אז היום הרציתי (הוזמנתי לפני שידעתי שאהיה בחופשת כתיבה) בפני קבוצת אלמנים ואלמנות בני הגיל השלישי, בחיפה, שזה דבר מרגש בפני עצמו, אבל השיא היה שפגשתי את פרופ' שלמה ברנזיץ, שעל סיפור חייו כפי שהופיע בעדויות בארכיון "יד ושם" ביססתי את דמותו של יגאל, החוקר הפרטי, גיבור "גלבי" שלי. ידעתי שהוא יהיה, מוטי גרנר סיפר לי מראש, אבל ברגע שראיתי אותו, פשוט פרצתי בבכי.
מה יש לומר? הילד היתום שעבר את מוראות השואה הפך לחוקר מוח בעל שם, איש יפה סבר, (בחולצה האדומה) שהוציא שני ספרים בעצמו. (בתמונה)
והנה הסיפור שלי יושב בכורסא, מולי, מציאות וסיפורת קורמים עור ופנים בבוקר חם אחד ביולי 2018, 50 שנים אחרי, באותה שכונה בה מתרחשים חלקים נרחבים מ"גלבי", הדר עליון בואך כרמל תחתון.
מה יש להגיד.