הרצאות בחטיבות הביניים והתיכונים

השבוע אתחיל את סבב ההרצאות בבתי הספר, (חטיבות ביניים ותיכונים), ואלוהים עדי, שבחיים לא הייתי ככה בלחץ. היו לי כבר הרצאות מול קהל דובר אנגלית, ("מי זה בגין?") קהל עוין ("עוד פעם השטויות האלה על חטיפות ילדים?") קהל עויין מס' 2 ("יולדות" זה זילות השכול") קהל חסר חוש הומור ("איך זה שילד בן 6 לא יודע למה קוקה-קולה זה לא בריא?") קהל מאוכזב (אני שונאת סיפורים בלי סוף מוחלט! זה תמיד נראה לי שהסופר התעצל לכתוב עוד פרק") קהל חסר מודעות ("אני לא גזען, אבל אני לא מבין למה בחרת ברומן בין יהודיה לערבי.") קהל תובעני (תסבירי לי למה הדס שוכבת גם עם רחמים!") לכל אלה יכולתי, אבל אני מתה מתה מתה מפחד שהילדים ירעישו ויפטפטו ואני אצטרך להגיד להם, "אל תאלצו אותי להרים את הקול!" או "אם היית הולך לישון אתמול בזמן לא היית נרדם בשיעור. כלומר, בהרצאה!" או הכי גרוע, "עוד מילה אחת ואני שולחת אותך למנהל!" (והם יגידו לי, "התכוונת למנהלת!)
הו, האימה.

(כאן בהרצאה מול קהל דליל של 6 אנשים, 2 מהן הספרניות)