בננות - בלוגים / / סבתא טורבו ותרבות הצריכה
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

סבתא טורבו ותרבות הצריכה

אתמול כתבה לי חברה שאהבה איך שדחפתי לסבתא טורבו את כל התכונות שלי… בין היתר זיהתה שגם סבתא, בדיוק כמוני, בזה לתרבות הצריכה, שונאת קניונים, שופינג ונעליים. (סליחת כל הנעל-גרופיות…) הנה הקטע האמור, ואיור פצצה של Rami Tal:

"הַגֶּבֶר הָיָה רָזֶה וְגָבוֹהַּ כְּמוֹ עַמּוּד חַשְׁמַל. גַּם הַשְּׂעָרוֹת הַקְּצוּצוֹת שֶׁלּוֹ הָיוּ זְקוּרוֹת וְנִרְאוּ מְחֻשְׁמָלוֹת. הָיְתָה לוֹ גַּם הַבָּעַת פָּנִים שֶׁאוֹמֶרֶת: "אֲנִי אִישׁ חָשׁוּב מְאוֹד אוֹ עָשִׁיר מְאוֹד אוֹ גַּם וְגַם". הוּא הָיָה שָׁקוּעַ בְּשִׂיחָה בַּטֶּלֶפוֹן הַנַּיָּד, וּבִגְלַל זֶה פִסְפֵס מַדְרֵגָה אַחַת וְכִמְעַט נָפַל.
"תִּסְתַּכֵּל לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ!" קָרְאָה אֵלָיו סָבְתָא, וְלָחֲשָׁה אֵלַי, "מֵאֶתְמוֹל הוּא כָּכָה, בְּחַיַּי… הַפלֶפוֹן דָּבוּק לוֹ לָאֹזֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שֶׁבַע –"
כַּנִּרְאֶה נִפְלַט לִי צִחְקוּק, כִּי סָבְתָא סִמְּנָה לִי לִהְיוֹת בְּשֶׁקֶט, אֲבָל הִמְשִׁיכָה לִלְחֹשׁ לִי, "נִרְאֶה לִי שֶׁנִּצְטָרֵךְ שְׁפַּכְטֶל כְּדֵי לְגָרֵד לוֹ את הפלאפון מֵהָאֹזֶן."
הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה אַחֲרָיו נִרְאֲתָה לֹא פָּחוֹת גְּבוֹהָה, אֲבָל לֹא בִּגְלַל שֶׁהָיְתָה גְּבוֹהָה בֶּאֱמֶת אֶלָּא בִּגְלַל שֶׁנָּעֲלָה נַעֲלַיִם עִם עֲקֵבִים בְּאֹרֶךְ וּבְעֹבִי שֶׁל עִפָּרוֹן. וּמֵעַל רֹאשָׁהּ הִתְנוֹסְסָה כַּרְבֹּלֶת שֵׂעָר וְרֻדָּה זַרְחָנִית כְּמוֹ שֶׁל טְרוֹלית שֶׁהוֹסִיפָה לָהּ עוֹד עֶשְׂרִים סֶנְטִימֶטְרִים לְפָחוֹת.
"הַסַּפָּר שֶׁלָּהּ עִוֵּר, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ," הִמְשִׁיכָה סָבְתָא, וּמַמָּשׁ הִתְאַפַּקְתִּי לֹא לִצְחֹק, כִּי הַשְּׁנַיִם כְּבָר עָמְדוּ מוּלֵנוּ.
"הֵי!" צָעֲקָה אֵלֵינוּ הַטְּרוֹלִית כְּאִלּוּ הִיא נִמְצֵאת בַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ.
"שָׁלוֹם," הֵשִׁיבָה סָבְתָא בְּקוֹל שָׁקֵט וְנָמוּךְ, כְּדֵי לְהַדְגִּים לָהּ שֶׁאֵין צֹרֶךְ לִצְעֹק, "בְּמָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲזֹר לָכֶם? אוּלַי תִּרְצוּ הַמְלָצוֹת עַל מַסְלוּלֵי טִיּוּלִים בָּאֵזוֹר?"
"טִיּוּלִים?! אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת לְטִיּוּלִים בָּרֶגֶל?!" נִבְהֲלָה הַטְּרוֹלִית כְּאִלּוּ הִצִּיעוּ לָהּ לִטְעֹם ג'וּק מְטֻגָּן אוֹ רַגְלֵי צְפַרְדֵּעַ, "אוֹי, לֹא. אֲנִי מַמָּשׁ-מַמָּשׁ-מַמָּשׁ שׂוֹנֵאת טִיּוּלִים!" וְכִוְּצָה אֶת הַפַּרְצוּף שֶׁלָּהּ בְּהַגְזָמָה, כְּמוֹ תִּינֹקֶת שֶׁעוֹמֶדֶת לִפְרֹץ בְּבֶכִי, וְהִדְגִּישָׁה, כְּאִלּוּ סָבְתָא קְשַׁת הֲבָנָה, "אֲנִי מַמָּשׁ אֲבָל מַמָּשׁ-מַמָּשׁ-מַמָּשׁ-מַמָּשׁ שׂוֹנֵאת טִיּוּלִים."
"טוֹב טוֹב הֵבַנְתִּי מַמָּשׁ מַמָּשׁ… אָז אֵיךְ בְּכָל זֹאת אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲזֹר לָכֶם?" נֶאֶנְחָה סָבְתָא. בְּנִגּוּד לַטְּרוֹלִית, סָבְתָא דַּוְקָא מַמָּשׁ-מַמָּשׁ-מַמָּשׁ אוֹהֶבֶת טִיּוּלִים.
"אֲנִי מַמָּשׁ-מַמָּשׁ-מַמָּשׁ אוֹהֶבֶת לַעֲשׂוֹת שׁוֹפִּינְג," הִמְשִׁיכָהּ הַטְּרוֹלִית בְּאוֹתָהּ נִימַת דִּבּוּר מִתְפַּנֶּקֶת, "אֵיפֹה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת פֹּה שׁוֹפִּינְג?"
"אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת לִקְנִיּוֹת?" סָבְתָא לֹא אוֹהֶבֶת אֶת הַשִּׁמּוּשׁ בְּמִלִּים לוֹעֲזִיּוֹת כְּשֶׁיֵּשׁ מִלִּים מַתְאִימוֹת בְּעִבְרִית.
"כֵּן. אֲנִי מַמָּשׁ-מַמָּשׁ-מַמָּשׁ-מַמָּשׁ אוֹהֶבֶת לַעֲשׂוֹת שׁוֹפִּינְג," הִנְהֲנָה הַטְּרוֹלִית בְּרֹאשָׁהּ, וְצַמֶּרֶת הַכַּרְבֹּלֶת הַוְּרֻדָּה שֶׁלָּהּ הִתְנַדְנְדָה קָדִימָה וְאָחוֹרָה כְּמוֹ עֵץ בִּסְעָרָה.
"אֶהה… מְמְ…" הִמְהֲמָה סָבְתָא, "לֹא רָחוֹק מִכָּאן יֵשׁ אֶת הַמַּכֹּלֶת שֶׁל שׁוּסְטֶר, אִם מִתְחַשֵּׁק לָךְ לִקְנוֹת מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל –"
"מַכֹּלֶת? לֹא-לֹא-לֹא." גַּם הַקּוֹל שֶׁלָּהּ נִשְׁמַע לִי וָרֹד זַרְחָנִי, "הִתְכַּוַּנְתִּי לְקַנְיוֹן אוֹ מַשֶּׁהוּ כָּזֶה, אֲנִי מַמָּשׁ-מַמָּשׁ-מַמָּשׁ אוֹהֶבֶת לַעֲשׂוֹת שׁוֹפִּינְגְ–"
סָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁאִם הַשִּׂיחָה הַזֹּאת הָיְתָה נִמְשֶׁכֶת, הָיְתָה הַטְּרוֹלִית חוֹטֶפֶת מִסָּבְתָא הַרְצָאָה עַל אוֹדוֹת הַנְּזָקִים שֶׁל תרבות הצריכה והַקַּנְיוֹנִים, אֲבָל בְּדִיּוּק אז נִשְׁמַע מִבַּחוּץ טִרְטוּר מְכוֹנִית שֶׁנִּכְנְסָה לַחֲנָיָה. סָבְתָא הֵצִיצָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת מִבַּעַד לַחַלּוֹן וְקָרְאָה, "הִנֵּה אַלְבֶּרְט!" וְנֶחְפְּזָה לְכִוּוּן הַדֶּלֶת. חִיַּכְתִּי אֶל הַטְּרוֹלִית וְהָלַכְתִּי בְּעִקְבוֹת סָבְתָא.
"אוּף," מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ מִתְלוֹנֶנֶת: "מַמָּשׁ-מַמָּשׁ-מַמָּשׁ-מַמָּשׁ רָצִיתִי לַעֲשׂוֹת שׁוֹפִּינְג –" וְאֶת עַמּוּד הַחַשְׁמַל מַמְשִׁיךְ לְהִתְוַכֵּחַ בַּטֶּלֶפוֹן עִם הַמְּנַהֵל שֶׁלּוֹ. הַמִּלָּה "בּוֹס" חָזְרָה עַל עַצְמָהּ לְפָחוֹת שֶׁבַע פְּעָמִים עֵד שֶׁהִגַּעְתִּי לַדֶּלֶת. "אֲבָל, בּוֹס, אֲנִי לֹא יָכוֹל", "בֶּאֱמֶת, בּוֹס, זֶה לֹא הֶגְיוֹנִי", "כֵּן, בּוֹס. אֲנִי מֵבִין מָה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לִי, אֲבָל בּוֹס –"

(#סבתא_טורבו ואלפי התנינים הכיינים/ הוצאת טל מאי ספרי ילדים ונוער Tal-May Publishers ידיעות ספרים שאוהבים, עכשיו בכל חנויות הספרים)

תמונה יכולה לכלול: ‏‏אנשים עומדים‏‏

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן