בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / תגובות קוראים על גבר אישה ציפור
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

תגובות קוראים על גבר אישה ציפור

‏‎Adva Kimchi Chen

כּוֹכָבִים כְּמוֹ אֲנָשִׁים, דּוֹלְקִים אַחַר פִּסַּת שֵׁמִים.
אֲנָשִׁים, כְּמוֹ כּוֹכָבִים, נוֹפְלִים כְּשֶׁנִּגְמַר לָהֶם הָאוֹר
(מתוך: גבר אישה ציפור, עמ' 87)

מה לא נכתב ונאמר על האהבה הנדירה הזאת בין דליה ליואל? שהיא גדולה מהחיים עצמם; שיש בה ידיעה קדמונית נסתרת, ודאות גורלית; שהיא כוח אינסופי השאוב כפי הנראה מגלגולים קודמים; שהיא מכילה אמונה עצומה ופקוחה, לעיתים כמעט מופרכת, אבל איזו יכולת כבר יש לך להתווכח עם הגוף?
והרי ב"גבר אישה ציפור" הגוף, כמו השפה, אינו רק אמצעי; הוא הטעם, התכלית כולה, הוא המשל והנמשל, הוא שיוצקים לתוכו והיוצק בו-זמנית; הוא ההיכל והוא הקודש, הוא הכותב והנכתב. ואיך הוא נכתב? הו… כפי שרק איריס מסוגלת ויודעת – את כל אש התשוקה ותאוות הבשר היא מווסתת בדיוק רגיש, כמו שף מאומן, שנייה לפני שהוא נחרך או רגע לפני הגלישה למקומות הזולים של מעשה האהבה. וגם אם יש גלישה פה ושם, הרי שהיא במינון ובטעם טוב (ניגוב קטן ואין צורך בסיליט).
מי היא בעצם האישה? דליה היא התגלמות של נחישות, התמסרות וכנות סוחפת, יש בה דבקות כמו שרק באישה אוהבת כל כך אפשר שתימצא. והגבר? לכאורה רק יואל טיפוסי כזה. אבל אל תטעו, מאחורי החזות השקטה והאופי הקר והיבש של ההיסטוריון, יש גבר עמוק, אחר, שכנראה שווה את הסיפור כולו.
והציפור תשאלו? היא לא אחת. כמו האהבה הארוכה והעיקשת הזאת, יש לה מופעים רבים על פני עונות הזמן. פעם היא צוצלת, ופעם ירגזי, פעם היא קיכלי ופעם (בחלום) היא זרזיר. ולכל ציפור מעוף משלה, כושר הישרדות אחר. אבל תמיד ישנה ציפור.

ואיריס? אין מדובר בעוד סופרת או עוד משוררת; איריס היא תופעה. תופעה של פרח, צבע ושם שהתלכדו לתוך אחת. אם היא לא הייתה קיימת, מישהו ודאי היה צריך להמציא פטנט על שמה. אבל היה עליו להתאמץ מאוד ולהיעזר בדמיון פרוע כדי לחשוב על אישה שיש בה הכול מהכול: שיודעת לפרוט פרקטיקה להוראות מטבח ולשעון עצר, שפועלת על בסיס משמעת פנימית ודיוק ארצי; שיודעת לעוף כמו ציפור, להשתולל כמו רוח, לקפץ כאיילה ולהיטען ממאגריו של כוכב לכת אחר; מישהי היודעת לעוף על עצמה ולהצטנע מאותו מושב ממש, היודעת לעודד, לבקר ולדרוש יותר, ושלרגע לא שוכחת מניין באה ולאן עוד רוצה לנסוק.

# מלאכת הברירה לכאן היא כמעט בלתי אפשרית. אז קצת מתוך תחושת אקראי וקצת מתוך מה שבעט באותו הרגע יותר חזק. וקולאז' אחד מרגעים קסומים שהתאדו בתוך גודש-יוני אבל נותרו במעמקי זיכרון הלב.

התמונה של ‏‎Adva Kimchi Chen‎‏.
התמונה של ‏‎Adva Kimchi Chen‎‏.
התמונה של ‏‎Adva Kimchi Chen‎‏.
התמונה של ‏‎Adva Kimchi Chen‎‏.
התמונה של ‏‎Adva Kimchi Chen‎‏.

גבר אישה ציפור/ איריס אליה כהן
הוצ' ידיעות אחרונות 2018

איריס אליה כהן המספרת את סיפור אהבתם של דליה ויואל כותבת
סיפור אהבה שאינו תלוש מן הדמיון. שני אנשים שהגורל הפגיש בינהם ומאותו רגע הם שזורים זה בזו. גבר, אישה וציפור. הציפור שנדמה כי היא, היא הסיפור עצמו: סיפור הנודד מתקופה לתקופה וממקום למקום. פורש כנפיים, ממריא ונוחת. או שמא הציפור היא הגורל? 
מהו הדבר הזה שאותו מנסה איריס לזהות? אותו הסמוי מן העין הקושר בין שני אנשים אפילו ממרחק של זמן ומקום? שום פרידה לא תצלח. כמו הציפור הם ישובו שוב ושוב אל ארצות החום.
זה אינו רק ספר על אהבה ועל תשוקה בין שני אנשים. זהו ספר עז מבע ששואל שאלות : האם חיינו הם גזירת גורל והכל צפוי ? עד כמה הרשות נתונה ?

"והיא ידעה בודאות מוחלטת וברורה כי נפגשו אי שם. מתי? מזמן. לפני שנים. לפני שהם נולדו. לפני אלפי זריחות וגלגולים, היו שני רסיסי שרף דבוקים אל סדק גזע עץ, או שני טללים בפי גבעול, או שתי כנפיים של אותה ציפור.
דמו בנפשכם שיש כאן ילד וילדה ציפור" (עמוד 65)

 

Etti Rachamkinגבר אישה ציפור/איריס אליה כהן
הוצ' ידיעות אחרונות ( 315 עמ' )
מאת אתי רחמקיןברומאן החדש אליה כהן מתארת סיפור אהבה בין דליה, סופרת משוררת ליואל, פרופ' להיסטוריה מאוד מוערך שפרסם זה עתה את ספרו השלישי. זוהי מערכת יחסים הנפרסת על עשרות שנים.
אליה כהן הטיבה לתאר את מהות היחסים ביניהם: "והיא ידעה בוודאות מוחלטת וברורה כי נפגשו אי-שם, אי פעם בעבר. מתי? מזמן. לפני שנים. לפני שהם נולדו.מלפני אלפי זריחות, לפני אלפי עצים ונהרות וגלגולים, היו שני רסיסי שאף דבוקים אל סדק גזע עץ, או שני טללים בפי גבעול, או שתי כנפיים של אותה ציפור. דמו בנפשכם שיש כאן ילד ילדה ציפור" ( עמ' 65).
לדליה, גיבורת הרומאן אובססיה ליואל. מערכת היחסים ביניהם החלה עוד מגיל הגן בשעה שדליה החליטה לקחת על יואל חסות ולהצמד אליו. למרות שנפרדו בעל כורחם, אחרי שנים שבו ונפרדו. דליה מתארת אהבה טוטאלית, גורלית המלווה באירוטיקה ויצרים עזים משוחררת מעכבות ומכבלים בלתי נשלטת מחד, אך בד בבד היא מרסקת, ממוטטת הבונה ומחריבה את דליה כל פעם מחדש.
היא אוהבת אותו עד כלות ומרגישה שהם שני חצאים מאותו שלם. והוא שקט ומאופק בדרכו, לא מרבה להביע את רגשותיו. כדליה מצהירה אינספור פעמים שהיא אוהבת אותו. הוא עונה "לא יודע". היא סונטת בו ומשיבה "אהבה לא צריך לדעת, אהבה צריך להרגיש" ( עמ' 47).
החלומות שזורים כחוט השני ברומאן וגם מקומם של הציפורים אינו נפקד.
הרומאן ייחודי ונקרא בנשימה אחת, מעבר לשפה הפיוטית העשירה הבנויה לתלפיות של אליה כהן בסופי הפרקים מופיעים קטעי שירה. המהווים מעין פרגמנטים מהם שאובה כותרת הפרק.
לקרואאאא
בט"ו באב החל מחר ובכל ימות השנה.

רועי סלמן

 

"גבר אישה ציפור", ספר שהוא גם חבר, ולא סתם חבר, אלא כזה שמשאיר חותם. בדרך כלל ספרים יפים כמוהו אני טורף ביום-יומיים. יצא ששברתי את היד ולכן הקריאה נמשכה הרבה זמן, ואני מודה על כך – לא על השבירה, אלא על החבר הזה שליווה אותי בתקופה בה אני יכול להחזיק ספר רק ביד שמאל.
יואל ודליה יוצאים מתוך הספר והופכים לאנשים שאתה מרגיש שאתה מכיר מהילדות (!), וזה אחד הדברים הקשים בכתיבת ספר – לכתוב דמויות עגולות ואמינות, שגורמות לך לרצות להיות שם בשבילן, לנער אותן, לצחוק אתן, ולהתעצבן בגללן, ועם כל הקלישאה – אפילו לחבק אותן. איריס עושה את זה היטב, ולא רק בספר החדש.
ובכל זאת, לדעתי, מה שהופך את "גבר אישה ציפור" לספר הטוב ביותר של איריס, זו המוזיקה של המילים, שנוכחת לכל אורכו – משם הספר ועד העמוד האחרון. זה ספר שאפשר להלחין את כולו, אך ורק עם כלי קשת. בלי תופים. המילים הן התופים.
הצבע הסגול שבעטיפה הוא הצבע שמלווה את הסיפור – סגול על כל גווניו. לפעמים ראיתי גם שמש מוארת וסגולה. ידוע שאת איריס אני אוהב מכל הלב ושאנחנו חברי אמת לכל דבר, אבל בלי קשר, מאז "דושינקא, נשמה" היא אחת הסופרות האהובות עלי, ובכלל, הדושינקא שלי.
בתמונה: מחפש אישה וציפור. <3
איריס אליה כהן ידיעות ספרים שאוהבים

התמונה של ‏‎Roei Salman‎‏.

 

איריס משיח אמבלו:

"אֵין לְפַחֵד לוֹמַר אֶת הַמִּלָּה גּוֹרָל. יֵשׁ לִלְחֹשׁ אוֹתָהּ, לִקְרֹא לָהּ (אוֹ לִקְרֹא אוֹתָהּ בְּכוֹס קָפֶה), לְשַׁנֵּן אֶת שְׁמָהּ, לְהַחֲזִיק בָּהּ וּלְְהַרְגִיעָהּ, לְבַל תִּפֹּל אוֹ תִּתְעוֹפֵף בְּבֶהָלָה…אֵין לְפַחֵד לוֹמַר: גּוֹרָל. הִנֵּה, אֲנִי אוֹמֶרֶת. כְּשֶׁחוֹשְׁבִים עַל זֶה, גּוֹרָל אֵינוֹ אֶלָּא מִלָּה נִרְדֶּפֶת לְבוֹרֵא עוֹלָם, כְּלוֹמַר לֶאֱלֹהִים..״
(איריס אליה כהן, גבר אישה ציפור)

הקטע הזה לקוח מתוך ספרה היפה כל כך של איריס אליה כהן. שם הוא מתחבר לאהבה, אהבה שאלוהים שוכן בה (או ציפור)..אהבה שהיא match made in heaven, שכתובה בכוכבים, שלא משנה מה יקרה, היא תתרחש בסוף, אפילו אם רק לפרקים ועם הפסקות גדולות , אי אפשר לברוח ממנה או להילחם בה. יש דבר כזה? כשקוראים את הספר מסכימים שאולי , כן יש דבר כזה.
אבל את הקטע הזה אני אוהבת לאו דווקא בהקשר של אהבה.
המילה גורל – יש בה משהו מפחיד אבל גם משהו מנחם. אנחנו מותנים לחשוב שיש לנו כח להניע מהלכים, ״להכריע את גורלנו״ אבל יש משהו מרגיע ומנחם בכניעה לצו הגורל, בהכרה שלא משנה מה נעשה, התוצאה כתובה אולי בכוכבים וכדאי פשוט לקבל אותה. זה כמו להיתפס בגשם חזק ברחוב. מכירים את זה? כשהמטריה מתעופפת לכם לכל עבר ואתם מנסים לייצב אותה ? קרה לי לא אחת שברגע מסויים פשוט זרקתי אותה ונתתי לגשם להרטיב אותי , נכנעתי לטבע ..
וככה גם עם נועם, הילד המיוחד שלי, שלנצח מאתגר אותי בשאלה ״ למה אני״?. שנים נלחמתי לשנות אותו, לשנות את מה שהגורל זימן לי, עד שהבנתי שזו מלחמת דון קישוט בטחנות של רוח , עד שהגיעה ההכרה המנחמת, המרגיעה את הלב (לפרקים)- גורל, או כמו שאיריס קוראת לו, אלוהים.

 

אילנה שריג

גבר אישה ציפור
סיבוב שני
כאב מתוק
איריס אליה כהן

התמונה של ‏‎Ilana Sarig Hughes‎‏.
 איציק גרשון

הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?

חופשה, הפסקה מהיום יום. אפשר לא לעשות הרבה דברים אבל החלק הטוב הוא לעשות כלום ולקרוא. בחדר, על שפת הים, בבית הקפה, בבריכה בכל מקום.

הקריאה היא חופשה או כמו שקראתי פעם "הקריאה מעלה אותך על ספינה של מחשבה" הפלגה על יבשה.

יצאתי להפלגה ולהפלגה הזו לקחתי את "גבר, אישה, ציפור". מי שמכיר אותי יודע שאני קורא לאט. אם נדייק אני די איטי בכל דבר… לוקח ת'זמן, מדקדק לעומקם של דברים.
לקרוא 10 עמודים ביום זה הרבה ככה יוצא לי לרב. לקרוא מעל 100 עמודים ביומיים זו נושאת מטוסים בפעולה מבחינתי.

הסופרת היא איריס אליה כהן. הגעתי אליו בעקבות Hila, שקראה וסיפרה לי עליו. מסתבר שזה הספר השישי שלה אך הראשון שלי. ככל הניראה גם לא אחרון. לא שלי בכל אופן ומקווה שגם לא שלה על אף השבוע הקשה שעברה, כך הבנתי.

ההצטרפות מקרים הבלתי מתואמת היא שגם הזוגה הביאה להפלגה שלה ספר, של אותה סופרת – גלבי.

עוד לא סיימתי את הספר ואני יודע שבקצב שאני קורא זה יהיה אחרי החופשה אך זו הפלגה מופלאה על ספינה של מחשבה וכבר מחכה להפלגה הבאה….

הרבה צירופים, הרבה אפשרויות, הפלגה ומחשבות.
ילכו ונועדו.

איריס אליה כהן

התמונה של ‏‎Isaac Gershon‎‏.
התמונה של ‏‎Isaac Gershon‎‏.
התמונה של ‏‎Isaac Gershon‎‏.
התמונה של ‏‎Isaac Gershon‎‏.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן