ערב לכבוד "גבר אישה ציפור" בחסות קהילת הקוראים של ידיעות ספרים

סיכם את הערב חמדת גבריאלי טוב ממני: (תודה עמוקה מיני לב ליבו של הלב)

אתם כבר יודעים שכשאני כותב על איריס אליה כהן, אני משוחד. השירה שלה נפלאה ומרגשת בעיניי. היא יודעת לספר סיפור והעברית שלה משובחה. דליקטס.
אז הערב היא הגיעה בשמלה סגולה ויפה שתפרה במיוחד לכבודנו, וסיפרה לנו על – גבר אשה ציפור – ככה, בלי פסיקים, על דליה ויואל, על דמות האב הדומיננטית כל כך שמופיעה בכל ספריה, על החיסרון שלו שמשפיע כל כך על כתיבתה, על ארס פואטיקה וערס פואטיקה, על סיפור על אהבה והודו שנגנז ועל הפואמות של ״פלא״ שיצא במקומו. גם מקומו של גלבי לא נפקד, וניכר שהספר בוער עדיין בעצמותיה. על חוויות המין שעולים בספריה ועל ההבדל בין ארוטיקה לפורנוגרפיה.
לבסוף קינחנו בשיר ״גבעת התחמושת״ ושיר ״הרעות״. יותר נכון באינטרפטציה שכתבה על השירים האלה בפואמה המיוחדת ״יולדות״.
איריס לא השאירה מקום לשאלות. סיפור רדף סיפור, שיר רדף שיר והופ, הזמן נגמר בלי שהרגשנו. ובעצם השאלות שהכננו נותרו מיותמות כי איריס ענתה על כולן אפילו בלי שנשאלה. זו הקארמה שלה.