גדלתי בלי סבתא, צפיתי בגעגוע באמי המתפקדת כסבתא, ואני סבתא בעצמי – מקנאה במערכת היחסים המתוארת בספר, באהבה גדולה, בין סבתא מזל שלה – סבתא טורבו, הקוראת לנכדתה האהובה, הכי בעולם (הנכדה היחידה שלה) קרן-קָרֵנִינָה. לבין קרן, שנתנה לסבתה את שמה "מה זאת אומר אין לך כוח? את סבתא טורבו! יש לך לב טורבו עם אלפיים כוחות סוס (עמ' 22)".

כי הכל בחייה של סבתא טורבו המצחיקה, המתוארת בדקדקנות, מהיר כ"כ – דיבורה נטול סימני הפיסוק, תנועותיה, הליכתה, הבנתה המהירה וחוסר סבלנותה לאיטיות, גוזמאותיה, הכל. הטורבינה של סבתא טורבו מונעת ע"י אנרגיות של הרפתקנות, ייחודיות, שובבות, תזזיתיות, וטוב לב. היא מצחיקולה בהופעתה ובתסקרוקותיה ומתנהלת בפסקנות –איפון הוא "עייפון" עבורה, הקניון הקרוב הוא מכולת שוסטר הסמוכה. בבעלותה "מלון", בן שני חדרים, המנוהל בדרכה האופיינית, רוויית העקרונות: אין בו דלפק קבלה, אין מגישים בו ארוחות בוקר, והאורחים מתבקשים לנקות את חדרם בעצמם.

הספר מסופר מפיה של קרן-קָרֵנִינָה, הנכדה המושלמת (באמת!) של סבתא טורבו. במערכת היחסים הנפלאה ביניהן, מתרחש לא פעם היפוך תפקידים זהיר, אוהב ועדין, כשקרן הופכת למבוגר האחראי, המציאותי.

העלילה מסתבכת ל"קטסטרופה" כשיום אחד מגיע אלברט – חברה הוותיק של סבתא, שהיה, לדבריה, נגן הַטּוּבָּה הטוב בעולם, – ובידו מזוודה ענקית, ישנה, מרופטת, וכבדה מאוד. תוכנה של המזוודה הופך את הסיפור התזזיתי למפחיד. זהו הסיפור הפנימי של הספר, והוא לב-ליבה של העלילה. אהבתי את שיחת הטלפון המסכמת את הספר, בין סבתא טורבו לסבתא דולורס, והיא הנותנת לו את שמו המסקרן.

למדתי מדר' שמעון הראל המנוח, חוקר ספרות ילדים מוערך שנפטר טרם זמנו, שספרות ילדים היא ספרות, ויש למדוד את איכויותיה ככזאת ולעניות דעתי, "סבתא טורבו ואלפי התנינים הבכיינים" הוא ספרות במיטבה, המאפשרת לעצב, לכעס, לאובדן, לפחד לחוסר סבלנות להשתתף ביומיום, לצד צחוק ושובבות.

ואי אפשר בלי מילה על האיורים הנפלאים של רמי טל, המצליחים להעביר את משב הרוח התזזיתי של העלילה, את איפיון הדמויות המדוייק ואת ניחוח הגוזמות הפזור עליה.

סבתא טורבו עושה את דרכה עכשיו לגרמניה, לנכדים בני השש והתשע. ואגב, גם סבא הצטרף לחווית הקריאה, ונהנה מאוד!" Nurit Meyrav