שחרחורת סופרת ומשוררת
דפנה שחורי: ספר חדש בעריכתי ראה אור השבוע בידיעות ספרים- "גבר אישה ציפור" של איריס אליה כהן.
רומן פיוטי שבחדריו הפתוחים והסגורים – חדרי הלב או חדרי המרחבים- מסתחררים שלושה: גבר אישה וציפור.
נכון ששם הספר מסדר לפי הסדר קודם את הגבר ואחריו את האישה ואחריהם את הציפור.
אבל אפשר לקרוא את זה גם אחרת: ציפור אישה גבר או: אישה גבר ציפור.
כי העיקר זו ציפור השיר והנפש שמתקיימת ומטליאה ומחברת . מתרוצצת בין כתלי סיפור אהבתם הנדירה הקמאית והיפה של יואל ודליה. וכן כן קצת גם משונה. יפה ומשונה? התשובה היא כן. לפעמים המשונה הוא התבלין שכורך בתוכו את היפה וזה מה שיפה בזה.
במהלך העריכה, במפגשים שלי עם איריס בבית קפה בגבעתיים, הציפור היתה נוכחת. חשנו בה אבל אף פעם לא אמרנו מפורשות "הנה היא". לא הצבענו עליה באצבע או אמרנו זו לזו מה צבע נוצותיה. רק אמרנו דברים קרובים לזה כמו: "איזה אור לבן" או "תראי את ענני הכבשים היום, כל השמיים עננים".
אבל לא היינו מפורשות, בעיקר כי ידענו במעין הסכמה שבשתיקה שאם נגיד לה שלום היא תתעופף לשלום.
נתן זך כבר כתב על מפגש חזיתי שכזה עם ציפור, ועל תוצאותיו של אותו מפגש:
"ראיתי ציפור רבת יופי
הציפור ראתה אותי
ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד
עד יום מותי"
אז החדשות לקוראיו של הספר הייחודי הזה הן שהציפור רבת היופי היא כאן. בין כתליו.
ומזל טוב לאיריס המקסימה על המעוף המילולי הזה שיצא לו לדרכים
