שחרחורת סופרת ומשוררת
רגע, קוראים לך איריס או אֵלִיַה?
אהה. טוב שאתה שואל! כי השם הפרטי שלי הוא: איריס, ושם המשפחה: אֵלִיַה- כהן. אני מסבירה את זה, כי מלא אנשים קוראים לי "אֵלִיַה". שזה עוד מילא. פעם התקשר אליי מישהו, וכל השיחה התעקש לקרוא לי "אִילְיַה." "שלום, אפשר לדבר עם אִילְיַה?" שאל. "לא קוראים לי אִילְיַה," אמרתי, "קוראים לי איריס." "טוב." ענה, אבל המשיך, "אני צריך לדבר עם אִילְיַה." "איריס." תיקנתי אותו שוב, והסברתי, " אֵלִיַה זה שם המשפחה שלי." "אבל כתוב לי אִילְיַה." הוא לא וויתר! "אז כתוב לך לא נכון." אמרתי, אבל כבר התחלתי לאבד סבלנות. "אִילְיַה, זה לא משנה כרגע –" אמר. כמעט ניתקתי לו את הטלפון, בחיי, אלא שאז שמעתי אותו אומר, "ובכן, אִילְיַה, אני שמח לבשר לך שזכית בפרס…"
מסתבר שהוא רצה להודיע לי על פרס ע-נ-ק שקיבלתי. כמובן ששמחתי מאד וסלחתי לו על השיבוש המעצבן. אבל אתה תקפיד לקרוא לי "איריס" בבקשה!
מה עוד את יכולה לספר לנו על עצמך?
אני יכולה לספר לך עוד מיליון דברים, אבל אני אסתפק בחמישה. אז אני גרה בעמק יפה בין כרמים ושדות, (אבל בתכלס, מדובר בפרובינציה די נידחת). אני מגדלת ארבעה ילדים מהממים, (שלא אוהבים לקרוא מספיק), אני מטפחת גינת ירק, (שמסרבת להצמיח ירקות ומסתפקת בעשבים שוטים), ומטפלת בסבלנות במחשב קשה תפיסה שכל הזמן נתקע. בקיצור, כמו שאתה בטח יכול להבין, אני טיפוס מאד חיובי ואופטימי, שמקפיד לראות את האור בכל מצב! (כמו סבתא טורבו, כבר אגיע אליה.)
מי זאת בעצם סבתא טורבו?
סבתא מזל-מזולה-טורבו היא אישה בת 63 או 36, (תלוי על איזה צד היא קמה בבוקר) היא טובת לב ומצחיקה אבל מגזימנית פרועה, אז אל תאמין לאף מילה שלה. לפני עשר שנים היא פתחה בית מלון קטן, שהיא מנהלת בצורה די מחפירה. דוגמאות? אז האורחים שמשכירים אצלה חדר נשארים די רעבים, כי לא תמיד מתחשק לה להכין ארוחות. הם גם די מותשים, כי הם נדרשים לנקות את החדרים בעצמם, והיא גם באה לבדוק! והם גם מאד עייפים, כי סבתוש אוהבת להתאמן בנגינה על החצוצרה שלה (היא חברה בתזמורת כלי נשיפה של טבריה) דווקא באמצע הלילה. למי שמתלונן שהוא לא מצליח להירדם, היא נותנת זוג אטמי אוזניים "על חשבון הבית". אבל שלא תבינו אותי לא נכון, היא מהממת! חרוצה וחכמה וחזקה טורבו. אף פעם לא תשמעו ממנה "לא רוצה" או "לא יודעת" או "לא מצליחה". הכול היא רוצה, הכול היא יודעת והכל, אבל הכול, היא מצליחה!
איך ומתי נולדה סבתא טורבו?
ובכן, על אף גילה המתקדם נולדה סבתוש לפני קצת יותר משנה בלידה רגילה בבית-בריאים במשקל שלושה וחצי קילוגרמים. מספרים שמיד עם צאתה לאוויר העולם, היא פרצה בצחוק מתגלגל ופרוע שגרם לרעידת אדמה קטנה באזור טבריה, חמש נקודה שמונה בסולם טורבו. חוץ מזה, בגיל חודש היא כבר דיברה שוטף. בגיל חודשיים, קיבלה הזמנה לנאום בעצרת האו"ם. בגיל חצי שנה עלתה על הקורקינט של אחותה ודהרה אתו לעפולה, ובגיל שנה ביצעה פעלולים מסוכנים שאותם היא מבצעת עד היום.
איפה נמצא הקשר בינך לבין סבתא טורבו?
אוההה… יש בינינו קשר עמוק, מיסטי, אפילו טלפטי הייתי אומרת. אנחנו מסוגלות לקרוא את המחשבות האחת של השנייה. אנחנו מרגישות את הכאבים האחת של השנייה. לפעמים אנחנו אפילו חולמות את אותם חלומות! אנחנו החברות הכי-הכי טובות! מדברות בטלפון כל יום. לפעמים גם פעמיים ביום. וצוחקות המון! סבתא קורעת מצחוק! אנחנו מספרות אחת לשנייה הכול –
כשאני חושבת על זה, סבתא טורבו הייתה הראשונה שסיפרתי לה על הכוונה לכתוב עליה ספר. היא מאד שמחה והסכימה, בתנאי שלא אשכח לציין כמה היא חזקה, חריפה, ובעלת טעם מעודן בבגדים.
את מגיעה מכתיבה לעולם המבוגרים. איך היה המעבר לעולם הילדים?
כיף גדול. אני גם מאמינה שמדובר באותו עולם. תראה אותי, חוץ מהמראה, אין הרבה הבדל בין איריס הילדה לאיריס הבוגרת. נשארתי אותה איריס. כשהייתי קטנה הכי אהבתי את המשפחה שלי. וגם עכשיו, כשאני גדולה, אני הכי אוהבת את המשפחה שלי. כשהייתי קטנה אהבתי גלידות (אני חולה על גלידות, שכחתי לציין!) לא משנה מאיזה סוג, ועד היום אני מסוגלת לזלול חביות של גלידות. לא משנה מאיזה סוג. כשהייתי ילדה אהבתי לקרוא ספרים, קראתי מאות ספרים. וגם היום אני תולעת ספרים. והכי הכי – גם כשהייתי ילדה, כתבתי המון סיפורים ושירים. זה היה החלום שלי, להיות סופרת! והנה, זה בדיוק מה שאני עושה. אני כותבת סיפורים ושירים. זה חלום ענק שהתגשם!
לסבתא טורבו יש מלון בבעלותה. האם יש לך חוויות מוזרות ממלונות שהיוו בסיס לכתיבה?
הו, כן. קרו לי כל כך הרבה מקרים הזויים. פעם הגעתי למלון שהפקיד בקבלה לא ידע מילה אחת באנגלית וכל שאלה שלי נענתה בהררי מילים בג'יבריש. לא הצלחתי להבין ממנו כלום, אבל כלום! במשך שעות ניסיתי להבין מה הקוד לאינטרנט, עד שבסוף הבנתי שאין אינטרנט! בפעם אחרת הגעתי למלון וקיבלתי חדר בקומה חמישית. סבבה, נכון? אלא שאז גיליתי שאין מעלית! אתם מדמיינים מה זה לעלות 120 מדרגות עם מזוודה כבדה ברגל?!? בפעם אחרת הגעתי למלון, והפקידה חייכה אליי ואמרה לי שיש מהחדר "נוף מדהים". שמחתי מאד, אני מוכנה לשלם הרבה בשביל נוף, אבל כשהגעתי לחדר והסטתי את הווילון, גיליתי שהחלון עשוי… מבטון. כן. זה היה אשכרה חדר בלי חלונות! בכלל! אבל הביקור הכי גרוע שלי היה במלון… שלא הצלחתי למצוא! הסתובבתי שעות לאורך הרחוב שהיה כתוב לי בדף. חשבתי שהטעות היא במספר הבניין. שאלתי אנשים, עצרתי נהגי מוניות. וכלום. לא היה שום מלון כזה לאורך כל הרחוב. התחלתי לבכות, באמת. אמצע הלילה ואני תקועה בעיר זרה בלי מקום לישון בו. בסופו של דבר הציל אותי איזה שוטר שעצר לעזור לי, והסביר לי שטעיתי בהקלדת שם הרחוב. (מדובר היה בשדרת טורטון, לא בדרך טורטון. באנגלית יש הבדל בין "שדירה" ל"דרך".)
הספר הראשון ממש הגיע הרגע לחנויות, אבל כבר כתבת המשכים!
נכון! זאת הייתה בקשה מפורשת של סבתא טורבו. היא התחננה אליי שאמשיך לכתוב את הספרים הבאים. פשוט מאז שהספר פורסם, חלה עלייה מטורפת בביקוש למלון שלה, והתפוסה בו מלאה! מלא ילדים וילדות וגם מבוגרים רוצים להתארח אצלה, והיא כל כך שמחה! (גם אני, האמת.)
כמה חופש נתת (את וסבתא טורבו) לרמי טל בעיצוב הסבתא? כמה סמכת עליו וכמה זה בא ממך?
אני חושבת שאת השאלה הזאת צריך להפנות לרמי טל, המאייר האדיר, או כמו שאנחנו קוראים לו: רמי טל – מאייר על חלל! (זה סלוגן חדש.)
אבל אם אני בכל זאת צריכה לענות, אני חושבת שנתנו לרמי, יותם שווימר העורך ואני, חופש מלא. זיהינו מיד שמדובר בבחור סופר- מוכשר, ווירטואוז בתחומו, בעל חוש הומור וראייה חדה מאין כמוה. היו אפילו קטעים ששיניתי בסיפור, בעקבות האיורים של רמי. ככה לדוגמא, רמי רצה את סבתא במכנסיים וחולצה, למרות שבעיני רוחי היא לבשה כל מיני שמלות צבעוניות, כמו שהיו לסבתא אסתר שלי. וזרמתי אתו. ועוד הרבה פרטים שקשורים לעיצוב הבית, חיות המחמד של סבתא, (יש לה סנאי, תרנגולת, כלב, דג זהב ותוכי מדבר, מיצי קוראים לו, תוכי עצלן שחבל על הזמן!)
מה סבתא טורבו אוהבת לקרוא?
הכול. אגדות עם, מעשיות, ספרי מתח ובילוש, פנטזיה והומור, רומנים רומנטיים, ספרי היסטוריה, מדע, מדע בדיוני, וחשוב להדגיש, הרבה ספרי שירה! כן, סבתא טורבו מאד אוהבת לקרוא שירה: ביאליק, אלתרמן, ומעל לכל, לאה גולדברג. סבתא טורבו מתה על לאה גולדברג.
מה שכן, היא לא מסתדרת עם ספרים דיגיטאליים וקוראת רק ספרים מודפסים.
בספרות הילדים והנוער לא חסרות סבתות משוגעות ודודים מופרעים ובכלל דמויות שהן מבוגרות הרבה יותר מקהל הקוראים. האם לדעתך זה שהגיבור הוא מרחק שנות אור מגיל הקורא זה מסוכן או סבבה או בכלל לא פונקציה?
אני חושבת שאין הרבה הבדל בין ילדים ומבוגרים, ככל שזה נוגע לדמויות אנושיות. גם מבוגרים וגם ילדים אוהבים דמויות טובות לב, חכמות, מצחיקות, שמאתגרות את המציאות ואת היכולת האנושית, וקוראות עליה תיגר. מהבחינה הזאת זה לא משנה אם הגיבורה היא ילדה או נערה או בחורה או סבתא. מה שכן היה לי חשוב, היה להביא דמות נשית חזקה, מקומית, ישראלית! וכמו שאולי שמתם לב, סבתוש שחומה, כלומר, כהת עור. אני חושבת שיש מעט מידי דמויות כהות עור בספרות העברית, ועוד יותר מעט בספרות הילדים העברית.
ולסיום, אם רוצים ליצור קשר עם סבתא טורבו, יש דרך לעשות זאת? איך מגיעים למלון שלה?
אני חוששת שזה יהיה קצת קשה. אני מציעה שמי שרוצה לכתוב לסבתא טורבו, יכתוב לי. אני מדברת אתה על בסיס יום יומי, כאמור, וגם פוגשת אותה לא מעט, ואני מבטיחה להעביר לה כל הודעה או מייל שיגיע אליי. זאת כתובת המייל שלה