לא יודעת מאיפה להתחיל. אני מותשת ומאושרת. היה לי יום הולדת שמח בחברת 23 אנשים כותבים עד דמעות, שטופי מילים וחוויות וזיכרונות שקרמו דיו ונייר. אין לתאר כמה אהבה. לא ישנתי כל הלילה מרוב אדרנלין וצחוקים ועכשיו כל 48 שנותיי (ואחת לשנה הבאה) קורסות בזו אחר זו על הכרית. תודה שאין לה שיעור על כל הברכות והנדיבות. הלוואי שאני ראויה להן, הלוואי שיתגשמו כל משאלותיי.
אתמול התפרסמה הכתבה הזאת ב"לאישה". כשיהיה לינק אעלה. לבינתיים צילום ששלחה לי דודה שלי.
(צלם: אלעד גרשגורן, "לאישה")