שחרחורת סופרת ומשוררת
איריס יקרה,
איך כותבים יתמות- שאלת באחד מפרקיו המאלפים של הספר, ואני שואלת "איך כותבים תודה".
סיימתי לקרוא את "גבר אישה ציפור" כבר לפני כחודש, ומאז אני מסתובבת וראשי מלא מחשבות, האם לכתוב לך על החוויה שעברתי בקריאתו של הספר, ואולי לא , שכן את מקבלת וודאי מכתבים כאלה מדי יום, איזה משמעות כבר יש לעוד אחד (מזכיר לי את שירה היפיפה של שימבורסקה שבו היא כותבת "בדפי ההיסטוריה, אחד ועוד אחד עודם אלף").
והנה משהו בי הבשיל והביא אותי לכתוב סוף סוף. נהניתי כ"כ מקריאת ספרך. הריקוד הסוחף שלך בין משלבי הלשון, רגע אחד לשון מליצית וברגע אחר שפת רחוב, הלהיבו אותי כ"כ. איך את מצליחה לשחק בשפה כחומר ביד היוצר, ולהגיש אותה לקורא לא מאוסה ולא לעוסה מדי, אלא להיפך חיה ומפעמת בין השורות הכחולות.
כמה כישרון טמון בכתיבתך, שהצליחה לגרום לי להרגיש קרובה כ"כ לדליה, על אף פער הגילים בינינו (היא וודאי יכולה להיות אמא שלי), במובן מסוים הרגשתי שהיא מספרת את הסיפור שלי שעוד לא נכתב, במידה רבה מספרת אותי בעוד אי אלו שנים.
הקפיצות לעבר הרחוק, אל חוויות הגן עם יואל ועם דליה ב', קראתי בשקיקה כל מילה, כל משפט, והרגשתי איתם, משל הייתי חלק מהם.
וככל שהתקדמתי, כך גם נחרדתי, ממאנת להתקדם כדי שלא ייגמר לי הספר, שלא תילקח ממני החוויה, ולקראת הסוף אכן שתיתי אותו במנות קטנות, אולי כך אוכל להמתיק את הסיום המתקרב. וכשסיימתי- חלל נפער בתוכי, ריק שהשתוקק למשהו, אולי ליואל? לדליה? אולי בכלל לא אליהם אלא לסיפור שנרקם ביניהם, לשלישי החיצוני שבמידה רבה היה נוכח שם יותר מנוכחותו של כל אחד ואחת מהם בנפרד.
כאמור סיימתי את הספר, ורצתי לקנות אחד נוסף. גלבי. עד כה קראתי בעיקר את שירייך ואיכשהו את ספרי הפרוזה לא הספקתי לקרוא…
גם עכשיו נדמה לי שלא הצלחתי להביע במילים הנכונות את החוויה שהעברת אותי במילותייך, תמיד נדמה לי שמשהו חסר, או לא נאמר באופן ברור דיו, אבל אולי לעיתים לא צריך להכביר במילים, ומילה אחת טומנת בחובה עולם ומלואו. לפני כמה ימים כחלק מסיום הטיפולים שלי בתואר השני בפסיכולוגיה קלינית אמר לי אחד המטופלים בסוף הטיפול: תודה שלמדת את המקצוע הזה. התרגשתי עד דמעות. והנה הגיע זמני להשיב לאחר באותו אופן: איריס, תודה לך על היותך סופרת. תודה על המילים שלך שמדברות את נפשם של כל כך הרבה מאיתנו באופן שאפילו אנחנו איננו יכולים לדבר את עצמו.
פשוט תודה.
נ.ב, שכחתי לצלם לך את הקבלה, והספרים כבר עטופים, אבל רצתי לקנות את הספר לכל המדריכות שלי בפרקטיקום, כדי שגם אחרים יזכו בחוויה דומה 
🙂
