי להגיע להסכם שלום, ואני חלילה לא עורכת שום השוואות, גם מהשוואות מיותרות אני מנסה להמנע, כמו שכתבתי לגיורא לשם בפוסט של גרוסמן. להווה ברור כי אמירה כל כך ארוגנטית ביחס לאנשים שעושים הרבה מאד דברים נפלאים, וכן, עבודה עם נערים אוטיסטים שמורה ליחידי סגולה בעלי נפש נדיבה לטעמי, מוציאה אותי מכל שיח וסיג ודיון עימם.
לא רוצה להתחיל את ההתנצחויות האלה.
תמהני אם גיורא לשם בכלל ימני
מה זה הקטע הזה?
אתה יודע מה, זה בכלל לא חשוב. תכבד דיעות וחשיבה שונה משלך מה שלא יהיה. "פולחן שייח ג'ארח" ו"הפגנות סקסיות" הם ביטויים לא ראויים לטעמי.
השיר יפה מאוד, אולי לא הבנתי את הקשר לגיורא ולאנטישמיות יהודית עצמית, בכל אופן ניכרת אהבת הארץ, וגעגוע
חני יקירתי, תודה רבה. עניתי לגיורא וגם למגיב מעלייך. זה התחיל בפוסט לגרוסמן, הייתה שם שרשרת תגובות שציערה אותי. יש לי בעיה קשה עם ניכוס אהבת הארץ לצד הימני של המפה הפוליטית.
שוב תודה וסוף שבוע טוב.
צודקת איריס, יש הרבה ניכוס של קבוצות שונות, אהבת הארץ התורה ואפילו אלוהים, אבל זה לא אומר שצריך להסכים, כי לויתור יש גם צד בזה. לא לותר, התורה הארץ שייכים לכולם, גם האל לדעתי. ןשבת נפלאה לך יקירה,
לאיריס היקרה, חג עצמאות שמח.
האמת היא שאינני יודע על מה ולמה הקדשת לי פוסט תשובה נאה כל-כך, ואת זה אני כותב במלוא הרצינות.
מסתבר, שלפחות מגיב אחד לא ידע אם אני בשמאל או בימין. אסייע בידו: גם אני אינני יודע!
דבר אחד ברור לי. השצף-קצף יצא על פוסט שכתבה אליה על דוד גרוסמן וקישור למניפסט שכתב אלמוג בהר בעניין שייח ג'ארח.
מאחר שאינני נוטה להמציא תיאוריות מדי יום ביומו החלטתי לחזור ולהעתיק כמה מתגובותי לעניין דוד גרוסמן (שאני סבור שהשבחים שהורעפו על ראשו מוגזמים) ועל הסתיגותי מהפגנות שייח ג'ראח ובילעין וכו', שבהן אני חושב שמה שמכונה שמאל או "סמול" מחטיא מאוד את מטרת קיומו של שמאל במדינת ישראל.
ישפוט כל קורא אם אני שמאל, ימין או משהו שהוא אמצע (שפוי, אני מקווה), על פי תגובותי. והרי הן:
"מעולם לא נפגשתי עם היושב במרומים וגם הוא לא טרח לבקר אצלי.
כל הדיון הזה היה באמת בעל ערך לוּ הייתם מתפנים מכל הנוסחאות המוכנות מראש וההשתפכויות הבלתי-פוסקות על גרוסמן ומתיישבים לקרוא את כל הנוגע ל"ברית שלואולם כאשר מדובר בוויכוח מוסרי שנמשך כבר כ-130 שנה, מימי עליית ביל"ו עד היום, מעמדו של דוד גרוסמן כאיש רוח צריך להימדד בפרופורציות הנכונות.
כדי להבין את הפרופורציות, למשל בובר/שלום/ברגמן/גרוסמן צריך באמת לשקוע בים הכתבים והעדויות בשאלת היחסים עם הפלסטינים.
אבל אסיט את הדיון לרגע גם למקום אחר. בוא ונקביל בין מנהיג תנועת העבודה כיום למנהיגה בעבר: אהוד ברק מול ברל כצנלסון. מה עלה במשוואה הזאת?
ומה דעתך על ביבי מול ז'בוטינסקי? ומה דעתך על שמאל שבשמאל: דב חנין מול מנדל אלקינד?
והבה נעשה עוד תרגיל קל בשירה: רחל בלובשטיין מול אגי משעול?
ומה דעתך על המשוואה זך/ביאליק?
זה לא רק, או בעיקר, עניין של ספרות או פוליטיקה. זה בעיקר עניין של תחושת אחריות מוסרית!
לגבי דידי אני רואה את עצמי כחגב לעומת קורצוויל. אני, לפחות, מבחין בהבדל ומשתדל להטעים אותו בכל מאודי!
אני מקווה שמתוך הבנת ההבדל אגיע למדרגה קצת יותר גבוהה. את המאמץ הזה מרבית האנשים אינם מוכנים כיום לעשות!".
——————————
גם תפישתו של שמעון ריקלין דומה לקליפ: מה שהיה אינו רלוונטי והספרות העברית נולדה הבוקר!
הייתי מציע לו לקרוא, למשל, את יל"ג כדי לדעת בצורה מוסמכת אם תוכחתו של יל"ג מסוגלת להעניק לנו פרספקטיבה נכונה לגבי בעיית חדר-המיון באשקלון.
ומי שחושב, למשל, שהסכסוך עם הפלסטינים שונה משהיה בימי י"ח ברנר מוזמן להביע את דעתו ולנמק.
שלא תעלה על דעתכם טעות כלשהי: גם אני קראתי עתון הבוקר ויש לי מושג לא רע מיהו ראש הממשלה בשנת 2010. נקודת ההתחלה של הוויכוח שונה בתכלית: אצל מרבית המתדיינים ההיסטוריה התחילה לאחר שהתעוררו משנתם הבוקר אך לגבי דידי ההיסטוריה מתחילה, פחות או יותר, בבריאת העולם וכיבוש טרויה.
את צביעותו ונכלוליותו של אדון עולם בימי גן-העדן אני מציע לבדוק בוועדת חקירה. הנחש היה היחיד שאמר את האמת בפרשת התפוח הגנוב.
תחילה האל בורא את האדם כדי שידמה לו ויהיה כצלמו וכדמותו ואחר כך הוא מציב אותו לעבוד את הגן ולשומרו כביכול היה עובד זר!
אחר-כך מהלך אדון הגן (כביכול, רואה הכל) ושואל בטמטום: "אייכה?" מה, הוא לא רואה? וכו' וכו'.
נוסף על אלה, אני מפנה אל אליה בשאלה: מה יש לך עם שוביניסט שאומר: "בצער תלדי בנים"? זה מה שאת מצפה ממנו?!
———————————-
צר לי שנוצרה מעין אווירה דלוחה-עכורה, כנראה בשל תערובת המזגים האישיים שנבללו בוויכוח.
אני עצמי חשתי מה כואב לי ומה אפילו מעורר במידה מסויימת את מערכתי החיסונית.
בשבוע הזה של שייח ג'ארח מאבדת אם את בנה השני (מ"אש ידידותית"). התמונה היא נוראה — ממש כתמונה של "עמדה האם" בתפילה הנוצרית.
דוד גרוסמן, שאיש אינו רוצה להפחית מצערו האישי או מכנות כוונותיו, מחטיא במידה רבה את רגשות השבוע כך שתשומת הלב נסובה, בסופו של דבר, לנדל"ן. כן, כמובן, גם לאנשים, אך העניין בולט, למרות הכל.
אני אף מתקשה להשלים ברגע זה את הדברים, ובוודאי עוד אקדיש להם מחשבה כבדה במשך זמן רב, אך הילד המת הזה, קורבן השווא, ירדוף אותי יותר מכל סכסוך שניתן להסדירו בדיבור, בעוד שהמוות לא ישוב עוד על עקבותיו.
——————————-
הפולחן השבועי הזה בשייח ג'ראח אכן נראה פוטוגני מאוד.
אולם הוא אינו חודר אל עובי הקורה של הבעיות הממשיות שאף את חולפת לידו בלא משים.
האם האשם ב-62 שנות ציונות? האם האשם ב-113 שנות ציונות, מימי הקונגרס הציוני הראשון?
ב-44 שנות כיבוש?
אולי נעצור לרגע ונשאל מי גרם למלחמה ב-1967?
האם לפניה היתה מדינה פלסטינית?
אולי הפתרון הנכון והראוי הוא הקמת מדינה דו-לאומית פלסטינית-האשמית?
האם המפגינים בבילעין ובשיח ג'ראח אינם גורמים לסלידתו של רוב העם הישראלי משום שהם נושאים לשווא את הכינוי "שמאל"?
אולי הגיע השעה ש"שמאל" יהיה שמאל באמת וגם יעניין את עצמו בשאלות חברתה?
ובכלל, הפגנות ומחוות "סקסיות" יותר מעשייה בשטח, מטיפוח רעיונות של ממש, מעשייה אמיתית למען הזולת.
כמובן שהדברים האלה אינם מוטחים כלפיך, אליה. אני פשוט רושם אותם כדי שיזכו לתפוצה רחבה יותר."
——————
צר לי שתפסתי מקום כל כך גדול לתגובה ולמקורותיה אך אני משער שחומרת המצב מחייבת דיבור ישיר ונרחב (בינתיים התרחשו בימים האחרונים עוד מאורעות חמורים שמעוררים אצלי דאגה קיומית!)
גיורא יקר, אני קראתי היטב את תגובותיך אלו, והן בדיוק הסיבה להופעתו של הפוסט הזה. אחזור ואומר רק שאני מאמינה בכל ליבי שלאיש אין חזקה על האמת, על האהבה או על החוכמה. יש כאלה שניחנו במנות גדושות של אלה, אך לעולם אין ולא יהיה ברשותם השלם.
בדבר אחד אני משוכנעת, שנינו חפצים ביקר השלום, הגם שהכותרת "סקסי" מאד מאד שנויה במחלוקת לטעמי. כל אחד יעמול עליו כראות עיניו ובלבד שיגיע. אמן.
אליה, חג עצמאות שמח.
לא ל"שלום" קראתי "סקסי".
התכוונתי לכל מופעי יום ו' המתוזמנים בבילעין ובשייח ג'ראח.
אני מכיר חלק גדול מן המשתתפים בהם, וחלק מהם אף ידידים ממש.
אולם זאת חוכמה קטנה מאוד ללכת ביום ו' להפגנות ובמשך כל השבוע ליהנות ממנעמיו של הממסד ואף מן המשכורות שהוא משלם.
הדבר אמור לגבי חלק ניכר מן המשתתפים במופעי יום ו'.
גיורא יקר,
קשה לי להתאפק. זאת תכונה מאד בעייתית שלי, אז רק אענה לך בקצרה:
1. לא קוראים לי אליה, שמי איריס. אליה הוא שם משפחתי בנעורי. (אני אוהבת אותו מאד, אך אני מסופקת אם אאמץ אותו כשמי הפרטי.)
2. לא תפגוש אותי בבילעין. המצב שם סבוך ומורכב ביותר, לטעמי, אם כי אני מאד מבינה לליבם של המפגינים שם.
3. ה"מופעים" לא היו מתרחשים אלמלא השחקנים הכושלים שחטפו להם את התפקיד הראשי ללא כל הצדקה, לטעמי, ואני כמובן מכוונת לפלג הקיצוני של המתנחלים.
4. אל תספר לי בבקשה על מנעמי הממסד והשלטון. סכומי הכסף שאנו מזרימים, לדאבוני, לשטחים הכבושים, עולים לנו הרבה הרבה יותר.
ובוא נחתום את הדיון, גיורא ידידי, ברור לשנינו שהוא לא יוביל לשום מקום.
חג עצמאות שמח עצוב. גם זה לדאבוני. כמו שכתבתי לך, הזכות לכאוב ולאהוב את הארץ הזאת לא נמצאת אצל צד אחד.
לאיריס, חג עצמאות שמח.
השם "אליה" היה פליטת קולמוס של עייפות ואני מתנצל עליה.
גם לך, גיורא יקר!
סליחה איריס שאני מתפרץ לדלתך בפתוחה, אבל כיוון ששמי הוזכר כאן, ושוב חזרנו לעניין אנשי הרוח אומר כך:
1. דויד גרוסמן אינו רואה עצמו כאיש רוח אלא כמספר סיפורים. אין לו שום שליטה על תוויות שאנשים מדביקים עליו (איש רוח או גמד), אבל אני מניח שהוא לא מתרגש מאנשים כגיורא לשם שכבר מחכך את כפות ידיו לדירוגו את כל מי שמעז לכתוב מילה ולא קוראים לו ביאליק, ברנר או יל"ג.
3. גיורא: כשאתה קורא למישהו גמד, זה לא עושה אותך יותר גבוה.
4. לא, אני לא חושב שהספרות העברית נולדה אתמול. אני בטוח שגיורא לשם בקיא וחריף בספרות העברית עשרת מונים ממני, אני רק חושב שלא ייתכן שרשימת הסופרים הגדולים בתולדותינו תינעל בעגנון ושרשימת המשוררים תינעל בביאליק. לדעתי אפילו לגיורא לשם אין עדיין פרספקטיבה להעריך את המתרחש היום בשירה ובספרות. הבה נחכה דור או שניים כדי שנוכל להעריך את עוז, יהושוע, גרוסמן, שליו, קנז, הופמן ושאר בני דורנו. חוששני גיורא, שאתה ואני לא נהיה כאן באותו רגע, אבל דומני שכמו לדרבי, גם להיסטוריה יש חוקים משלה.
ההערות על התנהגותו של אלוהים ועל האירועים המסופרים בטקסט הספרותי בעל השם הצנוע "בראשית" כאילו נכתבו בעיתון, כמו קליפ כזה, כאילו לשם לא יודע שגם לבראשית יש הקשר.
שבת שלום ומבורך
תפאדל, שמעון ידידי. הכנס ברצון. בעיקר משום שאני מארחת בשמחה אנשים שמחזיקים ביכולת להשיב למבקרי טוב ממני. אהבתי בעיקר את "להיסטוריה חוקים משלה."
שבת שלום גם לך.
לשמעון ריקלין,
ציינתי רק יוצרים שעליהם אי-אפשר עוד להתכווכח הרבה.
צר לי להאכזב אותך, אבל מידת קריאתי במה שמתפרסם היום מאפשרת לי חוות דעת אקטואלית אפילו ברגע זה.
באשר למעללי האל בספר "בראשית" כבר הרחבתי על כך את הדיבור בכל כך הרבה מקומות, מהם בספרים, עד כי אין טעם לפרטם יותר ועל כן ברחתי בלשון של "קומיקס".
למען האמת, את ההערה החמורה ביותר לא ציינתי: הצבתה של חרב המלחמה המתהפכת בפתחו של גן-עדן. לתמוך באקט ה"אלוהי" המבחיל הזה זאת תעודת עניות לכל אדם ולכל דת.
לגיורא,
מי רוצה בכלל להתווכח עליהם?
חג עצוב ואח"כ חג שמח
הערכתי בשעתו בכתב באריכות רבה מאוד את "עיין ערך: אהבה" של גרוסמן ומה שמצאתי שם היה חסר מאוד במשקלו המוסרי כיחסו אל השואה.
אינני רוצה להכביר מלים, הזילות המתלוצצת בתוך תא הגזים הותירה אותי בלא קורטוב של אמפטיה. ראיתי בכך כישלון מוסרי כבד, שמעיב בצלו על הספרות העברית בת דורו.
הדברים לא היו מאחורי הגב. הזדמן לי אף לשוחח עם גרוסמן ולהבהיר את עמדתי על-פה.
באשר לסיפור "הבריאה": הוא נלמד בדרך-כלל בנוסחו התמים ולא מובחן בו ההבדל בין גירסאותיו השונות בתורה ולא מובהרים היטב תפקידיהם של המשתתפים בדרמה הזאת.
אני מודה שיעדתי לכך מקום רחב בספר מסותי "מסיבוב כפר סבר עד אזרחות העולם", במסת השיר במיני-אפוס "הנה ימים באים" ובמסת אחרית הדבר שבספר ההוא. כמו כן הקדשתי לסוגייה דברים בספר מסותי "ציירי הנמרים".
דומני שהיצגתי גם גישה חדשה וחדשנית לגבי פירוש סיפור גן העדן.
יפה מאד, אבל מה זה קשור לימין או שמאל לא הבנתי
בחיי שזה סיזיפי להסביר לכל אחד באופן פרטני. אני מניחה שאם תקרא את התגובות תבין. אני גם יכולה להפנות אותך לפוסט של גרוסמן, שם הכל התחיל.(זה בצד ימין, צריך רק להקליק) ותודה רבה על המחמאה. שמחה שאהבת. שבת שלום.
איריס, תחזקנה ידי כל אחיותינו. כתבת מלוא אהבה, ונקי.
תודה נועם יקירי. אמן ואמן. ונשיקות.