שאלון במגזין "נשים" לצד סביון ליברכט:

לרגל שבוע הספר העברי, שתי סופרות חושפות את הרעיונות, ההשראות, הקשיים והרגעים המשמחים בדרכן אל התוצר המוגמר. הקסם שבכתיבה
הכתבה המלאה פורסמה ב מגזין נשים
כתבה: אילנה שטוטלנד

איריס אליה כהן איריס אליה כהן
הרעיון: "הרעיונות הכי טובים פתאום מצטרפים אליי בזמן שאני עושה הליכות בריאות שכאלה. לפעמים הם עוקפים אותי ואני צועקת להם 'חכו לי', שולפת את האייפון ומקלידה או מקליטה אותם בווטסאפ. לפעמים אני מצליחה ללכוד אותם ולדייק אותם, אבל הרבה פעמים הם מהירים ממני".
ההשראה: "שקט פנימי, זיכרון ילדות, מילה יפה, ידיעה בעיתון, חלום חזק".
הזמן: "כשהייתי סופרת יותר צעירה וענייה כתבתי בלילות, כי בימים עבדתי כמרפאה בעיסוק במערכת החינוך. היום אני כבר לא צעירה, אבל עדיין ענייה… ובכל זאת, החלטתי באופן די דרמטי להתמסר ללב ולוותר על המשרה שלי במשרד החינוך ולהפוך את הכתיבה למקצוע. אז היום אני כותבת כל יום. מוציאה ילדים לבית הספר וכותבת עד הצהריים, עד שהם מגיעים מבית ספר ותובעים תשומת לב ומזון".
רגע מרגש: "אני טיפוס די רגשני ותמיד אני מתמסרת לדמויות שלי באופן מלא, צוחקת איתן, בוכה איתן, חולמת איתן, צועקת כשמשהו מפחיד קורה או כשמישהו מעצבן אותן. אבל הרגעים הכי מרגשים מבחינתי הם רגעי האהבה. הגופנית והנפשית. אלה רגעים שאני מרגישה בכל נים וריס וציפורן, ובכל שערה בבשר החשוף".
הקושי: "בעידן הזה של הרשתות החברתיות והמיילים והווטסאפים, הקושי המרכזי שלי הוא למקד את הקשב, את הרגש והלב בַּאמת, לסנן ולהתעלם מהמסיחים בחוץ, ומדובר במסיחים מאד תובעניים ורעים לכתיבה".
טיפ לכותבת המתחילה: "את נכנסת לשעות כתיבה? כבי הכל. את המחשבים והדברים שמסיחים את הדעת. באופן אכזרי וגיליוטיני. תסבירי לחברות, לבן הזוג ואפילו לגננת שאת לא תהיי זמינה בשעות הקרובות. וזה אומר להשאיר סלולרי בחדר אחר ולנתק את החיבור לאינטרנט".

סביון ליברכט
הרעיון: "בדרך כלל אני לא מודעת לרגע ההיווצרות של הסיפור. הוא צף ועולה לפני שמשהו בו – לרוב הדמות המרכזית, לפעמים העלילה – כבר מגובש. לעיתים רחוקות אני יכולה להצביע על אירוע מסוים, משהו ששמעתי או משהו שקראתי בעיתון, ולהגיד שכאן היה רגע ההולדת של הסיפור".
ההשראה: "השראה היא מילה שמתאימה אולי למשוררים או למוזיקאים. עבודה של כותבי פרוזה סיזיפית יותר. הרבה פעמים ההתרחשות האמיתית של הכתיבה מתחוללת אחרי שעתיים של בהייה או כתיבת סרק. כותב פרוזה לא יכול להרשות לעצמו המתנה לרגעי השראה. הוא חייב להתמיד ולשבת ליד שולחן הכתיבה. כמובן שיש ימים שבהם הסיפור דוחק להיכתב, ואז הכתיבה רצופה וקולחת".
הזמן: "הזמן הנכון לי הוא השעות שבהן טרדות היומיום רחוקות ואני יכולה להרשות לעצמי להתפנות לשקט של חדר העבודה. לפני שנים שעות הבוקר היו השעות הפוריות. בשנים האחרונות דווקא שעות הלילה נכונות לי".
רגע מרגש: "רגעים מרגשים קורים בתוך הכתיבה לפעמים במקומות הכי לא צפויים. זה קורה כשאני יודעת בוודאות שהצלחתי ללכוד את הרגע הנכון, לתאר אותו במילים המדויקות, החד פעמיות. זה רגע של שמחה גדולה".
הקושי: "כמו הרגעים המרגשים, גם רגעי הקושי מפוזרים לאורך זמן הכתיבה. לפעמים זאת התחושה שהסיפור עלה על שרטון או הגיע למבוי סתום. לפעמים נדמה שלא נמצאו המילים הנכונות לתאר משהו מסוים. לפעמים זאת האכזבה למקרא היבול של יום עבודה ארוך. נדמה לי שהרגעים של הקושי עולים במספרם על הרגעים המרגשים".
טיפ לכותבת המתחילה: "לא להתאהב בחומר הכתוב. האהבה – במציאות כמו בכתיבה – מעוורת. צריך לדעת לקרוא את הגרסה הסופית במבט אכזרי ולהכניס שינויים גדולים אם יש צורך, ולא לדבוק בגרסה מתוך עצלות או עיוורון".

צילום איריס אליה כהן: רמי זרנגר