שחרחורת סופרת ומשוררת
את הפואמה "יולדות" כתבתי במשך עשרים שנה ועוד כמה לילות שטופי בכי ובהלות ואני מרגישה שהיא אחד הדברים הכי פצועים שכתבתי, אם לא הפצוע שבהם. אני מודה מקרב לב לבני ציפר שבחר לפרסם חלק ממנה, ועוד יותר מזה שבחר למחול ולמחות משקעי עבר. אולי כי משנכנס אלול, מרבין בסליחות.
פה הפתיחה. תרתי משמע. בקישור המצורף שיר נוסף מן הפואמה.
יוֹלְדוֹת
1.
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים
אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָהָר
וְאֶת בֵּית הַחוֹלִים
אֲשֶׁר בְּרוֹם הָהָר.
וַיָּשֶׂם לוֹ סָבִיב גְּדֵרוֹת
תִּמְרוֹת בֵּטוֹן
וְשַׁעַר כְּבַד בַּרְזֶל
וּמַנְעוּלִים
כְּחַיִץ, לְהַבְדִּיל בֵּין שָׁם
לְכָאן.
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרוֹפְאִים
וַיַּנִּיחֵם בְּתוֹךְ בֵּית הַחוֹלִים
כִּמְאוֹרוֹת גְּדוֹלִים.
לִמְשֹׁל.
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: לֹא טוֹב הֱיוֹת הָרוֹפְאִים
לְבַדָּם
וַיִּבֶן מַזְכִּירוֹת וַאֲחָיוֹת וְכֹחַ
עֵזֶר כְּנֶגְדָּם,
וַיִּתֵּן בִּידֵיהֶן סְדִינִים בְּרֵיחַ עֲמִילָן,
דְּלָיִים קְטַנִּים, סְחָבוֹת
וּמַגָּבוֹת.
וְאֶת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הִשְׁכִּיב
בְּמַחְלְקוֹת כְּלֵי דָּם וַעֲצַבִּים, עֵינַיִם, לֵב-חָזֶה,
דַּרְכֵי הַשֶּׁתֶן
פֶּה וָלֶסֶת, עוֹר וּמִין, סַרְטָן,
יוֹלְדוֹת.
