שחרחורת סופרת ומשוררת
ומן וורוצלאב/
אני שואלת את דריוס, בעל הדירה, בחור צעיר עם עיניים סיניות אבל אישונים בכחול אפריל פולני, מתי מחשיך כאן. שמונה, הוא אומר, ומוסיף, אני כאן לכל שאלה, אבל הפנים שלו אומרות, אני מקווה שאין לך הרבה. אבל הוא הציע אז אני שואלת, איפה אפשר לרכוש כמה מצרכים, מה פתוח ומה סגור בפסחא, איך עולים פה על החשמלית ואם אין סיכוי שיורידו אותי ממנה על רקע אי התאמה. סתם, את זה לא שאלתי, אבל החשמליות האלה באמת עושות לי צמרמורת. כולם פה לבנים, גבוהים ומדברים פולנית. ואני, כידוע, לא ממש מהתפוצה המקומית. אף שלא מזמן מצאתי את עצמי צועקת על הילדים, אני לא המשרתת בבית הזה! העיניים הסיניות פולניות של דריוס עייפות. בצדק, הוא חיכה לי אתמול עד 2 בלילה רק כדי לתת לי את המפתח ולהסביר לי איך להפעיל את המזגן, מה שלא ממש קלטתי. אבל אין צורך, הטמפרטורה מושלמת והשמש רופפת ומתוחה במידה.
אני הולכת לאן שמוליכות אותי רגליי, והן, מסתבר, יודעות איפה מונח היופי, על אדן הנהר ובאפילת הכנסיה. הפעמונים מצלצלים, הציפורים ידידותיות למשתמש, נערים פולנים בחליפת מלחים מסתודדים, וגם העצים מסבירי פנים. באיזשהוא שלב הרגליים שלי לוקחות אותי (בעל כורחי! אני התנגדתי!) לדוכן גלידה קטן מאד, ממש חדרון, שמחזיק לא פחות מארבע מוכרות. אחת שולפת את הגביע, אחת שואלת איזה טעמים, (פונצ' בננה, ברור) שלישית דוחקת אותם לתוך הגביע, והרביעית גובה תשלום. כמה? ובכן, 8 זלוטי, שהם בדיוק, אבל בדיוק, 8 שקלים. (נראה לי שזאת מחווה של הפרזידנט הפולני לביבי, אחרי טראמפ ופוטין, הוא לא רצה לקחת על המצפון שלו את החלפת השליט) בקיצור, שערו בנפשיכם, כל היעילות הקולינרית הזאת בשמונה שקלים!
אבל באמת, וורוצלאב יפה יפה, השמש רופפת ומתוחה במידה ואני כתבתי היום 7 שעות רצופות. הכל טוב.
אפריל, 2019, פולין.
לוורוצלאב יופי מבעבע; רחובות רחבים, כיכרות עתק, מגדלי ענק, צריחי סיכה מחודדים, משוננים, מדרכות מסותתות, משובצות אבני בזלת, מובילות לכנסיות אפלוליות, גותיקה מפוארת, קדושה, מטילה מורא, בלתי נתפסת, ופתע נגלים חלונות ויטראז' שאי אפשר להתיק מהם את העיניים, ציורי קיר, תקרות מקושתות, מקושטות, חזיתות הבניינים בצבעוניות מטריפה, גבוהת קומה, ועוד כנסיות, ועוד מבנים, בקרנות הבתים גילופי אבן ועץ, חנויות קטנות, דוכני אומנים, פסלים על כל צעד ושעל, סימטאות נסתרות, גשרים ונהר. קשה לי להאמין שעד לפני שבועיים לא שמעתי עליה. הו, וורוצלאב, ההיית או חלמתי חלום.
#ריטריט_עצמוני היום השלישי
