בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / יומן סלוניקי 2019
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

יומן סלוניקי 2019

בדרך לסלוניקי. (1)
אני מתה על הים, כי הוא יפה וגדול וחזק להלל, וגם עמוק להלל, ממש גבר שווה, אבל אני גם פוחדת ממנו פחד מוות. הוא מככב בכל הספרים שלי, לטוב ולרע. שונאים סיפור אהבה קלאסי. אבא של עירית מ"מכתוב" טובע בים. אבל אריק מציע לעירית נישואים על חוף הים. ב"דושינקא" הולך עומר, הילד החירש, לאיבוד בחשכת חוף דור. במשך שעות מחפשים אותו בין המפרצונים וטרשי החול. אחרי שהוא נמצא, בנס, דימה והדס עושים את זה, על החוף. למרות שזה לא מי יודע מה נוח. אבל זה אחד מקטעי הסקס שלי, שאני הכי אוהבת. גיא פרל גם כתב עליו פעם רשימה מעלפת. אדיבה וזוהרה של "גלבי" מתנקות ומטהרות בים באופן טקסי ממש. דליה של "גבר אישה ציפור" נסחפת במערבולת כשהיא הולכת.לים בפעם הראשונה בחייה. היא הייתה בת שמונה, אם אני לא טועה. אני הייתי בת עשר אולי. ילדת פרובינציה קלאסית. האירוע הוא אוטוביוגרפי כאמור, וכנראה הבסיס למופעי הים הרבים בספרים שלי. אמיתי.

אני מספרת לכם את כל זה, כי הנה אני יושבת פה בנתב"ג, בדרך לסלוניקי, ואני אומרת לילדים שלי, (רבע שעה לפני העליה למטוס), "פאק. לא הבאתי בגד ים!" להם כמובן ארזתי שניים.
זה לא מקרי. לא נכנסתי לים שנים ולא קניתי בגד ים שנים ואני בספק אם יש לי משהו לביש בבית. אבל איזה טרלול זה לנסוע לסלוניקי בלי בגד ים, מה?
אז רצתי לחנות הקרובה וקניתי לי. שניים. זה היה במבצע. אחד פלוס אחד. וזה בול. אהבה פלוס שנאה שווה ים.

עכשיו בואו נראה אם ימצא להם שימוש.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏בתוך מבנה‏‏

יומן סלוניקי (2)

תמיד כשאני מתיירת בארצות של אנשים אחרים, אני תוהה מה הייתי עושה אני בפוגשי תיירים אבודים. גם אתמול שאלתי את עצמי, מה אם הייתי אני נהג המונית הזה, כסוף השיער והמבט, שלא יודע מילה וחצי מילה באנגלית, שאוסף אישה ושני ילדים ונוסע איתם באלם מוחלט אל היעד, יעד שהאישה וילדיה אפילו לא יודעים להגות את שמו באופן ראוי, ותחת האפשרות, ההגיונית לגמרי, שיעזוב אותם בהגיעם ליעד, אחרי שכבר קיבל את מלוא שכרו, הוא יורד איתם כדי לוודא שהגיעו ליעד הנכון, נשאר עימם עוד שעה ארוכה, באישון לילה, כדי להבין מה שהאישה וילדיה אינם מבינים, איפה לעזאזל נמצאת הכספת המובטחת שמנסה האישה לצייר לו בתנועות ידיים מביכות, כספת שאינה אלא קופסא פלסטיק זערורית, ענודה לעמוד חשמל מקומי, שבה לן המפתח המובטח, ואין, וכשזה נמצא, אחרי לא מעט רגעי אימה של האישה, רק בכוח דבקותו במטרה, להמשיך ולנסות לפתוח את המנעול שנעל את שער הכניסה לבניין באופן נעול מידי, קשוח ונחוש הרבה יותר מידי, וכשהדבר לא עולה בידו, הוא לא נכנע ועוזב אלא מתקשר לברר עם בעל הדירה, ביוונית שוטפת, מה ואיך ולמה ומה בדיוק אמורה האישה וילדיה לעשות, ולא נחה דעתו עד שהשער נפתח, והמעלית עולה, והאישה וילדיה נכנסים לדירה היפהפיה שאליה הקיצה האישה בבוקר הזה . ואני חושבת. כמה עולה לנו להיות אנשים טובים? סתם, פשוט אנשים טובים. גם למתיירים אצלנו. שעל אף פלאי הגלובליזציה והטכנולוגיה בטח נתקעים גם הם לא פעם ולא פעמיים בכניסה לבניין זר בעיר זרה בארץ נוכרייה.

כמו כן, הים הנשקף מסף הרחוב. והסנוניות. או הדרורים. Shai Agmon כבר יסבר את עינינו.

עדכון: שי אגמון מלך הציפורים מוסר שמדובר בסיסים.

בוקר טוב, סלוניקי.

יומן סלוניקי (3)

טוב, זה באמת יכול לקרות רק לי. למרות שהכי חששתי שזה יקרה. אבל אחרי יום שלם שבו הלכנו, כיתתנו, עלינו, טיפסנו, ירדנו, עלינו, אכלנו, נישנשנו, צחקנו, למדנו, דיברנו, שתקנו, התיוונו, הצטלמנו, סילפפנו, קנינו, ישבנו, נחנו, המשכנו וחזרנו, גילינו שנתקענו. כלומר, שכחנו, סליחה, שכחתי, את המפתחות של הדירה בבית. הדלת נטרקה אחרינו כשיצאנו בבוקר וכעת, ובכן. כעת היא סגורה.

התקשרנו לקונסטנטינוס. והוא לא ענה. ושוב. ושוב. כשענה אמר שהוא מחוץ לעיר. יקח לו שעה להגיע. בינתיים, ברקים ורעמים והתחיל מבול. אז ברחנו לבית קפה קטן, ישבנו ודיברנו על משפט קסטנר, בעקבות ביקור ברובע היהודי ואיזכור המחלוקת סביב שיתופי הפעולה של היודנראט הסלוניקאי עם הנאצים.

עדכון: קונסטנטינוס המהמם נתקע בפקקים, אבל לא אמר נואש, עשה מעקפים ועיקופים כדי להגיע אלינו, וחזר העירה. (מרחק שעה נסיעה!)

עדכון (2) אני שוקלת.להסב את שמו באנשי הקשר שלי בוואצאפ מקוסטנטינטוס סלוניקי לקוסטנטינטוס הקדוש. ואולי גם לקרוא רחוב קטן על שמו.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏3‏ אנשים‏, ‏כולל ‏איריס אליה כהן‏‏‏

יומן סלוניקי (4)

שישה הרוגים בסלוניקי כתוצאה מסופה עזה שפקדה את צפון המדינה. זוג מצ'כיה נהרג כשהקרוון שבו לן ניתק ממקומו ועף. אב ובן מרוסיה נהרגו מקריסת עץ. שני תיירים מרומניה נפגעו משברי בניין. אני מתוודעת אל הידיעה המצמיתה הזאת בעודי פוסעת בקור אפרילי אל בית הקפה הסמוך, לקנות לילדים שוקו ומאפה. חושבת, מה זה החורף הזה עכשיו. ופתאום שולח לי הים את תמונות האזהרה האלה. פריים יפהפה אך חשוך וחשור. ואז כותב לי חיים ארמון המתוק, תשמרו על עצמיכם. ועוד ידיעה, כל ההפלגות והטיולים לאיים הקרובים בוטלו. הפסקות חשמל בצפון יוון. כבישים נחסמו. מערכת כריזה נשמעת מתריעה גם היא בראש חוצות. אין לי מושג מה נאמר, אבל היום, ככה נדמה לי, ניזהר לנפשותינו. שום סלוניקאי נדיב וחביב וטוב לב, כמו השניים שכל כך עזרו לנו עד עכשיו, לא יוכלו לחמת השמיים ולמשבר האקלים. והכל "מכתוב", כידוע. כתבתי על זה ספר.

עדכון וידאו: מתבהר!

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏אוקיינוס‏, ‏שמיים‏‏, ‏‏ענן‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏טבע‏‏‏‏ ו‏מים‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏אוקיינוס‏, ‏שמיים‏‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏מים‏‏‏ ו‏טבע‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏אוקיינוס‏, ‏שמיים‏‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏מים‏‏‏ ו‏טבע‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏אדם אחד או יותר‏, ‏פעילויות בחוץ‏‏ ו‏טקסט‏‏‏

קרן האהובה והנדיבה שלחה לי עכשיו, בתגובה לתמונת הנושא שהעליתי, שחסרה את סבתא טורבו.

תודה ענקית ומאושרת! כמה נדיב מצידך!

אין תיאור זמין לתמונה.
 יומן סלוניקי (7) היום יש בכוונתי לחפור לילדים על "זורבה היווני". ספר אדיר שהשפיע עליי רבות. אני נזכרת כאן כמה ולמה אהבתי אותו כל כך. אף שהפיסקה הבאה ובכלל, זורבה, הוא ירייה ברגל. (שלא לדבר על עמדותיו הטיפשיות בענייני נשים.) דמותו של זורבה וודאי הייתה ההשראה לעצוב דמותו של עקיבא מ"גלבי".

"מדוע איני כותב? בגלל הסיבה הפשוטה שאני חי את כל התעלומות האלה, כפי שאתה מכנה אותן, ואין לי פנאי לכתוב. פעם – המלחמה, ופעם – נשים, ופעם – הסאנטורי, ואיך אמצא לי פנאי למשוך בעט-סופרים עלוב? וכך מתגלגל עניין הכתיבה לידיהם של אותם מושכים-בעט! כל אותם האנשים החיים באמת את תעלומות החיים אין להם פנאי לכתוב עליהן, וכל אותם שעתותיהם בידיהם לכתיבה אינם חיים כלל את תעלומות החיים! מבין אתה?" ניקוס קאזאנצאקיס.

בתמונה, החיים עצמם.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏מזון‏‏

יומן סלוניקי (8)

1. באופן די צפוי אני כבר מאוהבת בסלוניקי. ובסלוניקאים. איך אפשר שלא, כשבפחות מעשרה שקלים את קונה לך שלושה אפרסקים אלוהיים, שלושה משמשים שמזכירים לך בצבע ובטעם את הילדות שלך וחופניים דובדבנים שעוד לא טעמת אבל את יודעת שהם יהיו לך מתוקים ופריכים. פשוט בגלל המחיר.

2. איתן אומר שהוא חושב שתושבי סלוניקי מאד צנועים. למה? שאלתי. כל המכוניות שראה פה עד עכשיו די קטנות ולא חדשות, הבתים לא נראים מפוארים ואנשים לובשים בגדים פשוטים ולא ממותגים. אני מקווה שהוא התכוון להחמיא למקומיים, כי הוא עצמו בחר לקנות לו כובע של נייק. לטענתו היה "הכי יפה". אני לא סגורה שזה לא סמל ה v המסחרי שעשה לו את זה.

3. אסף חושב שתושבי סלוניקי לא בזבזניים. למה? שאלתי. והוא הצביע על העובדה שקשה היה לו למצוא פח, לזרוק את העטיפה של הארטיק. הם פשוט לא מייצרים הרבה זבל, ולכן זורקים פחות זבל, הטעים. מצד שני, לא כאב לו הלב כשנאלצתי לזרוק בנתב"ג את הסנדוויץ' חביתה שהכינותי מראש בבית, בטענה שהוא בטח כבר "התקלקל". שעה אחרי שהגענו לנתב"ג. כלומר, הסנדוויץ' המושקע שלי חטף קלקול קיבה עוד לפני שהספיק להכניס משהו לפה. אז אני לא סגורה על זה שגם הוא אמר את זה לחיוב.

4. אני חושבת שתושבי סלוניקי, אלה שאני נתקלתי בהם, הם הנעימים, האדיבים, ומסבירי הפנים שנתקלתי בהם עד כה בשיטוטי בעולם. הנה, אני יושבת על המדרגה בכניסה לחנות הירקות והפירות שקניתי בה, כדי לכתוב את הפוסט הזה, ולא די בזה שהמוכר לא מגרש אותי, אלא שהוא יצא הרגע עם בקבוק מים, "כי לא כדאי שתאכלי פירות לא שטופים."

איי רסט מיי קייס, חברים שלי. וחברות.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏מזון‏‏

מטאורה, יוון. מילים כמו קונגלומרטים, פעילות סיסמית, סלעים אפיקלאסטים ותהליכים ברקציים, (שזה הברקזיט של הסלעים, כנראה), מנסות להסביר תופעת טבע כבירה. אין מילים. הישארו עמנו! אנסה למצוא כמה.

 

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏איריס אליה כהן‏‏, ‏‏‏‏‏לעמוד‏, ‏‏שמיים‏, ‏הר‏‏‏, ‏‏ענן‏, ‏‏עץ‏, ‏פעילויות בחוץ‏‏‏‏ ו‏טבע‏‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏שמיים‏, ‏ענן‏‏, ‏‏הר‏, ‏פעילויות בחוץ‏‏‏ ו‏טבע‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏ענן‏, ‏שמיים‏‏, ‏‏הר‏, ‏פעילויות בחוץ‏‏‏ ו‏טבע‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏הר‏, ‏‏שמיים‏, ‏פעילויות בחוץ‏‏‏ ו‏טבע‏‏‏

מפלאי הקיץ והמסנג'ר. הרגע נקלטה בעדשת מצלמה של חברה בשדה התעופה במוסקבה!

#גבר_אישה_ציפור

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏אדם אחד או יותר‏, ‏אנשים יושבים‏‏ ו‏טקסט‏‏‏

אני תמיד אומרת למשתתפים בסדנאות הכתיבה שלי שחשוב לקרוא הכל, כמה שיותר, מכל הסוגים והסוגות, גם סופרים שלא חיבבתם את ספריהם הקודמים. אז הנה דוגמא. אני אמשיך לספר הבא של וואלאס, אף שלא אהבתי בכלל את הספר הזה, שזכה לתגובות נלהבות (מידי, ומוגזמות לטעמי) ,כי חידד לי מה אני כן מחפשת בספר ואיך אני כן רוצה לכתוב. העמדה של וואלאס, שנתפסת ככנה ומעמיקה מאד, נתפסת בעיני כטרחנית ומחוספסת מאד, וחלפה בראשי אפילו מחשבה אחת נוראית, באמת קשה, שאוותר עליה ולא אעלה אותה על הכתב.

מה שכן, חבל לי שזה הספר שהבאתי עימי יוונה. הבאתי עוד אחד. אתחיל אותו.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד או יותר‏‏

להתעורר בגן עדן, פארק זגוריה, "מעבר להרים", בצפון יוון, על גבול אלבניה.

 

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏הר‏, ‏‏שמיים‏, ‏פעילויות בחוץ‏‏‏ ו‏טבע‏‏‏

בעקבות הפוסט של אתמול, שכנעו אותי חברים להתאזר בסבלנות, להכיל את מה שהרגיש לי כלהג נרקסיסטי בלתי פוסק, ולהגיע לסוף הספר, הנחתם במסה הזו של דיוויד פוסטר וואלאס, והיה שווה. מסה מצויינת ומעוררת מחשבה. (בתרגומו של אסף גברון) הקראתי לילדים חלקים מתוכה והתפתח דיון ממש מעניין. אז ההמלצה מעורבת. "נערה עם שיער מוזר". (הקיבוץ המאוחד) נסו אותו בבית.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏טקסט‏‏

הנהר היפה והיפים הנוהרים שלי.

 

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏2‏ אנשים‏, ‏‏‏‏אנשים עומדים‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏טבע‏‏‏ ו‏מים‏‏‏‏

 ×ª×ž×•× ×” יכולה לכלול: ‏‏‏2‏ אנשים‏, ‏‏‏‏‏אנשים עומדים‏, ‏מכנס קצר‏‏, ‏‏עץ‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏טבע‏‏‏‏ ו‏מים‏‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏2‏ אנשים‏, ‏‏‏‏אנשים עומדים‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏טבע‏‏‏ ו‏מים‏‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏2‏ אנשים‏, ‏‏‏‏‏אנשים עומדים‏, ‏מכנס קצר‏‏, ‏‏עץ‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏טבע‏‏‏‏ ו‏מים‏‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏עץ‏, ‏צמח‏‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏טבע‏‏‏ ו‏מים‏‏‏

מפליגים ליעד הבא. (לא מספיקה לכתוב פוסטים כמו שצריך, אבל כותבת מה שנראה לי שיהפוך למסה על הטיול הזה)

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏2‏ אנשים‏, ‏‏אנשים מחייכים‏, ‏‏‏‏אנשים עומדים‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏טבע‏‏‏ ו‏מים‏‏‏‏‏

הדרך יפה עד מאד (בדרך לקורפו)

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏ענן‏, ‏‏שמיים‏, ‏אוקיינוס‏‏‏, ‏‏הר‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏טבע‏‏‏‏ ו‏מים‏‏‏

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏ענן‏, ‏‏שמיים‏, ‏אוקיינוס‏‏‏, ‏‏הר‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏טבע‏‏‏‏ ו‏מים‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏ענן‏, ‏שמיים‏‏, ‏‏אוקיינוס‏, ‏‏הר‏, ‏טבע‏‏‏‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏אוקיינוס‏, ‏‏הר‏, ‏שמיים‏‏‏, ‏‏ענן‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏טבע‏‏‏‏ ו‏מים‏‏‏

כמה דקות אחר כך, אני מצלמת מהצד השני של המעבורת, והצבעים משתנים לחלוטין. כמעט הגענו.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏אוקיינוס‏, ‏‏שמיים‏, ‏הר‏‏‏, ‏‏ענן‏, ‏‏טבע‏, ‏פעילויות בחוץ‏‏‏‏ ו‏מים‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏אוקיינוס‏, ‏שמיים‏‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏טבע‏‏‏ ו‏מים‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏אוקיינוס‏, ‏שמיים‏‏, ‏‏טבע‏, ‏פעילויות בחוץ‏‏‏ ו‏מים‏‏‏

איריס ואלפי תניני החולות (תנין שקיבל את פנינו בסבר פנים מנומנם!)

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏טבע‏‏ ו‏מים‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד‏, ‏‏‏‏‏לעמוד‏, ‏מכנס קצר‏‏, ‏‏ילד‏, ‏פעילויות בחוץ‏‏‏ ו‏טבע‏‏‏‏

1. אני כופרת בהנחה המודרנית שילדים הם תולדה, תרתי משמע, של צרכים אנוכיים. אני ממש לא זוכרת מחשבות כאלה לפני, אולי הן קיימות בתת מודע של הרחם, אין לי מושג, אבל טיולים משפחתיים ממחישים את ההפך הגמור. אני כל כך עסוקה בהם, בהנאה שלהם, שיהיה יום שמש, שלא נאלץ לוותר על פעילויות המים, אבל לא שמש מידי, שלא ישרפו, שיאכלו טוב, שלא יהיו רעבים, שלא יאכלו טוב מידי, שלא תכאב להם הבטן, שיחבשו כובע, כי שמש וזה, שלא ישכחו את הכובע על החוף, כי שמש וזה, שהמעבורת תצא בזמן, שנמצא את המלון, שלא נאחר, שלא נתברבר, שהנסיעה תיגמר, שהנסיעה תתחיל, שהשוקו, שהמזוודה, שההר יחכה, שהאדמה לא תזוז, שהרוח לא תעיף להם את הכובע, את האייפון, את המוח, וכמובן, שאלוהי האינטרנט והווי-פי ישמע את שוועתם ואת עוניים למען יאריכון ימיי על פני האדמה הזאת.

2. אכילס (כן, זה אשכרה השם שלו) מדריך הראפטינג, סיפר לנו על חייהם של הצעירים היוונים, רוב העבודות בשכר מינימום, (משהו כמו 500 או 600 אירו), הוא, למשל, נוסע לעבודה מידי יום שעתיים לכל כיוון באוטובוס, כדי להרוויח משהו כמו 30 אירו ליום, את לימודיו נאלץ לקטוע בגלל שרות צבאי (חצי שנה, חובה) על גבול אלבניה הקפואה, בלי חימום, כי אין תקציב, (השכר הצבאי, 8 יורו לחודש, כלומר, בלי שכר כלל), ועוד ועוד. "החיים שלו ממש קשים" אמרתי לילדים אחרי שנפרדנו ממנו. ואיתני אמר, "גם שלנו." ולרגע כעסתי עליו. "מה אתה משווה?" התרעמתי. אבל אז נזכרתי בדיראון לבנון, עזה וחברון. ושהוא עוד מעט בן 16. ועוד מעט בן 17. ועוד מעט בן פאקינג 18.

3. בדרך לדירת האירוח, בעודנו משרכים במאמץ את מזוודותינו הפיסחות (טעות שלי, מודה. בדקתי את הבפנוכו, לא את הבחוצו. לא שמתי לב שבאחת חסר גלגל ובשנייה, הידית תקועה ולא מוכנה לקום) לאורך רחוב פלוני, (אף שנראה כמו חלקת אלוהים קטנה, מסתבר שאלוהים, לפחות אלוהי הוויז, לא ביקר בו מעולם,) עצרה את אספי אישה מבוגרת, אבל לא זקנה, בת 60 כזה, ובלי שום סיבה נראית לעין, כי הוא לא דיבר איתה ולא פנה אליה, רק חלף על ידה, עצרה אותו והעתירה עליו מחמאות, כנראה בגלל שסחב את אחת המזוודות הכבדות, וחיבקה אותו והמשיכה להלל אותו ולרומם ולשבח, אספי לא הבין מאיפה זה בא לו, ולבסוף גם דפקה לו בוסה במצח. אין פואנטה. רק שאפשר להתפעל מאד גם מילד שהוא לא שלך.

4. שאלנו איפה כדאי לאכול צהריים. גבר בריטי, לבוש בבגד ים מניאטורי ועור בצבע סגול-חציל, מיהר להכריז, "רק "טברנה בשקיעה"" דחף לנו כרטיס ביקור והורה לנו בידו מה כיוון הנסיעה. (חשבנו, מטבע היותנו ישראלים, שהוא בטח מקבל אחוזים, דמי תיווך וכאלה.) בגלל שהסוללה הייתה בטעינה והוויז קצת קשה הבנה ביקשנו מהבריטי הסבר קצת יותר מפורט, והוא זרק לנו משהו בנוסח, זו נסיעה של כמה דקות, כשתגיעו לצומת תפנו ימינה, בסיבוב השני תמשיכו ישר ושם כבר תשאלו שוב. אז ה"כמה דקות" יצאו איזה חצי שעה, שום "צומת" לא חיכתה לנו, (אפילו לא משהו שהייתי מגדירה כ"פנייה") ה"סיבוב" היה ישר, ה"ישר" היה מפותל וכמובן ששאלנו שוב ב"שם" הראשון, ושוב ב"שם" השני, ושוב . בשלישי. ושוב. ושוב. טוב, הבנתם. די מהר מצאנו את עצמנו מתבמפרים במכונית מקרטעת (סיפור ארוך) על כל מיני דרכי עפר, מנאצים את הבריטים. אבל אז, בין הגבעות, הבחנו בגבעה לא מפותחת ושכוחת אל, שבראשה, כלומר, בול בפיטמה, ניצב לו בית כתמתם שביצבץ מתוך מטע זיתים, בוסתני גפנים וחורש ירוק עד. הצלחנו לפלס אליה וויז. שחזר לפעול. השבח לאל. בחזית עגנה סירה שהייתה בילדותה יכטה. זאת הייתה התחלה טובה, אבל שום דבר לא הכין אותנו למראה שנשקף מן החצר הקדמית: מרפסת רחבה ומולה כל הים שאפשר וכולו בכחול ים. אין דברים כאלה. ואז, כמו בסרטים, הגיחה מתוך הפלא הזה מאמא יווניה ועוד לפני שהספקנו להבין מה ולמה, היה השולחן מלא בכל טוב ידיה. זאת הייתה הארוחה הכי הכי שאכלנו עד עכשיו, ואולי הטובה שאכלתי בחיי, אם מוציאים מן התחרות את הבישולים של המאמא הקוצ'ינית שלי. נפרדנו בנשיקות וחיבוקים. (ומחמישים יורו) בקיצור, אם אתם מגיעים לקורפו ובריטי שזוף בבגד ים מינימלי ממליץ לכם על "Sunset taverna" לכו על זה. יש מצב שתגיעו לטברנה הכי שווה בכל יוון.

(תמונה לא מוצלחת ממצלמה חלשת אופי.)

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏אדם אחד או יותר‏, ‏אנשים יושבים‏‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏

והסגריר האי, סגריר מאד…

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏אוקיינוס‏, ‏שמיים‏‏, ‏‏ענן‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏מים‏‏‏‏ ו‏טבע‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏אנשים עומדים‏, ‏שמיים‏‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏אוקיינוס‏, ‏שמיים‏‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏מים‏‏‏ ו‏טבע‏‏‏

הספר הזה יפה ברמות מבכיאות. עדין, לירי, פיוטי. זטהאלר הוא סופר שכותב שירה. ואולי הוא בכלל משורר. לא הכרתי אותו עד עכשיו. מה שכן, זה ספר לחופשה באלפים. לא ביוון. או לחופשה בישראל, עם עין צופיה לאוסטריה.

אין תיאור זמין לתמונה.

הגענו להיפרד ממאמא לילו. אבל היא לא הייתה… הבן שלה, נגן בוזוקי, מסתבר, ממלא את מקומה. נסתפק ביופי הפלאי ששרוי על הטברנה שלה גם בלעדיה.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד‏, ‏‏‏‏לשבת‏, ‏כובע‏‏ ו‏נעליים‏‏‏‏

עצירת לילה בקסטוריה היפה.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏הר‏, ‏שמיים‏‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏טבע‏‏‏ ו‏מים‏‏‏

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏מים‏‏ ו‏טבע‏‏‏

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏שמיים‏, ‏הר‏‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏מים‏‏‏ ו‏טבע‏‏‏

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏שמיים‏, ‏הר‏‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏מים‏‏‏ ו‏טבע‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏מים‏‏ ו‏טבע‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏‏הר‏, ‏שמיים‏‏, ‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏טבע‏‏‏ ו‏מים‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏פעילויות בחוץ‏, ‏מים‏‏ ו‏טבע‏‏‏

אולי עשר שניות חלפו מרגע שאסף רץ אלינו, "איתני נפצע!" והוסיף מתנשם, "תזמינו אמבולנס". וגם "רציני, אמא." כי בטח צחקקתי, כל הטיול הזה אני חופרת להם, "תיזהרו", "תחזיקו חזק", "תסתכלו לאן אתם הולכים" ו"זה בטיחותי?" והם צוחקים עליי, מתבדחים. "לא, זה לא בטיחותי. אנחנו הראשונים שעושים ג'ט סקי." "מחזיקים חלש". לפני כמה ימים כתבה לי אחותי הגדולה, "ממי, חלמתי שאתם עומדים ליד מפל, ואחד הילדים מועד ונופל ונסחף בזרם, אתם בסדר? תשמרי עליהם טוב-טוב." כשסיפרתי להם, התחילו להריץ דאחקות על הגן ההיסטרי של משפחת אליה וכשהגענו לכל מיני מקורות מיים, מעיינות, גבים, הציעו לצלם ולשלוח לדודה דליה, "שלא תדאג." עשר שניות מהרגע שבו פגע המשפט "תזמינו אמבולנס" בהבנה שלי ועד שהגענו למגרש החנייה, שם, למרגלות חומת בטון מחוטטת בגובה מטר, ישב-שכב איתני, באיזו תנוחה לא הגיונית, שאין לה שם, ורגלו שותתת דם. אמנם רק רגל, אבל מה עם הגב? הראש? עשר שניות שבהן החיים, מתחילתם ועד סופם, כולל עשרים השנים שעוד יבואו, נפלו והחליקו לי מהלב בתנופה של מפלי הניאגרה, מסה אדירה של חרדה ואימה ובעתה גמורה. עשר שניות שאת חושבת על הכל והכל הוא לא כלום, את לא רואה כלום ורואה את הגרוע מכל, לא שומעת כלום כי הרעש מחריד.

בתמונה: איתני כעבור עשרה תפרים, עשר שעות ועשר שניות.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏2‏ אנשים‏, ‏‏אנשים יושבים‏‏‏

פייסבוק מזכיר לי את הריאיון הראשון, עם צאת "מכתוב"… 8 שנים!

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏איריס אליה כהן‏‏, ‏‏טקסט‏‏‏

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן