בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / ריטריט כתיבה עצמוני בוורוצלאב, פולין
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

ריטריט כתיבה עצמוני בוורוצלאב, פולין

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏אדם אחד או יותר‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏

יתרונות בולטים של גיל 50? אני סוף סוף מוכנה להודות שאני בת 40. אני לא מתפללת לסוף החופש, אני אשכרה מתחילה אותו היום! אני אורזת מזוודה פיצית, רק בשבילי ובשביל עצמי. אני לא דואגת שלא אצליח למצוא את המלון כמו בגיל 30. כי לא רק אני התבגרתי, אלא גם הטכנולוגיה! (יש וויז, יש וואצאפ ויש גוגל מאפ!) אני לא מפחדת להיתפס כפתטית, קוטרית ואולד-סקול, הי! אני נוסעת ביוזמתי לפולניה! ואחרון. אני אמנם כבר לא יכולה לקבל את פרס ברנשטיין, אבל את כל שאר הפרסים דווקא כן!

וורוצלאב, הנה אני באה!

______________________________-

הגעתי, ישנתי, התקלחתי, מרחתי לק אדום על הבהונות, כי אי אפשר לכתוב כשאת מרגישה ג'יפה, יצאתי לקנות כמה מצרכים, חזרתי, צילמתי את גרם המדרגות של הדירונת היפהפיה ששכרתי, למרות שהזכיר לי קצת את "לבד בברלין" (שלא עפתי עליו, יש לומר, אבל צריך לקרוא אותו) שתיתי קפה, וזהו, ריטריט הכתיבה העצמוני שלי מתחיל עכשיו. בהצלחה אמן אמן, נקרא לזה "תפילת הריטריט", (מי שלא מאמין לא כותב) תודה על כל הברכות!

#ריטריט_עצמוני היום הראשון

אין תיאור זמין לתמונה.
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏חדר שינה‏ ו‏בתוך מבנה‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏אדם אחד או יותר‏, ‏נעליים‏‏ ו‏תקריב‏‏‏

______________________

אני שואלת את דריוס, בעל הדירה, בחור צעיר עם עיניים סיניות אבל אישונים בכחול אפריל פולני, מתי מחשיך כאן. שמונה, הוא אומר, ומוסיף, אני כאן לכל שאלה, אבל הפנים שלו אומרות, אני מקווה שאין לך הרבה. אבל הוא הציע אז אני שואלת, איפה אפשר לרכוש כמה מצרכים, מה פתוח ומה סגור בפסחא, איך עולים פה על החשמלית ואם אין סיכוי שיורידו אותי ממנה על רקע אי התאמה. סתם, את זה לא שאלתי, אבל החשמליות האלה באמת עושות לי צמרמורת. כולם פה לבנים, גבוהים ומדברים פולנית. ואני, כידוע, לא ממש מהתפוצה המקומית. אף שלא מזמן מצאתי את עצמי צועקת על הילדים, אני לא המשרתת בבית הזה! העיניים הסיניות פולניות של דריוס עייפות. בצדק, הוא חיכה לי אתמול עד 2 בלילה רק כדי לתת לי את המפתח ולהסביר לי איך להפעיל את המזגן, מה שלא ממש קלטתי. אבל אין צורך, הטמפרטורה מושלמת והשמש רופפת ומתוחה במידה.

אני הולכת לאן שמוליכות אותי רגליי, והן, מסתבר, יודעות איפה מונח היופי, על אדן הנהר ובאפילת הכנסיה. הפעמונים מצלצלים, הציפורים ידידותיות למשתמש, נערים פולנים בחליפת מלחים מסתודדים, וגם העצים מסבירי פנים. באיזשהוא שלב הרגליים שלי לוקחות אותי (בעל כורחי! אני התנגדתי!) לדוכן גלידה קטן מאד, ממש חדרון, שמחזיק לא פחות מארבע מוכרות. אחת שולפת את הגביע, אחת שואלת איזה טעמים, (פונצ' בננה, ברור) שלישית דוחקת אותם לתוך הגביע, והרביעית גובה תשלום. כמה? ובכן, 8 זלוטי, שהם בדיוק, אבל בדיוק, 8 שקלים. (נראה לי שזאת מחווה של הפרזידנט הפולני לביבי, אחרי טראמפ ופוטין, הוא לא רצה לקחת על המצפון שלו את החלפת השליט) בקיצור, שערו בנפשיכם, כל היעילות הקולינרית הזאת בשמונה שקלים!

אבל באמת, וורוצלאב יפה יפה, השמש רופפת ומתוחה במידה ואני כתבתי היום 7 שעות רצופות. הכל טוב.

______________________________________________________________-

העיר הזאת מטריפה ברמות, תרתי משמע. היום נשאו אותי רגליי במעלה 243 מדרגות לראש אחד מאין ספור מגדליה. וכל מדרגה הייתה שווה.

וורוצלאב, פולין, היום השני~ ריטריט כתיבה עצמוני~

 

וורוצלאב 10

 

 

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏אדם אחד או יותר‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏

 

 

 

לוורוצלאב יופי מבעבע; רחובות רחבים, כיכרות עתק, מגדלי ענק, צריחי סיכה מחודדים, משוננים, מדרכות מסותתות, משובצות אבני בזלת, מובילות לכנסיות אפלוליות, גותיקה מפוארת, קדושה, מטילה מורא, בלתי נתפסת, ופתע נגלים חלונות ויטראז' שאי אפשר להתיק מהם את העיניים, ציורי קיר, תקרות מקושתות, מקושטות, חזיתות הבניינים בצבעוניות מטריפה, גבוהת קומה, ועוד כנסיות, ועוד מבנים, בקרנות הבתים גילופי אבן ועץ, חנויות קטנות, דוכני אומנים, פסלים על כל צעד ושעל, סימטאות נסתרות, גשרים ונהר. קשה לי להאמין שעד לפני שבועיים לא שמעתי עליה. הו, וורוצלאב, ההיית או חלמתי חלום.

#ריטריט_עצמוני היום השלישי

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏שמיים‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏שמיים‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏

אין תיאור זמין לתמונה.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏אדם אחד או יותר‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏שמיים‏, ‏פעילויות בחוץ‏‏ ו‏מים‏‏‏

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏אדם אחד או יותר‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏

תמונה יכולה לכלול: ‏‏בתוך מבנה‏‏

תמונה יכולה לכלול: ‏‏בתוך מבנה‏‏

______________________________________________

רבים שואלים אותי, איריס, מה את אוכלת בניכר הפולני? (סתם, אף אחד לא שאל, רק אמא שלי, בדקה אם אני יודעת שכבר אפשר לאכול חמץ) אז האמת היא שאני לא אוכלת הרבה, (זה היתרון של ריטריט עצמוני, אני יודעת, למשל, שאם חבילת העוגיות נגמרה, היא נגמרה באופן עצמוני, אני לא יכולה להאשים אף אחד, אז התזונה שלי פה מאד מוקפדת), אבל כבר ביומי הראשון כאן, נשאוני רגליי לדוכן ירקות שהזכיר לי את חנות הירקות של סבתא שלי, זכר צדיקה מתוקה לברכה, ברסקו, במרכז המסחרי של קריית שמונה. קצת עגבניות רכות, קצת מלפפונים מיואשים, חבורה של כמה פלפלים קמוטי פנים. סבתא אסתר הייתה מחייכת אל הקונים, טרי, טרי, עכשיו הגיע! כך גם האיצה בי האיכרה הפולניה, גוד, גוד, היא כנראה זיהתה שאני לא מהתפוצה הפולנית, טייק, טייק. אז טייקתי בצל ושום ומלפפון ועגבניה, אחד מכל אחד, (עוד יתרון של ריטריט עצמוני, בחיים לא קניתי ירקות ספורים כל כך), ואו אז החוותה האיכרה בגאוות מנצחים על שני צרורות אספרגוס שמנים, אחד ירוק ואחד לבן, ואמרה לי משהו בפולנית שלא הבנתי, (לא מהתפוצה וכו') והחלטתי לנסות. ואלוהים עדי, אספרגוס הוא ירק אגדי. כבר שלושה ימים שאני אוכלת פסטה אספרגוס, סלט אספרגוס, חביתת אספרגוס, ובין לבין גם אוכלת אותו, ככה, חי, נא לגמרי, אפילו בלי לקלף.
אלה היו שלושים שניות על אספרגוס. חוזרת לכתוב.

#ריטריט_עצמוני היום הרביעי

________________

1. התיידדתי עם בעל המסעדה האיטלקית הסמוכה לדירונת ששכרתי. כמעט מידי יום אכלתי אצלו, מנות פשוטות וטעימות. סניורה איזראלינה. ככה הוא פונה אליי, ומוסיף קריצה שובבה. היום הוא שאל אותי לשלומי, אז סיפרתי לו שבישראל מציינים את יום השואה, שראיתי בטעות את הסטורי של אווה, (מבעית, החזיר לי חרדות ילדות שכבר שכחתי מהן) שלא התכוונתי לראות, שאני במועקה ושלא הצלחתי לישון כל הלילה וכו'. הוא כנראה לא הבין מילה ממה שאמרתי, כי הוא המהם, כן, אני מבין, וחייך, ושניה אחר כך, אז מה תרצי להזמין סניורה איזראלינה? והוסיף קריצה שובבה. אני חושבת שהדיאלוג העקר הזה משקף נאמנה איך מרגישה ישראלית בפולין ביום השואה.

2. יצאתי לטיול אחרון בעיר. הלכתי לאן שנשאו אותי רגליי. ניווטתי באופן יוצא מהרגיל, לדעתי. אני מאד גאה בעצמי. אחרי שני ימי גשם נמתחה השמש שוב. השמיים התחדשו בכחול אביב. הגעתי לגשר ארוך שאלפי אם לא עשרות אלפי מנעולים צרופים זה לזה ולמעקה, נצח לנצח. אני לא יודעת למה אלפי אם לא מאות אלפי אנשים עשו ועדיין עושים את זה, אני מניחה שבבסיס המנהג הזה עומדת איזו אמונה. כך או כך, המראה הדי מהמם הזה המחיש לי מהי אמונה והביא אותי לידי מחשבות על כוחה העצום הספרות. כי מהי אמונה אם לא איזה סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. איזה סיפור שמישהו סיפר לנו. סיפור. סיפור טוב, בדרך כלל, מפתיע, מתפתח, עם דמויות מעניינות. לגיבור הראשי תכונות על, כוחות פנטסטיים, ניסים ונפלאות. והסיפור הזה עובר מדור לדור, לפעמים גם כמה עשרות דורות. כמה חזק צריך להיות הסיפור הזה, כדי לשרוד חיים רבים כל כך.

3. אני חושבת שלנובלה שלא סיימתי לכתוב, למרות שהייתי חרוצה מאד, (נראה לי ששני פלחי הישבן שלי התאחו לגוש ישבן אחד גדול מרוב ישיבה) אקרא תאומים. אני מאד אוהבת את הסיפור המתהווה. אני מספרת לעצמי שהוא טוב. זה גורם לי להאמין שהוא באמת טוב. אבל לא זה מה שרציתי להגיד. רציתי להגיד שהיום, בזמן השיטוט האין סופי האחרון בוורוצלאב ההורסת, בעודי חושבת על התאומים של הסיפור שלי, אני קולטת שני מגדלים, נכון! תאומים. לא יודעת, אותי זה הגניב.

4. תם ונשלם שבוע הריטריט העצמוני שלי. יש לי עוד המון מחשבות על החוויה הפולנית שלי. על הנערות הפולניות. ראיתי המוני בני נוער פה. העיר שוקקת נעורים. על האוכל הפולני.על פלא האספרגוס. על יוקר המחיה פה. כלומר, כמה כמה כמה זול לחיות פה. (בקבוק שתיה עולה 2 ש"ח. ארוחה מלאה, בין 10 ל 20 ש"ח. ועוד. זה באמת בלתי נתפס.) על הארכיטקטורה המשגעת. על שמלות שקניתי פה. אבל כרגע אני רק מתפללת שהמטוס ימריא וינחת באופן עצמוני, אמן. תודה גדולה לכל מי שקרא, הגיב, השיא עצות!

 

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏שמיים‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏
תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏אדם אחד או יותר‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏
 

ודבר אחרון על וורוצלאב, ומבטיחה להירגע. המודעות הירוקה. בסופרים אין שקיות. אם את מבקשת, את מקבלת שקית דקיקה. כמו זו שאצלנו נמצאת באגף הירקות. אין סלסלות או מארזי פלסטיק לעגבניות שרי, תותים וכו. כולם מגיעים עם סלים מהבית. שתיה ואוכל במסעדות מוגשים רק בכלי זכוכית. בלי קשים. מזון מהיר, למשל צ'יפס, בקונוס נייר דקיק. גלידה רק בגביע אכיל. אפילו לא בכלי נייר חד פעמיים. וכמובן שיש פחי מחזור בכל מקום. מה נסגר איתנו? למה כל כך קשה לחנך את הציבור הישראלי להפסיק לצרוך פלסטיק.

תמונה יכולה לכלול: ‏‏‏‏שמיים‏, ‏‏צמח‏, ‏עץ‏‏‏ ו‏פעילויות בחוץ‏‏‏

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן