שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

שבוע הספר 2018

1. שבוע הספר הוא יום הכיפורים של הסופרים. כלומר, יום של חשבון נפש. או מוטב, חשבון ספר. לא חושבת שתמצאו סופר או סופרת, גם המצליחים שבהם, שיכחישו נמרצות את העובדה שסרה חגיגה מן הארץ ומדובר בשבעה ימי תענית מרוכזים. תענית על שום מה? על שום מצבו המדכדך של שוק הספרים וחשבון הבנק של תגרני המילים הכתובות. רוב ההוצאות מארגנות שולחן כיבוד נאה ומניחות עליו בקבוקי שיכר ועוד. יש המגדילות לעשות ומציבות חבית עץ אמיתית עם ברז כזה קטן ממנו נמזגת בירה חופשי חופשי אל תוך כוסות פלסטיק חד פעמיות, נוטות להתעקם – וברם ובכל זאת, ואף כי אני טיפוס אופטימי מיסודי, אני חושבת שהגיע הזמן לשנות את הקונספט. הצעות? מפגשים מרוכזים של סופרי כל הוצאה, נגיד: כל הסופרים של ידיעות, כל הסופרים של זב"מ, הקיבוץ המאוחד, כל הסופרים של עם עובד, כתר וכו – פותחים שולחן או במה ומנהלים איזה דיון מעניין. ככה השמות הגדולים יכולים לקומם את מצבם של השמות הקטנים, להכירם לקהל. דרושה איזו ערבות הדדית שכה חסרה במחוזותינו. עוד רעיון? את הכסף הרב שנשפך על הקמת היריד, להשקיע בהפקת קליפים ספרותיים, עד שיהפכו לוויראליים. המדיה בעידן הזה, היא-היא האלוהים. ויש לי עוד רעיונות.

2. ושתי קטנות של אסף באותו נושא; כבר שבועיים אני אומרת לו לשבת ולהכין את יומן הקריאה שהוא צריך להגיש. אחרי אין ספור דחיות הוא ניגש להכין אותו, אבל לא לפני שהוא ניסה לשכנע אותי, עוד פעם אחת אחרונה, לוותר לו ולהרשות לו להשתמש ביומן קריאה ישן של איתן: "את יודעת כמה עצים כורתים בשביל כל ספר ובשביל כל עבודה כזאת?" וחשבתי לעצמי, בחיי שהוא צודק. אחר כך נסענו לקניון, לקנות לו נעלי ספורט. (זה עניין לקובלנה כלכלית אחרת) בדרך חלפנו על פני סטימצקי. אני, מתוך הרגל, נעצרתי ומיד נכנסתי לחנות. עשיתי סיבוב בין הספרים, בדקתי שהבייבי-בוק שלי מרגיש טוב, שרואים אותו ומודעים לצרכים שלו, ואז ניגשתי למוכרת, הצגתי את עצמי ושאלתי איך הולך. המוכרת ענתה: "וואו, נהדר. הולך מצויין –" "נו, באמת אמא," אספי משך אותי משם לפני שאני אעשה לו עוד בושות, " מה נראה לך שהיא תענה? ווי, אני מצטערת… הולך ממש גרוע… אף אחד לא קונה את הספר שלך… ?"

3. ובנימה חיובית. כי אני טיפוס אופטימי להלל. אתמול חלמתי שפורצת מלחמה, שמפגיזים איזה בית מכל הכוונים. זה לא היה הבית שלי, אבל הילדים היו איתי. כולנו היינו מאד מבוהלים וחיפשנו פינת מסתור. באיזשהוא שלב ראיתי את הילדים משתטחים על הרצפה מאחורי קיר בטון נמוך כזה, מוגן יחסית, ורק אני נעמדתי מאחורי ספרייה מלאה ספרים.

4. בתמונה, טור דעות שפורסם ב"ידיעות אחרונות" בעניין חוק הספרים. ♥ דעות - חוק הספרים

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן