אושרים קטנים ועינת רז כותבת על גבר אישה ציפור

3. שסיימנו, יותם שווימר הגאון, האהוב העולמי, ואני, לערוך את ספר הילדים שלי. זה כל כך משמח אותי. אוריאל אופק ודבורה עומר הם ההורים הספרותיים שלי. לגמרי ובלי לחשוב פעמיים. אז יאללה של החיים.

4. שגברים ונשים כותבים לי שהם מקריאים שירים מ'שחרחורת' ומ'פלא' בשמחות ובאזכרות, על החיים ועל המוות. רק אתמול מישהי כתבה לי: "רציתי לשתף אותך שביום שני האחרון התקיימה אזכרה לאבי היקר לי – 4 שנים ללכתו , וסיימתי את הדברים שכתבתי לזכרו והקראתי בבית עלמין בשיר המרגש המיוחד והנוגע ללב שלך : "קדיש יתומה." אני מודה לך מכל הלב על המילים שנתת לי השנה להביע את מה שליבי לא הצליח למלל לבד."
תודה עמוקה.

5. שעוד מעט מאד יהיה לי אתר חמוד וידידותי לטכנפובים כמוני ולכבוד זה, ענתי לוין אהובתי, העורכת של 'שחרחורת' כתבה על הספר, והיא כתבה עליו כל כך יפה ועדין וצלול, כמו שרק ענתי יכולה לכתוב, וחשבתי לעצמי, איזה מזל וזכות וחסד האישה הזאת. אין לתאר. וככה היא כתבה:

"בשירה חושנית ששפתה עמוקה, אירוטית או אירונית, לירית ועשירה במוזיקה, תמיד עזת מבע, איריס אליה כהן מלבישה את העולם שמלת מילה דקיקה. ואז מפשיטה. העירום שלה מרהיב. זו שירה שיש לה גוף שכותבות אותו הידיים המנופפות שלום לעד לאב, הזוכרות את כפות האם, המלטפות את ראש הילד הנכנס חרש למיטת הוריו, הלופתות את גוף האהוב. אלו ידיים שעושות – מלטפות ומסעירות, מעירות ומרדימות, זורעות ועודרות, זוכרות את הטבע, שהוא תמיד סוג של נחמה.

השירים של איריס פועמים (המילה 'לב' מופיעה בספר 20 פעמים). כל שיר בספר הזה הוא דף מתוך יומן מסע. כל שיר הוא גלויה ומברק ודו"ח ורשימה ומכתב ויונה שנשלחה לראות אם קלו המים. ולכל מכתב כאן יש כתובת אמתית, בית – של אם ואב, אהוב, סב וסבתא, ילד שובב וילדה נעמי, עץ תאנה פורח בגינה בדיוק בעונה.

זהו מסע שמתחיל באישה יחידה, שעומדת בשדה תעופה "נוֹשֵׂאת עִמִּי רַק / אֶת נַפְשִׁי" במזוודה, ממתינה לסיום הליך הבידוק, שהוא בעיקר בידוק עצמה. אותה אישה שתוקה ש"חולפת כאן בסך, חלק, מבלי לצפצף" בשיר הראשון, מבקשת "עוד" – לכתוב, לפעום, לאהוב – כשם השיר שסוגר את הספר. "בְּשֶׁל כָּל הַנָּשִׁים שֶׁבִּי הַמֻּתָּרוֹת לַלֵּב" כותבת איריס בשיר זה, שחותם את הספר היפה, שהיה לי העונג והשמחה לערוך (גם אנחנו החלפנו בינינו מכתב אחר מכתב, בכתב עגול כתבנו זו את שמה של זו, ליקקנו בול, חיכינו לדוור של השירה שיביא את השורה).

בשירה לירית עדינה ונוקבת, שמשלבת בין האישי והחברתי, כותבת לנו איריס מכתב. פתחו אותו. בתוכו תמצאו ימים ושדות, אנשים ונשים. ילדים, עולמות. 20 לבבות פועמים בתוך הספר הזה, קראו בו וימלא לבכם בשלל הזהב. ולפתע ירחב.

ענת לוין"

6. שזו אשכרה ה-עונה של התאנים. ויום יום הן מאכילות אותי דבש. אין לתאר.